תתפשטי

הציירים והפסלים הגדולים בהיסטוריה,קיבלו את ההשראה שלהם מדוגמניות עירום.
הן היו יפיפיות לפי אמות המידה של התקופה והן היו יושבות ומורידות את הבגדים למול הגברים החרמנים בגיל העמידה האלה.
אכן,זה נשמע כמו תסריט לסרט כחול דל תקציב שצילמו בקנדה...אבל שיהיה,זאת ההיסטוריה.
ואני יושבת כאן.מנסה לחשוב מאיפה להוציא את ההשראה המפורסמת.
מסתבר שהיא נעלמת כל כך מהר כמו שהיא מופיעה.
אולי אני צריכה דוגמנית עירום?אבל רגע,אני כותבת..אולי אני צריכה ספר עירום?
לא,זה לא מסתדר לי בראש.
אז מה אני צריכה כדי לקבל השראה?
יש אנשים שיוצאים לרחוב או לטבע כדי לקבל השראה...מה לעזאזל הם כבר יראו?חבורת בני אנוש חסרי כיוון בחיים מתרוצצים סביב כמו נמלים עסוקות? זו השראה?
ומה עם אלה שיושבים ביום גשום בבית מלון בודד או דיינר שומם בצומת דרכים?
מה זה יענו קשוח ומיוסר לכתוב בסצינה כזאת?
יש את אלו שמדליקים נרות ריחניים ומעמעמים את האורות ומתחברים ל"אני העצמי" שלהם ואז הם טוענים שהכתיבה זורמת...בעע איך אתם רואים משהו אם האורות מעומעמים?
והכי מצחיק,יש את אלה שהם עלק כל כך מצחיקים במציאות וחושבים שאם הם יכתבו את הבדיחות שלהם אז כולם יגידו כמה הם שנונים ומצחיקים..ואז הם יורקים על הנייר כל בדיחה שהם שמעו ביממה האחרונה...זאת השראה מצוינת(לחשוב שאתה מצחיק)...רק שאין לה השפעה כל כך טובה על קהל הקוראים שלך...
ההשראה שלי??
ממממ....לפעמים מאהבה...או מיום טוב שהיה לי..או משהו מדליק שעלה לי לראש בקטע של עיצוב..כי אני אוהבת לשלב תמונה בפוסט ולפעמים בגלל תמונה אני כותבת פוסט שלם.
מממ..סרקאזם עושה לי את זה,במיוחד סופר אחד מצויןןןן שכתב את הספר שמבוסס על הסרט "מועדון קרב" בו משחקים בראד פיט ואדוארד נורטון...קולנוע איכות,מומלץ להשיג עותק=]
(ואני לא עושה פרסומות סמויות!!)
על כל מקרה,אני חולה על ציניות בכתיבה,וכותבים שיודעים איך לסובב לכם את הנשמה בתוך הגוף.
משם אני מקבלת את ההשראה האמיתית.מהאופן שהכותבים האלו גורמים לי להרגיש.
הם כאילו מאתגרים אותי לכתוב משהו,להביע דעה,לבוא ולזרוק לאנשים משהו מול העיניים שיכול לגרום להם:להתעצבן,לצחוק,להסכים,להתנגד,לשמוח,לחייך,להרגיש טוב ואולי לשכוח יום רע שעבר עליהם...
אם כבר ציניות, אני אוהבת אנשים שמביאים אותה לרמה הבאה,לרמת השערוריה.
אין דבר יותר טוב מלעשות בלאגן לאנשים בראש,לעצבן אותם ולמכור להם את השטויות שלך מתוך ידע לפנות לאנשים.
פאק כל בנאדם שיודע לדבר לקהל יכול להוביל למהפכות או לכל שינוי מדיני או ציבורי שהוא רוצה.
זאת השראה.מנהיגות,הערצה.מטרות.
כמו הצייר ההוא,החרמן נו זה עם המכחול ביד...יש לו מטרה.
את הבסיס הראשון הוא כבר כבש.הוא הביא אותה אליו לסטודיו...עכשיו רק צריך להפשיט אותה.
וכך הוא עומד מולה.
היא על סטול גבוה מעץ והוא מאחורי בד הציור.
הוא מחייך אליה את חיוך התלמיד שנה א' טרי באמנות אקספרסיוניסטית ואומר לה:
"תתפשטי"
צחוק קל,אחריו חיוך,וחלוק על הרצפה.
הוא מפיל את המכחול,היא מחכה לו,שנתיים אחרי זה הוא רושם את התינוק לתינוקיה קרובה.
בגלל זה אמא פולניה טובה תמיד תגיד לבן שלה:אמנות זה לא מקצוע!! זה דראק!!

אז מאיפה אתם מקבלים את ההשראה שלכם?


שמור   בטל