אולריך
, 09:19 30/6/2004:
1. כל עוד תקחי בחשבון שגם האיש שיבוא יהיה כחבילה יצוקה שאי אפשר להפריד, זה ’פסדר.
2. לוותר על הפנטזיות? אפור וקשה. מה, לא תשאירי חלון קטן של פסטורליה, שמש ציפורים והיידי בת ההרים?
3. וואו. מאד אמנותי. ניסיתי לכתוב על זוויות אור, משחקי צל. נראה לך?
צ’מעי, אני פה כבר המון זמן, אוהב מאד, אפילו קצת מקנא בכאלה שהופיעו בקדמת הבמה, אבל פוסט כמו זה, מדהים כמו חלון שקוף שמעברו השני גן עדן: הרצון לראות מקרוב יותר, קרוב ככל האפשר עם הידיעה שכל נגיעה בחלון תלכלך ותפריע לראות, ולכן כדאי לשמור מרחק. עוצר נשימה.
(האתר שלי)
, 16:42 30/6/2004:
1. מקובל.
2. לא לוותר, רק לאזן. כרגע המצב פסיכי לחלוטין.
3. מה נראה לי? שתכתוב? חופשי.
בקשר ליתרת דבריך:
ראשית - תודה. שנית - זו האשליה בה אני שבויה. הבלוג והחיים התערבבו לי, רוצה להשתחרר.
אולריך
, 18:20 30/6/2004:
בס’ 3 ניסיתי לומר בצורה מחוייכת, שלמרות האמנות שבצילום, אני בעיקר ראיתי אותך, גוף מושך מאד ובקונספט של הבלוג הזה-הרבה יותר מזה.
אי ההצלחה להעביר את החיוך נובעת מהנסיון לכתוב לך, ובמקביל לענות ללקוח. לא מוצלח במיוחד בחלוקת הקשב שלי.
(האתר שלי)
, 18:47 30/6/2004:
ובמס. 3 שלי ניסיתי להתחמק מדיון בגוף שלי.
לא רוצה לצאת טרחנית בעקבות הפוסט הזה, אבל אתה לא רואה כאן אותי. אתה רואה פיסת גוף (שלי) שצולמה במתכוון באופן המתגרה במתבונן. כל קשר למציאות הכואבת מקרי בהחלט.
היפ. (האתר שלי)
, 11:41 30/6/2004:
מכל הפוסט היפה הזה אני לוקח דבר אחד - ההקבלה שעשית בין החיתוכים לדמות שאנחנו מציגים פה. אם נרצה או לא, רק חלק מאיתנו מוצג פה - דמות ווירטואלית לא שלמה. וכל אחד בוחר את החיתוך שלו.
והתמונה מהמהמת, (מהממת).
היפ. (האתר שלי)
, 20:46 30/6/2004:
קראתי שוב את הפוסט. הלכתי אחורה בזמן, ושקעתי בקריאה גם שם. נגעת בהרבה נקודות כואבות. הזדהיתי עם המון דברים כתובים, מהצד השני. אני קראתי פה בחורה עצובה לפעמים. וקראתי את מכתב הפרידה. אאוץ. זה דקר. לי.
(האתר שלי)
, 03:27 1/7/2004:
התכוונתי שמתוך עיון (די חפוז, מודה) בבלוג שלך לא התרשמתי שיש לך בסיס להזדהות עקב חווית פרידה מחויבת מכורח הנסיבות, והדגשתי שאין כוונתי למשהו שנוצר על רקע בגידה כי הבנתי שזה לא קיים בחייך.
אפה כאן "חיים"
, 14:49 30/6/2004:
קשה לי להיתחמק מההרגשה שאנחנו לקראת סופה של ההצגה,
הקהל כבר חזר ממהפסקה, הכיוון מתחיל להיתבהר לחלק מהצופים, (בעיקר לאלה שמזדהים ) השחקנית מציצה מהפרגוד בקהל שלה, היא ניזונת מההערצה, מהחום שהיא מקבלת מהם, אבל מתחילה להיתגבש לה החלטה.
(האתר שלי)
, 16:47 30/6/2004:
קשה לי להתחמק מההרגשה שאתה חושש לאספקת המשפטים העתידית שלך.
אז גם אם אוריד את המסך (מה שאיני מתכוונת לעשות כרגע) - במקרה של מצוקה ניתן לשלוח מייל ואני אעביר לך משפט או שניים, לפי הצורך.
(האתר שלי)
, 16:50 1/7/2004:
ידעתי! ידעתי! ידעתי! כוסית של הלייף! היה כל-כך ברור...
מותק! מכות הייתי מכניס לך, ולא רק בגלל זה שזה היה מחרמן אותי. אלוהים יודע שאני אוהב נשים, אבל כל אשה, כל אשה, ותהיה כוסית על, עם ראש של איינשטיין ואישיות של בודהה (אל תחמיאי לעצמך- זו לא את, ובכלל אני מעוצבן עלייך, תיכף תביני למה!) תמיד תתפוס את עצמה כמגרעה מהלכת.
הייתי דוחף לך מראה מול הפרצוף, לא רק כדי שתראי את הפרצוף החמוד שלך, אלא כדי שפעם אחת תתבונני בעצמך כמו שאת, על מעלותייך הקטנות ומגרעותייך הקטנות ותאהבי את מה שאת רואה. אבל לא! את מסוגלת, עם הראש שלך, לנתח הכל כמו בדייקנות מקפיאה. רק כשזה מגיע לעצמך את מתנהגת כמו מטומטמת והכל דפוק או מקסימום בינוני.
ועוד יותר גרוע- לא חידשתי לך כלום. את יודעת את כל זה, ועדיין את תתקעי לי משפטים כמו "אני לא כוסית" ותאמצי אל חיקך את הבאסה והספקנות העצמית, וההכעס והזעם כאילו הם היו החבר’ה שלך, ולא האוייב הכי גרוע שלך!
והכי גרוע- גם אם (וכמו שאני מכיר את האתר הדפוק הזה, זה מה שיקרה) התגובה הזו לא תיקלט, עדיין, זה לא משנה, כי אין לי שום דבר שיעיף אותך מההשקפה המטומטמ
(האתר שלי)
, 16:54 1/7/2004:
ת שיש לך על עצמך. שום דבר. את תישארי תקועה איתה, ואין שום דבר שאני יכול להגיד בעניין.
וזה ככה אצל הרבה בחורות, אבל אצלך זה קיצוני בטירוף.
שולה - תעשי לי טובה אישית. את מסוגלת לניתוח קר, הגיוני ואובייקטיבי, לא? תעשי מאמץ, שבי רגע עם עצמך, ותנתחי את עצמך אובייקטיבית: מראה, אישיות, כשרונות, שכל, סקס אפיל. כל החבילה. אם תשמרי על אובייקטיביות, לא יהיה לך מנוס מלהגיע לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה מזמן- את בחורה סבבה!
זה יהיה קצת פתטי להמשיך את הויכוח - אתה חושב שכן, אני אומרת שלא. הבנו, מיצינו, נלך הלאה (מה נראה לך, שאין מכוערות עם ציצים יפים?).
עשיתי מאמץ, חשבתי בהיגיון ואין לי בעיה עם ההגדרה של "בחורה סבבה". זה לא נוגד את שלל בעיותי ותיסבוכי, נהפוך הוא - זה כנראה מה שעושה אותי לכזאת.
והאמת - הבעיה שלי עם ה"כוסית" הזה מאוד פשוטה:
מכיוון שכבר הוכחתי שאני בעלת אופי חלש במיוחד ועלולה להתפתות מפעם לפעם למפגש על בסיס כזה או אחר עם מי מקוראיי המזדמנים, אני חוששת מפני היום בו אחד הקוראים (להלן "האדם הסביר"), יחזה בדמותי במלואה וימהר להגיש נגדי תביעת פיצויים בגין "אי עמידה בתנאי אספקת המוצר (=כוסית), כפי שהובטח בקטלוג ההזמנות (להלן: "הבלוג")".
ואז, יקירי, אתה תייצג אותי בבית המשפט חינם-אין-כסף (יודעת שאתה עו’ד בהשכלתך) - וזה אולי מה שיגרום לך לשקול להבא מילותך.
אבל אתה יודע מה הכי אהבתי בתגובה שלך? שרואים שכתבת אותה בצד, כטיוטה, ורק אח"כ העתקת לחלון. יפה לך, מותק.
(האתר שלי)
, 01:38 2/7/2004:
את קושרת לי כתרים שלא מגיעים לי. כתבתי מהראש, מהלב, מהבטן ומהביצים ישר לתוך החלון.
העיקר- ה"ויכוח" ביננו הוא לא על הציצים (המרהיבים, וכן, המבלבלים) או על הכן כוסית או לא כוסית (וכמשפטן אדגיש שאין באמור לעיל משום הסכמה עם טענתך, המוטעה, כי אינך כוסית) אלא על זה שלמרות שאת בחורה סבבה (יש! אנחנו מסכימים על משהו) את לא מאוהבת בעצמך- כפי שראוי וצריך שיהיה!
(האתר שלי)
, 17:11 2/7/2004:
או קיי - משפטן. התרשמות מוטעית שלי מתוך חילופי דברים אצל פאנטה.
"מאוהבת בעצמך" קצת גדול עלי, אבל אני בהחלט מחבבת ובעיקר מקבלת את עצמי. עצם זה שאני מנהלת בלוג (שזה די נרקסיסטי לכשעצמו) בו אני מנסה לברר (לעצמי) דברים על עצמי כבר מעיד על סימפטיה בסיסית, לא?
מעבר לזה - ברור שיותר מעניין אותי לעסוק (בבלוג) בסוגיות בדמותי מאשר לפשפש במעלותי. מה גם ש"מעלותי" די משעממות, מה שאי אפשר להגיד על "חסרונותי" - ואני אוהבת עניין בחיים (וזו מעלה או חיסרון?).
שבת שלום ואל תכעס.
(האתר שלי)
, 12:36 4/7/2004:
תגידי מותק, אני יכול לכעוס עליך לאורך זמן?
חוצמזה, ותסלחי לי שאני שב לנושא הגופני (ככה זה אצלי, אני יצור שטחי) אחרי התבוננות יסודית בתמונה, אני חייב לומר שמעלות מסויימות שלך הן הרבה דברים, משעממות הן לא.
לאהוב עניין בחיים זה סבבה. לחבב ולקבל את עצמך זה נפלא. גם הגוף שלך נפלא ואת כוסית בטירוף, אבל לא נפתח את הויכוח הזה שוב.
השאלה היחידה שמטרידה אותי היא למה לעזאזל את לא מאושרת. ואת יודעת מה? אולי את בעצם כן, אבל את טורחת לעדכן אותנו ברגעי השפל ולא בזמני גאות.
לסיכום- גברים רבים היו עושים הרבה בשביל הפריבלגיה להגיד לך "תהיי רגועה, תסמכי עלי". ואולי, אם תתני להם לעשות את זה, זה גם יקרה. אז לו הייתי את, לא הייתי ממהר להתרגל למצב שבו זה לא קיים.
בעניין הזה, כמו גם בעניין היתך כוסית, למה שלא תנסי רגע להיות רגועה ולסמוך עלי?
(האתר שלי)
, 16:46 5/7/2004:
לא, את לא צריכה. לדעתי את פשוט מחמירה מדי עם עצמך לפעמים. אבל- נכנסנו לאיזשהו סשן טיעונים מעגלי שלא מוביך אותנו (כצפוי) לשום מקום. בינתיים- אם את מתכוונת ברצינות ל- "לתת צ’אנס" - אני בסבבה.
כבר אמרתי לך את זה, אבל אני מחבב אותך מאד, למרות שאין לך מושג ירוק בענייני כוסיות...
אהה- ועוד דבר חשוב- ציצים יפים יקירתי, ממש יפים. חצופים.
(האתר שלי)
, 22:11 2/7/2004:
ראשית, התמונה נהדרת. אם זה בגלל שהצלם ידע איך להוציא ממך את המיטב או בגלל שאת כזאת באופן טבעי, זה לא ממש משנה. אישית אני חושב שגם צלם אלוף לא יכול לצלם אובייקט גרוע ולהוציא תמונות יפות כמו זאת. וקחי זאת כמחמאה.
התחושה שלי (וזה נזכר כאן בכמה מקומות ותגובות) היא שההקבלה בין "חתיכת הגוף" שנותנת תחושה של יופי כללי של המצולמת, לבין המקבילה שלה (בלוג כמייצג את האדם שמאחריו), היא נכונה.
גם את חושבת כך אבל טוענת שחלק הגוף שלך אין בו כדי להעיד על כולך, וכמוהו אין הבלוג אלא אשליה של דמות יוצרו. ואני מסתייג משתי ההקבלות.
אין לי מושג איך את נראית בחיים, ואני מודע לכך שתחת עדשת הצלם, מכחול הרטוש ומשחקי אור וצל, יכול להיות ששדיך נראים שונים מאשר במציאות.
אבל, אני לא חושב שצלם, ויהיה הטוב שבעולם, יכול לשנות גוף מו היסוד.
אני לא חושב שכותב, יהיה המוכשר בעולם, יכול לשנות את דמותו מן היסוד. והרשי לי להוציא את עצמי מן הדיון. זה לא אתי שאתיחס לעצמי.
(האתר שלי)
, 09:27 3/7/2004:
ראשית - תודה. הוחמאתי.
שנית - מה זאת אומרת "הצלם ידע איך להוציא ממך את המיטב?" - זו אני הצעתי את התנוחה וזוית הצילום! הוא היה אחראי רק על הטכניקה (פרט משני). בנוסף - התייחסתי לעניין הצילום עצמו בתגובה מתחתיך - אם לא אכפת לך לעיין שם, איתך יותר מענין אותי לדבר על ההקבלות.
בוודאי שמה שאני מציגה בבלוג היא אני, כמו שפיסת הגוף שבתמונה היא שלי - אחד לאחד. העניין הוא שקיים פה מיקוד בצדדים יותר "צבעוניים" של הדמות ואיזושהי התעלמות מהצדדים הרגילים, האפרוריים, ומכיוון שבחיים האמיתיים אין אפשרות לנתק ביניהם הרי מתקבלת פה מן אשליה - בדיוק כמו פיסת הגוף המצ"ב.
כל עוד הבלוג הוא רק שלי מול עצמי אין בכך בעיה, כי אני מכירה את עצמי על שלל חלקי. העניין הוא שהבלוג שלי "זלג" לי לחיים והיה לי צורך עז ליישר הדורים. מול עצמי כמובן.
(האתר שלי)
, 10:16 3/7/2004:
או, אז כל הקרדיט מגיע לך. קבליהו. מגיע לך.
אני עדיין עומד על דעתי לעניין ההקבלה.
נדבר עלי למשל. אולי אני בחיים אדם אפור, מרובע כזה, בנאלי להחריד, שרק כאן חושף פינות קטנות מגופו, שהן בדרך כלל מוסתרות מאחורי בגדים, ורק כאן, בתנוחה מסוימת, תוך משחק של אורות וצללים, נראות סקסיות, מגרות, מעניינות? וזה אפילו שאת השדיים המטאפוריים שלו מראה במנותק מכל הגוף הממוצע?
אשליה? ואולי זה האני האמיתי ודווקא הדמות השלמה שלי היא היא האשליה?
וגם לי כידוע, זלג הבלוג לחיים והחיים חדרו לבלוג, כמו ין ויאנג עד שקשה להפריד.
(האתר שלי)
, 12:53 3/7/2004:
מעניין שהעלת את הרעיון של הדמות השלמה כאשליה, מכיוון שמישהו כתב לי את זה בהקשר שלי כבר לפני כמה חודשים.
יש לי הרושם שאנחנו מדברים על אותו דבר, רק מהצדדים השונים של המטבע. מי שמכיר אותי ב"חיים" מודע (פחות או יותר) למה שאני חושפת בבלוג ולכן הבעיה שלי היא לא שם אלא דווקא כאן, בוירטואליות. בזמן האחרון יש לי תחושה שאני "מרמה" את הקוראים, וקצת את עצמי, בדמות שאני מעבירה דרך הבלוג ולכן חשתי צורך לברר את העניין אבל במחשבה שניה נראה לי שזה חלק מהנטייה שלי להחליט בשביל אחרים מה הם חושבים. יתכן שאני מתרשמת שהקוראים נחשפים רק לחלק מאישיותי ולפיכך מולכים שולל, ובעצם זה לא כך - הרי רובם בלוגרים בעצמם ומכירים מקרוב את הפיצול אישיות הזה.
(האתר שלי)
, 14:37 3/7/2004:
ראי, אין ספק שמי שקורא בלוגר(ית) מגבש עליו(ה) דעה, על סמך מה שהוא קורא. ומאחר והכותב הוא המחליט מה לכתוב, מה לא, ואיך לספר, הרי שהתדמית היא פועל יוצא מכך.
כולם כאן פיקציה, גם את, גם אני. אבל בסופו של דבר, גם מעבר למסכת התדמית המלאכותית, ניתן לראות את דמותו של הבלוגר, כי לא ניתן להסתיר הכל. קווי המתאר בכל זאת נראים.
הייתי אומר שזה דומה קצת לקבלה לעבודה. המועמד מציג קורות חיים קצת מיופים, המעסיק הפוטנציאלי מציג משרה יפה יותר ממה שהיא, ושני הצדדים מודעים ל"ניפוחים" האלו ולוקחים אותם בחשבון. אני לא חושב שאת מוליכה שולל אף אחד, כשם שאין מי שיבוא בטענות כשיראה אותך בחיים ויגלה שהתמונה שונה ממך.
ואני עדיין חושב שלא ניתן ליצור תמונה יפה מגוף שהוא לא.
(האתר שלי)
, 09:09 5/7/2004:
אני פתחתי את הבלוג מתוך כוונה להיות כאן הכי אמיתית שאפשר, משהו שלא תמיד מתאפשר ביומיום (למרות שאצלי גם ביומיום זה די ככה). מפה לשם אני מוצאת את עצמי גם פה לא ממש כנה/אמיתית/חושפת במאה אחוז, בין היתר בגלל ה"זליגה" לחיים אבל לא רק.
התאכזבתי מעצמי בקטע הזה, לא כ"כ בגלל שזה קרה כמו בגלל שעד כה לא הצלחתי להתיישר חזרה, וזו לא היתה המטרה שלי כאן. אני אוהבת לקלוע בזריקה ראשונה, וכל דבר אחר הוא בעיני הפסד.
אין לי בעיה להפסיד לאחרים, אני ספורטיבית בקטע הזה, אבל להפסיד לעצמי? בלתי נסלח.
(האתר שלי)
, 11:32 5/7/2004:
ולמרות זאת את לא מרגישה כאן יותר פתוחה מאשר בחיים?
אני מוצא את עצמי נחשף בבלוג הרבה יותר מאשר אני מתיר לעצמי בחיים שמחוץ לבלוג, אם כי לא חשיפה מלאה. לזליגות ההדיות בלוג-חיים יש כמובן השפעה על מידת החשיפה אבל עדיין הבלוג משקף אצלי דברים שאני לא מראה בעולם השני (או הראשון אם את מתעקשת) אפילו לא לעצמי.
(האתר שלי)
, 11:22 8/7/2004:
שולינקה, נדמה לך שאת לא חושפת מספיק ואולי זה נכון, אבל מתוך קריאה אצלך נדמה לי שאני מכיר אותך די היטב, גם את הדברים המרומזים, הכאילו סודיים. אפשר הרי לקרוא אותך בין השורות.
קיצר, איזה סודות את חושבת נותרו לך מאיתנו ? :)
(האתר שלי)
, 11:40 8/7/2004:
א. נותרו. תסמוך עלי.
ב. נכון שקוראים בין השורות, אבל כל אחד קורא קצת אחרת ובכל מקרה רוב הסיכויים שזה לא בדיוק מה שאני התכוונתי. ככה זה, הפרשנות האישית גוברת על הכל.
ג. עצם החשיפה היא בשבילי, לא בשביל הקוראים. העובדה שקורים לי דברים או שעוברות בי מחשבות שאני מצנזרת מהבלוג - ולא משנה כרגע מאיזו סיבה - זה כישלון שלי (לתפיסתי). זה מציק לי וימים יגידו איך והאם אתגבר על כך.
Yaronimus Maximus (האתר שלי)
, 02:48 3/7/2004:
יפַה.
יכול להיות תענוג לרשום אותך.
מי שצילם את זה עשה גדולות בלהאדיר את המימדים. כמובן שהטבע יפה גם ללא ריטושים.
כגרפיקאי ראיתי לא פעם, איך הדוגמניות צחורות העור ועבות הדדיים מתבררות כבחורות עם כמה פגמי עור, קמטים, ועופרים ממוצעים לגמרי. פוטושופ!!!
אני משבח אותך על האומץ לפרסם דיוקן חושפני שכזה, ולהתמודד אח"כ עם הררי החרמנים שיבואו ויבקשו עוד.
בכל מקרה
thanx for sharing!
(האתר שלי)
, 09:07 3/7/2004:
תודה.
במשך שנים אחדות הייתי מודל לציירים (יש גם קישור בפוסט) ותמיד אמרו לי שתענוג לרשום אותי, מה שנבע (לדעתי) מקומפקטיות גופי ותחושת ה"שקט" שהייתי משרה בסטודיו ולא מנתוני גוף מרשימים.
לאור התגובה שלך, ומאחר שאני עומדת פה מול איש מקצוע, אני רואה חובה לעצמי להבהיר: הצילום לא עבר ריטוש ולא נעשה שימוש בצבע גוף. נהפוך הוא - עקב מגבלות הרשת נאלצתי להקטין את הקובץ ואיכותו נפגמה באופן די דרסטי (אפשר לראות שקוי המתאר של הגוף "מסולסלים", העור נראה מחוספס במיוחד בכתף ובחזה ועוד). ה"אשליה" עליה דיברתי נובעת מהפוזה הלא טבעית (אני יושבת עם גב מוקשת באופן היסטרי) וזוית הצילום (מלמטה) וכמובן מהעובדה הפשוטה שמדובר פה ב"חיתוך" נבחר ולא בגוף כולו, על איבריו הפחות מוצלחים, כפי שקיים במציאות.
אתה היחיד שהתייחסת לעניין האומץ שבפרסום. זה היה הטריגר שלי להעלאת התמונה - לבחון את הגבולות של עצמי. לגבי ה"חרמנים" לא צפיתי בעיות, הקוראים שלי אנשים בוגרים ושקולים, ואכן לא התבדיתי.
(האתר שלי)
, 09:12 3/7/2004:
אני מסכים לעניין האומץ, ורק רוצה להוסיף שכל הכותבים כאן בודקים את הגבולות של עצמם במידת החשיפה שהם מוכנים לה, תהיה גופנית או נפשית.
(האתר שלי)
, 09:38 3/7/2004:
כמובן. אני לא מחזיקה מעצמי יוצאת דופן ברמת החשיפה שלי לעומת אחרים, ואולי אפילו להיפך. בזמן האחרון אני משתפנת בקביעות, מה שנובע מההתערבבות של הבלוג בחיים שלי שזה אגב תוצר נוסף של בדיקת הגבולות.
(האתר שלי)
, 08:47 3/7/2004:
יש קישור בסעיף 3.
אם לא עולה לך תגידי, אני אשלח לך ישירות למייל.
בהזדמנות זו אני חייבת להצדיע לך ולתמונות האיכותיות שאת מעלה אצלך. אני הקזתי דם עד שהצלחתי להעלות את התמונה הזו וגם זה, בפורמט מצ’וקמק עקב המגבלות (שלי/של הרשת. לא ברור).
נוריקו (האתר שלי)
, 22:46 5/7/2004:
וואו, אני כל כך מבינה את הצורך הזה שיתבוננו בך. בגוף שלך על יופיו ועל פגמיו. (אני קצת מדברת על עצמי כמובן, תסלחי לי אם זה לא מתאים), וגם נטיה להכניס את עצמך למצבים ביזריים עם ריח של שוליים. קחי אותי פעם...
(האתר שלי)
, 12:10 6/7/2004:
ההזמנה שלי היתה וירטואלית בעיקרון, אבל אם את מוצאת עניין מעבר לכך (ואין לי מושג מה זה אומר) את בהחלט מוזמנת לכתוב לי.
כולנו הולכים על אותה אדמה, את יודעת.
הצצתי.
(האתר שלי)
, 12:42 6/7/2004:
לא הבנתי.
רוצה לבוא במיוחד לת"א כדי לצייר אותי, זקנה בלה שכמותי?
למה לך?
לא חסרים מקומות של ציור מודל, רק בת"א יש כמה קבועים (לא הבנתי בדיוק מאיפה את בארץ). תפרגני לעצמך.
בכל אופן, אצל הצלם אי אפשר לצייר, זו לא אותה דינמיקה של עבודה (צילום וציור. זה שונה).
(אני מבינה שזו את נוריקו).
סליחה, הפוזה שהעלתי כאן היא האמא-של-המתיפייפות.
אבל מבינה את כוונתך. בעבודה של אחד-מול-אחד (יצא לי לעשות בעבר) ניתן לבחור באופן אישי את הפוזות וזה אכן יתרון.
נוריקו
, 15:34 6/7/2004:
נכון, נכון. הפוזה כאן היא האים-אמא של המתייפיפות ואני באמת לא שותפה להתפעלות הכללית. היא גם יכולה להיות כל אחת כמעט ואף אחת בעצם. אף אשה שהכרתי לא נוהגת לשכב כך להנאתה או לצערה.
לא התמונה גרמה לי לרצות לצייר אותך אלא המילים.
(האתר שלי)
, 16:14 6/7/2004:
אני חייבת לפתוח בכך שהתגובה שלך היכתה בי. ולחיוב.
באחד הפידבקים שקיבלתי לפוסט זה נאמר לי שהתמונה שבחרתי להעלות אינה מעידה עלי מאום ושאם אכן הייתי רוצה לבדוק את גבולות החשיפה להם אני מסוגלת (כפי שטענתי) הייתי מעלה תמונה אנושית ואישית יותר, ושבקיצור - רציתי רק לסחוט מחמאות, ובכוח.
קשה לי להתווכח עם טענה זו. התמונה מחמיאה והתייחסתי לכך בתגובות (וגם בסיכום הפוסט בעצם). אין לי אומץ להעלות תמונה לא מחמיאה (ותהיי בטוחה שיש כאלה) או כזו המכילה פרטים שיביאו לזיהוי שלי, אך שני - לא מחפשת מחמאות. לא חסר לי מזה בסביבתי הטבעית ואני לא מתביישת לקבל גם כאן. ומה רע בכך?
אבל לרצות לצייר אותי בשל המילים? אין מחמאה גדולה מזו, ומה שאכתוב עכשיו זה לזכותך - רק אישה מסוגלת להתבטא כך.
תודה לך. קטונתי.
נוריקו
, 19:17 6/7/2004:
תודה שולהשםבדוי.
אני מתלבטת אם לעבור למייל או להמשיך כאן...
אני קצת אקסביציו.. ואני בטוחה שיש מי שיהנה מהמשך הדיאלוג, השאלה אם זה מתאים לך.
ללא שם
, 19:43 6/7/2004:
בתגובה הקודמת-קודמת התחלתי לכתוב שרק גברים יכולים להתלהב ככה מעירום סינתטי כזה (תמיד נדמה לי שמי שאוהב נשים באמת אמור לאהוב אותן כמו שהן יותר) אבל מחקתי, לא רציתי להישמע פולניה כזאת. אחרי שאמרת שרק אשה יכולה לכתוב ככה שחררתי קצת ת’חרצובות...
(כמובן שלא מה שרציתי להגיד במייל...)
נוריקו
, 00:10 7/7/2004:
האמת, אני לא לגמרי יודעת לאן להמשיך. הייתי רוצה לצייר אותך טבעית-אמיתית-ואנושית, אלא שמיומנות הציור שלי במצב ניוון מתקדם. לרגע אפילו חשבתי לצייר אותך במילים. פשוט לכתוב תאור מילולי מדוקדק של מה שעומד (יושב/שוכב) מולי. אח"כ חשבתי להצטלם איתך יחד בעירום.
סתם אני קצת פלברה. טובה בלחלום.
(האתר שלי)
, 10:54 7/7/2004:
כשעבדתי כמודל בכיתות אמנות, המורה תמיד היה מדבר על כך שהאומן אמנם מסתכל על המודל שמולו ולכאורה יוצר בדמותו, אך היצירה מבטאת בעצם את דמות האומן עצמו.
זו התחושה שאני מקבלת מהשיחה בנינו. את מנסה לבטא/לעסוק/ליצור/להתעמק בדמותך, דרך העיסוק בי כ"מודל". את בדרך הנכונה. תנערי את האבק מהמיומנויות שלך, יש בך רעב ליצירה, תני לה לפרוץ.
בהצלחה.
נוריקו
, 11:50 7/7/2004:
את אוהבת לצייר/לצלם/לתאר או מעדיפה להיות בצד הנצפה בלבד?
רעב ליצירה- נכון. רעב פיסי ממש. רב הזמן אני בוחרת במילים כי זו המיומנות היותר משופשפת שלי אבל הרעב הוא ליצירה בכל כלי שהוא.
(האתר שלי)
, 11:58 7/7/2004:
אני מאוד אוהבת ליצור.
בזמנו ציירתי ונורא אהבתי את זה.
בצילום לא יצא לי לעסוק מעבר לצילום אקראי פה ושם, וכמוך - אני בוחרת במילים כי זה הכי זמין לי.
צד נצפה היה עבורי רק מקור פרנסה, אבל למעשה תרם לי הרבה מבחינה נפשית/רגשית (מוזמנת לקרוא פוסט שלי בנושא, יש לינק בתחילת הפוסט הזה תחת המילה "מודל"), ויש לי כבוד רב אליו.
כרגע הנצפות שלי היא נקודתית בלבד. ממש לא עוסקת בזה מעבר לכך, זה לא בסדר יום שלי וגם היצירתיות לא ממש. לצערי.
נוריקו
, 12:07 7/7/2004:
פתחתי דיאלוג חדש כי אני לא אוהבת את האנכיות הזאת,
היית רוצה שנשב זו מול זה ונצייר או נצלם או נתאר אחת את השניה? ואחר כך נבחר מה לעשות עם זה כשכמובן זכות וטו מראש לדורש הצינזור?
נוריקו
, 14:26 7/7/2004:
כשהיגיון ושקול דעת עומד מול דגדוג מגרה בקצה האבעות, לעולם הדגדוג ינצח. אצלי, לפחות.
אולי בכל זאת כדאי לדבר על זה ביתר פרוט במקום קצת פחות פומבי? בסוף עוד יבואו צופים...
(האתר שלי)
, 19:17 11/7/2004:
היי, זו לא אני! נשבעת! :-)
האמת שהמציאות הרבה יותר קשה ולא מעניינת. הבודדים שהתחילו איתי מתוך היכרות בסטודיו, היו במצב משומש עד משומש מאוד (שלא נאמר גם נשוי מאוד) וגרמו לי לתהות איך אני נראת בעיניהם שהם חשבו עצמם כבעלי פוטנציאל לאטרקטיביות בעיני.
(האתר שלי)
, 17:17 27/2/2005:
לא בטוח שהבנתי את השאלה, אז:
אם כוונתך להתרחשות המתוארת בפוסט - כן, אמיתי, כמו כל מה שרשום בבלוג שלי - אלא אם כן צוין אחרת בגוף הפוסט (חלומות, מאווים וכד’).
אם כוונתך לתמונה - כן, אמיתית וצולמה באותו מעמד.
אם כוונתך לפיסת הגוף במשמעות "מקורי/טבעי" - כן, טבעי לחלוטין. יחי האמנות וכוחה בייפוי המציאות.
משי
, 20:08 5/6/2005:
היי שולה, לפני הכל קצת לא ברור לי למה שם בדוי אחרי כל החשיפה הזאת שהולכת כאן... אבל, סבבה.
כל אחד זקוק לסוג של פרטיות,לא?
מה שכתבת יפה ואמיתי וכואב... אני מציירת ואם זה משנה במשהו חשבתי שהצילום מקסים,רומנטי ונשי.
והגוף שלך,לא של דוגמנית שהולכת למות מתת תזונה,אז מה? הוא מושלם,מושלם בפגימותו ואין יותר יפה מזה.
משי.
משי
, 22:48 5/6/2005:
אין בעד מה מותק, זה בא מהמקום הכי כנה שלי.
רק אל תתני לשטויות לרדת לך פנימה.. בטח לא למה שאנשים אומרים כי זה פשוט חבל וחסר כל ערך ואם את לא תאהבי את עצמך ותדעי את ערכך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך.
sad-east (האתר שלי)
, 16:49 5/2/2006:
אמת. אני חושבת שכל מי שיש לו איזושהיא משיכה לאמנות מבין באיזה שהוא שלב שזו לא המציאות אלא רק חלק ממנה או פועל יוצא ממנה. יש בגילוי הזה משהו מאכזב, ובכל זאת כולנו רודפים אחרי הרגעים האלה הקסומים, שיגאלו אותנו בעצם מהחיים שלנו, השגרתיים, הטריויאליים...
Angel Eyes (האתר שלי)
, 12:39 3/12/2007:
יש כמה וכמה דברים להגיב עליהם כאן. ואני לא אעשה זאת. במקום זאת, רק דבר אחד - יחסית לאחד שהגישה שלו היתה מוטעית, יצאה לו תמונה נהדרת.
אני מעדיף להיות כמו שאני (לא אפרט כרגע על מה אני מדבר) ולגלות שאולי אני לא מסוגל לצלם תמונות כאלו, מאשר להיות כמוהו.
(האתר שלי)
, 13:13 3/12/2007:
אני חייבת לצאת כאן להגנתו ולהגיד שזו היתה פעם ראשונה שהוא צילם עירום. בסטודיו הם מצלמים המון דומם ומעט מאוד אנשים/נשים (וגם אז - הוא רק העוזר צלם) וכשהוא מצלם לעצמו הוא מצלם כמעט רק נופים וכאלה.
כל החיבור שלנו היה מזה שהוא רצה לנסות לצלם עירום ולדעתי הוא ממש לא היה מגובש על "תפיסת עולם" אלא ראה בעיני רוחו משהו אוטופי כמו שיוצא מדוגמנית אחרי הרבה פוטושופ.
(האתר שלי)
, 14:28 3/12/2007:
הו, אני לא בטוחה שאני האדם הנכון לעצות שכאלה.
בוא נגיד שאם הגעת עד הלום ללא אג’נדה - תשמור על פתיחות, תלך עם מה שנראה לך/מוצא חן בעיניך/הגורל מזמן לך ורק אח"כ, כשיש לך קצת ניסיון ודעה ואולי איזה כיוון של העדפה - תשב עם עצמך ותחליט באיזה כיוון אתה ממשיך. אגב, יכול מאוד להיות שלעולם לא תצליח לגבש "זהות אמנותית" חד משמעית ותמיד תתנדנד בין לבין וזה בסדר גמור. ב"אומנות" הכל מקובל.
עצמאית בשטח
תגובות לקטע: חתיכות של בנאדם הוספת תגובה חדשה
את התמונה היית צריכה לשים ישר בהתחלה.
הותרת אותנו הא-מו-מים.
שולינ’קה - את מושלמת !
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ממש, אבל ממש לא.
מצטערת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
השתגעת?
גוף מדהים
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא מדהים, חמדתי.
זו אשליה. בדיוק כמו שכתבתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
1. כל עוד תקחי בחשבון שגם האיש שיבוא יהיה כחבילה יצוקה שאי אפשר להפריד, זה ’פסדר.
2. לוותר על הפנטזיות? אפור וקשה. מה, לא תשאירי חלון קטן של פסטורליה, שמש ציפורים והיידי בת ההרים?
3. וואו. מאד אמנותי. ניסיתי לכתוב על זוויות אור, משחקי צל. נראה לך?
צ’מעי, אני פה כבר המון זמן, אוהב מאד, אפילו קצת מקנא בכאלה שהופיעו בקדמת הבמה, אבל פוסט כמו זה, מדהים כמו חלון שקוף שמעברו השני גן עדן: הרצון לראות מקרוב יותר, קרוב ככל האפשר עם הידיעה שכל נגיעה בחלון תלכלך ותפריע לראות, ולכן כדאי לשמור מרחק. עוצר נשימה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
1. מקובל.
2. לא לוותר, רק לאזן. כרגע המצב פסיכי לחלוטין.
3. מה נראה לי? שתכתוב? חופשי.
בקשר ליתרת דבריך:
ראשית - תודה. שנית - זו האשליה בה אני שבויה. הבלוג והחיים התערבבו לי, רוצה להשתחרר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בס’ 3 ניסיתי לומר בצורה מחוייכת, שלמרות האמנות שבצילום, אני בעיקר ראיתי אותך, גוף מושך מאד ובקונספט של הבלוג הזה-הרבה יותר מזה.
אי ההצלחה להעביר את החיוך נובעת מהנסיון לכתוב לך, ובמקביל לענות ללקוח. לא מוצלח במיוחד בחלוקת הקשב שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ובמס. 3 שלי ניסיתי להתחמק מדיון בגוף שלי.
לא רוצה לצאת טרחנית בעקבות הפוסט הזה, אבל אתה לא רואה כאן אותי. אתה רואה פיסת גוף (שלי) שצולמה במתכוון באופן המתגרה במתבונן. כל קשר למציאות הכואבת מקרי בהחלט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מכל הפוסט היפה הזה אני לוקח דבר אחד - ההקבלה שעשית בין החיתוכים לדמות שאנחנו מציגים פה. אם נרצה או לא, רק חלק מאיתנו מוצג פה - דמות ווירטואלית לא שלמה. וכל אחד בוחר את החיתוך שלו.
והתמונה מהמהמת, (מהממת).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה בדיוק המסר שהתכוונתי להעביר. לי, אגב, לא לקוראים. דרך הבלוג שלי אני מדברת עם עצמי.
תודה ושמחתי להכירך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דיבור עם עצמי דרך הבלוג מוכר לי עד מאוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קראתי שוב את הפוסט. הלכתי אחורה בזמן, ושקעתי בקריאה גם שם. נגעת בהרבה נקודות כואבות. הזדהיתי עם המון דברים כתובים, מהצד השני. אני קראתי פה בחורה עצובה לפעמים. וקראתי את מכתב הפרידה. אאוץ. זה דקר. לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
העצב הוא בהחלט קו מנחה באופיי, כתבתי על זה :
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=20218&blogcode=594951
דווקא מכתב הפרידה דקר לך? מעיון בבלוג שלך לא התרשמתי שהנושא נמצא על סדר יומך (לא בגידות, אלא פרידות).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דקר. בכינון ישיר. וכתבת נכון - לא בבגידות, בפרידות.
העצב הולם אותך. את זה את כתבת. זה נראה נכון, אם זה מבחירה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ובמחשבה שניה לא הבנתי את המשפט
’לא התרשמתי שהנושא נמצא על סדר יומך (לא בגידות, אלא פרידות)’ - למה התכוונת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התכוונתי שמתוך עיון (די חפוז, מודה) בבלוג שלך לא התרשמתי שיש לך בסיס להזדהות עקב חווית פרידה מחויבת מכורח הנסיבות, והדגשתי שאין כוונתי למשהו שנוצר על רקע בגידה כי הבנתי שזה לא קיים בחייך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תשמעי יקירתי
אני למדתי צילום וצילמתי גם ערום
והתמונה שהעלית היא אחלה
שההוא יחפש את מי לנענע..
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תסמוך עליו - הוא מחפש. רק לא במקומות הנכונים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קשה לי להיתחמק מההרגשה שאנחנו לקראת סופה של ההצגה,
הקהל כבר חזר ממהפסקה, הכיוון מתחיל להיתבהר לחלק מהצופים, (בעיקר לאלה שמזדהים ) השחקנית מציצה מהפרגוד בקהל שלה, היא ניזונת מההערצה, מהחום שהיא מקבלת מהם, אבל מתחילה להיתגבש לה החלטה.
?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
קשה לי להתחמק מההרגשה שאתה חושש לאספקת המשפטים העתידית שלך.
אז גם אם אוריד את המסך (מה שאיני מתכוונת לעשות כרגע) - במקרה של מצוקה ניתן לשלוח מייל ואני אעביר לך משפט או שניים, לפי הצורך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ידעתי! ידעתי! ידעתי! כוסית של הלייף! היה כל-כך ברור...
מותק! מכות הייתי מכניס לך, ולא רק בגלל זה שזה היה מחרמן אותי. אלוהים יודע שאני אוהב נשים, אבל כל אשה, כל אשה, ותהיה כוסית על, עם ראש של איינשטיין ואישיות של בודהה (אל תחמיאי לעצמך- זו לא את, ובכלל אני מעוצבן עלייך, תיכף תביני למה!) תמיד תתפוס את עצמה כמגרעה מהלכת.
הייתי דוחף לך מראה מול הפרצוף, לא רק כדי שתראי את הפרצוף החמוד שלך, אלא כדי שפעם אחת תתבונני בעצמך כמו שאת, על מעלותייך הקטנות ומגרעותייך הקטנות ותאהבי את מה שאת רואה. אבל לא! את מסוגלת, עם הראש שלך, לנתח הכל כמו בדייקנות מקפיאה. רק כשזה מגיע לעצמך את מתנהגת כמו מטומטמת והכל דפוק או מקסימום בינוני.
ועוד יותר גרוע- לא חידשתי לך כלום. את יודעת את כל זה, ועדיין את תתקעי לי משפטים כמו "אני לא כוסית" ותאמצי אל חיקך את הבאסה והספקנות העצמית, וההכעס והזעם כאילו הם היו החבר’ה שלך, ולא האוייב הכי גרוע שלך!
והכי גרוע- גם אם (וכמו שאני מכיר את האתר הדפוק הזה, זה מה שיקרה) התגובה הזו לא תיקלט, עדיין, זה לא משנה, כי אין לי שום דבר שיעיף אותך מההשקפה המטומטמ
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ת שיש לך על עצמך. שום דבר. את תישארי תקועה איתה, ואין שום דבר שאני יכול להגיד בעניין.
וזה ככה אצל הרבה בחורות, אבל אצלך זה קיצוני בטירוף.
שולה - תעשי לי טובה אישית. את מסוגלת לניתוח קר, הגיוני ואובייקטיבי, לא? תעשי מאמץ, שבי רגע עם עצמך, ותנתחי את עצמך אובייקטיבית: מראה, אישיות, כשרונות, שכל, סקס אפיל. כל החבילה. אם תשמרי על אובייקטיביות, לא יהיה לך מנוס מלהגיע לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה מזמן- את בחורה סבבה!
יאללה, עיצבנת אותי. מכות מגיע לך, קחי חיבוק ונשיקה במקום, כוסית מחרמנת, מטומטמת ומתוקה שכמותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה קרה, קוקי? ראית ציצים והתבלבלת?
זה יהיה קצת פתטי להמשיך את הויכוח - אתה חושב שכן, אני אומרת שלא. הבנו, מיצינו, נלך הלאה (מה נראה לך, שאין מכוערות עם ציצים יפים?).
עשיתי מאמץ, חשבתי בהיגיון ואין לי בעיה עם ההגדרה של "בחורה סבבה". זה לא נוגד את שלל בעיותי ותיסבוכי, נהפוך הוא - זה כנראה מה שעושה אותי לכזאת.
והאמת - הבעיה שלי עם ה"כוסית" הזה מאוד פשוטה:
מכיוון שכבר הוכחתי שאני בעלת אופי חלש במיוחד ועלולה להתפתות מפעם לפעם למפגש על בסיס כזה או אחר עם מי מקוראיי המזדמנים, אני חוששת מפני היום בו אחד הקוראים (להלן "האדם הסביר"), יחזה בדמותי במלואה וימהר להגיש נגדי תביעת פיצויים בגין "אי עמידה בתנאי אספקת המוצר (=כוסית), כפי שהובטח בקטלוג ההזמנות (להלן: "הבלוג")".
ואז, יקירי, אתה תייצג אותי בבית המשפט חינם-אין-כסף (יודעת שאתה עו’ד בהשכלתך) - וזה אולי מה שיגרום לך לשקול להבא מילותך.
אבל אתה יודע מה הכי אהבתי בתגובה שלך? שרואים שכתבת אותה בצד, כטיוטה, ורק אח"כ העתקת לחלון. יפה לך, מותק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את קושרת לי כתרים שלא מגיעים לי. כתבתי מהראש, מהלב, מהבטן ומהביצים ישר לתוך החלון.
העיקר- ה"ויכוח" ביננו הוא לא על הציצים (המרהיבים, וכן, המבלבלים) או על הכן כוסית או לא כוסית (וכמשפטן אדגיש שאין באמור לעיל משום הסכמה עם טענתך, המוטעה, כי אינך כוסית) אלא על זה שלמרות שאת בחורה סבבה (יש! אנחנו מסכימים על משהו) את לא מאוהבת בעצמך- כפי שראוי וצריך שיהיה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
או קיי - משפטן. התרשמות מוטעית שלי מתוך חילופי דברים אצל פאנטה.
"מאוהבת בעצמך" קצת גדול עלי, אבל אני בהחלט מחבבת ובעיקר מקבלת את עצמי. עצם זה שאני מנהלת בלוג (שזה די נרקסיסטי לכשעצמו) בו אני מנסה לברר (לעצמי) דברים על עצמי כבר מעיד על סימפטיה בסיסית, לא?
מעבר לזה - ברור שיותר מעניין אותי לעסוק (בבלוג) בסוגיות בדמותי מאשר לפשפש במעלותי. מה גם ש"מעלותי" די משעממות, מה שאי אפשר להגיד על "חסרונותי" - ואני אוהבת עניין בחיים (וזו מעלה או חיסרון?).
שבת שלום ואל תכעס.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תגידי מותק, אני יכול לכעוס עליך לאורך זמן?
חוצמזה, ותסלחי לי שאני שב לנושא הגופני (ככה זה אצלי, אני יצור שטחי) אחרי התבוננות יסודית בתמונה, אני חייב לומר שמעלות מסויימות שלך הן הרבה דברים, משעממות הן לא.
לאהוב עניין בחיים זה סבבה. לחבב ולקבל את עצמך זה נפלא. גם הגוף שלך נפלא ואת כוסית בטירוף, אבל לא נפתח את הויכוח הזה שוב.
השאלה היחידה שמטרידה אותי היא למה לעזאזל את לא מאושרת. ואת יודעת מה? אולי את בעצם כן, אבל את טורחת לעדכן אותנו ברגעי השפל ולא בזמני גאות.
לסיכום- גברים רבים היו עושים הרבה בשביל הפריבלגיה להגיד לך "תהיי רגועה, תסמכי עלי". ואולי, אם תתני להם לעשות את זה, זה גם יקרה. אז לו הייתי את, לא הייתי ממהר להתרגל למצב שבו זה לא קיים.
בעניין הזה, כמו גם בעניין היתך כוסית, למה שלא תנסי רגע להיות רגועה ולסמוך עלי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה אני לא מאושרת....שאלת מיליון הדולר.
אני לא באמת צריכה לענות, נכון?
לגבי ה"גברים רבים היו...." - אולי. לא יודעת. אם יהיה ניסיון רלוונטי אני אתן לו צ’אנס, בנתיים - לא היה.
מוכנה לוותר בנושא זה ולסמוך עליך, אבל לא בעניין ה"כוסית". על זה אני לא מתפשרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא, את לא צריכה. לדעתי את פשוט מחמירה מדי עם עצמך לפעמים. אבל- נכנסנו לאיזשהו סשן טיעונים מעגלי שלא מוביך אותנו (כצפוי) לשום מקום. בינתיים- אם את מתכוונת ברצינות ל- "לתת צ’אנס" - אני בסבבה.
כבר אמרתי לך את זה, אבל אני מחבב אותך מאד, למרות שאין לך מושג ירוק בענייני כוסיות...
אהה- ועוד דבר חשוב- ציצים יפים יקירתי, ממש יפים. חצופים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ככה זה אצלנו, הברונטיות. חצופות.
גם אני מחבבת אותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראשית, התמונה נהדרת. אם זה בגלל שהצלם ידע איך להוציא ממך את המיטב או בגלל שאת כזאת באופן טבעי, זה לא ממש משנה. אישית אני חושב שגם צלם אלוף לא יכול לצלם אובייקט גרוע ולהוציא תמונות יפות כמו זאת. וקחי זאת כמחמאה.
התחושה שלי (וזה נזכר כאן בכמה מקומות ותגובות) היא שההקבלה בין "חתיכת הגוף" שנותנת תחושה של יופי כללי של המצולמת, לבין המקבילה שלה (בלוג כמייצג את האדם שמאחריו), היא נכונה.
גם את חושבת כך אבל טוענת שחלק הגוף שלך אין בו כדי להעיד על כולך, וכמוהו אין הבלוג אלא אשליה של דמות יוצרו. ואני מסתייג משתי ההקבלות.
אין לי מושג איך את נראית בחיים, ואני מודע לכך שתחת עדשת הצלם, מכחול הרטוש ומשחקי אור וצל, יכול להיות ששדיך נראים שונים מאשר במציאות.
אבל, אני לא חושב שצלם, ויהיה הטוב שבעולם, יכול לשנות גוף מו היסוד.
אני לא חושב שכותב, יהיה המוכשר בעולם, יכול לשנות את דמותו מן היסוד. והרשי לי להוציא את עצמי מן הדיון. זה לא אתי שאתיחס לעצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ראשית - תודה. הוחמאתי.
שנית - מה זאת אומרת "הצלם ידע איך להוציא ממך את המיטב?" - זו אני הצעתי את התנוחה וזוית הצילום! הוא היה אחראי רק על הטכניקה (פרט משני). בנוסף - התייחסתי לעניין הצילום עצמו בתגובה מתחתיך - אם לא אכפת לך לעיין שם, איתך יותר מענין אותי לדבר על ההקבלות.
בוודאי שמה שאני מציגה בבלוג היא אני, כמו שפיסת הגוף שבתמונה היא שלי - אחד לאחד. העניין הוא שקיים פה מיקוד בצדדים יותר "צבעוניים" של הדמות ואיזושהי התעלמות מהצדדים הרגילים, האפרוריים, ומכיוון שבחיים האמיתיים אין אפשרות לנתק ביניהם הרי מתקבלת פה מן אשליה - בדיוק כמו פיסת הגוף המצ"ב.
כל עוד הבלוג הוא רק שלי מול עצמי אין בכך בעיה, כי אני מכירה את עצמי על שלל חלקי. העניין הוא שהבלוג שלי "זלג" לי לחיים והיה לי צורך עז ליישר הדורים. מול עצמי כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
או, אז כל הקרדיט מגיע לך. קבליהו. מגיע לך.
אני עדיין עומד על דעתי לעניין ההקבלה.
נדבר עלי למשל. אולי אני בחיים אדם אפור, מרובע כזה, בנאלי להחריד, שרק כאן חושף פינות קטנות מגופו, שהן בדרך כלל מוסתרות מאחורי בגדים, ורק כאן, בתנוחה מסוימת, תוך משחק של אורות וצללים, נראות סקסיות, מגרות, מעניינות? וזה אפילו שאת השדיים המטאפוריים שלו מראה במנותק מכל הגוף הממוצע?
אשליה? ואולי זה האני האמיתי ודווקא הדמות השלמה שלי היא היא האשליה?
וגם לי כידוע, זלג הבלוג לחיים והחיים חדרו לבלוג, כמו ין ויאנג עד שקשה להפריד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מעניין שהעלת את הרעיון של הדמות השלמה כאשליה, מכיוון שמישהו כתב לי את זה בהקשר שלי כבר לפני כמה חודשים.
יש לי הרושם שאנחנו מדברים על אותו דבר, רק מהצדדים השונים של המטבע. מי שמכיר אותי ב"חיים" מודע (פחות או יותר) למה שאני חושפת בבלוג ולכן הבעיה שלי היא לא שם אלא דווקא כאן, בוירטואליות. בזמן האחרון יש לי תחושה שאני "מרמה" את הקוראים, וקצת את עצמי, בדמות שאני מעבירה דרך הבלוג ולכן חשתי צורך לברר את העניין אבל במחשבה שניה נראה לי שזה חלק מהנטייה שלי להחליט בשביל אחרים מה הם חושבים. יתכן שאני מתרשמת שהקוראים נחשפים רק לחלק מאישיותי ולפיכך מולכים שולל, ובעצם זה לא כך - הרי רובם בלוגרים בעצמם ומכירים מקרוב את הפיצול אישיות הזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראי, אין ספק שמי שקורא בלוגר(ית) מגבש עליו(ה) דעה, על סמך מה שהוא קורא. ומאחר והכותב הוא המחליט מה לכתוב, מה לא, ואיך לספר, הרי שהתדמית היא פועל יוצא מכך.
כולם כאן פיקציה, גם את, גם אני. אבל בסופו של דבר, גם מעבר למסכת התדמית המלאכותית, ניתן לראות את דמותו של הבלוגר, כי לא ניתן להסתיר הכל. קווי המתאר בכל זאת נראים.
הייתי אומר שזה דומה קצת לקבלה לעבודה. המועמד מציג קורות חיים קצת מיופים, המעסיק הפוטנציאלי מציג משרה יפה יותר ממה שהיא, ושני הצדדים מודעים ל"ניפוחים" האלו ולוקחים אותם בחשבון. אני לא חושב שאת מוליכה שולל אף אחד, כשם שאין מי שיבוא בטענות כשיראה אותך בחיים ויגלה שהתמונה שונה ממך.
ואני עדיין חושב שלא ניתן ליצור תמונה יפה מגוף שהוא לא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני פתחתי את הבלוג מתוך כוונה להיות כאן הכי אמיתית שאפשר, משהו שלא תמיד מתאפשר ביומיום (למרות שאצלי גם ביומיום זה די ככה). מפה לשם אני מוצאת את עצמי גם פה לא ממש כנה/אמיתית/חושפת במאה אחוז, בין היתר בגלל ה"זליגה" לחיים אבל לא רק.
התאכזבתי מעצמי בקטע הזה, לא כ"כ בגלל שזה קרה כמו בגלל שעד כה לא הצלחתי להתיישר חזרה, וזו לא היתה המטרה שלי כאן. אני אוהבת לקלוע בזריקה ראשונה, וכל דבר אחר הוא בעיני הפסד.
אין לי בעיה להפסיד לאחרים, אני ספורטיבית בקטע הזה, אבל להפסיד לעצמי? בלתי נסלח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ולמרות זאת את לא מרגישה כאן יותר פתוחה מאשר בחיים?
אני מוצא את עצמי נחשף בבלוג הרבה יותר מאשר אני מתיר לעצמי בחיים שמחוץ לבלוג, אם כי לא חשיפה מלאה. לזליגות ההדיות בלוג-חיים יש כמובן השפעה על מידת החשיפה אבל עדיין הבלוג משקף אצלי דברים שאני לא מראה בעולם השני (או הראשון אם את מתעקשת) אפילו לא לעצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יותר פתוחה, אבל לא מספיק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סבלנות
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שולינקה, נדמה לך שאת לא חושפת מספיק ואולי זה נכון, אבל מתוך קריאה אצלך נדמה לי שאני מכיר אותך די היטב, גם את הדברים המרומזים, הכאילו סודיים. אפשר הרי לקרוא אותך בין השורות.
קיצר, איזה סודות את חושבת נותרו לך מאיתנו ? :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
א. נותרו. תסמוך עלי.
ב. נכון שקוראים בין השורות, אבל כל אחד קורא קצת אחרת ובכל מקרה רוב הסיכויים שזה לא בדיוק מה שאני התכוונתי. ככה זה, הפרשנות האישית גוברת על הכל.
ג. עצם החשיפה היא בשבילי, לא בשביל הקוראים. העובדה שקורים לי דברים או שעוברות בי מחשבות שאני מצנזרת מהבלוג - ולא משנה כרגע מאיזו סיבה - זה כישלון שלי (לתפיסתי). זה מציק לי וימים יגידו איך והאם אתגבר על כך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יפַה.
יכול להיות תענוג לרשום אותך.
מי שצילם את זה עשה גדולות בלהאדיר את המימדים. כמובן שהטבע יפה גם ללא ריטושים.
כגרפיקאי ראיתי לא פעם, איך הדוגמניות צחורות העור ועבות הדדיים מתבררות כבחורות עם כמה פגמי עור, קמטים, ועופרים ממוצעים לגמרי. פוטושופ!!!
אני משבח אותך על האומץ לפרסם דיוקן חושפני שכזה, ולהתמודד אח"כ עם הררי החרמנים שיבואו ויבקשו עוד.
בכל מקרה
thanx for sharing!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה.
במשך שנים אחדות הייתי מודל לציירים (יש גם קישור בפוסט) ותמיד אמרו לי שתענוג לרשום אותי, מה שנבע (לדעתי) מקומפקטיות גופי ותחושת ה"שקט" שהייתי משרה בסטודיו ולא מנתוני גוף מרשימים.
לאור התגובה שלך, ומאחר שאני עומדת פה מול איש מקצוע, אני רואה חובה לעצמי להבהיר: הצילום לא עבר ריטוש ולא נעשה שימוש בצבע גוף. נהפוך הוא - עקב מגבלות הרשת נאלצתי להקטין את הקובץ ואיכותו נפגמה באופן די דרסטי (אפשר לראות שקוי המתאר של הגוף "מסולסלים", העור נראה מחוספס במיוחד בכתף ובחזה ועוד). ה"אשליה" עליה דיברתי נובעת מהפוזה הלא טבעית (אני יושבת עם גב מוקשת באופן היסטרי) וזוית הצילום (מלמטה) וכמובן מהעובדה הפשוטה שמדובר פה ב"חיתוך" נבחר ולא בגוף כולו, על איבריו הפחות מוצלחים, כפי שקיים במציאות.
אתה היחיד שהתייחסת לעניין האומץ שבפרסום. זה היה הטריגר שלי להעלאת התמונה - לבחון את הגבולות של עצמי. לגבי ה"חרמנים" לא צפיתי בעיות, הקוראים שלי אנשים בוגרים ושקולים, ואכן לא התבדיתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מסכים לעניין האומץ, ורק רוצה להוסיף שכל הכותבים כאן בודקים את הגבולות של עצמם במידת החשיפה שהם מוכנים לה, תהיה גופנית או נפשית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כמובן. אני לא מחזיקה מעצמי יוצאת דופן ברמת החשיפה שלי לעומת אחרים, ואולי אפילו להיפך. בזמן האחרון אני משתפנת בקביעות, מה שנובע מההתערבבות של הבלוג בחיים שלי שזה אגב תוצר נוסף של בדיקת הגבולות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ועל זה הגבתי למעלה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
One has no chice but to stand still and gaze upon the marvels of the feminine marvels
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה אני צריכה להבין מזה? שאחרי שרשמת את התגובה הראשונה חזרת לבהות בתמונה? לך תסתכל באתר של מייפלת’ורפ, שם יותר marvels :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חס וחלילה. הייתה זו - רק מחמאה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק אני לא רואה שום צילום?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש קישור בסעיף 3.
אם לא עולה לך תגידי, אני אשלח לך ישירות למייל.
בהזדמנות זו אני חייבת להצדיע לך ולתמונות האיכותיות שאת מעלה אצלך. אני הקזתי דם עד שהצלחתי להעלות את התמונה הזו וגם זה, בפורמט מצ’וקמק עקב המגבלות (שלי/של הרשת. לא ברור).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מדהים מדהימה מדהימים
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה, מותק :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואו, אני כל כך מבינה את הצורך הזה שיתבוננו בך. בגוף שלך על יופיו ועל פגמיו. (אני קצת מדברת על עצמי כמובן, תסלחי לי אם זה לא מתאים), וגם נטיה להכניס את עצמך למצבים ביזריים עם ריח של שוליים. קחי אותי פעם...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בואי. באמת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת? ליצור איתך קשר מיילי? תציצי אצלי קצת קודם...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ההזמנה שלי היתה וירטואלית בעיקרון, אבל אם את מוצאת עניין מעבר לכך (ואין לי מושג מה זה אומר) את בהחלט מוזמנת לכתוב לי.
כולנו הולכים על אותה אדמה, את יודעת.
הצצתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בזמנו אהבתי מאוד לצייר עירום נשי. בשנים האחרונות לא יצא לי. אולי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא הבנתי.
רוצה לבוא במיוחד לת"א כדי לצייר אותי, זקנה בלה שכמותי?
למה לך?
לא חסרים מקומות של ציור מודל, רק בת"א יש כמה קבועים (לא הבנתי בדיוק מאיפה את בארץ). תפרגני לעצמך.
בכל אופן, אצל הצלם אי אפשר לצייר, זו לא אותה דינמיקה של עבודה (צילום וציור. זה שונה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בחוגי ציור הן תמיד נוטות לתפוס פוזות מיופיפות כאלה. זה עשה לי הרגשה מפוספסת. אני אוהבת ערום אנושי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(אני מבינה שזו את נוריקו).
סליחה, הפוזה שהעלתי כאן היא האמא-של-המתיפייפות.
אבל מבינה את כוונתך. בעבודה של אחד-מול-אחד (יצא לי לעשות בעבר) ניתן לבחור באופן אישי את הפוזות וזה אכן יתרון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נכון, נכון. הפוזה כאן היא האים-אמא של המתייפיפות ואני באמת לא שותפה להתפעלות הכללית. היא גם יכולה להיות כל אחת כמעט ואף אחת בעצם. אף אשה שהכרתי לא נוהגת לשכב כך להנאתה או לצערה.
לא התמונה גרמה לי לרצות לצייר אותך אלא המילים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חייבת לפתוח בכך שהתגובה שלך היכתה בי. ולחיוב.
באחד הפידבקים שקיבלתי לפוסט זה נאמר לי שהתמונה שבחרתי להעלות אינה מעידה עלי מאום ושאם אכן הייתי רוצה לבדוק את גבולות החשיפה להם אני מסוגלת (כפי שטענתי) הייתי מעלה תמונה אנושית ואישית יותר, ושבקיצור - רציתי רק לסחוט מחמאות, ובכוח.
קשה לי להתווכח עם טענה זו. התמונה מחמיאה והתייחסתי לכך בתגובות (וגם בסיכום הפוסט בעצם). אין לי אומץ להעלות תמונה לא מחמיאה (ותהיי בטוחה שיש כאלה) או כזו המכילה פרטים שיביאו לזיהוי שלי, אך שני - לא מחפשת מחמאות. לא חסר לי מזה בסביבתי הטבעית ואני לא מתביישת לקבל גם כאן. ומה רע בכך?
אבל לרצות לצייר אותי בשל המילים? אין מחמאה גדולה מזו, ומה שאכתוב עכשיו זה לזכותך - רק אישה מסוגלת להתבטא כך.
תודה לך. קטונתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה שולהשםבדוי.
אני מתלבטת אם לעבור למייל או להמשיך כאן...
אני קצת אקסביציו.. ואני בטוחה שיש מי שיהנה מהמשך הדיאלוג, השאלה אם זה מתאים לך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בתגובה הקודמת-קודמת התחלתי לכתוב שרק גברים יכולים להתלהב ככה מעירום סינתטי כזה (תמיד נדמה לי שמי שאוהב נשים באמת אמור לאהוב אותן כמו שהן יותר) אבל מחקתי, לא רציתי להישמע פולניה כזאת. אחרי שאמרת שרק אשה יכולה לכתוב ככה שחררתי קצת ת’חרצובות...
(כמובן שלא מה שרציתי להגיד במייל...)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נסי אותי.
אני תמיד מעדיפה להישאר כאן. בודקת גבולות, אמרתי כבר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האמת, אני לא לגמרי יודעת לאן להמשיך. הייתי רוצה לצייר אותך טבעית-אמיתית-ואנושית, אלא שמיומנות הציור שלי במצב ניוון מתקדם. לרגע אפילו חשבתי לצייר אותך במילים. פשוט לכתוב תאור מילולי מדוקדק של מה שעומד (יושב/שוכב) מולי. אח"כ חשבתי להצטלם איתך יחד בעירום.
סתם אני קצת פלברה. טובה בלחלום.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשעבדתי כמודל בכיתות אמנות, המורה תמיד היה מדבר על כך שהאומן אמנם מסתכל על המודל שמולו ולכאורה יוצר בדמותו, אך היצירה מבטאת בעצם את דמות האומן עצמו.
זו התחושה שאני מקבלת מהשיחה בנינו. את מנסה לבטא/לעסוק/ליצור/להתעמק בדמותך, דרך העיסוק בי כ"מודל". את בדרך הנכונה. תנערי את האבק מהמיומנויות שלך, יש בך רעב ליצירה, תני לה לפרוץ.
בהצלחה.
אני נהנת מהדיאלוג איתך ואת מוזמנת להמשיך בו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את אוהבת לצייר/לצלם/לתאר או מעדיפה להיות בצד הנצפה בלבד?
רעב ליצירה- נכון. רעב פיסי ממש. רב הזמן אני בוחרת במילים כי זו המיומנות היותר משופשפת שלי אבל הרעב הוא ליצירה בכל כלי שהוא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מאוד אוהבת ליצור.
בזמנו ציירתי ונורא אהבתי את זה.
בצילום לא יצא לי לעסוק מעבר לצילום אקראי פה ושם, וכמוך - אני בוחרת במילים כי זה הכי זמין לי.
צד נצפה היה עבורי רק מקור פרנסה, אבל למעשה תרם לי הרבה מבחינה נפשית/רגשית (מוזמנת לקרוא פוסט שלי בנושא, יש לינק בתחילת הפוסט הזה תחת המילה "מודל"), ויש לי כבוד רב אליו.
כרגע הנצפות שלי היא נקודתית בלבד. ממש לא עוסקת בזה מעבר לכך, זה לא בסדר יום שלי וגם היצירתיות לא ממש. לצערי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פתחתי דיאלוג חדש כי אני לא אוהבת את האנכיות הזאת,
היית רוצה שנשב זו מול זה ונצייר או נצלם או נתאר אחת את השניה? ואחר כך נבחר מה לעשות עם זה כשכמובן זכות וטו מראש לדורש הצינזור?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בעיקרון זה נשמע לי מעניין.
מה שמטריד אותי היא היציאה מהבלוג החמים והחסוי שלי ולא הקטע של הצינזור. זה מובן מאליו.
לך אין בעיה עם זה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשהיגיון ושקול דעת עומד מול דגדוג מגרה בקצה האבעות, לעולם הדגדוג ינצח. אצלי, לפחות.
אולי בכל זאת כדאי לדבר על זה ביתר פרוט במקום קצת פחות פומבי? בסוף עוד יבואו צופים...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ספרי לי על דגדוגים..
דברי איתי במייל.
הסירי דאגה מליבך, אין סיכוי לצופים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רוצה להיות צופה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאיפה צצת?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את כבר צריכה לדעת שאני יכולה להפתיע :-P.
ואני דורשת התייחסות עניינית!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ההנהלה תתכנס, תדון ותפרסם המלצותיה.
תרגעי, בנתיים לא נקבע כלום.
miss u, את בהופעת אורח או מה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתי מתכנסים לדון בהצעה???
שולה, לא לשכוח לקרוא לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאוחר מידי (אנחנו זריזות).
ומאיפה הגעתם לפה כולכם? קישטה, זו שיחת בנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמשיכו בנות עם הדיאלוג זה מעניין.
נוריקו את מוכנה גם לצייר אותי בעירום ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תהיתי מתי יתגלה הדיאלוג הקטן הזה שלנו . (לא שאני מיתממת...סתם תהיתי.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז את מסרבת, אני מבין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תן לי להתחיל עם שולה, נראה איך זה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סתם לינק שהזכרת לי שולה:)
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=9973&blogcode=273173
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היי, זו לא אני! נשבעת! :-)
האמת שהמציאות הרבה יותר קשה ולא מעניינת. הבודדים שהתחילו איתי מתוך היכרות בסטודיו, היו במצב משומש עד משומש מאוד (שלא נאמר גם נשוי מאוד) וגרמו לי לתהות איך אני נראת בעיניהם שהם חשבו עצמם כבעלי פוטנציאל לאטרקטיביות בעיני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה אמיתי?
העיקר הבריאות !
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא בטוח שהבנתי את השאלה, אז:
אם כוונתך להתרחשות המתוארת בפוסט - כן, אמיתי, כמו כל מה שרשום בבלוג שלי - אלא אם כן צוין אחרת בגוף הפוסט (חלומות, מאווים וכד’).
אם כוונתך לתמונה - כן, אמיתית וצולמה באותו מעמד.
אם כוונתך לפיסת הגוף במשמעות "מקורי/טבעי" - כן, טבעי לחלוטין. יחי האמנות וכוחה בייפוי המציאות.
אכן העיקר הבריאות, ובזה הרגע אין לי הרבה ממנה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי שולה, לפני הכל קצת לא ברור לי למה שם בדוי אחרי כל החשיפה הזאת שהולכת כאן... אבל, סבבה.
כל אחד זקוק לסוג של פרטיות,לא?
מה שכתבת יפה ואמיתי וכואב... אני מציירת ואם זה משנה במשהו חשבתי שהצילום מקסים,רומנטי ונשי.
והגוף שלך,לא של דוגמנית שהולכת למות מתת תזונה,אז מה? הוא מושלם,מושלם בפגימותו ואין יותר יפה מזה.
משי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, משי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין בעד מה מותק, זה בא מהמקום הכי כנה שלי.
רק אל תתני לשטויות לרדת לך פנימה.. בטח לא למה שאנשים אומרים כי זה פשוט חבל וחסר כל ערך ואם את לא תאהבי את עצמך ותדעי את ערכך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא יכולה שלא להסכים איתך במאה אחוז.
בוקר טוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עיזבי אותי מצילומים.
אפשר רק לבוא להסתכל?
(באותה הזדמנות נוכל גם לדבר, אם יבוא לך.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לבוא לאיפה?
להסתכל במה?
(על מה אתה רוצה לדבר?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
על קיום האלוהים.
תמיד חשבתי שאין, אבל אחרי התמונה הזאת, אולי בכל זאת, לא נעים להודות, על עובדות לא מתווכחים וכו’
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש אלוהים, זה ברור, אבל לא בחיים שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אמת. אני חושבת שכל מי שיש לו איזושהיא משיכה לאמנות מבין באיזה שהוא שלב שזו לא המציאות אלא רק חלק ממנה או פועל יוצא ממנה. יש בגילוי הזה משהו מאכזב, ובכל זאת כולנו רודפים אחרי הרגעים האלה הקסומים, שיגאלו אותנו בעצם מהחיים שלנו, השגרתיים, הטריויאליים...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא הייתי קוראת לזה "מאכזב" אלא פשוט מפרידה בין זה לבין המציאות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אצלי תהליך ההפרדה היה כואב, כנראה... אבל עכשיו זו כבר הסתכלות קרה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש כמה וכמה דברים להגיב עליהם כאן. ואני לא אעשה זאת. במקום זאת, רק דבר אחד - יחסית לאחד שהגישה שלו היתה מוטעית, יצאה לו תמונה נהדרת.
אני מעדיף להיות כמו שאני (לא אפרט כרגע על מה אני מדבר) ולגלות שאולי אני לא מסוגל לצלם תמונות כאלו, מאשר להיות כמוהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חייבת לצאת כאן להגנתו ולהגיד שזו היתה פעם ראשונה שהוא צילם עירום. בסטודיו הם מצלמים המון דומם ומעט מאוד אנשים/נשים (וגם אז - הוא רק העוזר צלם) וכשהוא מצלם לעצמו הוא מצלם כמעט רק נופים וכאלה.
כל החיבור שלנו היה מזה שהוא רצה לנסות לצלם עירום ולדעתי הוא ממש לא היה מגובש על "תפיסת עולם" אלא ראה בעיני רוחו משהו אוטופי כמו שיוצא מדוגמנית אחרי הרבה פוטושופ.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המ.
תני לי עצות. אני חובבן במקרה הטוב, וגם אני רוצה לצלם עירום. מה אני צריך "לגבש" לפני שאני ניגש למלאכה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הו, אני לא בטוחה שאני האדם הנכון לעצות שכאלה.
בוא נגיד שאם הגעת עד הלום ללא אג’נדה - תשמור על פתיחות, תלך עם מה שנראה לך/מוצא חן בעיניך/הגורל מזמן לך ורק אח"כ, כשיש לך קצת ניסיון ודעה ואולי איזה כיוון של העדפה - תשב עם עצמך ותחליט באיזה כיוון אתה ממשיך. אגב, יכול מאוד להיות שלעולם לא תצליח לגבש "זהות אמנותית" חד משמעית ותמיד תתנדנד בין לבין וזה בסדר גמור. ב"אומנות" הכל מקובל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אג’נדה?
בד"כ משתמשים בזה במובן השלילי (לפחות בעברית)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מפיתום שלילי?
אני שומעת ומשתמשת בזה כל הזמן בהקשר חיובי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז כדאי לי למצוא אג’נדה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אג’נדה לא מוצאים בכוח. אג’נדה מאמצים עם הזמן וההשתכשכות בביצה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולי עדיף לי להשאר "נקי", אם כך.
הזכירי לי לתת לך את ההסבר לגבי המילה "אג’נדה" בהזדמנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נקי זה מצב זמני. במוקדם או במאוחר, בהנחה שתעסוק בנושא, תפתח דיעה. אבל להתחיל נקי זה מצוין.
אוקי. אם אני אזכור:-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דוגמניות
פורום צלמים ומודליסטיות עירום:
http://www.emodels-il.com/dugmaniyot
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: