אני אתם והוא.. בעיקר הוא

הוא נכנס לחיים שלי בסערה

אני עוד לא לגמרי בטוח איך צריך להתנהג איתו

עוד לא לגמרי בטוח מה אני רוצה ממנו

פתאום זה מרגיש שבגלל שהתחיל טוב, זה חייב להמשיך טוב

אני כל הזמן בודק מה חדש אצלו

כשאני הולך לאכול, אני חושב עליו

בא לי לספר לו הכל, אבל קצת חושש

מפחד שאם אני אהיה איתו יותר מידי הוא יימאס עליי

הוא לא מושלם, אבל נראה לי שאני אוהב אותו ככה

הבלוג שלי

(וואו, כמה שאני צריך אשה חדשה בחיים)

אני חושב שאני סובל מתסמונת הבלוגריסט המתחיל...

כמו תינוק - מסתובב לי בעולם חדש, הכל מפתיע, הכל מעניין, לומד לדבר, מחרבן בחיתול, לומד ללכת ולפעמים רוצה ציצי.

חיתול שמים בכביסה ?

צבעונית או לבנה ?

אם הייתי יודע שתבואו הייתי קונה עוגה, אז אל תעלבו שלא הצעתי לכם כלום..... נראה לי שלא יהיה מנומס להציע לכם מהחיתול

אין ממש תוכן בפוסטים שלי, נדמה לי שתוכן = כבדות , ולא בא לי להכביד על הבלוג שלי בנתיים. נחמד לי בקלילות כרגע...

גם יש לי פחד מסויים, אם אני אספר באמת מה קורה אצלי, אנשים שמכירים אותי יוכלו לדעת שזה אני - מה עושים ? איך רושמים בכנות מה קרה לך ולא פוגעים באנונימיות ?  אם למשל הייתי מספר 10 דברים שאתם לא יודעים עליי כמו שעשו במיליון בלוגים אחרים, מייד מישהו שמכיר אותי וקרא את זה יידע שזה אני ! זה ממש מטריד אותי....

לא שיש לי ממש מה להסתיר, רב המכרים/חברים יודעים מה אני חושב עליהם.... אבל בכל זאת... רוצה להיות אנונימי....

אפילו פתחתי איסיקיו נפרד ומייל נפרד לכל מה שקשור לבלוג.... למקרה שנברח עם מישהו/י מגבולות חלון התגובות.

אני בכלל לא בטוח שמעניין מישהו לקרוא מה קורה איתי באמת... פתאום מוזר לי שמעניין אנשים לקרוא פוסטים של "מה עשיתי היום"-"אני מסכן וחרא לי"-"היא עשתה לי ככה"-"חטפו אותי חייזרים ואני כותב לכם מספינת חלל שנבנתה מקליפות של בננה סגולה עם נמשים"

מה באמת מניע אתכם בכלל לקרוא פוסטים של אנשים שאתם לא מכירים ?

אני חושב שבלי כוונה חדר לו תוכן אמיתי לפוסט שלי, לא התכוונתי, הוא שיקר לי... הוא אמר שאני יפה ושהוא רוצה אותי... איך נתתי לו לשקר לי ככה ?!

ותודה לכל המגיבים על הפוסט הראשון, זה ממש עשה חשק להתמיד

אני יותר אוהב את הפוסט הראשון שלי. מתגעגע אליו