מגף שחור,ועוד אחד.סוגרת את הכפתורים בג'ינס..קצת בושם.

גולף שחור מעל גופיה,אולי גם איזה צעיף.

טיפות גשם.

דמעות שהתייבשו על הרצפה,מחפשת את המסרק.

העצמות רועדות,הקול צרוד טיפה,כמו הבריטיות האלה בפרסומות של טייסטרס צ'ויס,הפנים לבנות,לבנות מדי.

ג'ורג' מייקל ברקע,careless whisper  ,חיבוק היה עושה לי טוב עכשיו.

חשבתי לעצמי,אם אני אמות,מי יבכה עליי?

אמא שלי,אבא שלי,אחים שלי,עומר,אולי כמה חברות....

אבל היי,רגע,איך מתים?

יצאתי לי אל האויר הקר שבחוץ,הסתכלתי מסביב הגשם שמכה על הכבישים,המכוניות והדרכים הסואנות..

על האנשים שזזים בין המדרכות במהירות,אבל בשבילי הזמן זז כמו סבתא בוכרית שחוזרת עם מצרכים  מהשוק.

הכל מתקתק אצל כולם,אצלי הכל תקוע כמו  הקיבה בבוקר שאחרי ליל הסדר...

כל הזמן גשם גשם חורף חורף.חלאס!

אז אמרתי לעצמי:"תמי,את חייבת למצוא לעצמך פתרון!את חייבת להוציא את העולם הזה מהבאסה האקולוגית שלו ולהשיב את המצב לקדמותו בלאט! אי אפשר יותר עם הבכי של המלאכים שם למעלה."

הצבתי לעצמי מטרה.לנצח את החורף.

להעיף את הגשמים האלה,ולהרחיק את הרוח הקרה הזאת,כי לאט לאט גם הלב שלי הולך וקופא,ולא מתחשק לי להעביר כמה חודשים כמו ארטיק בפריזר,אני רוצה להיות ארטיק על חוף הים!

אז המשכתי ללכת,ממש ממש קר לי,טוב ששמתי צעיף.הולכת הכי רחוק שאפשר מהקצה של המדרכה שלא יפול עליי איזה חולה נפש שברח משלוותא וידפוק עליי שפריץ רציני  מהשלולית הכי קרובה לכביש.

השיער שלי לא חובב מקלחות בוץ,והעור שלי רגיש לקור לעזאזל.

העיניים שלי נוזליות כאלה,מזוגגות כאלה,מבריקות,כל בנאדם שני שעובר מסתכל עליי מנסה להבין למה אני מדוכאת...מה זה ענינם?...

יש ת'אנשים שחייבים לשאול אותך מה קרה.

נכנסים לך לוריד.

"מותק את בסדר?" כל הזקנות האלה שכנראה שבחיים שלהם לא נשאר כבר בידור מחפשות לעשות לי קטע ריקי לייק על החיים,לנסות לעזור לי.

הייתי רוצה את העזרה שלה הייתי מעדיפה לשלם 1000 שקל לפסיכולוג ולפחות לקבל ספה נוחה ולשבת בחימום לעזאזל!

והמשכתי לחשוב,איך אני יכולה להפסיק את החורף?איך אני יכולה להפסיק פתאום את הגשם?

חשבתי וחשבתי והחלטתי לבקש את זה מהמלאכים.

אז חשבתי וחשבתי וניסתי להבין איך אני אמצא את המלאכים,הרעיון הכי טוב שעלה לי היה מאפיית הנביאים בעירי הקטנה.

נו מה אתם רוצים,מלאכים זה די גבוה להגיע,אמרתי נביאים יודעים הרבה,בטח ישפכו לי קצת מידע איך למצוא ת'מלאכים...

הלכתי והלכתי,גשם גשם ,רוח רוח בלאגן .קיצר חורף.

הגעתי.מסתכל עליי האיש שעובד שם.

"מה להביא לך?"  איש זקן כזה,מהאלה שיש להם כבר נינים..

"אני רוצה לדעת איך לעצור את הגשם",חייכתי קצת,מתביישת.

"חמודה,אם הייתי יודע כבר מזמן לא הייתי עובד פה"...

"אבל אני רוצה להפסיק את הגשם!!"..מה אתה לא מבין בלאט,ילדה מבקשת עזרה,תעזור!

"יש לך פה בהמשך הרחוב משרד עורכי דין,לכי לד"ר גבריאל מלאכי,הוא יעזור לך."

"מלאכי? באמת??"שמחתי.

"תודה!!" ברחתי משם.

נכנסתי לו למשרד.כמובן העפתי את המזכירה לפני כן,יש להן נטייה לחשוב שהן מענינות מישהו באמת.

אמרתי לו את זה חד וחלק."תעצור את הגשם."

הוא חייך.הרים את מכשיר הטלפון,אמר כמה מילים.

הוא קם מהכיסא שלו,ופתח את הוילון,שמש.

לא ידעתי מה להגיד

"תודה! זה ישאר ככה תמיד?!"

הוא חייך,אני חייכתי,ולא ירד גשם.

השעון המעורר צילצל,קמתי.

בוקר.קר.גשם.

מגף,ועוד אחד.סגרתי תכפתורים שבג'ינס...קצת בושם,סומק וצעיף....

מסקנה:אל תאכלו יותר מדי עוגות שוקולד.

יש לקקאו נטייה להתמכרות פסיכולוגית וכמובן,הזיות.

אוהבת (אבל שונאת תחורף!!זנות!) תמו'ש=)

<img src=http://img128.imageshack.us/img128/4426/nh11dl.jpg>