רציתי לומר משהו חשוב שיזכרו אותי בשמי הפרטי,או לפחות בשם המשפחה לעולמי עד
אבל מסתבר שהכתיבה ממצה את עצמה ונשחקת מהר.
אנשים שהתיישבו על מקלדת והעלו עשן,היום יושבים על אסלה וקוראים עיתון במרץ.
ככה זה שמזדקנים.
נדמה שמיציתי הכל,
נדמה שחוויתי הכל,
נדמה שראיתי,הרחתי וטעמתי (כמעט) הכל,
נדמה שנגמר.
אני רוצה לכתוב הרבה אבל שומדבר לא יוצא.
אולי,מתישהו בקרוב.
(אולי בקרוב מאוד)