לידה מחדש.

אני ממש מרגישה שנולדתי מחדש בתקופה האחרונה,

בלי ריאות ורודות וכבד נטול השפעות אלכוהול כשל אדם שנולד מחדש,

אבל בכל זאת-אני מרגישה כאילו נולדתי מחדש.

 

בפעם הראשונה בחיים אני מרגישה כאילו הימים הם שלי,לגמרי שלי,

אני קמה בבוקר ואני לא מחויבת להגיע למוסד "חינוכי" מסוים ולהעביר שם כמה שעות

שהיה עדיף אם היו חולפות בספא.

אני מרחפת לי כל היום בין מחויבות אחת לשניה ולא מרגישה ממורמרת כלל,

אפילו לא בא לי להתעלל יותר בסבתות זקנות!

לא אכפת לי להתייצב לעבודה במקדונלדס ב8 בבוקר,

לא אכפת לי להגיע הביתה רצוצה ולנקות את החדר,לעזור לאחי ולתפקד כמזכירה פרטית דרך המסנג'ר

ואחר כך ללכת ללמד שיעור פרטי.

למה לא אכפת לי? כי אין לי שום מחשבות שכאלה כגון-

"וואי יש מגן,צריך ללמוד"

"או מיי גוד! שכחתי להגיע לבגרות מתי מועד ב'? אין מועד ב'? אאאא!"

"מי אמר נכשל ולא קיבל?"

 

למה אתם שואלים?

ובכן,כידוע תמו'ש הולכת ללמוד עיצוב גרפי,

התואר הזה דורש אך ורק תעודת בגרות מלאה.

כמה מעורר גיל ושמחה אא?

אני מרגישה כאילו ירדה לי אבן מהלב,

בעצם אני מרגישה כאילו ירדה לי אבן במשקל בריטני ספירס מהלב.

(אל תתחילו להגיד לי שבריטני התחילה לרזות,אתם הורסים לי את הפאנץ').

 

בכל אופן,השבוע האחרון עבר לי בקלילות ובנעימות.

הסופשבוע היה מצוין אף יותר,בצהריי יום שישי התנחלתי בחוף הים עם לינו'ש,

לשיחות נפש מהולות בעוגיות שוקולד צ'יפס.

מאוחר יותר הצטרפו כמה בוגרים של בית ספרנו שסיימו לפני שנתיים,בלי ששמנו לב נסחפנו

לשיחה שמתאימה לתלמידי כיתה ז' שנזכרים במורים שלהם מהיסודי.

צחקנו על המנהל והמורים..רכזי השכבה וההרגלים המגונים של המחנך שלי לשעבר.

חזרנו מחויכות,מלאות חול ועם רמת סוכר בדם גבוהה מהרגיל.

 

ערב יום שישי עבר גם הוא מעולה,

ואז הגיע יום שבת שהיה אימתני ובלתי חביב בעליל אבל בזכות סופ"הש המוצלח לא היה ממש אכפת לי.

כשקמתי בבוקר שבת מוקדם מוקדם אמרתי לעצמי שאני בטח שקרנית אם אני מאמינה שטוב לי בחיים,

אבל אז פתאום הגיעה אליי תובנה מסוימת בעודי מתופפת בצעדיי לצלילי צווחתיו של דני פילת' בMP

כל הדרך אל מונית השירות לעבודה-שהחיים הם,פשוט,יפים.

 

בשבת עבדתי מ12 בצהריים עד שעה שש בערב,העבודה כרגיל הייתה רצופה כוונות טובות

ומלאה בריסון עצמי שלא לזנק על לקוחה ערסית ואיטית מחשבה במיוחד

שהתייצבה לה בקופה שלי.

לקוחה אנלפבתית:"אני רוצה סלט קריספי צ'יקן (שניצל) בלי הציפוי"

תמו'ש:"אז את מתכוונת לצ'יקן סטייק(חזה עוף) זה בעצם הקריספי בלי ציפוי"

לקוחה אנלפבתית מכה שנית:"לא,אני רוצה קריספי אבל בלי ציפוי"

תמו'ש:"אוקיי...אז את יכולה לקחת את הצי'קן סטייק גברתי,זה הקריספי בדיוק,פשוט לא מצופה"

לקוחה אנלפבתית פורטת על עצביי האחרונים:"צילה!! בואי רגע כפרע,הבחורה אומרת צ'יקן סטייק,

זה בסדר? מה רצית? בואי באמא שלך רגע!"

תמו'ש:"יודעת מה? אני אוציא לך קריספי צ'יקן ואביא לך מזלג ותוכלי לקלף את הציפוי להנאתך על המגש!"

~7 אנשים בתור אחרי האנלפבתית מאיימים עליה במוות בייסורים אם לא תחליט כבר ותפנה את התור~

תמו'ש:"אנשים,אין צורך לקלל,תסתדרו ביניכם בענייני התור,תעברו לאלימות פיזית במקום מילולית."

 

בסוף המשמרת שתי עובדות שמתגייסות וסיימו לעבוד בעצם באו להיפרד בלווית עוגות,

הדבר המשעשע הוא שבלי לשים לב הן הביאו שלוש עוגות גבינה/קרם שכאלה..

האחת בציפוי שוקולד,השניה בקרמל והשלישית בתות.

הדבר היה אסוציאציה מיידית לגלידת סנדיי המקדונלדסית-ברוטב שוקו קרמל או תות.

(אגב אם תבואו לבקר אותי במשמרת אני אפנק אתכם בהרבה גלידה והרבה רוטב,תחשבו על זה)

 

לאחר המשמרת המייגעת שבה פיללתי למות,לקום לתחייה ואז למות שוב רק כדי להיות בטוחה

שלא אפגוש יותר ערסיות אהבלות כמו הקודמת-

הלכתי ללמוד למגן במתמטיקה שהיה היום.

בסוף הצלחתי לשכנע את עצמי לא ללמוד הרבה כי סתם יכאב לי בשורשים,

סתם אגרום לעצמי דימומים פנימיים באונה הימנית וסתם אעשה בושות לאדם שהמציא את הטריגונומטריה.

וסתם לא אכפת לי ממתמטיקה בכלל.

כי מי הטיפשה שמנסה ללמוד חומר של 5 חודשים בהם לא נכחה בשעה וחצי?

~מרימה זוג ידיים באוויר ומנופפת~  "אני!! אני!!"

 

הגעתי הביתה ב11 בלילה והגעתי למסקנה שהייתי מחוץ לבית קרוב ל14 שעות.

הלכתי לישון ב2 בלילה וקמתי 4 שעות לאחר מכן,התייצבתי למגן במתמטיקה

ופתרתי סעיף אחד שלם מתוך שאלה.

"מי תקבל 17 במגן במתמטיקה ולא התאבדה?" אני!

 

מחר אני עובדת מ8 בבוקר,זו בעיקרון משמרת קלילה,עד 10 בבוקר רק ממלאים

כל מה שצריך למשך יום העבודה ומזיינים בשכל לאחראי משמרת שהוא מעצבן.

מ10 עד 3 מזיינים בשכל לשאר העובדים שמגיעים.

מיד לאחר מכן אני פורשת לכיוון תל אביב לפגוש את יקירתי המדהימה,סנורקה, שזכתה לשרת בבית הזונות

האולטימטיבי,הקרייה.

תמיד ידעתי שיש את זה בתוכך(קרייתיות זנותית שכזו) בובה!

 

משם אני אגיע הביתה,לקריסה טוטאלית של כל מערכות הגוף.

או משהו בסגנון.

 

אוהבת המוני המונים,מאושרת שאין כמוני,תמו'ש!

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 13/5/2007 22:39, בקטגוריות אופטימי
58 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של graceland~ ב-30/5/2007 03:33

---