עוד פוסט שכוח אל בבלוג חסר תקנה

מה רציתי להגיד??
כבר שכחתי האמת...
מממ אני לא יודעת האמת תיכננתי לכתוב פוסט חמוד ואינ טואיטיבי לגבי חוויות התקופה שעברה עליי לאחרונה אבל לא בדיוק מצליח לי...מסתבר ששכחתי הכל...חחח
מה אני אגיד לכם..פשוט משעמם לי...

ממממ.....התחלתי לכתוב סיפור קטן...אז אם בא לכם לקרוא אז בבקשה....
מקווה שלא ישעמם יותר מדי...חחח

****היום אתמול ומחר*****
יום קיץ חם,אוגוסט...מדרכה לוהטת ממש עולה באש.אנשים בהמוניהם ברחובות ניו יורק,נראה כאילו היתה סיבה לחום הכבד שנחת על העיר באותו היום.
ואולי באמת הייתה...
זוג נעליים שחורות, גבוהות, מבריקות, נעות במהירות חתולית ורהוטה על מדרכה רעועה ועמוסה ברגליים וידיים נעות בסדר אחיד...
בתוך הנעליים נחו זוג רגליים ארוכות ושזופות,ארוזות באופן מפתיע בחלק התחתון של שמלה אדומה והדוקה בסדר מופתי לגופה.
מותניים צרות וחלק עליון שופע ומרשים..שיער מתנפנף ,עוטף פנים לבנבנות ,עיניים ירוקות ושפתיים אדומות..שיער שחור עדין, פראי ,מושך.
עיניים בוחנות אותה מביטות בקנאה, בהערצה,רצונות נרמסים, ודחפים מדוכאים כי היא מתרחקת במהירות מכל נסיון של הסביבה ליצור איתה קשר.
בלתי אנושית,יופיה מסנוור,תווים מושלמים,חיטובים חלומיים,אך אינה מחייכת.קרה.ספק אם היא כואבת.
כועסת,היא רועמת על העולם סביבה.אינה אכפתית למתרחש סביבה,ספק בצדק.
שולחת מבטי איבה בכל המנסה לרמוז על הופעתה כפרובוקטיבית,לא נולד בן התמותה שיעיר לה על מראה.
ולא נולד בן התמותה שהעיז לעשות זאת עדיין.
והוא,עובר ברחוב על אותה המדרכה, השמש נוסכת אור על פניו השזופות, שפתיים משורבבות ואדומות, מרשימות,תווי פניו עדינים אך עדיין בעלי גבריות קשה,משקפי שמש כהות..גופיה שחורה,ג'ינס כהה.
ידיים רחבות ומבט שקט...כמעט כמו שלה אך עדיין חם ואנושי,עדיין מבטו היה אמיתי ומחובר למציאות.
מתברר שברגע זה אירע נס,נס שהנפשות סביב אותן הדמויות לא היו מודעים אליו כלל..
היא הביטה בו.היא הניעה את עיניה ממשכנן הטבעי, בבהייה בבני התמותה מעוררי הרחמים, והסתכלה עליו כאילו היה מושיעה היחידי בעולם זה.
כמה שהיה הדבר נכון.
והוא,הוא התעלם תחילה אך לא יכל כמובן להדיר עיניו ממנה,הוא הסיר את המחסום האימתני שמנע מעיניו את התענוג להביט בה במלוא יופיה,משקפי השמש הכהות שכיסו את עיניו...
והיה נראה שכעת יווצר מגע כל שהוא אך לא...
הוא המשיך ללכת,מביט בה ללא יכולת להינתק ממבטה המרעיל והשובה,אך הוא המשיך ללכת...
והיא,זו שהביטה באנשים כנתיניה הבלתי מערערים...היא הסתובבה על עקביה העדינים ואף פצתה את פיה לבקש ממנו:" חכה!!"
והוא השיב לבקשתה ועצר במקומו.מחכה לאישור ממנה כדי להתקרב.היא נעה לעברו והוא המשיך גם הוא לכיוונה...היא הניחה פיסת נייר בידו...חייכה...ונישקה אותו על לחיו...
היא הלכה ונעלמה מזווית ראייתו מהר יותר מן הרגע בו נכנסה אליה...

*****היום אתמול ומחר******

מוזמנים לבקר להגיב...ואולי אפילו לבקש המשך רק אם בא לכם חחח...
מצטערת אם יצא לי פוסט ארוך מדי....

אוףףף כואב לי כל הגוף אז אני עפתי ....




שמור   בטל