בדיוק כחשבתי שהגיעה שעתי האפלה ביותר, הדלת צלצלה

 

אז חזרתי לי בשמחה מהעבודה כשבנחיריי ניחוחות מופלאים של עוד יום שרוף ובית השחי של ההומלס שמעדתי עליו (הם חייבים להפסיק לישון על המדרכה, זה לא בריא לגב) (לגב שלי, אני נתקע בהם ונופל ואז כואב לי הגב), כהרגלי נופפתי לשלום לרכב שלי שחנה ליד ביתי וכמו תמיד השמוק שעבר לידו שאל אותי אם אנחנו מכירים.

שיגרה שכזו, ככה נראה כמעט כל ערב שלי (יש ערבים שבהם אני מרחם על ההומלס ורק יורק עליו במקום הבעיטה/מעידה), אני בודק את תא דואר שלי ובודק אם במקרה לאחד השכנים יש משהו ששווה לקחת לו מהדואר, אני עולה לביתי ועל מפתן מופיע דף, מתנה נפלאה מאנשים זרים, דף על מפתן דלתי! אני קורא את הדף בו חברת החשמל מספרת לי סיפור קורע לב על איך לא שילמתי את חשבון החשמל שלי ב 5 חודשים האחרונים ולכן הם ניתקו לי את החשמל, הסיפור אמנם מרתק, אבל אני חושש שהדמויות לא היו עגולות מספיק ולא עוררו בי אמפטיה.

 

אני פותח את הדלת ומנסה להדליק את האור, הבני זונות לא התבדחו! הם באמת ניתקו לי את החשמל !!! זה לא מצחיק ! נכון שלא שילמתי חשבון חשמל, זו באמת לא אשמתי, זה סתם כי כל פעם שאני פותח את האקפסלורר בכוונה להכנס לאתר שלהם לשלם את החשבון חשמל אני מוצא את עצמי קורא פוסטים כאן. לא, לא פוסטים של חברת החשמל אם זה מה שחשבתם, למרות שאני מעריץ נלהב של שקע ותקע.

אז נכנסתי לביתי וברגע שסגרתי את דלת חדר המדרגות, הבנתי על בשרי איך זה להיות עיוור -  לא רק שאתה לא רואה, אתה גם זבל של בן אדם חסר התחשבות שהשאיר כל מיני מכשולים זדוניים באמצע הבית כמו ספות שולחן ושניצל, שלא לדבר על זה שבלי כלב או מקל אתה פונקציונאלי כמעט כמו אשת לוט -  בתקופה הפחות זוהרת שלה כמובן כשהיתה כבר גוש של מלחים.

למי שלא יודע, אני רווק גר לבד וגם קצת אידיוט, כשאתה רווק, נרות זה משהו שאתה באמת לא זוכר איפה שמת, בגלל שאתה לבד אין לך גם את מי לשאול, ובגלל שאתה אידיוט לא קנית פנס. בשביל אש אתה צריך לשפשף את הזין ממש חזק לכמה דקות (או שאני מתבלבל?! זה היה לנסות ליצור ניצוץ עם שתי אבנים וזין? לא זוכר).

 

אז אחרי שנתקעתי כמעט בכל קירות הבית והשתנתי בסלון (סוף סוף יש לי תירוץ אמיתי לעשות את זה ואני לא צריך להצדיק את זה עם סיפורים על מפלצת בית השימוש), הצלחתי לאתר את הטלפון שברוב חוצפתו התעקש שהוא בננה, סיימתי לאכול את את הטלפון ואיתרתי את הבננה הסלולרית שנטשתי בכניסה לבית, התקשרתי לחברת החשמל וכמובן שנגמרה לי הסוללה במהלך ההמתנה לנציג שירות, לפחות שמתי לב שהבננה הסלולרית פולטת מין אור ירוק מוזר שכזה ואיתו מצאתי את הטלפון הרגיל.

חייגתי אל חברת החשמל והתאכזבתי שהם לא שמים לי את Fear of the Dark במנגינת ההמתנה, זה היה יכול להיות הרבה יותר מהנה ובעל משמעות מאיימת ואירונית - משהו שהייתי מצפה משקע ותקע לחשוב עליו.

 

כשנציגת השירות שלהם ענתה הסברתי לה שאני רוצה לשלם את חובי בכרטיס אשראי, אבל אני לא יודע כתב ברייל והדבר היחיד שאני יכול לזהות במישוש זו פיטמה של אישה וגם זה רק כי היא צורחת כשאני צובט.  מכך הצלחתי להגיע למסקנה המדהימה הבאה:

 

"המספרים שחרוטים על הכרטיס אשראי, ממש לא מרגישים כמו פיטמה של אשה"

 

נציגת השירות הודתה לי ששיניתי את חייה עם המסקנה הזו ושלחה אותי אל האור לחזור עם המספר. אמרתי לה שתמיד אמרו לי לא ללכת לכיוון האור. היא התעקשה שזה לא יגרום למותי המיידי. ניגשתי אל חדר המדרגות רשמתי את המספר וחזרתי לטלפון כדי לגלות שאין אור ואני לא רואה את מה שכתבתי.

כססססססססס

 

אני חושב שאני מתחיל לפתח אמפטיה לדמויות הלא עגולות בדו"ח של חברת החשמל.

 

בסוף עם האור של הבננה הקראתי לה את המספר והיא אמרה שתוך 3 שעות יגיע איש אחד ויחזיר לי את החשמל.  כנראה שיש לו קומבינות עם האפסנאות -  תמיד כשביקשו ממני להביא אבקת חשמל מכל מיני מקומות אז הגעתי בדיוק כשנגמר, ובדיוק באותו רגע גם או שעף עליי טיל, או שג'יפה עפה עליי מאנשהו או משהו אחר רע קרה. התחלתי לחשוב שאבקת חשמל לא מביאה לי מזל.

 

את הבננה לא היה לי איך להטעין אבל הצלחתי לאתר שארית של נר והדלקתי אותו.

אז אני בבית, הנר בבית, האש מתמזמזת לה עם הנר, חשמל יהיה רק תוך 3 שעות, מה עושים ?

 

צדקתם.

 

אוננתי.

 

כמובן שכשגמרתי, אותו שפריץ שאני כבר כל כך רגיל שעף לי דווקא לעין החליט לגוון ולעוף דווקא על הנר הפעם ולכבות אותו.

 

אז עכשיו אני שוב בחושך, ערום וקצת מלוכלך בזרע. אני ממשש את דרכי אל עבר נייר טואלט שאני לא יודע איפה הוא אמור להיות, ובטעות מעיף את שאריות השעווה הרותחת של הנר ישר על ה.........

 

כססססססססססססס

אני מקווה שלפחות זה יתנפח בצורה חיננית.

 

בדיוק כחשבתי שהגיעה שעתי האפלה  ביותר הדלת צלצלה.

דידיתי לעברה בצהלה מגובשת בחושבי כי הנה הגיע מושיעי בעל האבקה.

כבר הספקתי לשכוח מהחשכה מאחר ואור מילא את חדרי ליבי, קיפצתי בחן רב ישר על שניצל וקליפת טלפון סלולארי, אמרתי שוב שלום לרצפה שיצא לי להכיר לעומק עוד ממקודם, קמתי, פתחתי את הדלת, אמרתי שלום למושיעי שהסתכל עליי במבט מוזר של גועל וחרדה למראה אדם מרוט ואומלל, מגואל בזרע, שעווה, חתיכות שניצל וקליפת בננה.

 

לא עבר הרבה זמן והיה לי חשמל, אולי עכשיו אני אתייחס ברצינות גם למכתב מהעירייה שאם אני לא אשלם את החוב הם ינתקו לי את המים.

בעצם למי אכפת ממים כשאפשר להשתכשך בקולה.

 

(קצת קרדיטים לאנשים שעזרו עם הפוסט הזה)

 

תודה בנוסף גם לקישקוש ולחבר שלה 'בלבוש' - שניתן להגיד שהם יפים, חכמים, חמודים, ויש להם טעם טוב בהלבשה תחתונה – למרות שאני לא יודע את זה - קישקוש אמרה, אפילו בלבוש לא יודע את זה.

 

חרוטון says:

טוב, תאחלו לקוראים שלי סופ"ש נפלא

קישקוש says:

תחייו חיים מאושרים ומלאי חיבה!

קישקוש says:

יא חאלאוולאו יא חאלאוולאו יא חאלאוולאו

חרוטון says:

איפה בלבוש ?

חרוטון says:

שגם הוא יאחל משהו

בלבוש says:

אני מאחל לכם סקס ואלכוהול בחינם לכל ימי חייכם

חרוטון says:

כל הכבוד בלבוש ! אבל באד זיינמאן אוהב לשלם על סקס

חרוטון says:

אז תאחל לו גם משהו

קישקוש says:

:)))))))))))))))))

בלבוש says:

אני מאחל לו שימרחו אותו בחרא, וינטשו אותו ליד חיריה. שלא רק יתבאס, שגם יתמודד עם הזבובים

חרוטון says:

כל הכבוד, אתם ממש בעניינים !!

קישקוש says:

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 9/3/2006 19:33, בקטגוריה
180 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע