ניסויים בבני אדם

תגובות לקטע: בדידות הוספת תגובה חדשה

(האתר שלי) , 09:02 13/8/2004:
נתחיל מהסוף: בטח! כשלנו כואב ונמאס לנו לעסוק בעצמינו, הרינו מוכנים ומזומנים להעביר את כל האנרגיה לטיפול במישהו אחר. זה מאוד אנושי.

אני חושבת שלרוב האנשים יש בחייהם אדם שבפניו הם נפתחים. מישהו שיודע להקשיב ולעטוף ואיתו אפשר להיות אמיתיים (זוכרת את "מסיכות?")

והדינמיקה שלך איתו מזכירה לי משהו. אבל אותו כבר אעביר אליך במייל...

סופ"ש נעים.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:46 13/8/2004:
יש כזה. לא תמיד זה אותו אחד. לכל הרגשה יש איש אחר.
קיבלתי את המייל וקראתי אותו. ותודה. יש לי בעיה כרגע לשלוח מיילים (אני שוב אצל ההורים), אני אשתדל לפתור אותה ולהשיב לך.

סופ"ש נעים גם לך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 09:19 13/8/2004:
זה יפה. אני ברגעים האלה מוצא את עצמי לבד. ולא רוצה לדבר עם כל העולם. ממש לא. גם בגלל שהעולם לא יכול להבין. גם בגלל שאני לא צריך הבנה. אני משלה את עצמי שאני גם לא כותב על הבדידות הזאת. כן, זה קשה להתמודד איתה לבד. הנחמה שאני יכול להגיד לך, שזה גם לא מועיל להתמודד איתה לבד.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:33 13/8/2004:
אם הייתי מראש יודעת מה זה, אני מניחה שגם אני לא הייתי רוצה לדבר עם כל העולם. הרצון לדבר היה הסחת דעת. אחר כך דווקא העדפתי לחשוב עם עצמי. כתיבה עוזרת לי לבטא. וזה המקום הטבעי שלי לכתוב בו.
אני חושבת שאפשר להתמודד עם בדידות, רק לבד. מעצם הגדרתה. ושהיא דבר שצריך להשלים איתו, באיזשהו מובן. למרות ש, זה מציק.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

טל (האתר שלי) , 09:31 13/8/2004:
הסחות דעת זה דבר מתבקש להימנע ממרה שחורה תמידית(תמיד יהיו דברים שיפריעו לנו).
ואפילו מהכלום וחצי על ארז אני לא קונה את ה"לא אכפת לי להיות לבד כל החיים ואני אהיה מאושר עם זה",זה מצוין להרגיש טוב עם עצמך לבד ובסיס חזק לבנות ממנו,אבל אני לא מאחל לו להיות לבדו "כל החיים",בקיצור לדעתי האמירה שלו היא סוג של בריחה או דבר שמתאים לזמן מוגבל לחיזוק הביטחון העצמי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:39 13/8/2004:
אני לא במרה שחורה תמידית. ומאוד רחוקה מזה. הבעיה שלי היא הפוכה, אני בשמחת חיים תמידית (טוב, כמעט) וזה קצת מסתיר לי את המודעות העצמית שלי.
לעניין ארז, אני לא לגמרי מסכימה איתך, אבל לא יודעת אם זה לעניין להתחיל לדבר עליו כאן. לא רוצה להסגיר אותו בפרטים. הבאתי את מה שאמר בעיקר כי זה השפיע עלי, לא לגמרי יודעת איך, ויש לזה אספקט שרלוונטי גם אלי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

טל (האתר שלי) , 19:37 13/8/2004:
א.ניסיתי לומר שיש דברים שטוב להם להיות מוסתרים רוב הזמן ומפה נראה שאת מצטיינת בחפירות בארץ הפלאות הפנימית שלך.
ב.מהקטע הבנתי שדעתך הפוכה.לא לגמרי מסכימה מעמיד את זה באור אחר.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

הרבה (האתר שלי) , 10:48 13/8/2004:

אני אמור להרגיש מוזר/רע שזה קורה אחרי, או שזה בכלל קרה לפני?
(אה, אתמול בלילה. טוב, לא משנה. בוקר טוב?)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:29 13/8/2004:
זה על הלילה שלפני ניצנים. מה שלא הספקתי לכתוב.
ואל תרגיש רע. לא בריא.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

ערבה (האתר שלי) , 17:00 13/8/2004:

אוקיי.

ונעבור לפינת הציטוט היומי:

Fezzik: Why do you wear a mask? Were you burned by acid, or something like that?
Man in Black: Oh no, it’s just that they’re terribly comfortable. I think everyone will be wearing them in the future.

זה גם האתר.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 10:53 13/8/2004:
הרווח הזה שאת מדברת עליו, זה אחד הדברים היותר מתסכלים שיש. אני מאוד מזדהה עם זה. עצה? אני למדתי להפוך אותו לפינה הפרטית שלי ולפעמים להיות שמחה על הדברים הקטנים שיש לי עם עצמי. זה כמו לומר: אני החברה הכי טובה שלי, ואני מבינה הכי טוב את הבדיחות שלי.
להיות מאוזן ומאושר? מעטים, בודדים, הם אלו שמצליחים. לפחות את עובדת על זה וחותרת לכיוון, יש כאלה שבחיים לא יגיעו.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 12:29 13/8/2004:
מאוד התחברתי לתגובה של פרלי, זה בול מה שאני מנסה לעשות. יש לזה היגיון פנימי חזק מאוד.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 16:49 13/8/2004:

יש טבעת בישרא, "בעלי סיכוי להנצל" (נדמלי). אולי זה מתאים? ;-)
ובהצלחה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 16:44 13/8/2004:
גם אני צריכה להשלים עם הרווח. משלימה איתו חלקית. התכונה שהופכת מישהו לקרוב אלי נורא, זה כשהרווח הזה טיפה יותר קטן. כיוון שזה כן קורה לעתים, יש תמיד את האשליה, שניתן באמת לסגור אותו.
לגבי אושרם של אנשים אחרים, ממש לא אכפת לי. לא משווה את עצמי. לא יכולה להציל את העולם, וגם לא לרכב בכיף על היתרון היחסי שלי. חיה רק בתוך עצמי, לא יכולה להחליף.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 13:51 13/8/2004:
אני חושבת שלאנשים של זוגיות מאוד קשה תקופה של לבד. אני לא יודעת אם את כזו אבל אני מזדהה מאוד עם הריק הזה, החוסר, המשהו שאיננו. אני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה בדידות במקרה שלי אבל מבינה אותך היטב.
נקווה שזה יעבור בקרוב...

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:53 13/8/2004:
אני לא בדיוק בנאדם של זוגיות (סיפור ארוך. אני כותבת פוסט על זה, כבר כמה זמן {אגב, נדמלי שזה היה פרומו. נו טוב} ומקווה לסיים אותו מתישהו, ושהוא ממש יביע משהו).
וגם בתוך זוגיות אפשר להיות בודד. גם אני לא בטוחה עם המילה. זו הבעיה עם מלים, הן שמות הכל בתבניות. ומצד שני, קשה בלעדיהן.
לא חושבת שזה יעבור, אבל כן חושבת שאני אחיה עם זה בסדר.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

עוץ לי גוץ לי , 15:42 13/8/2004:
מתי בפעם האחרונה ניסית לצמצם או להעלים את הרווח שבינך לבין מישהו מחברי ה"סבבה" שלך? כמה פעמים את היא זו שדוחה את הניסיון של מישהו להתקרב אליך, או, סביר יותר, לא מספיק רגישה כדי להבחין בניסיון כזה ולקדם אותו? את כותבת כל-כך הרבה על אנשים שאת מכירה ומבלה בחברתם. אף אחד לא ראוי שתתני לו הזדמנות להיות ממש קרוב אליך? ניסית עם כולם? את בטוחה שאף אחד מהם לא ניסה בלי ששמת לב ואת לא עשית דבר?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:28 13/8/2004:
התגובה שלך מעניינת. מצד אחד אתה מעיד על עצמך שקראת את בלוגי, לפחות חלקים ממנו ("את כותבת כל כך הרבה על..."). מצד שני לא השארת אפילו מייל, ומצד שלישי אתה גם לא כותב בישרא, לפחות לא בכינוי הזה. ("men with masks are not to be trusted", הנסיכה הקסומה). חוצמזה, נראה שאתה ממש כועס עלי, כאילו עשיתי כאן משהו אישי נגדך (אנחנו מכירים מאיפשהו?). אם זה אכן המצב, תבוא תגיד. רצוי במייל.
לגופו של עניין: ניסיתי. לא עם כולם. לדעתי הסובייקטיבית, יש לי חוש לדעת מתי יש לזה סיכוי ומתי לא. די חד. כמו כן, אני בדרך כלל כן מספיק רגישה, לדעתי הסובייקטיבית, לראות בדיוק נסיונות כאלה. למרות שגם אני לא מושלמת, אז אולי זו אשמתי, שאני בנאדם רע. (אבוי. איך נפלו גיבורים).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

My alter ego (האתר שלי) , 16:57 13/8/2004:
עוץ לי גוץ לי, בחירה נחמדה של ניק, במיוחד אם אליס צודקת ואתה איש מחייה. איש אמיתי כמו שלא מעט יגידו פה בבלוגייה.

אליס את אדם נפלא. אז אולי את משתמשת באינטלקטואציה כסוג של הגנה מאנשים. אבל כולנו צריכים הגנות. אז לא קל לך לחשוף את הרגשות האלו. אבל למי זה קל?
ארז, ידע להכיל את מה שהיה לך להגיד... המון רגישות, וגם לפעמים קל יותר להחשף מול אנשים רחוקים יותר... אחרי הכל יש לך בלוג בשביל זה בדיוק.

לכולנו יש הגנות. ולפעמים באמת הבדידות גואה מעלהן, ואז כדאי שיהיה עם מי לחלוק. וזה משהו שאפשר לעשות.

תמיד אפשר להתחיל.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 17:07 13/8/2004:

תודה.
באמת יש משהו באנשים רחוקים. אין הרבה מה להרוס איתם. אפילו זה לא בדיוק. אבל הרשת איתם פחות סבוכה.
לא יודעת אם תמיד אפשר לחלוק, אם תמיד זה אפקטיבי. ואם בכלל צריך. יש דברים שכדאי להיות מסוגלת להכיל, להכיל את עצמי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

My alter ego (האתר שלי) , 17:18 13/8/2004:
כן, אולי זו הסיבה שאני כאן.

כשהתחלתי לגור בלי שותפים וגם באותה תקופה האהובה נסעה אל ארצות נכר, היו לי התקפי בדידות כאלו. נדודי שינה ולילות לבנים. אחרי תקופה למדתי לחקור את עצמי עד שזה עבר, או לחלופין להתחמק אל תוך דברים אחרים (ספרים, כתיבה, מוזיקה, עבודה - אין לי טלווזיה או מחשב בבית).

(סוף דבר - עוד חודשיים אני עובר לדירה אחרת עם שתי שותפות חדשות)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סקרן , 17:08 13/8/2004:
אם עוץ לי גוץ לי באמת מכר שלך, ואם את רוצה קרבה לאנשים, למה את מעדיפה תקשורת במייל?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 17:16 13/8/2004:
אני חושבת שזה ברור. אבל בשביל קשי התפיסה שבינינו, שמחליפים ניקים אנונימיים, אני אענה:
1. כדי שתוכל לומר בכנות אם יש לך משהו נגדי ומה. לא חושבת שתרגיש נוח כאן. לא יודעת אם אני ארגיש נוח כאן, ולא אמחק את התגובה (שזה חבל, כי זה נהייה מעניין).
2. אפשר גם טלפון. גם פנים אל פנים. אין לי שום בעיה עם זה.
3. זה שאני רוצה, לא אומר שאפשר. אני מאמינה בעיקר השלישי של גורגיאס, ראה הרשימה בצד שמאל למטה.
4. למען הסימטריה. לך יש את האתר שלי. לי אין אפילו מייל שלך. אם אתה כזה פחדן, תפתח אחד חדש, זה כל כך קל הרי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 16:06 13/8/2004:
אפשר להרגיש בודד גם עם מיליון אנשים קרובים.

אולי רק כשמתידדים עם הבדידות - מפסיקים לחוש בה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 16:58 13/8/2004:
לא יודעת אם לא חשים בה. אבל היא מפסיקה להפריע.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פנלופה , 18:26 13/8/2004:
הזדהיתי עם המשפט האחרון, בנוגע לתלות של האושר בסביבה והקשר שלו לתשוקה. זה משהו לא פתור אצלי, אני נורא מסתבכת עם העניין הזה של הקשר והתלות והאושר. ואני יכולה להגיד לך מנסיון שגם בקשר ארוך ומשמעותי יש רגעי בדידות.
[אגב חשבתי שעשיתי מנוי אצלך אבל לא קיבלתי הודעה על הפוסט הזה, הייתכן?]

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 18:51 13/8/2004:
אני לא מצפה להפתר מהבדידות לחלוטין. לא מאמינה שאפשר. אולי ללמוד לחיות איתה קצת יותר. וקשר עם רגעי בדידות, בסדר. אבל לא להיות לגמרי לבד בתוכו. גם זה קרה לי.
[על הפוסט הזה שלחתי הודעה למנויים. אם השתמשת במייל שאני מכירה, אז הוא לא מופיע אצלי ברשימות.]

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פנלופה , 19:04 13/8/2004:

כנראה טעיתי. עשיתי אתמול כמה מנויים וחשבתי שאת ביניהם, כלומר היית אמורה להיות, כנראה נפלת בין הכיסאות. אז עכשיו.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 11:21 15/8/2004:
את יודעת, גם בתור וירטואלים:
I’m here for you babe.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 14:02 15/8/2004:

אני יודעת. תודה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:04 15/8/2004:

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

הוספת תגובה חדשה: