ישרא נובלה-רומן לעקרות בית נטולות חיי מין.

  

פרק ראשון-דלתות מסתובבות.

 

קול פעמון  הפיג את השקט ששרר בבית הריק בשעת בוקר מוקדמת.

היא קמה מהמיטה,עוטה על עצמה חלוק,ובדרכה לדלת היא שוקלת אם לקחת את סכין המטבח החדשה לפסח ולתגמל את המצלצל בדלת בכמה דקירות בנוסח אבוטבול.

"מש' זיינמאן?" שואל המחוצ'קן עם הכובע של 'רפי-מתנות והפתעות'.

עוצרת את עצמה מלטרוק את הדלת בפניו כניסיון להסיר מהם את הפצעונים,היא מנסה להירגע ולחייך בחביבות.

כל כך קשה לו לקרוא 'תמו'ש' על הדלת?

"המסומם גר בקומה למעלה,אני במקומך הייתי באה בעוד כמה שעות,תפריע לו בשנת היופי והוא יזרוק עליך איזה נעל.."

"זה לא שווה 17 שקל לשעה,את  יכולה לתת לו את הפרחים האלו בעצמך?" הוא הושיט אליה זר של ורדים לבנים.

"הממ...יודע מה? קפוץ רגע עם האופנוע לארומה,תביא לי פעמיים שוקוצ'ינו וכמה קוראסונים מהמאפיה,

ואני כבר אתן לו את הפרחים..מה אתה אומר?" אולי ההשכמה הזאת לא הייתה מיותרת לגמרי.

"קוראסונים עם שוקולד או ריבת חלב?"

"אני אקח את זה כ-כן,רק שוקולד" אמרה בעודה נוטלת את הפרחים מידו וסוגרת את הדלת.

 

****

"קפוצ'ינו זה לא שוקוצי'נו לעזאזל...מי נתן לו להיות שליח.." חשבה לעצמה כשצילצלה בדלת שהתנוסס עליה שלט קטן עם הכיתוב "זיינמאן,באד זיינמאן".

פרצוף מוכר בחזייה ורודה נעמדה בדלת הפתוחה,"שניצל! מה את עושה פה?" היא חיבקה אותה והמתינה לתשובות.

"טיטניק" השיבה שניצל.

"אא...הבנתי..נפלת ברשתו של הזיינמאן כמו כולן" היא נכנסה לדירה,והניחה את הפרחים על השולחן.

שניצל הדליקה את מכונת הקפה ושאלה לגבי הפרחים,לשתיהן לא היה ניחוש טוב מספיק.

 

****

"אז מה זיינמייסטר,איזה פרה קדושה שלחה לך את הפרחים?" הרומני ירק כמה מילים לפני שרוקן את האייריש קרים מכוס זכוכית גדולה.

"אין לי מושג,לא היה פתק" הוא קינח בגרעפס קולני הולם להפליא את הפסון הבוקע מהגבר המסוקס.

דפיקה בדלת.

נעלי בית בצורת חתול ג'ינג'י נשאו את רגליה הארוכות של הבלונדה,זאתי מהדירה מול ועד הבית,שנשענה על מפתן הדלת.

"זיינמאן! לוקינג גוד בייבי!תפנק אותי בכוס קפה? בדיוק נגמר לי..." בתוספת החיוך שקונה הכל בחינם.

" תזהרי שאני לא אפנק אותך עם עוד כמה דברים" בתוספת החיוך שקונה הכל בכסף.

מדליק מכונת אספרסו ומציע לה לשבת על כסא,הרומני מציע לה לשבת על ברכיו,והיא בוחרת לשבת על השיש.

 

"וואו ממי הפרחים? יש לך שוגר מאמא חדשה?" שאלה ונכוותה בלשונה מהקפה הרותח.

"אין לי מושג,אני צריך לקפוץ היום לחנות הזאת לשאול על זה..." ענה בחוסר עניין,מעביר יד בשיערו.

"מה אתה מתאמץ? הם בטח מאמא שלך" פלט הרומני שחיטט בין הפרחים.

"או שלא..."אמר אחרי כמה שניות של חיטוט ,מוציא מהפרחים בקבוקון שמן על בסיס מים.

"אני חייב לבדוק את זה,אתם באים?" באד לקח את הבקבוקון,הבלונדה את הפרחים והרומני התנדב להיות נושא האלכוהול.

 

****

"פותחת תיק בבקשה" אמר המאבטח ונופף בגלאי מתכות.

"אני נראה לך כמו פותחת?" נבח עליו הרומני.

"מה אתה לרצות? אני עושה פרנסה ליוניבריסטי" הצמיד אליו המאבטח את הגלאי וחיטט לו בתיק השחור.

השלושה עברו את המאבטח והשאירו לו בקבוק אבסולוט אחד,שיפנק את המשפחה.

"החנות בקומה השניה" אמרה הבלונדה,מובילה את השניים מאחוריה.

באד נכנס,ניגש לאחראי בחנות ונתן לו פרטים על המשלוח.

"אז אתה יכול לברר לי מי שלח את זה?" ביקש.

"בוודאי שאני יכול,הרי שאוגרים יכולים תמיד למצוא עצמם ברקטומים של גברים מתבגרים? כמובן!" אישר בהתלהבות הזבן.

שניות חלפו,הרומני מצא לו פינת חמד לשתייה מתחת לשתיל של דקל,

הבלונדה פגשה חברה שלה שהייתה עסוקה בצביטת ישבניהם של בחורים אקראיים ושתיהן החלו להריח את כל הורדים בחנות.

"הנה הכתובת,חקוקה על נייר נטול עץ שמוחזר 45 פעמים ושומר על העולם היפה בו אנו חיים" חייך אליו האחראי.

"תודה גבר" אמר לו הזיינמאן,לוקח כמה שלוקים מהירים של וודקה מהרומני.

"אז תגיד..אפשר ככה..לפגוש אותך לבד מתישהו?" חייך אליו האחראי חיוך שמשתמע ליותר משתי פנים.

את הבעתו הסולדת של באד הסיתה רק כניסתו הפתאומית של עובד שני בחנות,שהאשים את האחראי שהוא לא אוהב אותו יותר.

"חבר'ה תפתרו את הבעיות שלכם לבד,יש לי זיון להשיג היום,אפשר את הנייר הזה כבר?" האחראי הושיט לו את הנייר,ובהה בו עוזב את החנות בצעדיו המתונים שהרעידו את נשמתו לעומקה וגרמו לפטמותיו לרקד.

החברה של הבלונדה נטלה מלוא ידיה מהורדים הצהובים ורצה עם הבלונדה החוצה כל עוד האחראי לא שם לב,הרומני קילף עצמו מהרצפה והחליט לבנות גם אצלו בדירה פינה כזו עם מזגן ודקל.

 

****

פלדלת חומה,עוד שלוק מהוודקה.

אין שלט,אין כיתוב על הפעמון.

באד צילצל בפעמון...מנגינה קיטשית שכזו.."בטח כוסית..." חשב לעצמו..

שלוק מלוא הגרון מהוודקה,בשביל הבטחון.

הדלת נפתחה והותירה את באד פעור פה כשהוא בוחן באיטיות את הדמות מולו לבושה אך ורק בחוטיני מנומר ובידי הדמות כוס וויסקי ושלט טלויזיה.

"אתה???" צעק באד וניפץ את בקבוק השמן שבידו על הריצוף היקר.

"אוי,דווקא חשבתי שנוכל להשתמש בשמן הזה למטרות נעלות יותר..."

 אמר לו המעריץ הסודי,זאזי בכבודו ובעצמו, והוביל את באד השתוי וההמום אל ביתו.

 

 

 

בקשות מיוחדות?

ביקורות?

כתובות נאצה?

צחוקים על אופן כתיבתי הנלוז?

בשמחה!

 

אוהבת,תמו'ש=)

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 9/4/2006 12:36, בקטגוריות ישרא-נובלה
246 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     1 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של קריסטל ב-21/4/2006 18:18

---