חרוטון

טוב, אז הגעתי למסקנה שאני חייב להזמין מנקה, אני רק צריך לסדר קצת לפני שהיא באה כי איך היא תצליח לנקות עם כל הבלגן הזה?

כשהייתי ילד היה לי את השולחן כתיבה הכי מבולגן בעולם (כן, אני אשכנזי, היה לי שולחן כתיבה). כשהייתי מחליט לסדר אותו פשוט הייתי נוקט בשיטה של "העברת הבלגן לנקודה גיאוגרפית חדשה למען החזרת הפריטים למקומם" וכך הייתי מעיף את כל תוכן השולחן אל המיטה, זה תמיד עייף אותי אז רציתי לישון. מאחר שזה ממש קשה לישון מכורבל עם ערימות של בלגן, וגם אף פעם לא בא לי לישון בתנוחת כפיות עם קליפות של אבטיח, אז הייתי צריך להעביר את ערימת הזוהמה המיטתית למקום הבא הפנוי שהיה כמובן הרצפה... הטקטיקה הזו מעולם לא עבדה טוב.הייתי מתעורר ושוכח שהשולחן שלי "מסודר" ומיד מתרסק על כל תכולת השולחן שהייתה על הרצפה.
השנים עברו ועכשיו יש לי דירה שלמה לסדר, את הבלגן של הסלון אני לא מוכן לערבב עם הבלגן של החדר כי כמובן שזה ייצור קרע במרחב זמן חלל, וכל מיני חייזרים ציקלופים שעירים ייפלו לי מהקרע לחלל של הסלון. זה סתם יגרום לעוד בלגן, והם בטח ינסו להשתלט על העולם או מינימום על המטבח שלי – ואותו אני צריך כדי לגדל שם מיץ זבל.
לכן הגעתי למסקנה שאני חייב למצוא אזורים 'ניטרליים' ריקים יחסית לשים בהם את הבלגן לפני שאני מחזיר אותו למקום באופן מסודר.
הדבר הראשון שהיה זרוק לי על הרצפה בחדר היה ערימת ספרים, להחזיר אותם למדף זה בדיוק 10 שניות אבל זה לא תואם את טקטיקת הסדר המדהימה שפיתחתי, לכן העברתי את הספרים למקום המסודר היחיד בבית.

לאט לאט התחלתי להעביר את כל תכולת השטיח בחדר אל השירותים.
הספרים, הבד שקניתי לוילון, הגבינה ששכחתי לשים במקרר, החשבונות שלא שילמתי, הקונדום המשומש מלפני חודשיים – כולם עברו לחדר האסלה.

כשסיימתי להעביר את תכולת השטיח לשירותים המחשבה הבאה שחלפה בראשי היתה:
"שיט, יש לי שיט" [אני חושב באנגלית לפעמים, זה כדי להטעות את מי שמאזין]

אז אני לא אספר ואפרט איך קרה שחרבנתי על רם אורן, זה באמת לא מעניין, אני גם לא אספר לכם איך ניגבתי את התחת עם הבד שקניתי כדי לעשות ממנו וילון, אני גם לא אספר לכם איך הבד הזה עשה לי סתימה בשירותים וכשהורדתי את המים הם בחרו לעלות במקום לרדת ובטח שאני לא אספר לכם איך קרה שפתחתי את הדלת לשליח פיצה עם וילון רטוב ומלא בחרא ביד אחת ופומפה ביד השנייה, ובטח ובטח שאני לא אספר לכם שאת הפיצה אכלתי בלי לשטוף ידיים כי הייתי רעב.
ואולי הדבר הכי דוחה שאני לא אספר לכם זה למה בכלל רם אורן היה אצלי ... וגם בטח שלא באיזה ריח החזרתי אותו לחבר.

אני לא אספר לכם את הדברים האלה כי הם לא קרו, אבל מה שכן דמיינתי שקרה זה שניגשתי לדירתה של השכנה הזקנה הסנילית ודפקתי על דלתה, היא פתחה את הדלת וניחוחות הפורמלין הציפו את חדר המדרגות:

שכנה: הלו ? זה סלולרי ? תרמנו כבר, אבא ואמא לא בבית
אני: היי, אני חרוטון, אני השכן שלך, אני יכול בבקשה להכנס לחרבן אצלך ?
שכנה: מה זה ? מי אתה ?
אני: אני חרוטון, אני גר בדירה לידיך וממש יש לי קקי, את יכולה לתת לי להכנס ?
שכנה: לך מפה ! אני אקרא למשטרה
אני: כשהם יגיעו תגידי להם שאני בשירותים, שידפקו לפני שהם נכנסים כי אני חרד לפרטיות שלי.
שכנה: קישטא ! קישטא! אלוהים אדירים!
אני: את אלוהים שלי השארתי בשואה ....... המנוולים!!!
שכנה: אתה לא קצת צעיר בשביל הגטו ?
אני: לא ידעתי שהם בודקים תעודות זהות בכניסה, זה כמו פאבים ?!

השכנה טרקה לי את הדלת בפנים ואם לא הייתי ממציא את כל הפוסט הזה כדי להמנע מלסדר אז כנראה שהייתי משאיר לה מזכרת קטנה ליד הדלת.