הגוף שלי.

הגוף שלי נפעם בהתאמה להרבה דברים שקורים בו בזמן,תופעות קטנות שמתחילות מהר ונגמרות

עוד מהר יותר בהרף עין - תגובות פתאומיות.

הגוף שלי לא מגיב במילים ואינו ממאן כנגד,הגוף שלי מקבל ומאשר ומאפשר - בכוונה להכיל.

בכוונה להכיר,להעביר.

הגוף שלי אינו המסר,הגוף שלי הוא הפענוח של הקוד.

 

כמו שהגוף שלי מסוגל לרעוד ללא התראה,לקפוץ בהפתעה ולהתערטל לפי פקודה - הוא רק

מגלה לי את הסוד.

הגוף שלי בוער ברגעים מסוימים קצרים קצרים,שנגמרים מהר מהר - כשצירוף קוסמי של מילים תמימות

בלי כוונות רעות,מעלה בי דמעות.

 

הגוף שלי התרגל לטעמים ולריחות,

הסתגל למרקמים ולנגיעות - לנשיכות ולטיפות,שריטות ונשיקות וגילופין וגעגועין. וכל דכפין - וכל המרבין

הרי זה משובח.

הדמעות לא מלוחות,הדמעות הן גאווה - שיכולתי להיפתח ולהרגיש - להרשות ולהדגיש דבר אחד -

שהגוף שלי הוא שקע תלת פאזי בנזונה שיכול להפיק אנרגיה טהורה.

 

הגוף שלי בנוי שקעים שקעים,גומות גומות שנועדו להתאים לשקעים וגומות בגוף אחר.

הגוף שלי בנוי להכיל את כל הרעש והסערות שמוחי מייצר,

הגוף שלי יכול להסגיר אותי,תמיד.

 

הגוף שלי נהנה לחוות הכל מחדש,כל פעם מחדש,

לשאת ניחוח אחר מחדש,לגעת במקום אחר מחדש,לטעום ממתק אחר מחדש - להיות משהו אחר מחדש.

הגוף שלי רוצה לצמוח ולהתרחק,להגשים ולהשיג.

הגוף שאינו עוצר בעד עצמו - ונאבק קשות עם האי נוחות,עם האי בוטות - עם ההתבטאות - עם ההתבוננות.

הגוף שלי שנוסך עליי סוכת שלום עם סכך מוזהב,

סוכה כזו שמתאימה למעמד של מלאך שיעמוד על משמרה.

 

הגוף שלי מתפוצץ ברגשות בשעות האלה,כי יש אותי כאן בפנים!

מנופפת מעלה בידיים אחוזות אמוק,שמה לא יבחינו בי מתערבלת במערבולת פנימית כאילו

מישהו הוריד את המים באסלת הקיום הזו שמכילה אותי בתוך גופי - הפעלתן,העצמאי.

וזה קל לרעוד,כי אני מזועזעת לחיוב ולשלילה - ולמי אכפת לעזאזל,כי אני מזועזעת!? וזה לא קרה כל כך הרבה זמן!

אני רוצה לסטור לעצמי,אבל מוצאת את עצמי מלטפת - כי מעולם לא הייתי בחורה של סטירות.

אני יודעת שאני נהנית מכל רגע כזה של טרור אמוציונלי - כי הכל עושה לי בלאגן שם בפנים.

 

 

                                                      סוף פרולוג.

 

בימים האחרונים,הגעתי למסקנות רבות שמצליחות לעורר בי פליאה מחודשת.

אני זורחת,כמו כוכב,כי השמיים הם שלי (אני מכירה בחור שיש לו ים משלו,וגם שמש.את השמיים אני מבקשת לעצמי).

אני מצפה לטוב מימים שיש להם מוניטין רע כמו "ראשון מהגיהנום",פוף דרקון הקסם ~ זה מתממש.

אני ישנה באוטובוסים בדרך הביתה,בפעמים האחרונות באמת - כי עשיתי את מה שדחיתי משכבר הימים ומתחילת האנושות

והוצאתי רישיון נהיגה.

אני מתרגשת כמעט כל יום,לפחות פעם אחת ואני מרגישה חיה - נושמת - בועטת - וחזקה מתמיד.

כאילו בא לי לפוצץ במכות קהל שלם של ג'רי ספרינג' ועוד שתי שורות מהקהל של אלן דג'נרס,

ולצאת משם בריאה ושלמה.

היום אני לא מבדילה בין יום או לילה או בוקר או ערב או קרוב או רחוק או מתוק או מלוח או נעים או נוח או רועש או שקט.

הכל מעולה באותה מידה.

 

שוב לא ישנתי הרבה,אם בכלל,כמו שאני נוטה לעשות לאחרונה כשהחיים יפים והם קורצים לי במבטים זולים ולוחשים לי:

"אל תעצמי את העיניים תמו'ש,תראי כמה אנחנו מושכים ומאגניבים,נכון שבא לך עלינו? אל תלכי לישון,אל תפספסי שומדבר"

אבא הכין קפה,ואמא הושיבה אותי על כסא ושרטטנו ביחד על דף מה שאני רוצה לעשות בחיים,

מה הם ישמחו לראות אותי עושה בחיים,מה אני צריכה לעשות כדי לעשות את מה שאני רוצה לעשות בחיים

ומה הם מוכנים לתת כדי שכל הפיאסקו הזה יצא לפועל.

ואמא ואבא הזכירו לי היום שאני ילדונת קטנה,שגדולה על עצמה בכמה מידות - והיא רוצה לטרוף את העולם

כבר ולא להשאיר פירור - כי מי שאוכל לבד,אוכל יותר.

 

המחשבה שתמו'ש,הולכת על כל הקופה,כדי להגשים את החלומות שלה והחודשים האחרונים

של 2010 יהיו ההברגות האחרונות לתוך מלאכת המחשבת הזו - פשוט עושה לי טוב ומדגדג בכל הגוף.

ולא בדרכים שגברים יכולים לגרום לך להרגיש - הרבה יותר.

 

ויש לי גם מלאך.

והוא,מסתבר,מלאך אמיתי.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 30/5/2010 23:21
5 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של *תות* ב-1/6/2010 21:35

---