דברים שרואים מכאן לא רואים משם

איך אהבתי כסף.

פשוט אהבתי כסף.

פעם לכסף הייתה משמעות אירוטית כמעט בעבורי,

מראה של שטרות ג'ינג'יים היה אופף אותי בהילה של אושר בעיניים של עיוור שחזר לראות.

ריח של פתח פליטת השטרות בכספומט היה מעורר חושים כמו תתרן שחוזר להריח.

שמות נרדפים למולטי-פלטינום-דיינרס-אקספרס-זהב היו עושים בי שמות.

 

אהבתי כסף שלא הרווחתי בזכות עצמי.

אהבתי את הכסף של אבא,אמא ושאר המקבילים להם.

אהבתי את מה שכסף מאפשר לאדם להיות ומה שאדם מאפשר לכסף לעשות.

כי כסף קונה נשמות וכסף פודה חסדים וכסף עושה הרבה.

וכסף קונה בגדים ונעליים ותיקים וחגורות ומחשבים ניידים ומסכי פלזמה ורמקולים ותכשיטים ואנשים.

 

אני שונאת כסף היום.

כסף שאני מרוויחה בעצמי,

כסף שריחו טמון בכפות ידיי,כסף שנובע מעבודה קשה שבולעת לי את חיי היומיום לקרבה.

עבודה שמשתלטת לי על זמן האוויר בסלולרי,עבודה שמכתיבה את תרבות הבילוי שלי,

ואפילו את התזונה שלי.

עבודה שמוציאה ממני 200 אחוז על הילוך שישי ומזכירה לי שוונדר וומן היא לא רק סדרת טלוויזיה ותחפושת אהודה בפורים.

עבודה שפשוט הבהירה לי מעל כל צל ספק שיש אנשים שנולדו להיות-ויש אנשים שלא.

אני לא אפרט כי זה כבר פוסט מסוג שאני בספק אם מישהו מסוקרן לדעת מה בדיוק אני עושה עם עצמי ובאיזה היבטים

זה מפתח אותי.

 

אני שונאת מה שכסף מוציא ממני,

איזו בלונדה נבובה הוא עושה ממני,

המפגש שלי עם פסי גיהוץ אשראי בחנויות בגדים-נעליים-תיקים-אקססוריז-מחשבים פשוט לא מניב דברים טובים,

כלומר-טובים,אבל בהחלט לא מועילים.

 

סידרתי את הארון היום אחרי הבלאגן של הסופ"ש שתמיד נערם לו על כסא בחדר(כל ערב לפני יציאה-מודדת מחליפה מודדת מחליפה מודדת מחליפה)

ואז הבאתי עוד ערימה של כביסה יבשה שאמא איימה לתלות אותי על החבל במקומה אם לא אוריד אותה בדקה הקרובה

ופצחתי בקיפול אינטנסיבי לצלילי ג'ורג' מייקל ושאר להיטי אייטיז.

עמדתי להכניסה למקום ודי התקשיתי לצלוח את המשימה,

לא ממש נותר לי מקום לג'ינסים בשני המדפים של הג'ינסים,ערימה של סווטשירטים שבכל האגף שלהם אין אפילו מקום לשערה,

נעליים בתוך קופסתן המקורית נערמות על תחתית ארון התלייה שעומד לקרוס תחת עול הג'קטים המעילים והשמלות והמכופתרות.

שני מגירות של תיקים ועוד מגירה חדשה שהעפתי ממנה דברים לתרומה כדי להסב אותה למגירת חגורות ואביזרים אחרים.

אין ל מקום לגופיית סבא אחת אפילו.

הכביסה הנקייה עדיין מקופלת על המיטה שלי כעת ב1 וחצי בלילה.

אני מתכננת להשאירה בצד שמאל של המיטה-יחד עם בובות הפרווה ולישון בצד ימין.

ואני מתכננת לסטור לעצמי בכל פעם שאעבור את דלת הכניסה של זארה,

לעשות פרסה אם בכלל יעלה בדעתי להציץ לטופשופ

ולקשור את עצמי לארון מלא הבגדים שלי בכל סופ"ש כזה אחרי שנכנסת המשכורת שאני מגהצת ללא הכרה

ועוד סוחבת את כל השלל הביתה בשקיות מרובות.

 

או פשוט להתקשר לבנק ולבקש מהם להגדיל לי את הפקדון החודשי לחשבון החיסכון לחמשת אלפים שקלים.

או פשוט לשמור לל"ג בעומר את כל השטרות שהכספומט יפלוט לי ולשרוף אותן בהילולה.

או פשוט לאמץ ילד קמבודי

או פשוט להתפטר.

 

אבל הפתרון הכי רלוונטי הכי נוח והכי מוצא חן בעיניי ברגעים אלה,

הוא להיכנס לאיקאה מחר אחרי עבודה ולקנות עוד ארון.משהו קטן-שני דלתות 12 מדפים.

זה יתן לי איזה מרווח לנשום עד קולקציית סתיו 2009

כן,זה מה שאני אעשה.

בהחלט.

 

אבל אני אכנס לזארה קודם,כי אין לי מה ללבוש.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 12/4/2009 01:21
19 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אניגמה כהן ב-18/4/2009 23:20

---