נוסטלגיה מאיימת להתרפק עליי.

אני יושבת מול הלפטופ בעיניים בצבע ארגמני מטושטש,אני יודעת שיש צבע כזה

כי זה השם של אחד מהגוונים החדשים שיצאו בסדרת השפתונים האחרונה של מייבלין.

בכל אופן,איפה הייתי? אא כן,

עיניים בצבע ארגמן,יש לי כאב חד באוזן ימין,שאין לי מושג ממה הוא נוצר.

אני כן יודעת ממה הוא נוצר-אבל אני מכחישה

בקור רוח,הוא נוצר מהמכשיר השחור הדק והשטוח עם מסך המגע אותו אני מצמידה לאוזני על מנת לתקשר באופן מילולי עם 99% ממכריי.

רגע,אז להריץ שוב אחורה-הנה אני כאן עם עיניים צבועות בצבע רוג' ואוזן דואבת ואני לא עושה כלום מלבד לקרוא.

אני קוראת את אותם פוסטים ישנים משנת 2006,שהחל מחודש יוני הפכו שנונים וטובים במיוחד.

בואנה אני כותבת בנזונה.

כלומר כתבתי בנזונה.

עכשיו גם אם רציתי לא יכולתי,כי העיניים קודחות לי והאוזניים שורפות לי,או ההפך או בהתאמה.

בקיצור אני עייפה,לא כי אני לא ישנה,כי אני סתם עייפה.

 

למה אני עייפה למרות שאני כן ישנה? למה החורף דופק לנו את כל הלוחות זמנים?

להלן דוגמאות.

היום הייתי אמורה לעבוד מ10 עד 20.

היה קר בבוקר.מוחי החל לעבד נתונים-למנהל פתיחה יש 2 עובדים לפתיחה ועוד אחד שמצטרף ב11,אני אמורה להגיע לאייש את המשרד ולהריץ נתונים

ולעשות סידור עבודה לשבוע העבדות הבא שהרי הוא חנוכה,ואז להמשיך באופן פעיל במשמרת בזמן שירות ערב.

לא היה לי כוח לקום,אני אגיע ב12,אעשה סידור עבודה,אשאיר רשימת מטלות למנהל הפתיחה והמנהל שמחליף אותו,לא אריץ נתונים,

ואלך הביתה,כן כן עיבוד נתונים מוצלח אמרתי לעצמי והמשכתי להתנגב בכרית מלאת הנוצות שלי.

 

בן זוגי (זה בנזוגי הראשון מזה שנה וחצי של רווקיות והתהוללויות.אני מתרגשת) התקשר להעיר אותי ב9

ומיאנתי לענות ,התעקשתי לנבור עוד כמה סנטימטרים לכיוון הטוויטי שמצוירת באמצע שמיכת הצמר שלי.

את המענה לטקסט "בייבי? התעוררת?" שלחתי באופן אינסטינקטיבי ממש ברצף של אותיות ספק עבריות ספק נומריות ושירבטתי "כן1 בט2ח"

השעות הנעימות האלה במיטה החמימה כשבחוץ כבר יש שמש עלומה וחורפית,הן השעות הכי טובות שקיימות ביום.

הן יותר טובות מסקס.

אי לכך ובהתאם לזאת ומאידך גיסא ונקצר סיפורינו,הקצתי משנתי הברוכה בשעה 11.

נכנסתי למקלחת,נימנמנתי קלות תחת הזרם הרותח ששרף את גופי,ובעור ארגמני מטושטש,התלבשתי ויצאתי לעבודה.

הגעתי לעבודה,בתפקיד מנהלת הסניף שיש לה כאב ראש וסגרתי את דלת המשרד.

יש לציין שלילה לפני הלכתי לישון בשעה סבירה.ובסוף עבדתי מ12 עד 17.

 

קראתי הרבה ספרים לאחרונה.

הייתי בשבוע שעבר בתקופת החלמה מניתוח שעברתי,

מחלקכם שמכירים אותי אישית,יודעים במה מדובר,מחלקכם שלא מכירים כל כך אבל יודעים חצי דבר,אציין שהכל עבר בשלום.

בכל אופן,קראתי המון ספרים לאחרונה,עקב היותי מרותקת למיטה לכמה ימים.8 ליתר דיוק.

בשלב מסוים אזל לי חומר הקריאה וחשבתי להשיג עוד חומר.

ואז הבנתי שהחומר היחיד שאני אשיג ב23:20 בלילה יהיה הידרו ולא "מהומה רבה על לא דבר" של שייקספיר בכריכה רכה.

פתחתי אקספלורר.

מכירים את השלב הזה ששומדבר בפייסבוק לא מעניין מספיק באותו רגע? את נקודת המשבר הזו?

ידיד שלי אמר שיש רק שתי אופציות להתמודדות עם מצב חירום שכזה.

אפשרות 1.פותחים את לשונית "מועדפים" ובודקים מה קורה בכל שאר הקומונות שאנו קיימים בהן.

אפשרות 2.רושמים "עולם הסקס של ענת" בגוגל.

 

בחרתי באפשרות מספר 1(כי אפשרות מספר שתיים אצלי בניגוד אליו מתפרשת לאסאמאס למספר מסוים עם הכיתוב "ער?")

ונכנסתי לבלוגי הקט.

בדיוק המקום בו אנו נמצאים כעת.

ומצאתי בו את הפוסט האחרון שכתבתי,שבאמת שהוא מצחיק בעיני וגם כתוב טוב.

לא כתוב טוב כמו פעם,אבל בהחלט מעלה גיחוך או שניים,מסקרן.

חבל,חבל שאני לא כותבת לעיתים קרובות.

איכשהוא מצאתי את עצמי בארכיון שלי,אני כבר לא זוכרת איך ולמה,אבל שנת 2006 נפרסה מולי במהירות בקפיצות של חודשים.

היו חודשים נוראיים שמלבד הרבה חחחחחח ופוצי מוצי לבן זוג שהפך להיות האקס המיתולוגי שלי,לא היה מה לקרוא

ואז החל מחודש יוני יולי, פנינות הלשון הופיעו והתנוצצו באלגנטיות על עמודי האינטרנט.

פוסטים מושחזים ושנונים,נושאים מיוחדים ומעניינים,עדויות וממצאים ומחקרים.

פרויקטים וקמפיינים.

הייתי כזו פרופגנדה.

הייתי תמו'ש.

 

מה קרה לתמו'ש?

למה אף אחד לא קורה את החרא הזה שכתוב פה שחור על גבי לבן (או להפך,בהתאמה).

מה קרה לטוקבקיסטים שהעלו אותי על צלבי בעירת השוביניזם?

מה קרה להצעות המגונות האנונימיות והבלתי אנונימיות?

מה קרה לחיבוקים ולקריאות האהדה של הסמיילים הלבנים והקטנים של חלון התגובות.

 

מה יש לכם אנשים?

כתוב על הלינק שמאפשר כתיבת תגובה במפורש "רוצה לזיין?"

איך אתם מעזים לא ללחוץ? האם באמת אתם לא רוצים?

מה נסגר איתכם בואנה.

 

זה מה זה מסתכל אותי.

בא לי לספר לכם הכל על עצמי ובו בעת להסתיר מכם הכל.

שתסתקרנו ותמותו.

בא לי להראות לכם את כל כולי ולהשאיר הכל מכוסה היטב,

כדי שתסתנוורו ותתעוורו.

מה-זה מתסכל אותי.

באמת.

 

אז אם אתם עדיין כאן,תגיבו.

כי אז אני גם אהיה כאן,יותר.

באמת.

ואז יהיו לי הרבה פוסטים טובים לקרוא ולסגוד לעצמי על מזבחות שיש שחור.

 

 

זה-מה-זה-מתסכל-אותי-בצבע-ארגמני-מטושטש. 

 

 

  או להפך,בהתאמה.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 10/12/2009 23:13, בקטגוריות זיונים(בשכל)., כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט.
27 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     1 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של שגיב מגיב ב-23/12/2009 23:06

---