זו אני....אולי??? סוף סוף הבנתי..

טוב מה אני אגיד לכם אחרי הרבה מאוד זמן שזילזלתי בפוסטים שלי ולא כתבתי משהו משמעותי הגיע הזמן להגיד כמה דברים.
השנאה הכי גדולה שלי.
אני עצמי.
נקודת מבט ראשונה שלי:אני לא שונאת את עצמי כי אני מכוערת או שמנה או מטומטמת או נכשלת בלימודים..
אני דווקא אוהבת את המראה שלי וההישגים שלי עכשיו יותר טובים מהרבה תקופות אחרות..
נקודת מבט שניה:אני לא שונאת את עצמי כי אני לבד וכי ההורים שלי שונאים אותי או משהו בסגנון.
אני דווקא אחת הבנות היותר ברות מזל בקטע הזה ואני מעריכה את זה..מי שקבוע כאן יודע על מה אני מדברת ומי שלא...עומר,החבר שלי מזה שנה,עשה אותי אדם אחר,אדם אוהב ונאהב.אדם שמעריץ.
אני חושבת שיש לי רגשות שהתפתחו בתוכי עקב האהבה הזו שמעולם לא האמנתי שאני אוכל להגיע לרמה הזו בכלל.
נקודת מבט שלישית ואחרונה:אני שונאת את עצמי כי:
אני האויבת הכי גדולה של עצמי.הקם להורגך השכם להורגו.אסור לי לפגוע בעצמי ואני עושה את זה.סאדיסטית.מעוותת.לא לא במובנים שאתם כבר מדמיינים לעצמכם.
אני לא חותכת את עצמי,אני לא מרעיבה את עצמי(טוב נו בחודש האחרון ירדתי מידה במכנס),אני לא מסתובבת עם אנשים שגורמים לי סבל.אני פשוט אני.
בכך שאני פשוט אני,זו הפגיעה שלי.
זו הסכנה שלי התנאי שלי.
בכך כל הקיום המאושר שלי תלוי, כל עוד אני מצליחה להשתלט על הסימפטומים של ההתנהגות שלי ולרסן את האופי הפנימי שלי ,אני אדם טוב.
אני מתארת את עצמי כ: יהירה,צבועה,שקרנית,איוולת,טיפשה,בלתי אמינה,חסרת רגשות,קרה,מעוותת,אפלה מדי,חשוכה מדי,בלתי ניתנת להבנה,בלתי ניתנת לסיפוק ולריצוי,אדם אומלל מלאת רחמים על הסביבה כי אני לא מוכנה להודות בעובדה שאני זו שצריכה רחמים.
אבל מנגד לכך אני מתארת את עצמי כ: אדם מסור,אוהב,מעניק,אמין,שקט,רגוע, מלא בתשוקה לחיים,מאמינה בעצמי,מאמינה בסביבה שלי,נאיבית,תמימה,פשוטה,אמיתית,תחמנית,נדיבה,קמצנית,דו פרצופית....הרשימה עוד נמשכת...
אני זו אני...אולי?
זה ההסבר לכינוי שלי...אני ואלפי הפרצופים שלי.תמיד הייתי כזו מאז שהייתי ילדה הייתי זו שלא החליטה מי היא תהייה..אני והמאבק הבלתי פוסק עם עצמי ושאר החברים באישיות שלי...
יש כל מיני סוגי בנות..
תמידהייתה:הביץ',המתוקה,היפה,השרמוטה,המכוערת,המציקה,המאוהבת,הנאהבת...
אני תמיד הייתי חלקיק מכולן בבת אחת וכולן(למעט השרמוטה כמובן -שונאת את המילה הזו!!) לתקופות מסוימות.
תמיד ידעתי להפוך את המציאות שלי ליפה כשהיה צריך ולכער אותה כשרציתי.
מסכנה.אני פשוט מסכנה שאני נאלצת לברוח מעצמי כדי להרגיש בטוחה ולהרגיש נאהבת.
שכן אף אחד לא באמת אוהב את הילדותיות שבי.כמה שניסיתי להתגבר עליה ולרסן אותה עדיין לא הצלחתי להוכיח עצמי כאדם בוגר כאדם בעל יכולות.
אני מאמינה בעצמי.
אני מאמינה שאוכל להשתנות.אולי אני רק שוב משקרת?האדם שלו אני משקרת הכי הרבה הוא:אני.
אני ואני ואני...תמיד רק אני לא מאמינה בעצמי ולפעמים הופכת לכל כך מלאת בטחון והערכה עצמית...מלאת אגו טריפים ולפעמים מסעות רחמים עצמיים.
אף אחד לא הבין אותי,אף אחד לא מבין אותי,אף אחד לא יבין אותי.
מנסים.גם אני מנסה.לא מצליחים.גם אני לא מצליחה.
ומי אתם?אני רואה אותכם כעוד אנשים שבאים לשפוט אותי.דרך העיניים שלי אתם גרועים בדיוק כמוני.אתם בדיוק מה שאתם מחליטים להיות.זה מה שלמדתי.שאני מי שאני חושבת שאני.
ואני יכולה לשלוט במי שאהיה.
אני יכולה להיות מלאך.אני יכולה להיות פיה.יכולה להיות מושלמת.אבל לטווח זמן מסויים.הרבה יותר קל לי להיות אנוכית,בלתי מתחשבת,צבועה ועצבנית.
קשה אני?מאוד.
מעצבנת?מרגיזה?מטריפה ומשגעת את סביבתה ומוציאה את כולם מהכלים? אמרו לי את זה בערך מהיום השלישי בגן.(ביומיים הראשונים הייתי בתקופה שקטה).
זה הכל לביננתים.צפו לעוד הפתעות בלתי נעימות לגבי עצמי.אופטימית שאיבדה את דרכה בין עמודי הבלוג.אוגוסט החודש השחור שלי.אולי לא.עוד לא החלטתי.צ'אוו.

שמור   בטל