זו אני...הפעם אולי ביותר רצינית...שוב (אולי)

הכינוי של הואTHis Is ME...MAYBE ולמתקשים התרגום הוא "זו אני...אולי"
זתומרת מה כל כך נלחצתם שקראתם את הפוסט האחרון??
תודה רבה רבה לכל מי שדאג והקשיב והגיב אבל כמו שאמרתי לכם זו אני אוליייי...אף אחד לא הבטיח לכם שומדבר...יש לי הרבה מאוד צדדים בין השורות והרבה מאוד דרכים להתבטא...אז אולי תמצאו כאן בבלוג הרבה הפתעות...
מממ מסתבר שאני כנראה עברתי טרנספורמציה מלאה לתוך העולם הפאקצי של המאושרים.
לא יודעת היו תקופות בחיי שהיה בי עצב כל כך עמוק שהייתה לי כתיבה איכותית עמוקה בעלת משמעויות אנשים הזדהו איתי.עכשיו זה כבר לא יוצא ממני.
גם אם אנסה בכוח זה לא ממש יצליח.
אני זו אני וזה הכל ואין לי שום בעיה עם עצמי.אני דווקא די אוהדת את עצמי החדשה.
אני החדשה.תמי ספיר נולדה מחדש.ליטל מיס נרקיסיזם.יש לכם בעיה עם אהבה עצמית??
I love myself adore my existance and not afraid to admit it.
אז למרות שהבלוג שלי נורא אמיתי כלומר לא בשמות בדויים וכל השיט הזה אנשים עדיין לא מבינים אותי.מממ ככה טוב.אתם לא אמורים להבין.
אני מוטרדת בנפשי נקודה.
חחח אני אחלה בנאדם ואני גאה בזה אבל אני מוטרדת בנפשי.יושבת כאן מדברת שטויות במקום לכתוב מה באמת קורה בחיים שלי.זה דבילי לא??
לא הייתם מעדיפים איזה פוסט כזה מצוי על מה עשיתי בבוקר ומה אכלתי בצהריים ואיפה ישנתי בלילה ואיפה טיילתי ב...לא יודעת משהו בין ערב ללילה.
כנראה שלא.אני אישית לא ממש אוהבת את זה.אני מעדיפה פוסטים גאוניים של כתיבה.אבל גם לא כאלה שיוצאים מהגדר ומגזימים וכותבים דברים שאתה צריך לחפור עשר פוסטים אחורה כדי להבין.
צריף פוסט לא ארוך מדי לא קצר מדי(אני תמיד מעמיסה כנראה באורך...)
מעניין ומושך קהל מגוון(אני אולי אמשוך ילדודס בני 12)
קולע ומביע דעה מסוימת על הלך חיים מסוים(לא, אני רק מזיינת בשכל איתכם הסליחה)
ובקיצור...
תמי ספיר.
תמי ספיר לא מצליחה לכתוב את הדברים האיכותיים שהייתה כותבת בעבר.
ואתם לא יכולים להבין את זה נכון??האופטימיות תהרוג אותי יום אחד.אני מרגישה את האושר הזה זורם לי בוורידים אוי זה כזה מציק.
(אזהרה ברגע זה נכנסתם לאזור רווי ציניות נא להיזהר דברי הכותבת אינם מבוטחים כנגד פגיעה בקהל הקוראים)
אני מאושרת וזה הורס לי את הכתיבה אני מאושרת ואני מרגישה מלאה עד הגרון בעצבים.
אני מאושרת ואני מוטרדת אני מאושרת ואני מרגישה שפשוט אין לי יותר מה לחפש בעולם.
להיות מאושרת זה גרוע יותר מלהיות בדיכאון קיומי!!
אני פשוט מרגישה חסרת משמעות.מה עוד יש לי לעשות?? פעם שאפתי להגיע לכאן ועכשיו הגעתי ו.....אין כלום רק טוב ואני מאושרת וחשה שהחיים שלי נחתו על הנקודה המוארת במסלול שלי...יש רק דבר אחד.תקווה שהמצב המושלם(טוב נו כמעט)ימשך לעד......
לעד זו מילה יפה...הרגשה טובה....אהבתי.
בקיצור.קשה להיות אדם שמצליח להשיג את מבוקשו.קשה להיות אדם מאושר.
אנא ממכם אל תתייחסו לקטע הבא כי תשנאו אותי(אבל בעצם אם תשנאו קצת זה לא יהיה רע זה אנושי...חחח)

This is my debt for beeing loved
This is my judgement for beeing born alone
I was raised with love grown with care
And am now alive with this feeling
My punishment for beeing beautiful
From the inside
From the outside
This is me this is us this is why
My gift for my sacrifice
Endeless suffering coming to an end
Happiness
Dark word
I don’t like it
Hipocritic
Unreal
I don’t believe in it
In my self
Never mind
You won't under stand
שונאת אנשים שופטים לפני שבודקים.תהרגו אותי אבל אני שונאת.
אל תשפטו כי תמיד יש מי שישפוט אתכם.החטא של כולנו שפיטה.
שונאת את המילה שונאת ואוהבת את המילה אוהבת אבל מה עם המילה אושר??
אני מאמינה רק במילה אחת.אהבה.


עריכה:
לכל מי שקרא חצי פוסט או לא קרא את הקודם או לא ממש מכיר אותי קודם לכן מהבלוג מוזמן שלא להגיב לפוסט הזה.
אנשים מסיקים מסקנות יותר מדי רחוקות שאין לי שום כוונה אליהן.
חוצמזה אזהרה לגבי הפוסט הזה והקודם.יותר מדי ציניות בין השורות..
אז אל תילחצו.
פשוט מאוד ציניות.
אוהבת את כל אלו שקראו לעומק והגיבו מכל הלב.תודה:)
שמור   בטל