שבת אחים גם יחד.

שירהל'ה,אני אוהבת אותך.

באמת שאני אוהבת אותך.

לפעמים את קוראת לי שמנה ואומרת לי שאני לא יכולה לשבת עליך וש"נהייתי אישה" שזו דרך עדינה יותר לומר

"את שמנה! כוסעמק תקומי!"

באמת שאני אוהבת אותך,אמנם לא מבינה למה אני אוהבת אותך - אבל אני אדרדר לאנורקסיה בגללך!

 

וזה שישי אחר הצהריים היום,

והיום בבוקר יצאנו,אני ונשמת אפי (ששנינו מדיפים ריח של בוקר עמום וניקוטיני) והסנפנו מלוא ריאותינו ריח של שישי בבוקר.

שישי בבוקר בלי עבודה,זה דבר נדיר כמו בלונדיניות בערב הסעודית.

שישי בבוקר בלי עבודה זה כיף כמו שחייה עם מצופים.

שישי בבוקר מריח נפלא כמעט כמו יסמין של לילה - שגיליתי שלשום שבחמש לפנות בוקר אין לו ריח - כי כבר יש

טיפטופים של שמש בשמיים.

שישי בבוקר טעים כמו הקפה הנהדר - עם השתיים סוכר,חזק פושר ובלי קצף שמגישים בלנדוור של גן מאיר בקינג ג'ורג'.

שישי בבוקר זה תושקתי וחזק כמעט כמו לילה עם אהובי.

 

ויש לי אש גדולה בבית החזה,כמו שכבר אמרתי וכתבתי לו.

והאש הגדולה בבית החזה שלי ניזונה מחומר הסקה של אהבה חזקה שנודפת ממנו כמו הניחוח של טל

על עלי כותרת בבוקר חורפי.

והוא אוהב אותי,האיש שלי,בידיו - בליבו - ובאיברים ארוגנים אחרים בגופו -

והאש הזו מתפשטת בגופי ועולה בגרוני בלהבות שהם צחוק מתגלגל.

וזו אש כל כך חזקה שאלף כבאים לא יוכלו לכבות.

 

ואני יודעת את זה כי -

אחרי הקפה,הוא צלצל חזרה לשיחה שלא נענתה ושם את צליל ההמתנה על רמקול ושיר ההמתנה שהתנגן בצד השני

היה "אלף כבאים לא יצליחו לכבות..." כאילו זה נכון לשמוע דני סנדרסון

ביום השנה למותו של מלך הפופ.

 

ויש לי כוח גדול לצעוק את מה שאני מרגישה

ויש לי רצון גדול לבכות ולצחוק גם יחד - כי כשצוחקים ובוכים גם יחד הדמעות שזולגות הן מתוקות כמו מי סוכר.

ויש לי את היכולת להגשים חלומות ולעוף,או בעצם כדי לזרום בנהר החיים היפהפה והעצום

שמוביל אותנו למעיינות של אושר.

 

ואני לא מפחדת,כי אני לא עיוורת,

אני רואה בדיוק מה עומד מולי בכל רגע ורגע,במיוחד ברגעים בהם אהובי מלווה אותי

בדברים הפשוטים של החיים,

בדברים היפים של החיים,

בשיחות המדהימות של החיים,בלפנות בוקר של נחלת בנימין ולהריח את הריח המשכר

של חנויות הרהיטים העתיקות,עם הריפודים הלבנים.

 

תמיד האמנתי בכל בני האדם,תמיד האמנתי שכולם יכולים תמיד

להביא אושר לחיי או להפיל אותי באכזה אל הרצפה,

אבל תמיד הייתי סמוכה ובטוחה שמה שלא יהיה זה יהיה לטובה,

וזה לא גרם לי לרצות להפסיק לרגע לנשום את האוויר המתוק של הלילה,או של הצהריים הבוערים או של הבקרים הבתוליים

בחברת אנשים כאלה - ואחרים.

ולהאמין בכולם בכולם.

 

אז היו כאלה שלקחו את ליבי המתמסר,זרקו אותו לרצפה ורקדו עליו למבדה בעקבים דקים,

והיו כאלה שהניחו את ליבי האוהב והפועם חזק בתוך קופסת זכוכית ושמרו עליו מכל משמר,

עד שמרוב שמירה - לא אהבה - משמר והגנה,ניפצו את הקופסה לרסיסים ודקרו את ליבי באלפי זגוגיות.

ואני יודעת שכל האנשים שיעברו בחיי,ישאירו חותמים אדומים או שחורים,

ויתנו לי דברים שאוכל ללמוד מהם - או לשכוח אותם,

ואני אוכל למיין אותם בדידקטיות ובסבלנות לתוך תיקיות - כי הלב שלי הוא כמו אייפון החדש (כן,כן יש בו תיקיות - איפה אפל היו מול מהפכת האנדרויד?)

ואני אוכל להחליט מה אני רוצה לזכור ולעולם לא לשכוח ומה אני יכולה להדחיק באלגנטיות

כמו שהדחקתי סרט שלם של פרדי קרוגר רק כי הוא הפחיד את החרא החוצה ממני.

and it sounds way better when you say

 "it scared the shit out of me"

 

מה שאני מנסה לומר,שירה'לה - זה שאני אוהבת אותך ואני שמחה שאת כאן.

כי אנשים משתנים,מהר מהר

ובלי לשים לב הם הוכנסו לתיקיות,וספגו חוקי התיישנות ואנשים שדורשים מתיחת גבולות

ויציאה מגדרי כדי להכניסם אל חיקי - מסתבר שהם לא רצויים או לא נחוצים.

ואני שמחה שאת כאן שיר'הלה ושאת בורחת כשאני מתיישבת עלייך ושאת אוכלת וטעים לך,

כי אני בבית כרגע.

 

ואני שמחה שאת כאן,בבית שבליבי,ובבית בו אני מרגישה בבית.

 

 

אוהבת,תמו'ש

שהיום בשישי בבוקר הייתה מאושרת - ועכשיו בשישי אחר הצהריים המאוחרות והיא

כבר שלמה.

לחלוטין.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 25/6/2010 19:26, בקטגוריות זיונים(בשכל).
6 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של תמו'ש ב-27/6/2010 21:42

---