באמת שזה רק בשביל הרייטינג

פילו, הדרקון בן ה18, עבר אותי לאחרונה במספר הכניסות לבלוג. כך הוא טען לפחות על דפי בלוגו, לא טרחתי לבדוק.

אבל אני נוטה להאמין לו, כי מבין רוב האנשים שאני מכירה אין לו אינטרס או צורך אמיתי לשקר. לא רק זה, הוא לא כל כך יצליח לשקר לדעתי. אפילו במשחקי קופסא, כמו the resistance  או secret hitler או avalon בהם יש לך קלף זהות שמגדיר אם אתה טוב או רע - בדרך כלל הבעיה איתו היא בעית אסטרטגיה ולא בעית אמון.

 

אני יכולה לספר לכם עד מחר שאני כותבת את הפוסט הזה בגלל טרגדיית הרייטינג הגוסס של הבלוג המת הזה. אתם יכולים לבחור אם להאמין או לא. אני מתרגלת באופן מודע כבר זמן מה לשים זין על מה שאנשים חושבים/מאמינים/רוצים. עברתי הרבה בשנות חיי הקצרות, כל מיני מאורעות מכוננים או ממוטטים כאלה ואחרים, ולמדתי שמידת הדרמה שאני משייכת להם לא משפיעה בסופו של דבר על הלמידה שמתבצעת אצלי.

 

אני כבר בת 28. לא ילדה לכל הדעות. לאחרונה אני מתחילה לגבות את הזכות הזו, ממשפחתי ומן העולם. כשאבא מת, למרות היותי לא-ילדה בכל רמ"ח בגרותי המינית, עדיין התייחסו אליי כך. מעבר לכך, ממשיכים לבחון ולכמת אותי על פי מדדים כמותיים, קונבנציונליים ובלתי מעניינים בעליל של העולם המערבי, דברים כמו עבודה ולימודים שלא מעידים עליי, וממשיכים להרים גבה ולהתפלא בכל פעם שאני רק לוחשת משהו שנשמע כמו רצון לרדוף אחרי איזה חלום. זה מקטין וזה מעצבן. אם פעם חשבתי שלהיות חזקה, עצמאית ואסרטיבית זה מספיק כדי לפלס את דרכי במיקרוקוסמוס שלנו, היום אני יודעת שאני טועה וכל עוד אני לא גבר אני אמשיך לשלם מחיר כפול על כל החלטה שאני עושה וכל צעד מלא בטחון שאני צועדת. זה משעשע כשזה בא מכותבת הבלוג הלוא היא אנוכי, אשר בילתה כמעט עשור בכתיבת פוסטים על המיסקונספציה של השוביניזם - אבל אפשר להבין שזה קורה כי בתוך זה גדלתי. מיסקונספציה. ערכים שהם שקרים. סורגים ומגבלות שאינם אף עשויים זכוכית, אלא מתכות כבדות אשר החלידו בעשור האחרון.

 

פחדים פחדים ועוד פחדים. שלי ושל אחרים. ערכים, אמונות, מעגלים חשמליים סגורים במוח המלמדים על דפוסים שגויים שנצרבו בלוח האם שלי עם הרבה חזרות קשות. כאשר סט הערכים שעל ברכיהם גדלתי לא עומדים יותר במבחן המציאות העכשווית, אני מבינה שאו שאני התמוגגתי ועל מוחי השתלט פרזיט סכיזופרן או שהחיים הם לא מה שהבטיחו לי.

 

אני נוטה ללכת יותר עם האופציה השנייה, כי לא באתם לקרוא כאן איזה וידוי קורע לב עלי ועל הבריאות הנפשית/מנטלית שלי. אולי באתם לקרוא על כך שאני נמצאת בנקודה בחיים שלי בה אני צריכה לבחור ייעוד, או מהות אחת ששווה לחיות בשבילה רק אם הייתי מוכנה למות בשבילה.

אני נוטה לשתף יותר ויותר שלפעמים אני רוצה להפסיק לחיות, כי אני מוותרת, אבל זה בסדר כי משהו צריך לתחום את הפלא שאני כאשר אני שמחה ואופטימית.

 

לא קל להיות אישה. עם מערך הורמונים אבולוציוני שמכתיב את הקצב "הנכון" וגורם לי להטיל ספק תמידי בצעד הבא שלי. לא קל להתמודד עם הצמיחה המשוגעת הזו בשנים האחרונות, אשר גורמת להרבה כאבי גדילה, ומבהירה כמה חד ההבדל בין תמי הקטנה לתמי הגדולה. יום אחד גם תמי גדולה תהיה קטנה לעומת תמי הגדולה יותר (לאורך, אני מקווה ולא לרוחב - או בעוצמה ולא בנפח) והכל שוב יראה כמו נמלים על פסגת האוורסט. ולא - הדימוי האחרון אינו הדימוי המתאים, אלא רק "מטייל" לשוליהם של דימויים אחרים שהיו מתאימים הרבה יותר, אבל אתם תתמודדו עם זה כי המדיה הנוכחית מאפשרת לי לשפוך כאן את מחרוזות המילים הללו ללא צורך בתואר במקצועות הכתיבה.

 

לא קל להיות אישה. כשאת מביעה את דעתך, המקצועית לרוב - נשים בצד את הפעמים בהן אני מברברת על כלום ושומדבר, והדברים לא נשמעים כי הם יצאו מפה משוך בשפתון. או כי את לא צועקת כמו כל בעלי הגרוגרת. או כאשר שואלים אותך שאלה ואת עונה "כן" או לפעמים "לא" ומשום מה גברים מתעקשים לשאול אותך שוב. כאילו את לא בטוחה בעצמך. כאילו לא הקדשת מחשבה לתשובה שלך. כאילו לך יורד כל הדם מן המוח בשל גירוי ויזואלי כזה או אחר.

 

לא רק שזה לא קל. זה גם לא כיף. המזל הגדול הוא שאני אישה לבנה אז לפחות אין לי צורך בהצדקת הקיום שלי על הפלנטה הזו או חובה להתמודד עם אפליה, גזענות ושאר מרעין בישין. איזה זוג מילים נחמד זה מרעין בישין. אני לא בטוחה מה הפירוש המילולי הישיר שלהן ואני גם לא מתכוונת לבדוק, כי אז איך לכם יהיו שיעורי בית?

 

אני כל כך אוהבת להיחשף ובו בעת עוצרת את עצמי - כי הבור די עמוק ואין לנו את כל היום. או מספיק צידה לדרך, או חבלים. היה לי עכשיו דז'ה וו.

 

אז ככה. בואו נעשה את זה זריז, כי הזמן עובר והתאים מתים להם בקצב העולה על קצב יצירתם מחדש וכל השעונים הארורים מצלצלים, הביולוגי והכימי והאנלוגי והדיגיטלי והשוויצרי והבלגי (רגע לא - זה שוקולד והוא לא מצלצל הוא מתקתק וגם metaktak) ואיך לעזאזל אפשר לשמוע משהו בכל הקקופוניה הזו.

 

אני בת 28. הפסקתי לעשן סיגריות לפני חודש, אחרי כמעט 15 שנות עישון. טבק לא הולך להיכנס לגוף שלי שוב. אני נשואה כבר הרבה שנים לבעלי אותו הכרתי כאן, בחממה הכי חמה - ישראבלוג. אין לנו ילדים, כי אנחנו ילדים. מתייחסים אלינו עדיין כילדים ואנחנו עובדים על עצמאותנו. שנינו כבר איבדנו את אבא שלנו, אז לילדים שלנו - אם יהיו כאלה, השם ישמור - לא יהיו סבים. גם אני גדלתי בלי סבים, אז לא נורא - במקסימום הם יצאו דפוקים כמוני. אני מהנדסת בהשכלתי ומדענית נתונים בהעסקתי. אני שונאת ואוהבת את שני התארים הללו במידה כמעט שווה וחושבת שהכל חרא ושקר שנדבק לקיר ומאז אנשים דובקים בו. אני אוהבת לצייר, אבל לא עשיתי את זה כבר שנים. אני אוהבת יוגה, אבל משקיעה בכך בקושי 10% מזמני. בכל שאר הזמן אני מתלוננת על חוסר המשמעות של הקיום שלי בעולם, חיפוש משמעות נסתרת, וחיים על קו התפר שבין פרקטיות וריאליסטיות בלתי נסבלת לחלומות באספמיה שחבל"ז מזמ"ז.

 

גדלתי כבת למהגרים ולנצח אלחם בחלק מהדפוסים המאפיינים אותי ככזו. גדלתי בנסיונות ובהצלחות לא-להיות-אני. לאחרונה, אני קצת הרבה יותר אני, ופחות מודאגת מכמה הדמות הזו, שהיא אני, אהובה או מקובלת. נמאס לי מהמחירים. נמאס לי מ"גודל ההשקעה-כגודל ההצלחה". קצת נמאס לי מהכל.

 

לאחרונה אני הלוחמת בסיפור האגדה של חיי, נלחמת בפחדים ובאמונות השווא בכל כוחי. התפטרתי מהעבודה, למרות הפחד ההישרדותי הנורא שאני סובלת ממנו, כי נמאס לי מהמיקרו מנג'מנט של הבוס שלי ומהעובדה שמתעקשים לא לשפר את השירות והפתרונות שאנו בונים מפאת חסכון בכסף. אני בצומת דרכים כזו שבה אני יכולה לבחור מה לעשות עם חיי ומרוב אופציות אני נחנקת.

 

אני חושבת שאני חושבת יותר מדי. אני בטיפול (רגשי, לא פסיכולוגי או משהו כזה, כי למי יש מליון שקל ומאתיים שנה) בפעם הראשונה בחיי. אני מפסיקה לרצות אחרים כי לעזאזל איתם ואני קוראת ספרים הזויים על נוכחות והתחברות למקור האחד של הכל.

 

אני אני. אני אתם. אני כולנו. 

עשיתי עוד הרבה דברים מגניבים השנה. אפילו קצת יותר מאז שאבא מת, כי הבנתי שלפחד משמעו לפספס את החיים, אבל נשארה לי עוד הרבה עבודה ולכן לא אתמקד בכך.

 

זה לא פוסט ללוחמת רייטינג אמיתי. אם רציתי באמת להילחם ברייטינג של פילו רק הייתי צריכה פוס(ט)תמונות. והקפצת פוסטים. כמו שהיה נהוג פעם בבלוגיה. אז תשכחו מזה ארנולד שוורצנגרז!

 

תמו'ש

 

 

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 10/10/2017 17:12
17 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של הבוחן העליון ב-18/5/2022 16:56

---