תאוריית הטטריס של זהבית פסי

- הפוסט נכתב ברובו בחודש ספטמבר 2006, למרות הטון הקליל בפוסט עם מקצת האירועים עדיין לא לחלוטין השלמתי. נא להגיב ברגישות המתבקשת.

 

הרבה כלי אוכל הרגישו צורך להתלכלך בביתי לאחרונה, זה לא שאכלתי יותר מהרגיל אבל פשוט יצא לי להזמין חברים לראות אצלי את גמר כוכב נולד, חלק מהמוזמנים אפילו נשארו חברים שלי למרות ההזמנה (אני חייב להם כסף). במהלך הארוחה שלפני התוכנית הם החליטו ללכלך בזדון צלחות, כוסות ועוד כל מיני כלים שאני לרב לא מוצא את הטעם שבשימוש בהם (נגסתי, באמת אין להם טעם!).

לא ממש הבנתי את הסירוב של החברים שלי לאכול בתורות מעל הכיור באמצעות הידיים, אמרתי להם שאם האכילה בתורות זה מה שמפריע להם אפשר גם שמישהו אחד יאכל מעל האסלה וכך יהיו שני עמדות אכילה שלא מלכלכות את ביתי המזוהם גם ככה.

לאחר לכתם השארתי את הכלים בכיור ובכל פעם שנכנסתי למטבח נתתי בכלים מבט מאשים בתקווה שהכלים יחליטו לשטוף את עצמם מהרגשות אשם. לא רק שזה לא קרה אלא גם שכמה ימים אחר כך החברים החליטו לנצל את יום הולדתי בתור תירוץ לא מוצלח להתנחל בביתי הקט, למרות הסירובים שלי והמחסומים שהצבתי בכניסה לדירתי – מערכת מיגון מתוחכמת שכוללת גיגית מים עם טונה זועמת בתוכה , הם איכשהו הצליחו להרגיע את הטונה בעזרת פלנקטון שהיה להם במקרה בתיק, ולדלג מעל הגיגית.  הם העבירו אצלי כמה שעות שכללו אכילה של המון שטויות ופסטה ש א' הכין.

הפסטה הייתה נוראית אבל זה לא הפריע לנו לאכול אותה תוך כדי שאנחנו מקללים את א'. האמת שאני הייתי היחיד שבאמת קילל אותו, האחרים שתקו כי הם לא חארות כפויי תודה.

ימים אחרי זה הכיור שלי היה מלא בכלים, עובש שהתפתח בתוכם, ועוד עובש שהתפתח על העובש כי העובש הראשון כבר התחיל להירקב.

האתגר הראשון היה סיר הפסטה, מילאתי אותו במים ועצרתי לבהות בו, השילוב של שאריות רוטב עגבניות והמים יצר בסיר משהו שהזכיר את הפרצוף של זהבית פסי (לפני המייק אפ והצבע האקרילי שהסתיר את מרקם פניה), השארתי את זהבית בצד והמשכתי בחריצות בשטיפת הכלים. שנים של עצמאות לימדו אותי שעדיף קודם לסבן את כל הכלים ואח"כ רק לשטוף את הכל בנגלה אחת, הבעיה כשיש לך הרבה כלים לשטוף  זה שנגמר לך המקומות שבהם אפשר להניח כלים מסובנים ונאלצתי לשים שלוש צלחות מסובנות במקרר (הרצפה מזוהמת מידי).

התחלתי לשטוף את הכלים ולהניח במתקן הייבוש את הכלים כשאני אומר לזהבית בגאווה: 'תראי, אני עוד מעט מסיים' .

אפילו זהבית הבחינה שאני שיכור מאדי הנוזל כלים והזכירה לי שנגמר לי המקום לייבוש ויש לי עוד 3 צלחות במקרר, 37649 כלים על השיש, 2 סירים על הגז, 1 זין ענק ו 4 מתמודדים שהרבה יותר טובים ממנה- אחד מהם בכלל מרקדן נולד שיצולם וישודר בעוד כמה חודשים (היא ממש נביאה).

אז אני מתעלם מזהבית ומתחיל לחפש חריצים במתקן ייבוש שאליהם אפשר להכניס עוד כמה כלים, בדיוק כמו בטטריס שאתה מחפש איפה אפשר להכניס עוד כמה קוביות לשורה הקיימת. הקומה הבאה של הכלים כבר יותר מורכבת, אתה צריך לבדוק טוב טוב את הקומה שעליה אתה בונה כי פעם אחרונה שמישהו בנה על קומה לא יציבה מספיק קראו לזה פל-קל והוא סיים בכלא. מצד שני בכלא בטח לא עושים כלים, אולי עדיף.

הזמן עבר לאיטו וסיימתי, מתקן הייבוש היה כמעט מוכן לייבש את הכלים.. לא ברור למה לעזאזל מקום שרק מניחים עליו דברים נקרא 'מתקן',  אבל גם לא ברור איך זה שלאחרונה לכל פיסת טקסט נכנס שאני כותב נכנס הזין שלי ועוד כל פעם בגודל אחר. לקחתי את הקערה הגדולה מהמתקן האכלה (שולחן) ושמתי אותה הפוכה בקצה מגדל היבוש. לרגע חשבתי שאני גאון כי היא שמשה כמו מטריה לכלים האחרים.

רגע אחרי זה נזכרתי שעדיין יש בה קצת מים והיא מרטיבה עוד יותר את הכלים שמתחתיה.

ייבשתי את עצמי והלכתי לנוח בחדר, בוהה בעור הברווז בידיי וחושב שככה אני אראה כשאני אהיה זקן (רק עם ריח של פורמלין במקום נוזל כלים).

ואז קרה  מה שתמיד קורה, אני מגלה ששכחתי כוס מלוכלכת בחדר, הכוס מביטה בי במבט תמים, אני מביט בה חזרה, מסתובב כאילו לא ראיתי אותה וחושב מה לעשות. הכוס בתגובה צועקת לי "חרוטון, אתה קקי מטומטם!".

אני גר לבד, אף אחד לא יידע אם אני אשבור את הכוס ואשליך את השברים על השכנה מלמטה, זה הרי לא מה שבאמת ימנע ממני להיות מסופק על שסיימתי לעשות כלים.

אבל זהבית לא מרשה לי לזרוק את הכוס למרות שמזמן כבר רוקנתי את סיר הפסטה והיא לא אמורה להמשיך לדבר אם אין לה פנים. בעצם אף פעם לא באמת היו לה פנים וזה לא הפריע לה לדבר ולשיר.

אז אני חוזר  למטבח, מרטיב מחדש את הידיים היבשות שלי, שוטף את הכוס ומניח אותה בצורה ממש ממש עדינה בקצה מגדל הייבוש.

אני שוב מנגב את הידיים כשאני שומע את רעש הניפוץ של הכוס על הרצפה.

לעזאזל.

 

היום, 5 חודשים אחרי, אני מתמודד עם הרגשות שלי מאותו אירוע, אני כבר לא מדחיק, זהבית פסי כבר לא מדברת אליי בלילה, הכלים עדיין לוחשים לי פקודות מידי פעם אבל אני יותר לא עושה את מה שהם מבקשים ממני (אני באמת לא מבין מה יש להם נגד ג.יפית ולמה הם רוצים שאני ארצח אותה עם כפית).

 

הפוסט הוא חלק בסדרה של פוסטים בנושאי נקיון, אין לי כח לפתוח קטגוריה:

חרוטון מנקה

חרוטון מסדר

חרוטון מנקה את עצמו

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 4/2/2007 16:12, בקטגוריה
87 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע