עולם המבוגרים

אני חיה בעולם הזה כבר כמה שנים טובות, רק שהן מרגישות כמו דקות והן טובות בערך כמו שיבולת שועל. לחולי צליאק.

זה משחק, העולם הזה, אבל אין באמת כללים כתובים, אז צריך לאלתר.

אני לא נוטה לנצח הרבה במשחקים, בעיקר כאלה הדורשים אסטרטגיה וחשיבה קדימה, אבל אני אוהבת מאוד לשחק אותם. 

בעולם המבוגרים, לא צריך אסטרטגיה. צריך לעשות דברים ואז לדבר על הדברים הללו ללא הרף. לספר לזה ולזו, לשכנים, למכרים,

לעדכן את עמוד הלינקדאין ולהזכיר לכולם כמה חזק נוצץ הכוכב שלך.

תמיד אהבתי לדבר, בוודאי אם זה ללא הרף. אני גם זוכרת תקופות שנהנתי לעשות דברים. פעם, הייתי עושה דברים כי זה היה כיף.

פעם משמעו לפני גיל 14.

בגיל 14 גיליתי את עולם העבודה ואת הקטע הזה של מבוגרים עם לעשות דברים שלא כיף להם לעשות, רק כדי להרוויח כסף

שעמו יוכלו לפצות עצמם על כל החרא סותם העורקים שהעבודה מייצרת. בהתחלה אמנם זה לא היה כך.

בהתחלה עבודה הייתה מקושרת להישרדות, אבל בשלב מסוים הישרדות כבר לא הייתה יעד מתאים, אז התחלנו לעבוד בשביל "הכסף הנוסף"

ובשביל הכסף שיביא עימו הקידום הפטנציאלי, ובכך וויתרנו על כל מה שעושה אותנו שונים מדולפינים.

 

מליוני מבוגרים קמים בבוקר למעגל הזה. קמים כדי לעשות דברים שהם לא אוהבים. חלקם אומרים שאין ברירה, חייבים לעבוד כדי לחיות ומזכירים שאם אין לחם אין תורה. אחרים טוענים שזו אסטרטגיה, שהשותל בזיעה ברינה יקצור, ויש גם את הקיצוניים שטוענים שהעבודה משחררת.

לא כיף לעמוד מאחורי דלפק ולשרת אנשים שנוגסים כל יום בנשמה שלך ומקרבים אותך למחוזות הכתבים של דנטה. לא כיף להגיש להם אוכל,

להעניק להם שיעור פרטי במתמטיקה ולאבד כל צלם אנוש, לא כיף להציע להם בגדים וממש ממש לא כיף לנסות לתרגם את הצרכים העסקיים שלהם

לבעיות ומודלים ולפתור אותן אחר כך. לא כיף, קשה, מתסכל ומעלה קריזות.

 

לא כיף ללכת ללמוד דברים במחשבה רק על העתיד. אסטרטגיה זה לא כיף כשהדבר לא כולל בניית ממלכות קסומות ובניית צבאות

מייצורים מיסטיים.

אני לא אוהבת לעבוד, אבל אני שבויה של עבודה.

 

בעולם הזה אנשים זזים ממקום למקום, כערימות של קורות חיים מלוטשים בקפידה, מחפשים מקדש חדש לשרת בו.

מקדש שיבחן אותם במדדים לקוניים ויחליט האם הם ראויים לשרת את הוד מלכותו המנכ"ל. המבוגרים, החכמים, הנאורים,

המלומדים ובעלי נסיון החיים, נוהרים באוטובוסים ל"עבודה", אבל למי בכלל עוד נותר כוח לעבוד.

אי אפשר להשתחרר ממודל העבדות המודרני, אבל אי אפשר גם לטעון שהוא נכפה עלינו.

 

אני מבוגרת ומכריחים אותי לשחק במשחק.

אני לא רוצה.

בא לי לעשות דברים רק מפני שהם כיפים וכי אני יכולה.

 

מזל שעכשיו, ממש עם סיום התואר ולפני שאשעבד את נפשי לצורר נשמות חדש, אני עושה זאת.

הבעיה היחידה היא, שאינדוקטרינצית הכסף וההישרדות מקשה עליי להינות מן החופש הזה, כל זאת למרות שאני מועסקת בחצי משרה

כעוזרת מחקר במכללה ואמורה להתנחם בכך שאני עושה את המינימום הנדרש ממני. מי דורש? השריטות שברקמות מוחי.

ארורות תהיו אמיתות שגויות שהושרשו בי לאורך השנים! ארורות!

 

תמי, מובטלת חלקית ולא לגמרי גאה בזה!

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 6/9/2016 18:26
5 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של Snorka ב-12/9/2016 20:40

---