בר קבועים
הוסף לקבועים  
« הדוסים של ישרא » ±
« קיבוץ איסט קריג! » ±

אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה. הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
מנוי: הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח


נכתב ב26/4/2004 06:55

אדבר איתך

מילים/לחן: רחל שפירא, אלונה טוראל

 

כשאתה חיוור מצער

מתחפר בשתיקתך

תן לי לדבר אליך

וללכת בין צלליך

להיות איתך

 

לא אשאל אותך מדוע

לא אחריד את בדידותך

זהירה, כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך

 

יש בי כוח, יש בי כוח

אל תחוס עליי

אל תפריע לקוצים שלך

לשרוט את רגליי

 

כשאתה עייף עד מוות

לא נרדם בחשכה

בשעה שסיוטיך

מרצפים חלומותיך

אשאר איתך

 

על ידך אני נודדת

בין שנתך ליקיצתך

המילים שלי שבירות הן

וכפות ידיי קטנות הן

אך הן לצידך

 

כשאראה או כשתאמר לי

חרש, חרישי

כי מתיך מתקבצים

גם אני ארכין את ראשי

 

לא אשאל אותך מדוע

לא אחריד את בדידותך

זהירה, כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך

אדבר איתך

שייך לקטגוריות משפחה לא בוחרים, רק בישראל

נכתבו 6 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לSword of democles רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
0 קישורים לכאן     לינק לכאן

מ-ל-ח-מ-ה
נכתב ב19/10/2003 19:26

30 שנה, 30 שנה לאיבוד התמימות של אבא, 30 שנה לרגע בו חבריו מתו לו מול העיניים, 30 שנה של שקט, לא שהוא לא דיבר, אבל כמו שהוא דיבר השנה הוא לא דיבר ב30 השנים הקודמות, 30 שנה של רגעים שחוזרים ועולים, 30 שנה של חגיגות יום הולדת כפולות (הוא נפצע ביומולדת ה20 שלו), 30 שנה שבהם גדלנו עם אבא שלפעמים נכנס לקריזות וזה מה יש כי אחרי מה שהוא עבר מה נגיד, 30 שנה.

 

כמו שיוצאי שואה העבירו תסביכים לילדיהם, וקם דור שני ושלישי לשואה, כך גם לוחמים הקימו אחריהם דור שני, לא כל אחד, לא כל מלחמה, אבל אני יודעת כיום שאנחנו דור שני למלחמת יום כיפור, אני יודעת שהיה לי אבא שונה ללא המלחמה, שהחיים בבית היו שונים, ושחלק מהרגעים הכי קשים בילדותי ובבגרותי (עד היום) פשוט לא היו אילו אבא לא היה שם, ברמת הגולן, בקרבות הקשים.

 

היינו היום בלטרון, אבא סיפר קצת, לא דברים חדשים (אם כי חלק מהסיפורים שמעתי רק השנה לראשונה), עושה לו טוב לדבר, משחרר, מרגיע, עשה לו טוב להיפגש עם האנשים אחרי 30 שנה, להוציא החוצה, לשמוע איך זה היה נראה ואיך זה מרגיש עד היום גם לאחרים, לדעת שיש עוד כמה שיודעים כמה הבורג שהיית היה חשוב במלחמה, כי בעיתונים נתפסים לסמלים (כמו קהלני, כמו יאנוש, כמו אורי אור) ושוכחים את כל האנשים הקטנים שהיו שם איתם, ועשו לא פחות, לעיתים גם יותר.

 

כשאבא בקריז כל מילה שאומרים מביאה לו את הסעיף, כשאבא בקריז צריך ללכת על קצות האצבעות, כשאבא בקריז אני מצליחה לעצבן אותו יותר מכולם, כשאבא בקריז הוא אומר דברים שפוגעים בי מאוד (רגישות יתר שלי? קרבת יתר ביננו שמאפשרת לכל אחד מאיתנו לפגוע בול בשני?), אבא בקריז לפחות פעם בשנה, בימים שבין כיפור לסוכות, ומלבד זאת הקריז תוקף גם סתם ככה בימים של חול, ואי אפשר לכעוס עליו, אבא היה במלחמה, והכל נובע משם,

ואנחנו?

שנלך להאשים את האחראים.

שייך לקטגוריות משפחה לא בוחרים, רק בישראל

נכתבו 4 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לרדרל רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
0 קישורים לכאן     לינק לכאן


 << נובמבר 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30            


   הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  

הוסף מסר

פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה  גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית  
רשימת פוסטים בקטגוריה