כי ככה.

השמיים שלך אדומים,ילדה.

כאילו שהשמש מסמיקה לתוך העננים,כאילו יש לה נייר צלופן אדום על הפנים.

כאילו היא מאמינה שהצביעות נעלמת,כמו סוכריה..לאט לאט, שכבה אחר שכבה.

 

והירח כחול אצלך? לא כחול,ירוק.

מבעיש,מעלה זכרונות..הוא כבד,עמוק.

מצייר לך כוכבים עם ארבע רגליים,ופיות ערומות,ושדונים קטנים,ואגדה מדהימה.

הוא מצייר לך ואת לא מאמינה.

הוא מצייר לך יופי,זוהר,תהילה-למה את לא מאמינה?

 

היא יפה.נכון שהיא יפה?

לבנה,וכחולה,וירוקה.יפה.

כמו הצעיף הדקיק מהקיץ שעבר,התכשיט שענדת בחופשה,יפה.

הנשמה שלה יפה,אבל היא...היא כבר לא מה שהייתה,הילדה.

 

ארוכה,ולא נגמרת.

הדרך שלך, היא לא שלך,ילדונת.

כאילו היא עיוורת עם הצעיף על העיניים ונייר הצלופן שלה..האדום.

עוקרת את ליבה מהמקום רק כדי לא להביט בחלום,מן החלון.

למה את מתנגדת?

 

החיים שלה,המילים שלה,כשנתות חלולות.

לא מביטה בהם,רק דרך הצעיף-לבן-כחול-ירוק,ארובות עיניים כמו משאבות אנרגיה גדולות.

הבזקים פעוטים בחללים שחורים.

ניצוצות קריסטל ואבקת כוכבים-ההרואין מן הטבע,במחול הפרטי שבמוחה- עיניה מתעלמות.

 

המשפטים לא נגמרים,הדעות לא נסתרות.

לא כמוה,לא כמו היא והצעיף שלה-נסתרת.

הן בחוץ,כמו השמיים האדומים שלה-הירח הכחול שלה.לא,הירוק שלה.

היא לא מסכימה-צורבת ושורפת ועוקרת...הכל,מבפנים ומבחוץ.

הרי,דבר אינו נחוץ...

 

היא מייפה כמו שרק היא יודעת.

היא מבהירה,ומעבה,ומשחירה,ומבריקה,צובעת...ועוטפת בניחוח משכר חושים עצלים כפעמונים.

היא יוצרת את החלום,את הפנטזיה,הדמות.

היא יוצרת.מציירת-והם מאמינים.

מציירת להם את הנשמה היפה מבחוץ,והם מאמינים.

מציירת להם יופי-תהילה-זוהר והם בולעים ללא היסוס.

 

הם קונים את מה שאין לו מחיר,הם קונים אותו בכסף,בדם,בזיעה.

הם קונים אותו בחיים.

 

לעזאזל ילדה,למה לא יכולת להישאר ילדה.

I have my moments.fuck.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 20/4/2006 11:55
76 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של תמו’ש ב-1/5/2006 22:17

---