סיכום סוגי הבלוגרים – חלק א'

הבלוגספירה היקרה שלנו מלאה בלוגרים מכל הסוגים ומכל המינים: ילדים, ילדות, זקנים, זקנות, מצורעים, חברי כנסת, שיני זהב של עירקים ואזובי קיר.

אז הגעתם אליהם איכשהו, אולי ראיתם שם לא מוכר בתגובות ונתמלאתם סקרנות אז לחצתם, אולי ראיתם אותם ברשימת הבלוגים שעודכנו לאחרונה, אולי סתם נתתם מכות לחברה שלכם עם המקלדת ונפלקה לכם כתובת של בלוג ואז כשהחברה שלכם השתלטה חזרה על המקלדת והורידה לכם אותה לפנים, האנטר נלחץ וכשנאחזתם במסך כדי לא ליפול הופיע מולכם בלוג חדש ולא מוכר. חשבתם שזה גורלי, ושבטח חשוב לאלוקים שתקראו את הבלוג המשמים.

בכל אופן, ניסיתי לחלק את הבלוגרים לסוגים, זה נורא כאב להם ועשה לי דם על השטיח אז במקום זאת החלטתי לסווג אותם לסוגים:

הפיקציה:

לפיקציה יש סיפור חיים קורע לב יותר מההפסד של שירי מימון בכוכב נולד (האמת שהצבעתי נינט, הייתי צעיר ותמים, לא ידעתי שהיא תלך לאופרות סבון גרועות).  לרב הסיפור יכלול מוות, בגידה ונסיון התאבדות, סוג מודרני של 'רומיאו ויוליה', רק בלי גווינית פאלטרו וברוס וויליס (אז מה אם הוא לא היה שם, הגיע לו לשחק שם!). את הפיקציה ניתן לזהות די בקלות - אם הפוסט הראשון שלה מזכיר לכם פרק של אופרת סבון דלוחה כנראה שעליתם עליה.

משפט טיפוסי:

"בעלי מת ממנת יתר, יש לי 20 ילדים שגרים עם הסבתא שלהם בפחון ליד ירושליים, את הילד הראשון ילדתי בגיל 12 אחרי 46 חודשי הריון ו- 79 ימי צירים"

הנחשפים בשם מלא (נב"מ):

הנבמ"ים פתוחים כמו ספר, אין להם סודות וכל אחד מוזמן לקרוא אצלהם ואותם. את הבלוג שלהם תזהו לפי השם המלא שאותו תוכלו גם למצוא ב 144 , מאחר שכל החברים שלהם כבר הגיעו לבלוג שלהם לרב הם לא יירשמו שום דבר מעניין, אבל משום הפתיחות (לכאורה) והכנות (לכאורה) הם ימשיכו למשוך ולקבל צומת לב:

משפט טיפוסי:

"אז קפצתי אתמול ב-16:32 לחבר שלי מוטי רייכמן , הוא גר ברחוב המאונן 5 דירה 9 וזרקנו ביצים מהחלון שלו, היה כייף"

המורבידי:

הבלוגר המורבידי פתח מילון לפני כמה שנים וליד המילה "עמוק" הוא חשב שהוא רואה את המילה "מוות" , לכן הוא מנסה להראות עמוק ע"י התעסקויות אין ספור בדכאון שלו ועל הרצון שלו לבקר את אלוהים ולנהל איתו דיון סוער על מצב החסה בשטחים.

משפט טיפוסי:

"יואו איזה יום נורא, רציתי למות, בכלל בימים האחרונים אני חושב על המוות המון וזה עושה לי נעים בטוסיק, אבל לא נעים של רצון לחיות רחמנא לצלן, נאים של רצון למות. שיט, עשיתי טעות כתיב ואין לי כח לתקן, אני מעדיף למות"

הבלוגר הפוליטי:

בלוגר הפוליטי חושב שהוא הכתב המדיני של ישראבלוג, הפוסטים שלו בד"כ נכתבים אחרי מהדורת החדשות תוך שהוא מוסיף תובנות מבריקות משלו, בפועל מדובר בבלוג של פועל זר שמאס בעבודות בניין והחליט להיות כתב חדשות כשיהיה גדול.

משפט טיפוסי:

"שרון פרש מהליכוד תוך שהוא קורא לשמעון פרס להצטרף אליו, שרון בכלל רצה את בן גוריון, אבל בן גוריון עסוק כרגע בהתחמקות מזן חדש של תולעים, פרס מצידו בחר שלא להצטרף אל שרון כי הוא פחד שאמא שלו תכעס, לדעתי זה ממש לא בסדר ".

הבלוגר המשורר:

הבלוגר המשורר חושב שהבלוגספירה היא ספר השירים הקטן שלו ולכן הוא משרבט בו מני פזמונים, בפועל מדובר באדם המאושפז בבית חולים לבריאות הנפש ומנסה לחפור את דרכו החוצה באמצעות עיתון שקיפל לצורת ציפור.

שיר טיפוסי:

"את הבלוג שלי פתחתי בשביל שחרור

את נשמתי הדליק הוא עם גפרור

איזה באסה שמהאוכל נפל לי פירור

השמועות אומרות שאני ארור

את כולכם ארצח עם גרזן"

כותבי היומנים:

כותבי היומנים חושבים שהבלוג שלהם הוא מקום שבו כולם מתעניינים בכל מחשבה שצצה בראשם, לא קורה להם כלום אף פעם, והם ירצו לספר על זה לכולם,  לרב הם יפבלשו לפחות יותר מפעם ביום וזה יהיה פוסט שיגרום לקורא הממוצע לתהות למה קיים בכלל הקונספט של בלוגים ואם זה בכלל מעניין מישהו.

משפט טיפוסי:

"היום קמתי בבוקר וצחצחתי שיניים, אחרי זה יצאתי מהאמבטיה ועשיתי פלוץ בדרך חזרה לחדר שלי, אני מקווה שאף אחד לא שם לב, אמא שלי הסתכלה עלי בצורה חשדנית לעומתי כשעברה ליד הפלוץ שלי כמה שניות אחרי. אכלתי ביצה לארוחת בוקר. היה הייתה מקושקשת. למרות שאמרתי בפירוש לאמא שלי שתכין לי חביתה".

החלטתי שעדיף לפצל את זה לשני פוסטים (אחרי הרמיזות שהיו במניפסט שנאה שלי לחורף ועוד כמה פוסטים ארוכים), אז החלק השני כמעט כתוב כמעט כולו ואני אפבלש אותו שבוע הבא.