ואליום בבקשה?

כשהחיים שלך נראים כמו תדרוך צבאי,דעי שמשהו לא בסדר.

כשאת יכולה להרשות לעצמך לקנות ג'ינס ב1350 שקל,ואת לא עושה זאת,דעי שמשהו לא בסדר.

כשfight club  נמצא על מדף הספרים שלך ואת לא מוצאת את הזמן לעבור את עמוד 40

דעי לך שמשהו לא בסדר,באופן מחמיר.

כשאת יושבת כאן וכותבת על זה,הכל אבוד.

 

## היומיום.

למרוח לק על אצבעות הרגליים ולהחליף גוון בתדירות של יומיים אולי הייתה שגרת היומיום הקודמת שלי,אך היום היא מסתכמת בכיבוס אינטנסיבי של חולצה לבנה עם כיתוב של שם המסעדה בה אני עובדת,השכמה מוקדמת מדי בכל יום והעברת שיעור פרטי לילד היפראקטיב עם משאלת מוות,

והכרה בעובדה שאני מנהלת שיחות בצרפתית עם תיירים.לא ידעתי צרפתית בצורה כזו מעולם.

 

אז בהתחלה הייתי עובדת במסעדה בבוקר,כשהשמש יוקדת והצרפתים עוד נעולים בבתי המלון.

ב25 ביולי הגיעו דיויזיות של צרפתים לעירי הקטנה,והתנפלו בשאגות רעב על מסעדתי הענווה.

יחד עם עשרת המלצריות שמעולם לא עבדתי איתן,כי הן עובדות בערב,כל אחת רוסיה יותר מהשנייה,נרתמנו לשרת אותם באש ובמים.

 

התחלתי לעבוד גם בערב.

בערב זה עולם אחר לגמרי.

הערב הוא מופע קולני של מלצריות רוסיות בשמות האקזוטיים ג'ולייטה,דיאנה,אירה,נסטיה,מרינה,

ויקה ושפחתכם היקרה,תמרה לשעבר,תמו'ש כיום.

הרוסיות הקולניות שהתחנכו היטב בשפת הסקס הבינלאומית-צרפתית, מסתובבות סביב בחצאיות מיני,

שיער בהיר ואיפור כבד וגורמות לצרפתים טיפשים להוציא את היורו המומר בשקלים שלהם כהלכה.

 

כך גרמתי לטיפש אחד,שבטח עונה לשם פרנסואה או ג'ול פייר או ג'ילברט,

להוציא 100 שקלים על בקבוק יין שאישתו בכלל לא לגמה ממנו,להתפטם ממנות ברבוניה משובחות שמחירן יחד מתאסף לכ-200 שקלים,ולצאת עם נזק של 450 מצלצלים על ארוחה של זוג.

נחשו מה,הוא גם השאיר 40 שקל טיפ.

 

##הבנק.

התחלתי להפקיד כסף בסניף בכיכר העיר,ליד מקום עבודתי ולא בסניף הקבוע שלי במרכז העיר.

אני פוקדת את עמדות ההפקדה לעיתים קרובות מדי לשמחת מצבי הכלכלי ומאזן התנועות האחרונות בחשבון.

יש לי פקידה קבועה שמפקידה לי ומייבבת כל פעם מחדש שאפילו מלצריות מרוויחות יותר ממנה.

אני מבטיחה לעצמי כבר שבוע ליסוע לfactory 54   ולקנות ג'ינס יקר ומושחת.

עוד לא עשיתי זאת.

 

##המצב הגופני.

אני לא בסדר.

לומר את האמת,אף פעם לא הייתי ככה.

אני סובלת מחולשה נוראית,מעייפות כרונית מתמשכת,אני שותה קרוב ל4 כוסות קפה ביום,

מעשנת כמעט קופסא ביום(ממש כמו לפני שנתיים),אני חיוורת,אני עצבנית,

אני חסרת חוש הומור עד זעזוע.

אני "בלונדה כלבה נאצית כמו כל הרוסיות" כמו שאומרת חברה של חבר של חבר שלי.

פעם ההתנהגות הגועלית שלי כלפי הסביבה עוד עניינה אותי והייתי מבלה ימים ולילות בהתנצלות בלתי פוסקת.

עכשיו זה לא ממש משנה.

 

להתנצל זה כמו להיגמל מאלכוהול,אתה אף פעם לא באמת מתכוון לזה.

 

##המצב הנוכחי.

ברגע כתיבת פוסט זה אני חושקת בעריקה קצרה לעבר חוף הים.

בלי אף אחד,פשוט לבד,לנסות להיפטר מהעור החיוור הזה,ומהעצבים והחולשה שאופפים אותי.

אבל אני מוותרת על הרעיון הזה,לא מתאים לי להיכנס לסצנה של הדיפת ערסים בטריק של

"I don’t speak hebrew" ואז לשמוע אותם מלהגים באנגלית קלוקלת,

 ושואלים אותי אם אני אוהבת את ישראל.

 

אם רק היה לי את השקט הזה לפתוח את fight club על חוף הים ולקרוא 200 עמודים בלי לעצור,

להדליק eve blue 120's  בלי שחבר שלי יתלונן על העשן,

לשתות בקרדי בריזר לימון,בלי שיגידו לי שאבטיח זה הכי טעים אחותייי,

להימרח בשכבות אינסופיות של שמן תינוקות או שמן גזר או פאקינג טאבסקו אם זה יעזור לי להתפוס צבע,בלי שייעצו לי בחביבות שזה רע בשביל העור שלי,הייתי נצלית ברגעים אלה ממש.

 

אבל אין לי את השקט הזה.

אם רק היה לי את האומץ לכתוב פה הכל מבפנים.

אבל אין לי.

 

שבוע טוב פיפל,אוהבת המונים,תמו'ש=)

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 19/8/2006 17:23, בקטגוריות כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט.
73 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של תמו'ש ב-3/9/2006 14:03

---