האם אני עומד להיות אבא ?

לפני כמה ימים ישבתי בביתי וחשבתי לעצמי האם אני כבר בשל להיות אבא, האם אני מספיק בוגר כדי לא להגיד לילד שלי שהציור שלו מכוער ושילך לעשות חדש...

ממש שניות אח"כ קישקוש התקשרה אליי וכששאלתי אותה על הנושא היא היתה בטוחה שהיא לא בשלה להיות אבא ושאלה אותי אם אני יודע במקרה אם לתינוקות חדשים יש קקי כשהם באים לעולם או שהם צריכים לאכול קודם בשביל לייצר כזה מוצר?

הסברתי לה שמאחר שגוף האם מזין את העובר זה רק הגיוני שיהיה לו קקי עוד לפני שהוא יוצא לאוויר העולם, הבעיה בשאלה של קישקוש היא שהשאלה לא טובה, השאלה האמיתית היא מה קורה לקקי של העובר לפני שהוא יוצא לאוויר העולם (העובר, לא הקקי, אצל קקי זה לא כזה דרמטי ואין משפחה צוהלת מסביב) ?

למחרת בעבודה החלטתי לברר את העניין ושאלתי את הנשים שבהריון איפה העובר שלהן מחרבן, האם הן מוציאות אותו לטיול 3 פעמים ביום ואוספות את הקקי עם שקית? אחרי שזכיתי לשלל מבטים זועמים, שתי קללות, ופולסא דה נורה אחת (לכבוד החנוכה קיבלתי קללה חגיגית) הבנתי שנשים בהריון לא מבינות כלום בעוברים אז הלכתי לשאול מישהו חכם שסיפר לי שהעובר מחרבן ומשתין בתוך הרחם של אמו והמיי שפיר משהו בלה בלה בלה ידה ידה ידה בלה בלה בלה.... הסבר טכני ארוך ומייגע שבסופו נאלצתי לשאול את שאלת המיליון יורו (הדולר נמוך עכשיו):

"אז תכלס העובר אוכל את החרא של עצמו ?"

"כן"

מופתע מהתגלית המרעישה שלי חזרתי אל הנשים בהריון ונזפתי בהן על חוסר ההומניות שלהן ושזה לא בסדר לתת לתינוקות לאכול חרא!

מסקנה:

להביא תינוקות לעולם זה אקט בלתי הומני !

מסקנה2:

איכסס !!  כמה מגעיל הטבע יכול להיות לפעמים ?!

ועכשיו תסלחו לי, אני צריך ללכת לאכול נזלת

עדכון:

המגיב 'יואב ביכרי' מחדד:

זה לא מדוייק. העובר לא מחרבן באמת ברוב תקופת ההריון. לפעמים, ממש בסוף ההריון, אם מדובר בלידה מאוחרת (שבוע 41 והלאה) יוצאת קצת צואה במי השפיר, ואז המים מקבלים גוון ירקרק ונקראים מים מקוניאלים, והלידה הופכת להיות קצת יותר מסובכת.