יומני אלפוחרה

 (האתר שלי) , 11:27 4/6/2007:
המילה ’קל, תפסה אותי.
לא רונן, זה לא קל וטוב שכך...
למדתי שיש דרכים טובות מאשר למשוך את עצמי בשיער.
פשוט לקום עם רצון ואמונה (חבל) ולצאת לדרך.
אך כמובן, שזו דרכי שלי...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:28 4/6/2007:
נכון ואמת!
טוב שבטחתי וניסיתי...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:23 3/6/2007:
פעם כתבת פוסט ( שכמובן שאני לא מוצאת אותו) על חוטים דקים ומיתרים
והחוטים הדקים הופכים לחבל עבה וחזק ( בחיי שאני לא חושבת פושע) כמו שביל,דרך..
עכשיו תביא את קצה האזן שלך, אני רוצה ללחוש לך משהו - אתה מקסים !! 
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:04 4/6/2007:
כתבתי כמה וכמה...
הדימוי הזה מושך חוטים בי.
כמו טרזן שעליו כתבתי פעם...
תודה לך על הלחישה... תודה לך שאת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:53 4/6/2007:
רגע
תיכף אשוב
אני הולכת לחפש את טרזן
ג’ין

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:36 4/6/2007:
ומצאת!
כמה שמח לי שכתבתי לך בבוקר על טרזן.
ישרא ניפלא שיש בו אנשים כמוך.
שיש כאן רמה ניפלאה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:21 4/6/2007:
יפה הטרזן שבך..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:37 4/6/2007:
עדיין אני מתרגש

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:05 4/6/2007:
אני שמח למקום החדש שהגעתי.
למזלי למדתי ששליטה, גם במחיר פחד גדול, היא אמצעי.
אולי היחידי שניתן לי...
תודה ץודה לך שלי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 21:59 3/6/2007:
הפעם בלי מילים,רק אתן חיבוק..(כזה מחמם ומזין ומנשים ומרפה ומרשה לכל הדברים שקורים לקרות בתהליך ההתמודדות) חיבוק לרגעיםקטנים..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 22:12 3/6/2007:

(אמרתי בלי מילים ותראה כמה אני מדברת...תמיד זה קורה לי שאני מצהירה הצהרות...חיחי)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:15 4/6/2007:
אמרת וחיבקת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:06 4/6/2007:
כן, הרגעים הקטנים...
תודה יקירה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:11 4/6/2007:
הפחד הוא סימפטום.
מעיד על משהו שהוא מכסה.
למדתי שחציה של פחד מביאה אותי למקום שאני יכול לרפא.
כמו קודם לטפל בדלקת ורק אז ניתן לטפל בבעייה שגרמה לדלקת.
כולנו מעדיפים שלא להיתקל מול הפחדים שלנו פנים מול פנים.
מעדיפים להביט למקומות אחרים שבהם חיינו זורמים.
לי יש פחדים בחיי שאינני יכול להסתתר מהם.
הם כאן איתי תמיד וכל יום.
אם רוצה אני להמשיך אני חייב לגעת בהם. לחצות אותם.
אין הרבה ברירות למי שמוחו נפגע.  הוא אפילו לא שואל שאלות.
השאלות האלה כלכך מרפות את ידי לעיתים...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:11 4/6/2007:
תודה לך איריס, לוואי וכך היו בעיותי ניפתרות...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:46 4/6/2007:
מנסה תמיד... כלדבר

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:14 4/6/2007:
לא בכדי הכתרתי את הקטע ב’מעט על חבלים’.
יש כאן היבטים רבים וכתבתי כלכך מעט עליהם.
אפשר להביט על החבל תחת זום סופרים...
תודה מצאתי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:47 4/6/2007:
את יודעת את התשובה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:28 4/6/2007:
ואני רק חשבתי איך בחבלי אהבה אתה מושך אליך אנשים.
התכוצץ לי קצת הלב מהפוסט הזה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:48 4/6/2007:
גמאלה חבלים...
הלב שלי התרחב... את מוזמנת לריקוד האושר שלי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:06 4/6/2007:
כשאתה מאושר, גם אני מאושרת....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:37 4/6/2007:
תודה לך יקירה לי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:39 4/6/2007:
זה ממש פוסט על ירידה בצוקים.
הצוקים המשוננים של קיום שלי שאבד.
כאן הסיבות לכך שירדתי וחציתי את פחדיי...
תודה שקראת עדה וחלקת איתי את שניסיתי לתאר...
תודה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 07:32 6/6/2007:
לסבתי היה ארוע מוחי, וכמובן שהיא הרבה יותר מבוגרת ממך והרבה פחות פעילה, אבל הפסקאות הראשונות, של השכחה והבלבול הזכירו לי אותה.
אני חושבת שהיתה מזדהה מאוד עם מה שכתבת- אם היתה לה סבלנות לקרוא או אם היתה יכולה להתבטא בבהירות כמו פעם.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:25 6/6/2007:
מאירוע מוחי קשה, קשה לצאת...
אצלי זה לא היה אירוע מוחי, אלא מוות קליני של שבע דקות.
עדיין גמזה קשה, וצריך לגייס את כל מה שנשאר בכדי לשקם תיפקודים ויכולות.
מקווה מאוד מאוד שמצבה של סבתך ישתפר...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 07:39 7/6/2007:
תודה ,יקירי. בשבועכות הראשונים אחרי הארוע מצבה השתפר. אבל היא לא עצמאית ולא תמיד קוהרנטית.
אתה הרבה יותר צעיר וחזק ממנה... תרגיש טוב!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:41 7/6/2007:
אני מקווה שמצבה יילך וישתפר

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:38 8/6/2007:


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^