יומני אלפוחרה

 (האתר שלי) , 21:01 2/9/2006:
מרגש
הכתיבה המדהימה שלך.
מאחלת לך מסע מופלא בפולין
לפני שנים הייתי שם גם אני
אני וכל משפחת סבי הרצוחה
אני ואח סבתי שנשאר בפולין בזמן המלחמה
(שאר משפחתה של סבתי עלתה לארץ)
אני וכל העם היהודי
 
שם הבנתי תובנות שעד היום מלוות אותי
אותי
ואת כל העם היהודי
 
מסע מופלא לך
גמני איתך - שם.
 
 
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:31 3/9/2006:
וכל שאבקש הוא להשכין שלום ביני לבין עצמי הסוער.
תודה לך על המילים יקירה, אני אקח אותם איתי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:01 2/9/2006:

צימררת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:32 3/9/2006:
אך יש כאן פתח להכנת שלום עם עצמי.
לחבר עוד חלק שנע כלווין צורב בי יותר מידי שנים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:33 3/9/2006:
אולי לא קל,
אך קל לי מאוד שהגעתי למקום שאני מעז בכלל לצאת לשם.
הרבה דיונים עברתי עם עצמי עד שהגעתי לנקודה זו...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:11 2/9/2006:
מרגש  כל כך מרגש שדמעות זולגות לי סע לשלום שדות היקר , ותחזור בשלום , לעשות שלום עם אביך  זוהי מתנה  שבוע טוב ידידי  וחיבוקי האור ואהבתי  ילוו אותך במסעך  חברתך שלגיה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:34 3/9/2006:
אני שמח שאני יכול לקחת את האור שלך איתי למקום כה מיוחד בי...
תודה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:18 2/9/2006:
כל כך הרבה כאב הטמנת בכל מילה שנכתבה.
זרע התיקון שנטמן, גדל לעץ, מניב פירות שאתה בנסיעתך עומדת לקטפם.
הלא כתב זאת בכדי שהדורות שאחריו יבואו  יקראו וילמדו את שהיה קשה לו לספר.
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:37 3/9/2006:
אף פעם לא אוכל הרי להיות הפה שהוא יכול היה להיות.
רק האשליה שאני משמש לו לפה.
וזה הרבה מאוד לחיות באשליה כזו.
לי, שכל חיי סוערו משום היחסים שביננו.
אני שמח שיכולתי לבנות את האשליה הזו שמרגישה חסונה, ובאופן מוזר מאוד אמיתית, בצאתי לדרך...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 21:36 2/9/2006:
ממממ.... כל כך חשוב!!!!
כל כך אלמנטרי!!!
סגירת המעגל והסליחה חשובים מאוד להבנת ה"כאן ועכשיו" שלך!!!
בהצלחה!!!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:38 3/9/2006:
תודה.  שמח לראות אותך כאן!
אני אינני מבין ואף לא שואף להבנה שכזו.
רק להשלים לנפשי את הלווין הצורב הזה שמטייל לו חופשי בעצמותיי ולא נותן מנוחה.
הגיע הזמן...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 22:14 3/9/2006:
אני שמחה בשבילך שאתה מרגיש חזק מספיק לקבל ש"הגיע הזמן"
כן, בסוף הזמן מגיע גם לזה...
נסיעה נפלאה עם הרבה תובנות!!!!!!!!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:11 4/9/2006:
 תודה.
שמח שהבנת אותי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:39 3/9/2006:
תודה לך ביליו

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:58 2/9/2006:
לעמוד באותה כיכר שאבא שלך עמד..
סגירת מעגל
תיקון..
בהצלחה במסע השורשים שלך
חיבוקאוהב

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:40 3/9/2006:
לא יודע האם זו סגירת מעגל או שילוב של קיים באחר.
יודע כי אני עומד בפני תיקון רב משמעותי לחיי.
מקווה שיצמח מהמסע הזה ענף חדש ויפה...
תודהמחבקת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:43 3/9/2006:
"הזרע אכן נובט לאחר שנים"- המשפט הזה נחרט לי במוח מאתמול.
כמה כוח יש לזרע הזה,למרות השנים,נפגעי הזמן יש לו את הוח לנבוט..
הזרע הזה יצמיח יותר מענף,הוא יתן גם פירות.
נסיעה טובה ופוריה לך 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:14 3/9/2006:
וללא הכוח המחיה שטמון בזרע ייכחדו החיים...
כך נדמה לי.
תודה לך יקירה מאוד

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 22:25 2/9/2006:
מרגש...
לפני שנתיים ביתי הבכורה עשתה את המסע שלה לפולין.
ליוויתי אותה במחשבות והתרגשתי לקבל בחזרה נערה שבין רגע נהפכה לאישה.
מאחלת לך איש, שתמצא את אשר אתה מחפש.
קח איתך לדרך, כוח, אומץ ובריאות .
נסיעה טובה.
מחבקת
sol

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:41 3/9/2006:
את שני ילדיי ליוויתי בהכנותיהם למסעותיהם לפולין.
ולא יכולתי יותר מכך.
ועתה כנראה היגיע העת גם עבורי...
 
תודה לך סול

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:39 2/9/2006:
אני פשוט בוכה כאן מהזדהות
מבינה אותך כל-כך ושמחה שאתה הולך לסגור לך מעגל
הגיע הזמן להניח את הכאב, במקום בו הוא החל.
מחבקת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:44 3/9/2006:
המילים שלך מהדהדות אותי שוב.
במקום בו הכאב החל אין מקום לשימחה.
(לא, לא אפנה אותך לפוסט המתאים).
שם עוצב המסלול העקום של חיי.
מה שאני מנסה הוא לקבל את העיוותים ואולי להרגיע מעט את הרעידות.
תודהגדולה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:46 3/9/2006:
ברוכה הבאה קורדליה ותודה 
המסע הרוחני מתנהל בי כבר תקופה ארוכה.
בימים האחרונים הוא אולי הגיע לשיא מסויים.
אנרגיה שמוכנה לקחת אותי אל המסלול הפיסי של המסע.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 23:30 2/9/2006:
עבר, הווה, עתיד...
אין זמן נכון ומתאים יותר מאשר העכשיו.
ריגשת אותי.
 
הוא יחבק וישמור עליך מלמעלה, אני יודעת.
 
סע לשלום איש יקר.

 
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:48 3/9/2006:
כמה זמן שחסרו אותיותייך כאן
עכשיו. נכון.  ולפעמים, כמו במקרה זה, יש להתכונן לעכשיו, כדי שלא יחלוף לצד הלב, אלא יחדור את הגוף והנפש ויעשה את העבודה שהוא אכן יודע.  העכשיו.
 
שמחהמחבקת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:12 3/9/2006:
בנסיעה כזאת, למקום שיש בו חוטים שקושרים לאהובי נפש שהיו ואינם עוד, יש עוצמות שקשה אפילו לאמוד אותם עד שמגיעים לשם.
ושם הם נמצאים איתך, אפילו שאינם נראים.
 
נסיעה קלה עד כמה שאפשר.
נסיעה של נגיעות. רבות.
 
וחיבוק.
ממני.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:51 3/9/2006:
כלכך נכון.  מפחיד אותי לחשוב מה היה קורה אותי שם, לו לא הייתי מתכונן.
גמכך אני יודע שהטלטלה לא תהיה פשוטה.
ובכל זאת, יש בלימוד ובהכנות משום התכוננות ראויה.
וגם נחמה לא קטנה במה שעומד להתרגש...
 
חיבוקים רבים
 
(ותודה גדולה על המייל הנפלא... )

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:22 3/9/2006:
בהצלחה. זו חוויה מטחטלת והלב יעמוד במעמסה.
אבא שלך עבר חוויות קשות מאוד דבר שהשפיע על אופיו, ועל יחסו כלפיך ואני שואלת שעקב ההבנה של מה שעבר עליו האם כולה לבוא סליחה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:22 3/9/2006:
מטחטלת ==>מטלטלת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:54 3/9/2006:
כן, אני חושב שיעמוד הלב בכך.
אני מקווה מאוד!
כבר סלחתי ממזמן יקירתי.
הזכרת לי פוסט שכתבתי להוריי לפני זמן רב.
אפרסם אותו שוב בהמשך היום...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:56 3/9/2006:
אני מקווה שאחזור שלם יותר.
עם עוד חלק שיחובר אליי סופסוף.
כמו צו אישי שאני מחוייב אליו.
כדי לתקן ולהשלים.
 
חיבוקיתודה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:54 3/9/2006:
תודה לך שברירית

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 04:12 3/9/2006:
וואו
זה כל כך אחרת כשקוראים את זה ככה מאשר דיווח רגיל בשיחת טלפון.
מאוד מרגש אחלי
אני בטוח שדרכך תצלח,תיהיה מלאת ריגושים וחוויות
חזור מלא כרימון ובריא כשור
וחלק עמנו מחוויותך
 
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:58 3/9/2006:
לכן עדיין לא המציאו את הספר הטלפוני
תודה לך אחיקר שלי
אני כב מקווה שאכן אשוב עשיר בעוד חלק שישקט בי...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:00 3/9/2006:
תמיד שורות אחרונות משאירות את צבען חזק יותר.
כמו כלל שאינו נכון תמיד, אך נכון בזמן כתיבת השורות.
תודה לך עדה על האיחולים.
אני כה מקווה שאמצא, למרות שאיני יודע עם מה אשוב...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:01 3/9/2006:
תודה לך יקירה
כן, חשוב שאהיה איתן.
את המילה הזו אקח עימי...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:19 3/9/2006:
זה לא מסע קל, המסע הזה שאתה פותח בו. אני מאחלת לך שיעמוד לך כוחך לעבור אותו בשלום.
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 17:29 3/9/2006:
אך אני מגיע אליו מוכן ככל יכולתי.
אני מרגיש נכון וראוי למסע הזה.
ואת איחולייך אני לוקח עימי יקירה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:17 3/9/2006:
חיבוק הוא מהמזונות המשובחים שאני מכיר.
תודה לך
 
השקט וההתרגשות חוברים בי.
מזינים בעורקיי מין ריגוש לא מוכר.
חוזק ויציבות נכונים...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:19 3/9/2006:
התרגשתי לקרוא על המסע הזה
מסע שגם אני רוצה לעשות פעם למחוזות חייו של אבי...
אני מאחלת לך תמצא במסע את המ שאתה מבקש לנפשך
שיעמדו לך הכוח למסע הזה. גם נפשית וגם פיזית
ושתחזור מהר אלינו. לחלקו איתנו את הגילויים והניסים הקטנים שתפגוש בדרך
נסיעה טובה לך איש יקר
 
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:12 4/9/2006:
הכתיבה כאן שהתחילה אתמול היא חלק מיומן המסע הזה שהתחיל כבר לפני שבועיים.
מחר המסע יקבל משמעות פיזית והיומן יימשך.
אני אביא לכאן חלקים ממנו לכשאחזור.
תודה לך אמזונה יקירה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 02:44 4/9/2006:
אני חושבת שצריכים להיות מוכנים להגיע למקום כזה
מקום בו אתה יודע שנגדעו חיים של מיליוני אנשים
חלק מענפי המשפחה היו ואינם עוד
לעולם לא נכיר אותם
מלבד בשמות
או תמונות שנשמרו (השד יודע איך)
זו תהיה דרך מלאת טלטלות
דרך לשורשים של המשפחה
השורשים שהיו
שבזכותם צמח עץ המשפחה לעץ תמיר ואיתן
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:20 14/9/2006:
שבתי ואני רואה את המילים שלך.
היו תמונות והרבה טלטלות.
אני כאן להתחיל ולעכל
ולשמר ולזכור

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:29 14/9/2006:
לזכור,
אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב
כדי שלא נשכח שהיה דבר כזה
כדי שהכתם הזה, שעשתה האנושות לא ימחק ויעלם
בשביל הדורות הבאים
כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו
לעולם לא
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:34 14/9/2006:
למדתי בפולין שאפשר לזכור וגם למחוק.
זו דרכו של העם הפולני.
לכן אני מסכים בכל מאודי עם דברייך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:22 14/9/2006:
אולי היו בדברי עוצמות.
אך דומים המילים שלי לקול פתית שלג בודד בנופלו על הארץ.
והקול הקטן הזה לבש עוצמות בתוכי כאשר שב מהמראות שחוויתי
 
תודהלך יקירה על החיבוק והמילים

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^