גוד מורנינג יזרעאל

בוקר טוב,

כאן החדשות מפי תמו'ש ממורמרת משהו.

 

מתחשק לי ברמות על טבעיות להיות שנונה ולהפציץ בכמה פוסטים טבולים בבלונד וכריזמה,

כדי להוכיח שעדיין יש לי את זה,שלא קמלתי ונקברתי תחת ערימות של שיעמום.

אבל לא ממש מצליח לי,אני מבלה את רוב הזמן בנדודי שינה וחוסר שביעות רצון מעצמי...

אני לא יושנת כי אני עצבנית למכביר,כל האוכלוסיה המטונפת על כדור הארץ מטרידה אותי ומפריעה לי.

 

מצד שני,הרבה דברים בעתיד שלי מתבהרים והופכים אטרקטיביים יותר בעיניי,קרובים יותר,

ממש ניתנים להשגה.

 

הכל התחיל כשהספרית העילגת ביותר במכון היופי בו אמי עובדת החליטה לצבוע את שיערי

לשאטני מבלי ליידע אותי,במקום לעשות שורש ולשתוק.

כמה נחמד,אני לא בלונדינית.

אני שאטנית בדיוק כמו שהייתי לפני משהו כמו חצי שנה בערך.

עכשיו אני צריכה ללכת ולשלם 300 שקל לפיליפ ואזנה בכיכר המדינה שיתקן את העוולה.

 

הדברים המשיכו להתגלגל כשבן זוגי יצא משום מה למסע של עקירת עצביי משורשיהם הלא בלונדיניים,

הוא לא חדל ממסע החורמה הזה של הסלמת מצב רוחי והטלת מום בסבלנותי עד שסיננתי אותו במשך ימים שלמים.

לצערי,להיפרד ממנו אינו עניין של מה בכך ולמרות שהגעתי לשפל מדרגה מבחינת עצבים,

אני עדיין איתו,בערך.

 

לשם הפרוקטול-בא לי לרצוח אותו.

 

אני לא יושנת בלילות,כי כל הזמן מחשבות מדאיגות אותי,לא יודעת למה בדיוק,

אבל תמיד אני מוצאת את עצמי חושבת על כל מיני דברים.

התחלתי לעבוד בלוקיישן חדש.אמריקן טראש.

מסוג העבודות שמספרים עליהם כשמצליחים בחיים,יום אחד אני אשב מול מראיין כריזמתי ואספר לו:

"שלא תטעה יקירי,אני התחלתי מכלום(כן,בטח),אני עבדתי בגיל 17 בסניף מקדונלדס בשפיים!"

הו לבושה ולכלימה.

לא שאני אשאר שם יותר מחודש עד שעונת המלצרות תתחיל-

או עד שאחי יסדר לי עבודה קבועה במשרד החדש שלו.

 

רק לשם הפרוטוקול-בא לי להתאבד.

 

אחרי הרבה התלבטויות,הרבה מחשבות על העתיד,

החלטתי ללכת ללמוד עיצוב גרפי.

מיולי אתחיל במכינה studio B6 בתל אביב(רח' אחד העם ליד הבורסה) שבה ארכיב תיק עבודות,

אהפוך לבוהמיינית היפית חסרת עקרונות ואאבד כל זיקה למונופוליזם והקפיטליזם שאבותיי השרישו בי,

ובעזרת השם שבספטמבר 2008 אתחיל את לימודי באוניברסיטה היוקרתית ביותר ללימודי העיצוב,

בצלאל בירושלים.

הדבר אומר שארבע שנים מחיי יעברו בעיר הקודש,תמו'ש עומדת לפרוץ לחיי העצמאות.

 

רק לשם הפרוטוקול-אני לא מתאבדת כי אני מתנחמת בעובדה שבגיל 21 וחצייהיה רשום תואר ליד השם שלי

וכל המחזור שלי רק ייצאו מהצבא.

ננה בננה

 

ואגב,הפרו שסתם בחור היקר(השם יקום דמי על שלא לינקקתי) רכש לבלוגי עומד להסתיים בקרוב,

אז נכון-אני יודעת שאף אחד מכם לא הולך לרכוש לי פרו כי אתם קוראים פה בעל כורחם כדי שלא אחוש בודדה

ואבצע התאבדות(כל כך לא מחמיא לי לשחק אותה אימו),אבל זכותי לומר זו,רק לשם הפרוטוקול יו קנואו.

בקיצור-עוד חודש נגמר הפרו,רוב הסיכויים שאני ארכוש לעצמי פרו-פחח.

 

נחמד לראות כמה הבלוג שלי משגשג לאחרונה.

זה היה ציני,אבל נגיד שלא,כדי שארגיש טוב עם עצמי.

רוב הכניסות שלי מגיעות מאלו שמחפשים אורית פוקס בגוגל(אפילו החייזר הזאתי עדיפה על גיבובי השטויות שלי),

כתבתי 125 פוסטים,40 אנשים מקשרים אליי ברשימות(קמצנים),

23 בלוגים בטבעת הכוסיות של תמו'ש,36 בלוגים נוספים בטבעת השרוטים של תמו'ש,

58 מנויים לבלוג.

מסקנה-לא מספיק אנשים אוהבים אותי.

אנא אהבו אותי.

 

 

רק כדי לסכם הכל-

הרבה זמן לא הייתי בוערת מעצבים כמו שאני בתקופה האחרונה,

ולשם שינוי לא אכפת לי לכתוב כאן שבן הזוג שלי מוציא אותי מהכלים ושאני מעדיפה להגדיר אותנו

כפרודים מאשר יחד.

 

אתם לא חייבים לקרוא את הבולשיט הזה,

מצד שני אתם לא חייבים לזעוק לעדכונים,

מצד שלישי פשוט לכו לישון.

זה מועיל.

 

אלוהים,נצור את דודי היקר ואת 100 הדולר על האפיקומן שלא מצאתי,

נצור את סבתי שזרקה עוד שתי שטרות בצבע האהוב עליי מכל,

נצור את אמי שסובלת אותי גם כשאני מעצבנת,קולנית ומועדת לסקילה בהמון.

אא כן,נצור אותי.

אני הכי חשובה.

 

עריכה מאוחרת,6 שעות לאחר כתיבת הפוסט ללא שנת לילה,

שופינג בדיזינגוף סנטר(40 אחוז הנחה בסופר פארם!)

אני מאושרת.

תמו'ש לא מתעבת את המין האנושי יותר.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 4/4/2007 03:15, בקטגוריות פסימי
76 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מעיין ב-11/6/2010 23:18

---