המדריך למסתפר (זכרונתיי מהספר)

כשכל בנאדם שאתה פוגש, אפילו אחד שלא פגשת מהיסודי מפציר בך ללכת להסתפר, אתה מתחיל לשקול ביקור אצל הספר.

למרות שאתה עוד לא בטוח, כי עדיין לא קיבלת את חוות דעתה של מרבית אוכלוסיית העולם ואתה שוקל ביקור באפריקה רק כדי לשמוע מה דעתם ולא ללכת להסתפר טרם זמנך.

ומה בכלל חברים/מכרים/משפחה/זה מהיסודי כבר מבינים בפריזורות מוצלחות.

אז אתה מחכה עוד שבוע שבועיים עד שאתה מתחיל להשתכנע שבאמת אתה יכול כבר לעשות רשיון על אופנוע ולחסוך את כל הכסף על קנית קסדה (שזו, בוא נודה בזה,  ההוצאה הגדולה בקנית אופנוע)

לאחרונה הייתי זקוק לתספורת ומצאתי את עצמי בוחן את כל הספרים שאני זוכר ממהלך צבירת ההישגים הכרונולוגיים שלי.

קצת יצא לי מדריך למסתפר (מושפע מאופנת המדריכים בבלוגספירה) אבל זו בעצם סקירה של כל הספרים שהספיקו לשחק לי בשיער.

הקצב:   הקצב זכה לשמו בגלל ה""עדינות"" המוגזמת שלו, את הנסיון שלו בספרות הוא צבר בשווארמיה השכונתית, הוא עובד עליך ומשתמש במספריים כמו צ'רלי חותך הגרונות, תנועות ארוכות וגדולות שמידי פעם מנסרות חתיכה מיותרת (לדעתו) מהקרקפת שלך. לצערך, הקצב לא ממש מבין שראשך לא אמור להסתובב על צירו כמו חתיכת הכבש בשווארמה של ציון, חוסר ההבנה הזה גורם לקצב לנסות לפרק את ראשך מהצוואר על מנת שהוא (הקצב) לא יאלץ לשנות את זוויות ידיו. מה לעשות שבשווארמה של ציון עבדו רק בזוויות ישרות.

אגב, את ציוד הספרות שלו קנה הקצב בהום סנטר במבצע, ובג'ל אין צורך, הוא משתמש בדם הקרוש שלך.

            אם אינך מעוניין למצוא את עצמך אצל הקצב, המנעות מביקורים אצל ספרים צבאיים יכולה לקרב אותך אל עבר המטרה הנכספת הזו.

המחריש: אצל המחריש הסתפרתי פעמיים בלבד, הוא זכה אצלי לכינוי הזה לאחר שיצאתי ממנו עם צפצופים באוזניים. דמיינו את הספר שלכם עובד על השיער מעל האוזן, עכשיו, הוא נורא קרוב לאוזן שלכם,  מרחק כזה שאם הוא רק מוציא לשון, זה כבר משחק מקדים … ואז הוא מחליט לדבר עם מי שמאחוריו. אם הוא ידבר חלש, המילים ייבלעו בתוך האוזן שלכם שגם ככה מלאה שעווה, לכן הוא נאלץ לצעוק, ממש מסכן, צריך לצעוק כל היום כדי שישמעו אותו… אז הוא צועק כדי שקולו יעבור דרך ארובות עיניך לאדם מאחוריו - איתו הוא מדבר.

הבעיה השנייה שלי עם המחריש זה שהוא גר ממש מתחתי, כל מקום שאני הולך, אני צריך לראות את המבט שלו אומר לי "אתה לא יודע לשים ג'ל, הקרקפת שלך לבנה מידי, ואתה חתכ'ת מניאק שאתה לא מגיע אלי להסתפר יותר" , וביננו, זה קצת לא נעים.

ז'אן: אצל ז'אן ביקרתי לראשונה בגיל 8, תספורת שביל בצד (חנון פולני כבד), בתור ילד לא ממש ידעתי מה מי מו, אבל אליו אמא אמרה ללכת, אז הלכתי.. באיזור גיל 12 קפצתי אליו להחליף תספורת לקוצים. (העובדה שהייתי ילד מקובל לא הפריע לאחרים לקרוא לי ראש קסדה בעקבות המשיכה העזה של השיער שלי לחיקה החם של הקרקפת שלי) בשנתיים הבאות אצל ז'אן אני והוא בעיקר דברנו על זה שלא עומד לי (הקוצים!).

ז'אן הוא גבר בגיל העמידה, שיערו מאפיר, עגיל קטן באוזנו וארשת פנים חביבה תמיד תמצא עליו

ז'אן עושה את עבודות נאמנה, הוא עובד נעים מאוד, כייף להיות תחת מספריו, הבעיה עם ז'אן קצת לא נעימה, ז'אן גומר מהר. 12 דק' בממוצע לתספורת קוצים. ואם אני כבר משלם 50 ש"ח (הוא היה מהראשונים שהתחילו לגבות 50), שלפחות יעשה כאילו הוא משקיע…

המשכתי להסתפר אצלו באופן די קבוע ורק לאחרונה החלתי לנטוש אותו לעיתים תכופות יותר.

המהנדס:   המהנדס הוא בחור צעיר שלפני יומיים פתח מספרה ואתה הלקוח הראשון(אולי שלישי) שלו, הוא עדיין מתלהב שהוא קנה את כל סוגי המספריים, מכונות, מסרקים, רולים, פינצטות  והוא מרגיש צורך לבדוק עליך כל אחד מהם. גם על יבש, גם על הרטוב, גם ביד ימין וגם ביד שמאל.

הייתרון הגדול במהנדס זה בבמשך כ 50 דקות מישהו משחק לך בשיער, זה הרבה יותר זול ממערכת יחסים וגם אי אפשר לענות תשובות לא נכונות לשאלות סמול-טוק שהוא שואל (מה המצב ? מה קורה ? מאיפה אתה? מה חדש? איך הולך?)

לצערינו, משך הזמן הארוך בשילוב עם כישורי הסמול טוק הגרועים של המהנדס (הוא מאוד מרוכז במכונות שלו) יוצרים שיחה של 50 דקות שעיקריה הם "מה קורה" ...

- דוגמא לשיחה אפשרית עם המהנדס :

המהנדס : מה המצב ?

אתה : חיים

המהנדס : מה קורה ?

אתה : בסדר, שום דבר מיוחד

המהנדס : איך הולך ?

אתה : אתה יודע.. חביב

המהנדס : מה נשמע ?

אתה : אתמול רצחתי את כל המשפחה שלי עם גרזן, היה נחמד.

המהנדס : אחלה, אז מה קורה ?

אתה: סבבה, חם בחוץ

המחבקת: המחבקת היא לא ספר, זאת חברה שלך, נכון שהזיפים מבלבלים אבל תגיד תודה שהיא בכלל מסתכלת עליך עם פריזורה כמו שלך, אז תן לה נשיקה, חיבוק ו 50 שקל.

*ותודה לקישקוש על כל העזרה עם הפוסט הזה.

תגידו, על מה אתם מדברים עם הספר שלכם ?

כמו שאתם שמים לב הפוסט הזה יצא לי קצת מבולבל, לא בדיוק ידעתי מה אני רושם (זכרונות/מדריך), אני חייב להודות שקצת קשה לי לפרסם פוסטים בקצב שהרב כאן מפרסמים ... מקווה שלא תנטשו אותי .. לבד בחושך .... בוכה.... פצוע... מדמם למוות ...