משפט שלומי - סיפור

טוב, אם הרמתי פרוייקט/תחרות זה רק הגיוני שאני אכתוב סיפור לדוגמא....

(מן הסתם אני לא משתתף בפרויקט של עצמי)

 

*עדכון :

הכנסתי את הסיפור לתחרות סיפורים הזו

 

 

משפט שלומי

 

בעיר אחת גרו שתי נשים זו בסמוך לזו, ושתיהן ילדו באותו יום – יצור אנושי בעל אברי רבייה זכריים טיפוסיים לאותו עידן (ועידנים אחריו), מה שגרם לזיהויו כבן זכר.

באחד הלילות התדרדר מצבו הבריאותי של אחד התינוקות בעקבות עישון פסיבי של הסיגריות של אמו, שבחרה להתעלם מהאזהרות של משרד הבריאות שהיו מוטבעות על האריזה. התינוק החליט שלא מתאים לו לחיות בעולם נטול התחשבות בצרכי החמצן הנקי שלו , ונפח את נשמתו.

 

אימו של התינוק המת שלא יכלה לסבול את הצער ואת מחסור התינוקות החיים שהייתה נתונה בו כעת, קמה בלילה  והחליפה בין התינוקות,  בתקווה שהאם השניה לא תשים לב, ואם כן אולי תעדיף את התינוק שלה במצב הזה, כי הרבה יותר קל לטפל בתינוקות מתים כפי שקראה באינטרנט (פורמלין במקום חיתולים וכל מיני כאלה).

בבוקר התעוררה האישה השניה , והנה היא רואה כי התינוק שבעריסה נמצא ללא רוח חיים. מיד ניסתה להנשים אותו, להיימליך אותו, לתת לו מכות חשמל עזות לחזה, ולסטור לו קצת אחרי שכל זה לא עזר. בגלל שהייתה חדת אבחנה במיוחד הבינה מה עשתה שכנתה ולמרות שילדים מתים אינם בשום אופן פחות טובים מילדים חיים, בחרה היא להרים את קולה מעבר לטון המומלץ לדיבור וטענה לכל עבר : "הילד המת איננו בני! בני הוא הילד החי!"

 

כנראה שהעובדה שהתינוק המת היה בעל צבע עור שחור וששכנתה גם כן הייתה בעלת גוון עור שחור, והיא לעומתם הייתה בעלת גוון עור בהיר בעל אלבדו גבוה, עזרה לה להבין את שהתרחש בלילה.

אותה אישה אמנם הייתה בעלות דעות ליברליות אבל היא דווקא לא האמינה בשיתוף של צאצאים עם אחרים וסירבה להיפתח רעיונית לקונספט של החלפת תינוקות, וטיפוח תינוקות מתים, ללא קשר לגוון עורם.

האישה שתינוקה מת מייד דאגה להציג ברבים את עמדה המנוגדת ואמרה: "לא נכון ! בני הוא הילד החי ובנך הוא הילד המת!"

 

רבו השתים וניהלו ויכוח סוער שכלל צעקות, בכי, והתנהגות אגרסיבית הדדית המונעת מדחפים מטריאליסטים אימהיים עמוקים שלא היו ניתנים לשליטה באותו הרגע. ברגע של ייאוש החליטו שהמצב לא יכול להימשך ככה, וככל שימשיכו לתלוש אחת לשניה את השערות הן יהיו פחות ופחות  אטרקטיביות למין הגברי דבר שימנע מהן מלנסות להביא תינוקות נוספים, ושוב אחת מהן לא תוכל להגשים את ייעודה כאישה – אידיאל שהוחדר להן על ידי שטיפת מוח חברתית נורמטיבית מאז נולדו , כי אישה חייבת להיות פורייה, להוליד ילדים, ולטפל בהם כל החיים מבלי להתקדם ולפתח קריירה עצמאית, וכשהיא מתקרבת לסוף חייה תזכה בגמול הנכסף, וילדיה יכניסו אותה לבית אשר בו מתגודדים כל האנשים שצברו ניסיון חיים רב כתוצאה ישירה של זמן חייהם על מנת לעלוץ יחדיו ולחגוג את החיים הארוכים שחיו עד כה ולבזבז את כספי הביטוח הלאומי במסיבות עד אור הבוקר. (סליחה על המשפט הארוך).

 

על מנת להגיע לעמק השווה ניגשו הן לקבל את דעתו של בורר אובייקטיבי בעל סמכות שיפוטית, מועמד מתאים ויחיד שיכל לשמש בתפקיד זה היה שלומי המלך – ניגשו הן אליו על מנת שיברור בבעייתן.

שלומי המלך שמע את שתי הנשים (הוא היה טוב בלעשות פרצוף מקשיב לנשים, כך השיג לעצמו מספר רב של כלות), שכל אחת מהן טענה :"הילד החי הוא בני!" הוא חשב וחשב, עד שבסוף אמר: "אם כל אחת טוענת כי הילד החי הוא בנה, הביאו חרב ונחתוך את הבן החי לשניים, ונחלק – חצי ילד לכל אישה!" (לדאבונה של האם הדוברת אמת, שלומי המלך היה עיוור צבעים ולא הבחין בהתאמה המופלאה בין צבע הילוד לצבע אמו האמיתית).

שני האמהות הסתכלו אחת על השניה כלא מאמינות למשמע אוזניהן !! מייד גיבשו בינהן הסכם שותפות על הילד, כל אחת מהן תהיה אמו של הילד לשבוע ואח"כ השנייה תיטול לידיה את התפקיד וכך הלאה עד לצאתו למלחמה בפלשתים בגיל הגעתו למצוות (זה ליד סדום).

 

בהמשך הקימו את ארגון שני האמהות שדגל בהפיכת המכשיר המזהה-אמירות-לא-תואמות-למציאות (פוליגרף) לקביל בבתי משפט ובכך להמנע מגזרי דין שינתנו על ידי אנשים צרי דעת כשלומי המלך.

בעקבות פרסום המשפט שרותי הרווחה מייד לקחו משלומי המלך את ילדיו מחשש ששלומי חותך ילדים לשניים כחלק משיטת החינוך שדוגלת בענישה שיצאה מזמן כבר מחוץ לחוק. למשל...  הילד שלך לא הכין שיעורי בית? – חתוך אותו לשניים, הילד שלך עשה פיפי במיטה? חתוך אותו לשניים. יש אנשים שחושבים שהשיטה מנקה את החברה לגמרי מפושעים, רוצחים, גנבים,  אנשים רעים שלא עושים שיעורי בית, אנשים זדוניים שלא שולטים על השלפוחית שלהם, וכדומה.

 

לילדים מצאו משפחות אומנות, הפרשה חוללה מהומות בקרב בני ישראל שבחרו להדיח את שלומי המלך ולהשתית דמוקרטיה למופת שכללה בחירת מנהיג מהעם אחת לארבע שנים קלנדריות.

אך כשרונו של שלומי המלך לחיתוך לא נותר ללא שימוש,  אחרי המהומה שהתחוללה הוא פתח שווארמיה  והפך למלך השווארמה,  מאוד היה לו קשה להיפרד מהכתר שכל כך אהב לחבוש, למרות שעכשיו הוא היה מוכתם בטחינה.. מידי יום ביומו היה חותך לעוברים ושבים שווארמה איכותית שרק לעיתים נדירות הייתה מורכבת מילדים מתים.

 

 

בקרוב אני אכתוב פוסט רגיל לכל מי שעוד זוכר איך פוסטים נראו לפני תקופת הפרוייקטים

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 25/10/2005 15:55, בקטגוריה
58 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע