אני כותבת כאן בפעם השלישית בפחות משלושה חודשים, אני חושבת שזה מסמן משהו.
הייתי אומרת שזה מסמן את ביאת המשיח, אבל אני ריאליסטית אז אני אומר שמקסימום מדובר בחזרתו של דנבר, הדינוזאור האחרון.
כבר השלמתי עם העובדה שסוף העולם מגיע.
אני לא יודעת אם זה יהיה בגלל טילים של האיראנים, הצפה של אסיה בידי אנשים צהובים, או האופציה הכי סבירה שתתרחש, שכולנו ניבלע בתוך פיהוק ענק של אובמה בעודו מקשיב לאחד מנאומיו החופרים והרפטטיביים של ביבי בעניין הגרעין של אירן.
הסיבה היחידה שסוף העולם מגיע, היא כי אני הפסקתי להיות כדור שינה ולישון 12 שעות ומעלה ביממה.
גם ויתרתי על האפשרות של לתרום את גופי למדע למטרות חקר השינה והמוח.
אני לא יודעת איך בדיוק זה קרה, אבל פשוט התחלתי להתעורר בבקרים וללכת למכון לפני 7:00 בבוקר. ביום ראשון אפילו עשיתי יוגה!
לעשות יוגה זה קשה.
קשה מאוד, אפילו למישהי יחסית חזקה כמוני.
כל הגוף שלי כואב מיום ראשון, והבוקר הוספתי חטא על פשע והמשכתי לעבוד על שרירי ידיים.
כל זה בשילוב של אינטרפולציות על גבי אינטרפולציות בשיטות לגרנג' וניוטון וכתב יד, והופ הנה חטפתי דלקת קלה בכף היד.
אז אני סובלת,
גם בעת כתיבת הפוסט הזה אני סובלת, כי מה לעשות, כל אישה אוהבת להיות קדושה מעונה ולהקריב את גופה השבור לטובת האמנות הנעלה שהיא הכתיבה בישראבלוג נקודה איי סי נקודה איי אל.
השנה נזכרתי כמה אני אוהבת רוסים.
אם היו עושים בחירות לגזע הארי אני הייתי הראשונה מאחורי הפרגוד לשים פתק עבור החבר'ה הטובים, אבל באמת, אנשים לפעמים שוכחים כמה נפלאה התרבות הזו.
מה שמביא אותי למה שבעצם רציתי לדבר עליו.
פמיניסטיות, פמיניסטים ומדינת ישראל שמשקה ומטפחת את הגינה המגונה הזו.
יום האישה הבינלאומי עבר חלף לו, ואני חטפתי כאפה אמיתית לכמה אנו חיים במדינה שלא רק שהרימה ידיים אלא גם השתטחה על הרצפה למול המפלצת המאיימת של הפמיניזם.
הרדיו השמיע שירים של זמרות בלבד לאורך היום, ואפילו לא הדיוות הגדולות שכולם אוהבים,
אלא זמרות קצה שאפילו האזוטריים במאזינים לא היו מזהים. כל תוכניות האירוח אירחו "נשים חזקות" שעשו דברים ואינן מוכנות לקבל את יום האישה כיום של העצמה נשית, אלא כיום של "תראו כמה קשה עבדנו בשביל כל זה" ובקיצור, פולניה אחת גדולה שבא לי לפנצ'ר.
אבא שלי התקשר להגיד לי יום האישה שמח, ושלח בונבוניירת שוקולדים,
עמיתים רוסים לכיתה דאגו לברך אותנו בברכת יום האישה שמח, וחברים רוסים בפייסבוק כתבו סטאטוסים כמו:
"יום האישה שמח לכל הנשים המדהימות! תמשיכו להיות חכמות ומוצלחות וסקסיות, אנחנו אוהבים אתכן, בלעדיכן אנחנו כלום!"
כמובן שהסטאטוסים היו כתובים יותר בלשון זכר ,מפאת החולשה היחסית בגופים בעברית, אבל העיקר הכוונה הנהדרת שמאחורי העניין.
מה כבר אישה רוצה בחיים? לקבל את הפרח הזה והשוקולדים ושיגידו לה שהיא נהדרת והיא עושה את תפקידה מצוין.
אבל הישראלים? לאאא.
זה לא משהו שנהוג כאן, זה לא משהו שמתייחסים אליו כאן. והם יכולים להמשיך לעשות הפנינגים מטופשים בקניונים כדי לעבוד עלינו לקנות דברים לעצמנו אבל אנחנו לא נשקוט! אני שמעתי סיפורי אגדה מאמא שלי איך בביצפר הבנים היו מביאים לכל הבנות מתנות ביום האישה!
אני יודעת שיש מציאות טובה יותר מאחורי מסך הברזל ואני לא אשקוט עד שנקבל קצת מהאקשן.
הנשים בארץ משתמשות במונחי אדי מרפי כשהן אומרות : I WANT HALF!
והנשים ברוסיה משתמשות במונחי קווין ודורשות : I WANT IT ALL!
הרבה יותר קל להכניס ליום אחד את כל ההבנה וההכנעה שגבר צריך לתת לאישה,
מאשר להצליח לממש את זה בכל יום ויומו במעין שוויון מאוס ומאולץ. אז מה כל כך קשה ליישם את זה?
למה הכלכלה הישראלית שמצליחה כל כך יפה לצמוח תודות להיותנו עם צורך ועיוור,
מפספסת את הזדמנות המטורפת הזו לרכב על הגל ולחנך לאזרחות מכבדת יום האישה!
ומה לגבי דינוזאורים? אתם עדיין מתפלאים שהם נכחדו?
ומה לגבי מי שלא רוצה שוויון?
מה לגבי מי שרוצה שיקנו אותה בשוקולדים ופרחים, ומתנות אחרות, ויזכירו לה תמיד את ערכה,
פן תשכח ותעלה בסערה השמיימה?
האם גם אנו נידונו לחיות במדינה הפלצנית הזו של נשים חזקות שמגיעות לכל מטרותיהן בעבודה קשה?
מדינה שבה זה מוריד מכבודן לקבל מרצ'נדייז ביום שכזה?
ומי זה פול אנקה ולמה הוא מגיע להופיע בארץ?
(שאלות נוספות שיוצגו בחלון התגובות יוכנסו לפוסט הנ"ל תמורת שוקולדים או פרחים. תודה, ההנהלה)
זה קצת עצוב שנשים פה עושות הכל כדי לקבל את השוויון המיוחל הזה ושוכחות שבדרך הן ממסמרות עצמן לצלב
וממשיכות להלך בהליכת סרטן,
אה לה לינדזי לוהאן, לעבר האופק שלא טומן בחובו דבר מלבד עוד עבודה בשכר נמוך משמעותית מגבר
וחופשת לידה שלא מספיקה אפילו לסרק את השיער ולהתאפר מחדש אחרי האירוע הסוחף.
זה לא שיש לי דעה רצינית בנושא,
אבל באמת שזה חבל לי. באמת שיום כזה הרבה יותר קוסם לי מכל יום חג שטות אחר.
יש משהו מגניב ומטורף בלהיות אישה וזה רק מפאת היותנו נשים.
נשים שיכולות להכיל ולשאת ובעצם מהוות את המסדרון בין העולם הזה והעולמות האחרים שסביבנו,מעלינו ובכל מקום.
נשים הן שומרות הסף, מכניסות לעולם את מי שצריך להיכנס, ומוציאות מן העולם את מי שצריך להוציא.
אלוהים עשה בחוכמה כשנתן להן איבר אחד מיוחד מולטי פונקציונאלי שיכול להסב לגבר אושר עילאי ותסכול תהומי בעת ובעונה אחת.
הן בעלות כישורים שכל רוצח שכיר היה מעדיף להשתמש בהם כדי להרוג בצורה נקייה יותר, איטית יותר ומהנה יותר.
אני פשוט חושבת שמגיע לנו משהו, חומרי, בתמורה על כך שאנחנו מי שאנחנו. פשוט כך,
לא כי היום אנחנו יכולות לבחור, לא כי היום אנחנו חברות כנסות ובעלות תארים אקדמאיים,לא כי היום אנחנו מרכיבות כחצי משוק העבודה החופשית,
לא כי אנחנו מתערטלות כשאנחנו מפגינות למען מטרותינו – אלא רק מפני שאנחנו נשים,
הקדושות המעונות של העולם,
נושאות על כתפינו את הצלב הזה, הכבד, העשוי מעץ, כשזה בכלל עידן האבן,
ואנחנו מתפדחות להסתובב עם משהו שהוא כל כך המילניה שעברה.
וכולכם עכשיו יושבים שם ומצקצקים לעצמכם, ואומרים לעצמכם – טוב, זה לעולם לא יקרה.
כי במדינה שבה אנשים לא אומרים בוקר טוב לנהג האוטובוס, לא מחייכים לברמנים בבתי הקפה כשהם מזמינים קפה לקחת,
ולא מחזיקים את הדלת פתוחה לאנשים שנכנסים אחריהם – אי אפשר לצפות שילמדו להעריך את האישה הכל יכולה.
וזה בסדר,
כי יום אחד, כשסוף העולם יגיע, בין אם זה יהיה בגלל וסת חריפה של אופרה וינפרי, או קאמבק של אלביס,
אתם תדעו שאלה היו נשים מאחורי הכל.
וכל הפעמים שאני אגיד בוקר טוב לנהגי האוטובוס, ואחייך לברמנים בבתי הקפה, ואז אסביר להם שאני נשואה ושלא לזה התכוונתי,
ואחזיק את הדלת פתוחה לאנשים, רק כדי שלא יגידו לי תודה, וימשיכו בחייהם כאילו אני עלה נידף ברוח.
ושלא תטעו לרגע זה יקרה.
וכשזה יקרה אני אביט מהצד ואצקצק, אני אמרח מחדש את הליפסטיק ואעביר יד בשיער ואדע שזה הכל באשמתכם ושתמותו.
אני רק אתחרט שלא יישאר אף אחד כדי לראות כמה יפה אני באותו רגע ממש.
אנשים, תעשו משהו עם עצמכם,
באמשכם.
איש מדע הפיתוי
קנקון
בעלת העיניים החומות
עוּגִּיג
Dragon 18
נערה בלונדינית
/קיפודית
