בר קבועים    הוסף לקבועים שלי    שלח המלצה לחבר    משלוח תמונות לסלולר    לינק ישיר לבלוג    דף כניסה

אין מה לספר, יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי אבל זה לא נכון. הם מנסים להכיר אותי ולהתקרב ואני משחק איתם את המשחק שלהם רק כדי לגלות שמאוחר יותר הם לא מכירים. זה באמת שווה את זה? החיים שלי, גם כן חיים.. אולי בסוף אני אמצא את הסדר שאני רוצה.
כינוי: Oxygen
בן: 42
תמונה
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << פברואר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28      


שיר שתמיד עושה לי טוב
Louis Armstrong - What A Wonderful World


מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« • התואמים • » ±
« טיפוסים של חורף. » ±
« צמחונות » ±




בריאות, כי כבר הגעתי לשפל
ספורט ודיאטה, מלחמה לכל החיים לצערי
לחיות חיים "אמיתיים" (לפי ההגדרה שלי)
להפסיק לחשוב בצורה מקובעת
לא להיות לחוץ מכל שטות
לעוף!

את הצלצול ב8 בערב לקחת כדורים
משחקים ברגשות
צביעות
שקרים
לעמוד במקום
טיפשות
כשעוברים כמה ימים בלי להיות אקטיבי

מיוחדת שלי
חורף
לעשות לאנשים טוב
להוציא חיוכים מאנשים זרים
מקלחת חמה
להכין ארוחות מרשימות
לצלם
בנות..
אלכוהול

A Perfect Circle
Anouk
Cascada
Cradle Of Filth
Dee Dee
Dream Theatre
Evanescence
Fountains of Wayne
Kittie
Korn
Porcupine Tree
Radiohead
Rage Against The Machine
Randy Crawford
Slipknot
דניאל סלומון
קרן פלס

A Clockwork Orange
American History X
Back to the Future
Beetlejuice
Cube
Fight Club
Forrest Gump
Indiana Jones
James Bond
Kill Bill I
Lost and Delirious
Memories of a Geisha
Nightmare On Elm Street
Pulp Fiction
Requiem for a Dream
Star Wars
The Butterfly Effect
The Fifth Element
The Princess Bride
Trainspotting
Twelve Monkeys
What the Bleep Do We Know
Willy Wonka & the Chocolate Factory
חוכמת הבייגלה
מבצע סבתא
2/2007    
אי אפשר עתיד בלי עבר
אתמול היה לי את היום הכי טוב בעבודה.
אפילו קניתי 2 כריכים במקום סלט לצהריים בגלל שלא רציתי להפסיק לעבוד (ללכת למסעדה ולעמוד בתור ואז לאכול סלט..).
הגיעו העיצובים לאתר של עורכי הדין וזה כמו בבלוג.. יש תמונה ורעיונות ופשוט צריך ליישם.
קיבלתי מחמאות על הפדנטיות שלי.. =)
איזה כיף זה לעצב!!

בימים האחרונים לא עשיתי ספורט ולא ממש הלכתי עם הגרביים האלסטיות. גרביים.. זה מגיע עד למתחת לברך!
זה לוחץ ולא נוח למעלה ואין לי סבלנות לזה לפעמים.
מצאתי את עצמי קם בלילה ורואה שיש לי בצקות ברגליים. הרמתי את הרגליים במיטה. כבר חודשים שלא ישנתי עם רגליים למעלה אבל הרגשתי צורך.
אתם לא תבינו אותי אבל ההרגשה הזאת.. אני מרגיש את הרגליים מתנקזות. אני מרגיש שהדם והמים ומה שזה לא יהיה זורם מהרגליים לבטן וזה עושה לי בחילה.
התחושה הזאת שאני דפוק ודפוק לכל החיים..
לא ברור לי אם זאת בחילה פסיכולוגית או משהו אמיתי מהדם שזורם לכיוון הבטן או שילוב של שניהם.

ניתחו חלק מהתוצאות. מחפשים סיבה למה לפני קצת פחות משנה נתקע לי הקריש הזה.
אני תמיד טענתי שזה קשור לחוסר התזוזה שלי אבל אולי יש עוד סיבה. מצאו משהו מאד גבולי. גבולי ברמות שאני צריך לעשות עוד בדיקה ולראות.
אם יחליטו שזה גבולי לצד ה"לא טוב" אני אצטרך להמשיך ולקחת את הכדורים כל החיים. כבר שאלתי.. אם אני יכול לקחת על עצמי את האחריות ולוותר על הכדורים אם זה כ"כ גבולי. התשובה הייתה שלילית.
קשה לי עם חוסר השליטה.
נמאס לי! נמאס לי לעשות חשבון מהסוג הזה על האוכל שלי. מספיק אני מנסה לעשות חשבון שקשור לדיאטה ובנוסף גם חשבון של הדברים שיכולים להתנגש עם הכדור.

הבגדים נזרקו ע"י אמא.
לא הייתי מסוגל לעשות את זה. (והיא לא הייתה מסוגלת ל3 ערימות של בגדים ליד דלת הכניסה..)
הצד החיובי של העניין שזה פינה המון מקום ויש לנסיכה שלי מדף.
אנחנו לא יכולים להתאפק ומידי פעם פולטים שאנחנו עוברים לגור ביחד ואנשים שואלים לאן ואז מתחיל הקטע המגמגם, כי עוד לא החלטנו. זה משהו לעוד 4 חודשים ככה.. אם זה היה אפשרי עכשיו מבחינתה (הלימודים..) אני חושב שהיינו עוברים לגור ביחד מחר.
אתמול הרגשתי בפעם הראשונה משהו שהיא אמרה לי כבר מלפני חודשיים. בית זה כבר לא עם ההורים.
חזרתי הבייתה מהעבודה אחרי שביליתי את הסופ"ש איתה וזה לא הרגיש לי נכון. אני מרגיש צורך לחזור אליה או שהיא תחכה לי בבית.
מפחיד איך שנושא החיים המשותפים עולה ואפילו יש דיבורים יותר רציניים ממה שאני כותב ומספר וזה לא מפחיד אותי כמו שהייתי חושב.

שלא תחשבו שהכל עובר חלק אבל זה כ"כ אחר..
אני חושב שהמון מהבעיות שלי (ואולי גם שלה?) נובעות מהעבר. אבל זה אחר. איכשהו גם אם יש דמיון הוא חלקי ודרך ההתמודדות שונה לחלוטין.
אנחנו אוהבים ובוגרים ובאמת שיש לנו קשר חזק.
אני מחכה לעתיד. הוא כבר לא מפחיד והוא מעניין. חבל שהייתי צריך לעבור המון חרא בשביל להגיע למצב שאני נמצא בו כעת.שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 19/2/2007 05:40
    5 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'

קשה לי נפשית עם זה
אתמול דווקא הלך מצויין.
מאז שהתחלתי לעבוד רציתי ללכת ולקנות לי בגדים כי אני רוצה להיות יצוגי ולא סתם זרוק כזה ואין לי יותר מידי בגדים.
סוף סוף שמצאתי לי מכנס שהוא גם יפה! ג'ינס משופשף.. אפילו גיזרה נמוכה ועכשיו אני צריך להתרגל למכנס שיושב לי מתחת לכרס.. =)

כבר אין לי מקום בארון אז החלטתי לעשות סדר.
בגדים של המון שנים..
לכל בגד יש סיפור. למה? איך אני יודע? כי קשה לי עם בגדים. יש לי שלבים שאני הייתי מסוגל לחרוש על בגד מסויים תקופה ואז להגעל ממנו. להסתכל עלי איתו במראה ולראות שהוא כבר לא יושב טוב.
בשלב הזה הראש נודד לכל הפעמים שכן לבשתי אותו והרגשתי טוב כשבעצם הייתי צריך להרגיש מגעיל. אני מצאתי את עצמי נקשר לבגדים אבל יאללה, הגיע הזמן לזרוק את הבגדים הישנים והגדולים.

אני מצטער לעדכן שהמשקל לא זז למרות שפה ושם אנשים ממשיכים להחמיא. אני חושב שהם פשוט זוכרים אותי גדול יותר.
כבר המון זמן שלא ירדתי. לא עליתי במשקל!!! אבל גם לא ירדתי. אולי עכשיו עם השיגרה..
31 ק"ג פחות בשבילי מתרגם ל4 מידות במכנסיים ו3 מידות בחולצה.
ועכשיו אני בעייתי כי בכתפיים אני צר ויש מותניים רחבות אז.. בלע. קשה.

השארתי לי מכנס וחולצה גדולים ושמתי בשקית את כל האחרים שגדולים עלי.
בגדים שאהבתי ונראתי בהם טוב עכשיו אני רואה כמה שהם היו גדולים..
אני מרגיש דוחה.
ואז יש את הבגדים שידעתי שאני נראה איתם דוחה והם פחות או יותר יושבים עלי בסדר.
זרקתי גם אותם! בגדים ישנים ומקוללים..
יש עוד כמה בגדים קטנים שאני שואף להגיע אליהם.

ועכשיו.. יש לי 3 שקיות ענקיות!
אני אפילו לא יכול לתרום אותם כי מי ירצה בגדים כאלה ע-נ-ק-י-י-ם?! (בדקתי)
אני חושב שיש שם אלפי שקלים. ויש שם בגדים שאהבתי..
בגדים שאני נראתי איתם טוב. בגדים שהסתירו את מה שהיה צריך להסתיר אבל עכשיו הם גדולים מידי.
קשה לי לזרוק אותם. קשה לי נפשית לעשות את הצעד הזה.
אני מפחד.. מפחד מה יקרה אם אני אחזור לגודל הזה? אני לא רוצה! אני כבר נפלתי..
לעזאזל! כבר הייתי בבית חולים בסכנת חיים עם כאבי תופת, למה שאני ארצה לחזור לשם?!
אבל זאת מלחמה. מלחמה ענקית וקשה.. פה ושם אני חוטא כי אני אוהב אוכל. אני משתדל ללכת למכון אחרי העבודה אבל זה קשה לגרום לעצמי להתחיל אימון קורע ולהזיע ב8 בערב שעתיים.
אסור לי להשבר אבל כל הזמן יש לי בראש איזה קול קטן.. "ונגיד שזה יקרה? אתה יודע טוב מאד שרוב האנשים לא מצליחים לשמור." ואז אני חושב.. היו בגדים טובים שכ"כ היה לי קשה למצוא אותם. תקשיבו, אתם לא יודעים מה זה ללכת ולחפש בגדים במידות שלי. למה שלא לשמור אותם ואם זה יקרה אז לפחות יהיה לי יותר קל..

אני לא אוהב את המצב הזה.

שלא נדבר על זה שגם מדדתי בגדים קצרים. חולצות קצרות.. כאלה שאני אמור ללבוש ברחוב ולא רק במכון הכושר. אני לא יכול בגדים קצרים.. אני מגעיל איתם!
בגלל זה אני נכנס לדיכאון קיץ.

זה יעבור לי. לא לדאוג..שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 10/2/2007 20:32
    13 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'

חיי כעובד הייטק
אז מה שלומכם?
מזמן שלא עדכנתי כי אין לי ממש חשק וכוח..

אז התחלתי! =)
בדיוק מה שציפיתי שזה יהיה..
טוב לי שם!

אז קשה להתחיל בתור מפתח בלי נסיון..
אני יכול להבין חברות שרוצות מתכנתים עם שנה+ נסיון.
אני לומד ולומד בצורה הכי טובה שאני יכול. קשה לי קצת.. אני צריך להבין מערכות שמחוברות אחת לשניה אבל זה כיף כשאני מבין.
מה אני מפתח אתם שואלים? כרגע אני מתמקד ב #asp.net / C. זה פחות או יותר בניית אתרי אינטרנט בקטע הדינאמי. אולי מתישהו אני אראה לכם דוגמאות של אתרים.
עוד מעט נתחיל עם הקטע של העיצוב ואני בכלל אפרח כי אני אוהב את זה.

אז איך נראה סדר היום שלי?.. שיגרה. בדיוק כמו שרציתי וקיוויתי.
אני קם בבוקר ב7. ממזמז את הבוקר.. מקלחת/ארוחת בוקר וכו'. ב8 וחצי אני מחוץ לבית! מקלל את הבני זונות בכבישים. יש לי אנטי לכל האלה שחותכים על השוליים או אם יש פקק לפניה אז הם יכנסו מטר לפני הפניה עצמה. זה עושה לי רע כ"כ ואני פשוט מתעצבן. אני חייב ללמוד להרגע בקטע הזה כי זה לא ממש ישנה כלום. לא פעם רציתי לצאת מהאוטו, לפנצ'ר איזה צמיג וללמד לקח.. המפ.
ב9 וחצי (פלוס מינוס) אני מגיע לחברה. הייטק ברמת החייל בת"א. אחד המקומות הכי טובים.
אני מגיע תמיד ראשון.. קצת קורא, שותה קפה ועד 10 אני מתחיל לעבוד.
המון לקרוא.. יש איזה בחור שכל הזמן מכוון אותי מה ללמוד. אומר לי מה לעשות ומה אני צריך לדעת בשביל לעשות את זה. כל הזמן עוד ועוד.. בקושי אני מפנים את אתמול ויום למחרת יש דבר חדש. אני מניח שבגלל זה הם בחרו אותי.
13:00 אני הולך להפסקת צהריים.
גיליתי את עלים ירוקים. עסקית של סלט עם מרק ופרוסה מהלחם הכי טעים בעולם ואני מפוצץ.. בריא וטוב. לא כ"כ בריא כי יש קצת פסטה וכאלה אבל.. עדיף מפיצה.
ככה עובדים עד 6:30.. למרות שבד"כ אני יוצא בסביבות 7.
ישר למכון הכושר.
אני נלחם בעצמי אבל אני חייב להגיע לשם!!
רוב הזמן אני יושב. יושב ונמצא עם רגליים למטה..
וכמובן שאני דפוק. בא לי לבכות על איך שדפקתי את עצמי עם הקריש. יש בצקות.. אני מנסה לגרום להם להעלם ע"י ספורט. אני לא רוצה להגיע למצב של חוסר תזוזה! אסור לי.. אני שוקל ללכת לעבודה עם הגרביים האלסטיות ופשוט בא לי לצעוק שזה לא הוגן! למדתי את הלקח.. אבל לא. תזכורת לכל החיים שאי אפשר לא לזוז.

אז ב8 אני מגיע למכון כושר ועושה קצת ספורט.. ב10 מגיע הבייתה.
ועכשיו אני הולך לישון וקם לעבודה ושוב פקקים ואז עבודה, הפסקת צהריים, עבודה, פקקים, מכון כושר לישון ושוב חוזר.

אני מתגעגע למיוחדת שלי. היא באמצע תקופת המבחנים וקשה לא לראות אחד את השני. ד"א, אני גאה בה כי היא תותחית!!
אני יכול להבין עכשיו מאיפה בא הצורך לגור ביחד. זה לא קטע של ילדים.. או אפילו זוגיות שבהתלהבות אומרים שעוברים לגור ביחד אלא זה פשוט צורך.
אם זה לא יקרה אז בקושי נפגש..
אני מתגעגע אליה המון! מנסה לחפש 5 דקות בשביל לדבר איתה פה ושם ובקושי מוצא. אנחנו מדברים בפקקים ולפני השינה כי אין זמן אחר..

הנה החיים שרציתי לעצמי וזה מה שקיבלתי.
עכשיו אני מפחד שאני לא מספיק טוב כי אני לא יודע מספיק ואני שונא לא לדעת.
אני מפחד מהקטע הבריאותי..
ועם אישתי לעתיד.. זה שובר אותי אבל עוד מעט ונעבור לגור ביחד.שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 6/2/2007 22:01
    20 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'


   
דפים: 1  

החודש הקודם (1/2007)  החודש הבא (3/2007)  
33,837
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOxygen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oxygen ועליו/ה בלבד
2004-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze