יומני אלפוחרה

, 10:50 25/9/2005:
אני יודעת שאתה שונא אותי
אבל אני לא
וזה תענוג צרוף


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:05 25/9/2005:
ניפלא הדושיח שלך עם עצמך...
מפוקפק בעיניי העונג שלך.
אך הוא שלך...

לא, איני שונא אותך.
למדתי את כאב האבנים שאת יודעת להשליך.
אני לא רואה בזאת תענוג צרוף...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:30 25/9/2005:

האביב שבלב הביא את הפריחה.
אני קוראת ומתמלאת בעונג הקירבה הזו.

(מוזרה לי התגובה של זו מעלי, היא לא יודעת שאין בך את האיבר שמייצר שינאה???)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:07 25/9/2005:
עונג זה ההגדרה המדוייקת ביותר...
שמח שקראת:))

אכן, יש בי כזאת נכות.
נעקרה ממני השינאה ועברתי השתלה של אהבה ו- care.
היא כנראה לא יודעת שכך...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:42 25/9/2005:

נהדר.
מעביר סמרמורת של עונג.
אין כמו אהבה. אהבת אם לבנה, אהבת אב ובן.
אין כמו לדבר לצמחים ולחיות את הטבע.

יופי של תמונה.

מרגש לחשוב על החיים המשותפים שלכם עכשיו.

מרגש ללמד וללמוד.
להיות ביחד ולא לחוד.
חיבוקים מישראל הרחוקה.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:10 25/9/2005:
תודה לך יקירי על התגובה המחממת הזו.
אנו מגלים שוב ושוב את שטיפחנו בעמל רב.
עוברים התאמה לתנאי הסביבה החדשים, והנה כבר יש פריחה מחודשת.

שתדע, שבזכותך ובזכות עוד שבאים הנה, ישראל קרובה יותר מאשר שיערתי כאשר עברתי לכאן...
חיבוקיסתיובאוויר:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:35 25/9/2005:
אין כמו קשר בין אב לבנו
יחד אתם מוצאים שפה משותפת למרות הפערים שהיו בעבר
יחד מחבקים אחד את השני
יחד משתפים
יחד

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:48 25/9/2005:
את הקשר הזה אני מוקיר מאוד.
הפערים נוצרו כי היינו רחוקים פיסית אחד מהשני.
עתה אנו מחלקים את אותו הבית והגשרים הפיסיים נבנים גם.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:42 25/9/2005:

[אני עוד פה]

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:49 25/9/2005:
איפה? אני לא רואה...
חשבתי שדווקא בנושא זה יש לך אמירה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:56 25/9/2005:
יש לי.
אבל לא משהו שמתאים לדף תגובות :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:01 25/9/2005:
אם התגובה הראשונה לפוסט הזה הוגבה,
אני בטוח ששלך תהלום את הנושא הרבה יותר.
אך מי אני שאפר את זכויות מגיביי?
ירצו יגיבו, לא ירצו....

חיבוקיערבסתיו:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:04 25/9/2005:

זה פשוט ארוך ומשתפך מדי.
בכל מקרה,אני שמחה שאתם מבלים זמן איכות ומתחזקים יחד.

}{

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:06 26/9/2005:
תודה...
ונשיקתלילה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:25 25/9/2005:
אתה יודע כבר שאני מתמוסס מפוסטים אב ובנו שלך
כזה כייף לקרוא את הדברים

גם בעיני התגובה למעלה מאוד מתמיהה


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:51 25/9/2005:
כזה כיף לבנות ולחוות את זה שוב.
לא במרחק של 4,000 ק"מ.
עתה במרחק נגיעה וליטוף וחיוך...
תודה טליק:))

כן, היא מתמיהה, בעיקר משום המקום והפוסט הזה דווקא!
וכבר היו לי תגובות מתמיהות מאלה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:57 25/9/2005:
זמן איכות עם הבן... אתה לא יודע כמה נפלאות הדבר הזה עושה לילד.... אומנם גם להורה/ים זה עושה נפלאות. אבל לילד - אני יכולה להגיד מניסיון שכל טיפת זמן איכות עם הוריי היא מתנה נפלאה, אני כל כך אוהבת להיות איתם. אני אוהבת שהם מסבירים לי דברים, שהם משחקים איתי, שאנחנו צוחקים. זה כל כך תורם לביטחון, להרגשה של - להיות נאהב ואוהב..

פשוט מקסים.
חיממת לי את הלב.
ואני רצה עכשיו לחבק את אמא שלי.....

יום מקסים...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:02 25/9/2005:

איזו תגובה מקסימה:))
נהדר! ושלא ייגמר לכם...

ערבסתיוקסום:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 21:56 25/9/2005:
תודה :))

ערבסתיוקסום גם לך.....

אי.. נחמד לרשום מילים במחובר.. חחח...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:07 26/9/2005:
לכתוב מחובר זה הרבה יותר ממחובר...

לילסתיומואר:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:09 25/9/2005:



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:02 25/9/2005:
תודה לך יקירתי...
ערבאור:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:16 25/9/2005:
שדות ,
שוב ריגשת אותי איש. החום ,האהבה, הנגיעות.... בכל גיל אנו וילדינו זקוקים להם .כל כך שמחה שמצאת את הדרך להגיע לבן ,מכירה את התחושה כי הייתי ואני עדיין שם ,עם בני שלי .
באשר ל..ההיא שם למעלה..כאן יש רק אהבה וcare זה צריך להיות ברור לא?

חיבוקים של מלאכית.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:09 26/9/2005:
אני שמח שאת מכירה וחיה שם.

בני שלי גדולים כבר... אנשים.
וזה לא פשוט לשמור על הקירבה הגופנית והרגשית גמיחד.
בעיקר שכבר כמה שנים שאני חי כלכך רחוק.
אנו מצליחים לשמר את הייחוד וזה חש פשוט נפלא...
תודה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:49 26/9/2005:
אין ספק שהמרחק לא פשוט אבל ברגע שטועמים מהביחד מבקשים עוד.
מאחלת לך מליונים של ביחד עם ה..אנשים שלך.
המון נחת איש.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:25 26/9/2005:
עכשיו תארי לעצמך איזו קריעה היא זו כל פעם פרידה.
כאשר אני מבקר בארץ או מי מבניי מבקר אותי.
עתה כשבני הצעיר חי איתי כמה שימחה יש בי.
איזה מרפא זה מביא למחוזות הקרועים.

תודה תודה לך על המילים אישה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:44 26/9/2005:
לחשוב על כך שהחיילת שלי לא מגיעה לחג הביתה זו קריעה בשבילי מבינה גם מבינה את התחושה שלך איש.
הבנתי נכונה? אתה לא גר כעת בארץ?

אכן מרפא ...חיבוקים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:26 26/9/2005:
את לא קוראת אותי מספיק עדיין...:))
אכן, חי אני בדרומה של ספרד.
אם זמן לך, את יכולה לקרוא במעלה הרשימות את "חמישה מכתבים":
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=676446
:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:33 26/9/2005:
כעת אני יודעת איש.על קצה לשוני עומד לו משפט על תחושתי בקשר לסיפורך אני לא מעזה לומר אותו כי....
אני דומעת כעת .
כעת אני מבינה מדוע החיבוקים שלך כל כך חמים איש.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:44 26/9/2005:
אשמח לשמוע כאשר תוכלי...
תודה לך אשתחן:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:57 25/9/2005:

נס פריחת היחסים עם בנך הפיח חיים גם בזו שאמורה לפרוח באביב בלבד. איזה אושר ללכת מחובק ככה עם הבן ואף לא להדחות כשמנשקים. אצלי רק הגוזלה מרשה, הבכורה כבר עוצרת. אולי זה ישוב...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:12 26/9/2005:
היה ריחוק גיאוגרפי ועתה הוא לא קיים.
לקח לנו זמן והצלחנו להמשיך ואף יותר מכך.
האמת שאף פעם זה לא הפסיק בינינו.
היה פחות, היה יותר,
אך תמיד הייתה גם הקירבה הפיסית כביטוי נוסף לקירבה הרגשית.
אני יודע שזכיתי בגדול כאן...

אני חושב שכל הורה יכול לזכות, אם יהיה קשוב מספיק.
מקווה שתזכי אף את:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 01:47 26/9/2005:

מקסים. אני כל כך שמחה בשביל שניכם. אני כמו טליק קרועה על פוסטים של אב ובן יש בהם קסם יוצא דופן.
רוזנה נשמעת מהממת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:27 26/9/2005:
שבת ממחוזות הפילאף והרחת לקום:))
איך היה??
תודה לך על המילים השמחות האלה.
שימחת אותי:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:42 26/9/2005:

חזרתי היה מהמם. כבר כתבתי על זה אתמול . אז בהזדמנות תקרא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:50 26/9/2005:
אופס... לא קיבלתי עדכון.
אלך לקרוא

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:29 26/9/2005:
כמו שני ילדים גדולים שצוחקים במישחקם.
אין כמישחק ללמוד.
היה ברור לנו מלכתחילה שרק תוצאה אחת אפשרית עבורנו.
הרי אנו בן ואבא...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:27 26/9/2005:
כמו האבא הזה ובנו...
משחקים ולומדים, מיני משחקים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:28 26/9/2005:
זה לא שהכל אפשרי באהבה, זה אפשרי רק עם אהבה!
תודה לך ילדה אהובה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:54 27/9/2005:

אתם לומדים שוב לחיות את ה’ביחד’ אחרי שנים של לחוד.
זו חוויה משכרת
אפשר להרגיש את זה בדברים שאתה כותב וביניהם
בגלל זה גם הניצנית התבלבלה ופרחה
היא הבינה שמתרחש פה משהו שנשגב מבינתה

3> ממוואאהההה>

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:18 27/9/2005:

בדיוק כך.
והיום היא גם הוציאה ענף חדש.
יותר מסימלי...

אוהבךיקירה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 21:54 27/9/2005:

ובכן, גם אנוכי מלאת אהבה לילדי ונכדי, ולמרות שהם גרים בסביבתי (זה מכבר כולם עזבו את ביתי לבתיהם שלהם , וההרגשה לאם ’רכושנית’ שכמוני היתה קשה והצטרכתי להתרגל שלא להתראות בכל יום....
אין פגישה (אפילו שזה כמעט בכל יום, או פעם בשבוע ) שלא מעורב, חיבוק ונשיקה בפגישה ובפרידה (וגם בין לבין... גם בני הזוג של הילדים נכנסים להבעת הרגשות המשפחתית ממש באותו אופן , האהבה מורגשת כל הזמן...
ממש כיף להרגיש חופשי להתגפף ולאהוב את בני המשפחה,
וגם כמה מהחברים והידידים .....
המשך לאהוב ולהרגיש ’שייך’ עם הבן....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 10:20 28/9/2005:

מי כמוך יכול להבין אותי...
תפילות לעיתים נענות.
ולשימחתי בני הצעיר חי איתי כאן עתה.
ואנו מחזקים את "שייכותנו" מהעבר אל עבר עתיד שייך עוד יותר.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:33 4/10/2005:
יש כנראה משהו ביחסים בין הורים לילדים, שלא משנה כמה המרחק גדול בינהם וכמה שניהם גדלו, צריך להתגושש קודם כדי שאפשר יהיה להיות יחד
בנחת.
מפוייסים.
נינוחים...

והתמונה של הניצנית הפורחת שלא בעיתה , ואולי הכי בעיתה, מקסימה בעיני :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 20:44 4/10/2005:
שאומר לי שלעולם אי אפשר לנוח על זרי דפנת האהבה לילדינו.
כנראה שהזרים מופקדים אצל הנכדים:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:09 6/10/2005:
בדיוק כך.
בדיוק...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 09:49 6/10/2005:

העברית השגורה בפינו דומה מאוד:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^