|
3/2013
מה עוד חדש תחת השמש?
ובכן, אם הייתה זורחת שמש אולי הייתי יכולה למנות דבר או שניים שחדשים תחתיה, אבל היום היה יום מעונן חלקית ולא הלכנו לים.
עוד יומיים מסתיימת חופשת הפסח ואני חוזרת לספסל הלימודים. זו הפעם הראשונה מאז שנת 2006 שבה יצאתי לחופש בפסח, חופש של שבוע שלם, כשהדבר היחיד שהייתי חייבת לעשות במהלכו זה שיעורי בית בכמה מקצועות ועבודה להגשה בתכנות. כמובן שהייתי מצפה לשבוע של הוללות ושהייה לא מבוטלת בים, אבל תקפה אותי דלקת בסינוסים. אז העברתי את החופש הנהדר הזה במיטה.
באמת שאין בחיי מספיק שטויות במיץ שכדאי לספר עליהן, זה קצת חבל. מצד אחד אני יכולה לתאר בפרוטרוט הרבה מאוד דברים שחוויתי לאחרונה,אך מצד שני - הם נשמעים בראשי כה חסרי משמעות שאני לא יודעת למה כדאי לטרוח. הזמן טס, והכל משתנה, ואני בכלל לא מספיקה להסתגל למציאות אחת כשברגע אחד היא משנה צורה והופכת לאחרת.
מצד אחד, השנה הגשמתי מטרות רבות שרציתי כבר הרבה מאוד זמן להשלים, התחלתי סוף סוף ללמוד לתואר ראשון וחזרתי לרוץ מעל 10 ק"מ, חזרתי לקרוא ספר בשבוע והצלחתי למצוא פרופורציה אמיתית לחיי. כל כך הרבה דברים שבעבר הייתי אומרת שפשוט אין לי זמן לעשות אותם,ללמוד,לרוץ,לקרוא - דברים שאני כל כך אוהבת לעשות- כל אלה ועוד חזרו לחיי או התווספו בחינניות. אני נהנית יותר מהצמיחה העצמית והאני החדשה שגדלה לה פתאום בין החוחים. מצד שני אין ספק שאני מפסידה הרבה דברים אחרים על חשבון כל הצמיחה העצמית הזו,על חשבון כל תחומי העניין החדשים ישנים שממלאים את לו"זי הצפוף ממילא. בעיקר אני מרגישה את ההבדלים על הזמן שנותר לי לבלות עם בנזוגי ועם משפחתי המורחבת. אין לי כמעט זמן לבלות עם ההורים שלי,האחים שלי והאחיינים שלי. כל מקום אליו נגיע בחיים האלה נגיע אליו כתוצאה משרשרת של החלטות שביצענו. וכל מקום כזה שבו נהיה נוכל להחליט בין אם אנו שבעי רצון לגביו או לא, בידיעה שלמה שאנחנו שם בגלל עצמנו ובזכות עצמנו בלבד.
יש כל כך הרבה קשיים והתלבטויות בדרך, ואם בעבר הרגשתי "זקנה" וכזו שבאיחור אחרי כולם - פתאום הבנתי כמה אני צעירה,טרייה וקטנה על כל המטלות העצומות שהלבשתי על עצמי. יש לי הרבה יותר פרופורציה בחיים עכשיו, אני יודעת שבעבר תמיד רציתי להיות אמא צעירה - ולהתחיל כבר בשנות העשרים המוקדמות - היום אני יודעת שעד גיל 30 אין בכלל מה לדבר, בעבר חשבתי שאני בוודאי ארצה שלושה ילדים - והיום אני יודעת שסביר להניח שאסגור את הבאסטה אחרי אחד. בעבר רציתי לגור בעיר במרכז וגם רצוי שבאיזור מרכזי באותה עיר, היום אני מוצאת עצמי חולמת על מקומות מרוחקים ושקטים יותר. הגוף והנפש שלנו עוברים שינויים,מחליטים החלטות וקובעים אבני דרך, אנחנו משתנים,אנחנו קלים להשפעה ואנחנו זמניים. אין יותר לנצח, אין יותר לתמיד, אין יותר "אף פעם" ו"לעולם לא" יש הרבה יותר "אולי" ו"יש מצב".
אנחנו הולכים למקומות. אז ביי :) שמור בטל
נכתב על ידי תמו'ש, 30/3/2013 19:42
רוצה לדסקס?
הצג דיסקוסים
0 דיסקסו עליי
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של Dragon 18 ב-10/4/2013 01:05
|