גם אני הייתי אופטימי עד שנמאס לי!

בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר משלוח תמונות לסלולר לינק ישיר לבלוג דף כניסה

אין מה לספר, יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי אבל זה לא נכון. הם מנסים להכיר אותי ולהתקרב ואני משחק איתם את המשחק שלהם רק כדי לגלות שמאוחר יותר הם לא מכירים. זה באמת שווה את זה? החיים שלי, גם כן חיים.. אולי בסוף אני אמצא את הסדר שאני רוצה.

כינוי: Oxygen
בן: 42
תמונה
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

מרץ 2007

א

ב

ג

ד

ה

ו

ש

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

שיר שתמיד עושה לי טוב
Louis Armstrong - What A Wonderful World

מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« • התואמים • » ±
« טיפוסים של חורף. » ±
« צמחונות » ±

בריאות, כי כבר הגעתי לשפל
ספורט ודיאטה, מלחמה לכל החיים לצערי
לחיות חיים "אמיתיים" (לפי ההגדרה שלי)
להפסיק לחשוב בצורה מקובעת
לא להיות לחוץ מכל שטות
לעוף!

את הצלצול ב8 בערב לקחת כדורים
משחקים ברגשות
צביעות
שקרים
לעמוד במקום
טיפשות
כשעוברים כמה ימים בלי להיות אקטיבי

מיוחדת שלי
חורף
לעשות לאנשים טוב
להוציא חיוכים מאנשים זרים
מקלחת חמה
להכין ארוחות מרשימות
לצלם
בנות..
אלכוהול

A Perfect Circle
Anouk
Cascada
Cradle Of Filth
Dee Dee
Dream Theatre
Evanescence
Fountains of Wayne
Kittie
Korn
Porcupine Tree
Radiohead
Rage Against The Machine
Randy Crawford
Slipknot
דניאל סלומון
קרן פלס

A Clockwork Orange
American History X
Back to the Future
Beetlejuice
Cube
Fight Club
Forrest Gump
Indiana Jones
James Bond
Kill Bill I
Lost and Delirious
Memories of a Geisha
Nightmare On Elm Street
Pulp Fiction
Requiem for a Dream
Star Wars
The Butterfly Effect
The Fifth Element
The Princess Bride
Trainspotting
Twelve Monkeys
What the Bleep Do We Know
Willy Wonka & the Chocolate Factory
חוכמת הבייגלה
מבצע סבתא

3/2007


	סמיילי =) האמת, כבר התחלתי לכתוב היום פוסט. אפילו כתבתי כמה משפטים אבל לא התחשק לי לפרסם. הרגשתי שאני חוזר שוב על כמה טוב לי איתה וכמה שאני מקבל הערות גם מחברים מה"חיים האמיתיים". אין לכם מושג איזה שינוי היא עושה לי בחיים. לא רק לי.. בכל מקום שאליו היא מגיעה. אתם צריכים לראות את אמא שלי מראה אהבה וחיבה =) לפעמים אני ואחותי נקרעים מצחוק. הכוונות טובות אבל היישום.. אמא לא חזקה בקטעים האלה. לפעמים היא מקבלת אהבה בצורה שאנחנו רגילים אליה ואז היא מפחדת =) היא מדהימה אותי. אני מניח שגם אני משפיע עליה. אם בהתחלה היו לנו דיונים על כסף ואושר, היום היא עם ממוצע 94 במנהל עסקים (ותקשורות, כש-פעם- הדגש היה על התקשורות) והיום היא בדרך לעבודה ב the marker). זה מצחיק אבל הגיע פסח. בהתחלה (דייט ראשון) אמרתי לה בצחוק שעושים פסח אצלי ומאז היא זוכרת לי את זה. זה הפך להיות איזה מושג. הנה מגיע פסח והיא בהחלט אצלי! אבל את הקטע הבא לא חזיתי.. תקשיבו לזה.. טוב טוב.. לפני שעה ככה היא מתקשרת.. אומרת לי לקחת יום חופש ברביעי כי... מסתבר שהיא עשתה לי הפתעה ושלישי-חמישי אנחנו טסים לורנה בולגריה!! בחיים שלי לא חשבתי שזה יקרה.. הפתעה ככה לחו"ל. אם כבר אז אני עושה כאלה הפתעות!!! אני פשוט מתרגש! הצלחנו גם למכור את הדירה. זה אומר שאמא ואחותי עוברות ביולי... מה שאומר שאנחנו עוברים לגור ביחד ביולי =) כ"כ כיף לי!!! אנחנו כבר מתחילים להתמקד בחיפושים ואין ספק שזה יהיה קשה כי יש לי דרישות.. נקווה לטוב. ועוד חיפושים.. אני לא מצליח למצוא מכונית!!! מאזדה 2001 - 2002 עם קילומטרז' נורמלי ולא מסוחרים. היום דווקא ראיתי אוטו ואז הסתבר שהבחור בעצם סוחר והוא שיקר לי כי אני תמיד שואל. אני לא מבין מספיק במכוניות אבל אני יודע שהם הרי רוצים להרוויח כסף ולכן אם הם מוכרים לי את המכונית בסכום מסויים זה אומר שהמכונית שווה פחות.. רק הגיוני. המכונית שאני מחפש היא כמו חניה בת"א! אם מישהו מפרסם, או שהיא לא קיימת או שהיא נראית מבטיחה מרחוק אבל מקרוב זה לא זה.. עוד מעט גם הרכב החלופי נגמר. קיבלתי מיצובישי 2006.. =) למה לא, אוטו חדש. לחץץץ.... ובעבודה.. אני מנסה לחשוב איך לבקש שוב יום חופש. אני יודע שמגיע לי אבל פה ושם אני יוצא מוקדם. כמובן שלא נראה לי שזוכרים כשאני יוצא מאוחר ונותן עשר וחצי שעות. זה גם לא בדיוק יום חופש, זה חצי יום ככה.. גרר. אנחנו מחפשים עובדים חדשים. אולי עוד מעט דברים שאני עושה יעלו לאוויר ותראו אתרים שהייתי שותף בהכנתם. חלקם אפילו גדולים ומפורסמים. בקיצור, ראש הצוות החדש מתחיל לעבור על קורות חיים. לפני חודשיים מישהו אחר קיבל אותי לעבודה ואני רואה אותו פוסל עם המון הערות וזלזול אנשים שיותר טובים ממני! אז אני מנסה ללמוד.. ולפעמים אני לא יודע מספיק. גם האנשים האחרים לא יודעים כמו הר"צ אבל אצלי זה בולט. למרות שעשיתי צעדים ענקיים.. אני מפחד שמתישהו יגידו לי שלום למרות שזה לא נראה ככה כי אפילו עלי מפילים פרוייקטים. אז.. אני עובד ואפילו לומד.. יש אהבה.. יש טיולים.. יש מזל.. יש חיים ופשוט.. סמיילי. (בגדול, כמובן שיש עוד דברים... אבל הם לא צריכים לעניין אותכם)שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 30/3/2007 21:13
5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	מזל גדול זה היה צריך להיות פוסט אחר. האמת, ברגע שהתחלתי להסתכל על התמונות לא היה לי חשק כבר לעשות את הפוסט אז אני לא אספר הרבה. הייתה תאונת דרכים אבל יצאנו בסדר. חבולים קצת.. גם אין לי כוח לפלצנות על התמונות. אני פשוט אזרוק אותם ואתם תחשבו מה התמונות היותר קשות אומרות. כבר מההתחלה הייתה לא הרגשה רעה. זה התחיל ברעיון טוב לסוע לשלג. אפילו ביקשתי יום חופש אבל כל מיני קטעים קצת מגעילים. בסוף זה הסתדר ויצאנו שמחים כי התגעגענו. כ"כ קשה לי לכתוב את זה.. בקיצור, יצאנו ממש מוקדם האדרנלין פעם בכל הגוף כי נוסעים שוב לשלג ולצימר המקסים שלנו. ליד ראש פינה רציתי להכנס לתחנת דלק. נסעתי מהר מידי ולקחתי את הפניה חד מידי וגם בטח הצמיגים לא היו משהו והיה רטוב. האוטו החליט והמשכתי לסוע ישר לתוך עמוד תאורה. אני זוכר את היפה שלי צועקת וזהו. אני לא זוכר את הפגיעה. אני זוכר את הסלע שהיה לפני העמוד מתקרב וזהו. חשבתי בהתחלה שסתם דפקתי את האוטו ואז אני מסתכל עליה ורואה עשן וצועק לה לצאת מהאוטו. היא יוצאת ואני בועט החוצה את הדלת ויוצא גם. רץ אליה.. זה היה נורא. חשבתי שזה לא עד כדי כך רציני כי לא כאב לי. אני לא זוכר גם את הפגיעה אבל היא כן. תוך כמה דקות הגיע האמבולנס. אמרתי לו שאני על כדורים מדללי דם אבל שיעזוב אותי כי לה כואב. הלכתי לאוטו להוציא את הפלאפון והריח היה דוחה. אני זוכר שנורא הפריע לי שהאור דולק וזה מצפצף כי הדלת פתוחה.. ואז ראיתי שכריות האוויר נפתחו. יש לי סימן שיפשוף מהחגורה וקצת סימנים כחולים אבל לא ממש כאב. אני כולי מלא אדרנלין אז אני מוציא את זה בצורה הכי מוזרה שבעולם ומתבדח. ביקשתי מהאמבולנס לסוע עם אורות כי אם כבר אז כבר... התחלתי להתלונן ששכחתי באוטו 2 בננות.. היפה שלי.. קצת בהלם ונתנו לה חמצן. היא שוכבת באמבולנס עם המסיכה ולי בנתיים לוקחים לחץ דם. היא קוראת לי.. ואז אני רואה אותה מזיזה לי את היד. מסתבר שבזמן שהפרמדיקית מדדה לי את הלחץ שמתי לה יד על הירך =) (אם כבר אז כבר?.. לא ברור למה..) ואז מגיעים לבית החולים בצפת ואני משגע קצת את האחיות ושואל אם יורד שלג בצפת והולך מידי פעם אל החלון להסתכל.. אנחנו שוכבים מיטה ליד מיטה. מצלמים אותנו.. לוקחים דם.. אפילו קניתי לה בלון. המון מזל. מנסים להרגיע את ההורים.. יש לה סימנים כחולים וכאבי גב וראש. אני דואג.. אני לא מאמין שפגעתי באהובה שלי. טוב, מספיק. קשה לי לכתוב. בקיצור, אין שברים ועכשיו לוקחים מונית למשטרה. הנהג שואל אם זה אני שנכנסתי לעמוד בתחנת הדלק כי הוא חשב שמישהו נרדם ואמר שיצאנו בזול. בדרך שמע שהחלטנו להמשיך בתוכניות המקוריות שלנו ולסוע לצימר וניסה לשכנע אותנו ללכת לצימר אחר. גם באמבולנס הנהג ניסה לשכנע אותנו ללכת לצימר אחר.. לכל המדינה הזאת יש צימרים! אז הייתי במשטרה והיה מגעיל. צילצלנו לבעלים של הצימר והם רצו לבוא לאסוף אותנו אבל כבר לקחנו אוטובוס לקריית שמונה. הם פגשו אותנו שם והסיעו אותנו לצימר. כמעט חצי שעה של נסיעה. אנשים מקסימים.. תודה רבה לכם. באמת. הכל היה מושלג וירד שלג וככה רציתי את הטיול הזה! כאב.. ממש כאב. כואב לשכב וכואב לשבת. עשינו קצת טיול. אמרתי לה שאני לא אצלם יותר אבל נשברתי כי זה.. שלג. בלילה לא ממש הצלחתי לישון וראיתי שהתחיל לרדת קצת גשם במקום השלג. יצאתי לטייל מוקדם מוקדם בבוקר כשכולם עוד ישנו. ארוחת בוקר מפנקת (אחרי שבערב בעלת הצימר חשבה עלינו והכינה לנו פיצה). אבא שלה הגיע. נסענו אל בעלת הצימר (יוכי) להודות לה. היא הסבירה לנו איך להגיע למגרש שגררו אליו את האוטו. הבעלים הצביע על כל מיני מכוניות ובלי שום רגש זרק שבמכונית הזאת נהרג מישהו ועל האופנוע הזה.. קשה. עבודה נוראית אבל אני מניח שכבר אין לו רגשות. אני אפילו חושד שהם רוקנו את הדלק בשביל להרוויח עוד קצת. הוצאתי מהאוטו את הכל. אפילו את הרדיו דיסק. היה קשה.. האוטו מת. נסענו לירושלים. בדרך עברנו ליד תחנת הדלק וניסיתי לצלם את העמוד תוך כדי הנסיעה. ארץ מוזרה עם מזג האוויר הזה. הדרך הייתה יפה. מידי פעם עצרנו להתרענן. באיזשהו מקום בבקעה ראיתי שלט מצחיק על תנינים =) הגענו וקרסנו לישון. היום חגגנו יום הולדת לאבא שלה. רציתי להכין לו עוגה אבל כמובן שכל התוכניות השתנו. אמא באה לאסוף אותי מירושלים וישבנו ביחד עם המיוחדת. כל הקטע הזה של התאונה.. בית החולים.. המשטרה.. השלג.. הכל נראה תלוש מהמציאות. כואב. הצוואר תפוס קצת.. הצלעות.. אני מפחד שמשהו מזה ישאר. אני הכי מפחד שמשהו מזה ישאר אצלה. אני אוהב אותך בובה יפה שלי. אני לא מאמין שעשיתי משהו שיפגע בה. זאת ההרגשה הכי נוראית שיש. כשנסענו באוטובוס לקריית שמונה מישהו דפק על החלון וכולי קיבלתי צמרמורת. היא אמרה שזה הקול שכריות האוויר עשו. אני לא זכרתי את זה בכלל.. תקשיבו, זה לא שווה את זה. רציתי להגיע מהר.. במקום זה הגעתי לאט אבל יותר מזה, הייתי יכול לא להגיע בכלל. הזוי משהו שבכל זאת המשכנו. זה היה כיף אבל זה מהול ב.. הלם. אני לא מרגיש שאלה החיים שלי. דווקא עכשיו שכל כך טוב לי.. בשניה אחת הכל כמעט הלך. יוכי בעלת הצימר כבר נתנה קבלה עם שם משפחה אחד. היא שאלה אם יש לנו כבר תאריך.. עוד יהיה. שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 17/3/2007 22:45
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	חמצן הטייל הממ.. האמת? אני קצת בדיכאון קיץ. איכסה לי הקטע הזה שכבר לא קר ולא כיף להסתובב בחוץ. גם דברים קורים בחיים שלי ושל המיוחדת שיכולים לסחוט אותך. (הבעיות לא קשורות אלינו. אצלנו.. חיים ביחד! פעם ראשונה שאני מרגיש חלק ממשפחה אחרת ויודע שהמשפחה שלי קיבלה אותה לחיקה. אוהבים אותה אצלי.) אז מגיע יום שבת.. לא נטייל? נטייל! הפעם היא גם שאלה את ההורים שלה אם הם רוצים להצטרך אלינו והם בשיא ההתלהבות הסכימו! משום מה הם בנו לעצמם איזה רושם שאני אוהב לטייל. כנראה שאני אוהב.. לא אומר שאני מסוגל. מסתבר שאני אוהב לטייל אבל לא לעשות מסלול. יש הבדל בין לעשות מסלול ללטייל! אז נסענו בשתי מכוניות (כי אח"כ נסענו אלי לראות את המשפחה המורחבת). היא איתי והם מאחורה נוסעים ל-א-ט וכמובן שאני לא יכול לסוע מהר יותר =) עצרנו לראות קצת פרחים ולעשות צילומים משפחתיים.. אח"כ נסענו לעשות מסלול בבית ג'ברין. רצינו להשאיר מכונית אחת בהתחלה ואחרת בסוף. כ"כ שמחתי שניקיתי את האוטו טוב טוב יום לפני =) בדרך לנקודת הסיום אני רואה פה ושם אנשים שהולכים במסלול שרצינו לעשות אבל המסלול.. המסלול הוא טיפוס על גבעה ענקית! אני ועליות???!! ועם ההורים שלה?? אוי איך התבכיינתי.. בסוף תפסתי טרמפ כשההורים שלה אמרו שאין מספיק זמן =) נסענו ליד לראות את מערת הפעמון. מקום כ"כ קסום ויפה שהתמונות לא יכולות להעביר את זה. (למרות שרוב הסיכויים שהייתם כבר שם ואני... לא.) אח"כ חזרנו למכונית שלהם שהשארנו בסוף המסלול. לפחות נעשה חלק ממנו.. נלך למקום מעניין. אז.. הלכנו. הליכה זה קטע יחסי. תקשיבו, אני לא בנוי לעלייה שכזאת. הכושר פשוט איום ונורא. זה בכלל גרם לי להרגייש מגעיל בטח ובטח כשאני לא הולך למכון הכושר כמעט. אין לי זמן!!! אם אני מצליח להכניס שעה פה ושם לעצמי ביום אני מאושר. בכל אופן, אז אנחנו הולכים.. ויש עלייה.. כן? כבר ציינתי שיש עלייה? הכי לא נעים לי בעולם! מילא היא.. אבל הם? אז אני מנסה להסתיר את זה שאני מתנשף.. הם קדימה ואנחנו מאחורה.. איך עוצרים? מתחילים לצלם שטויות רק בשביל שאני אוכל לעמוד לרגע =) חצי מהתמונות מטושטשות כי לא ממש החזקתי את המצלמה.. הגענו למערכת מערות והיה די מגניב להסתובב שם. (חוץ מהמדרגות בסוף.. אהמ..) מי היה מאמין שאני מצליח להכנס לחורים קטנים.. (אבא של המיוחדת) נסענו למרכז בערב והיינו קצת עם הבת דודה שחזרה אחרי 7 חודשים לגלות את המיוחדת שלי =) בבוקר היא כבר הלכה. עצוב לי שהיא הולכת אבל היום בערב היא תבוא שוב אז זה מחזיק אותי. זה די מבייש להגיד את זה אבל היא חסרה לי ושום טלפון או אימייל לא יכול לגרום לי להפסיק להתגעגע. אז ביי ביי מחמצן והמיוחדת שלו. היא לא יודעת לזייף חיוכים.. קצת כמוני. לפחות היא מנסה! (אורנג' יצאו בסדר. באחד הימים יצאתי מוקדם לעבודה וצעקתי קצת עליהם. הם עצבנו אותי. מסתבר שככה אפשר להזיז דברים במדינה הדפוקה שלנו.)שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 12/3/2007 08:38
13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	פורים אז ככה. כתבתי את רוב הפוסט היום בבוקר כי לא היה לי זמן אחר וראיתי שאני מאחר מאד לעבודה. "למזלי" גיליתי שרוב האנשים לא עובדים היום אז הכבישים היו פנויים ובמקום 50 דקות זה לקח 15 דקות אז הגעתי כרגיל. היום עברנו קומה אז עזרתי לסחוב. כל הסיפור לקח 13 וחצי שעות!!! 13 וחצי שעות של יום עבודה. אתם חושבים שמישהו ישלם לי? הרי זה הייטק. המשכורות גבוהות ונותנים סכום גלובלי. אבל עובדים יותר.. לא פעם אני מוצא את עצמי עובד 10 שעות אבל אף אחד לא ישלם לי על השעה הנוספת. יש לי גם סיפור עם אורנג' שמתנערים מדברים שהבטיחו לי. אני רוצה לעשות שם טלפון משפחה עם המיוחדת אבל ברגע שבאתי להרשם הם טענו שהמסלול כבר לא קיים. במקום זה המחיר לדקה הוא יותר מכפול. היום מצאתי שהמסלול עדיין קיים באינטרנט!! אבל אז הם טענו שאני לא יכול לקחת אותו ועוד חבילה שרציתי. שוב, אחרי שנאמר לי שאני יכול. נמאס לי שדורסים את האנשים הקטנים. הדברים הקטנים האלה לא הכי חשובים אבל בשבילי הם עקרוניים. נ-מ-א-ס ל-י. (ועכשיו למה שכתבתי היום בבוקר..) מזמן לא עדכנתי.. לא שיש לי מה לספר. אני ממשיך להיות במקום הטוב הזה. שיגרה שאני מרגיש שאני מתקדם בה. אני פחות או יותר בטוח בזוגיות, ענייני כספים (עכשיו כשנכנס לי סכום לא מבוטל כל חודש!) ובחיים באופן כללי. בטחון זה דבר חשוב. התיכנון לעתיד שלי ושל המיוחדת כולל טיולים בסופ"ש. לפני שבוע יצאנו לטיול חביב לראות פריחה. אני עדיין מקרטע אבל אין מנוס, חייבים להמשיך. אנחנו רוצים להיות מההורים האלה שהולכים הרבה לטיולים עם הילדים. (כן, דיבורים כאלה נכנסים לנו ללקסיקון ולא מאיימים עלי) חמצן בטבע.. תמונות נדירות. נדירות כמו השיער שעוד נשאר. בדרך אימצה אותנו הכלבה מיצי. היא פשוט הלכה איתנו את כל המסלול עד שחזרנו ואז היא הלכה לבעלים שלה. הזוי! אבל פחדתי שהיא הלכה לאיבוד.. אין ספק שהיא ידעה לקרוא שלמיוחדת שלי יש לב ענק. היא הלכה אחריה והקשיבה לה. ביום שישי חגגנו את פורים אצל חברים. אני מניח שתרגום המילולי הוא "חגיגת בשר". המוווווון אוכל. פעם ראשונה שהשתתפתי במסיבה כזאת באופן פעיל למרות שאיכשהו אני מרגיש שאני צמחוני. יש גם בשר טעים. זה חדש בשבילי. ציטוט מהאימייל המקורי שנשלח: "וכמובטח: 5 עובדות שלא ידעתם על המיט פסט: 1) למען קיום המיט פסט יקפחו את חייהם 6 פרות, 24 תרנגולות, 2 חזרזירים ומאחר שאנחנו קונים את הקבב ביפו, גם חתלתול אחד." אני עוד לא אוכל בשר שיש בו סיבים. בנתיים רק בשר טחון או פרוס דק. אז למה התחפשנו? לזוג שפנים =) בסוף ויתרנו על הרעיון ללכת עם פתק מאחורה של "מזדיינים כמו..." אבל הם הבינו =) המיוחדת גרה אצלי במהלך השבוע. היא אפילו עשתה קצת סדר. =) לפני המסיבה עשינו סדר במגירת ה"בנות שלי". נו אתם יודעים, המגירה הזאת שאני שומר בה נרות.. מכתבים.. מתנות.. בובות.. וכמובן אזיקים וקונדומים. זה די מוזר אבל אין לי צורך במכתבים. לראות שפעם מישהו אהבה אותי ואולי גם אני אז משהו שנשאר איתי. את מי זה מעניין כינויי החיבה שקיבלתי. היא לא נתנה לי לזרוק אותם! צריך לשמור מכתבים.. אבל אפשר לזרוק את הקונדומים כי אין לנו שימוש בהם. אבל.. אלה הקונדומים שלי! כבר אי אפשר להשיג את הדורקס הסגול.. אני קשור לזה. תקופת ההוללות שלי. מכתבים אפשר לזרוק אבל את הקונדומים?!.. אז הלכנו עם סלסלת קונדומים וחילקנו לאנשים. היא הייתה הכי יפה במסיבה =) אני כ"כ מאוהב בה.. זה לא עובר לי ורק מתגבר. אה, ואפילו הכנתי עוגה ליום הולדת של מישהי. עוגה כ"כ פשוטה אבל יצאה כ"כ טעימה.. המוווון שוקולד =) ביום רביעי היא הגיעה אלי. קניתי לה בדרך צבעונים. טוליפ זה הפרח הכי אהוב עליה. קניתי אותו סגור ולקראת סוף השבוע הוא נפתח לגמרי. צילמתי אותו הבוקר אז הוא ממש פתוח אבל עדיין יפה! היא הזכירה לי שלפני שבועיים היה יום האהבה וקניתי לה גם זר. שכחתי מזה.. אני לא זוכר אם כתבתי אבל הלכנו לראות הופעה עם אביב גפן שאירח כל מיני חברים כמו ארכדי דוכין, איה כורם, דניאל סולומון ועוד.. כבר שכחתי. אז.. אני מקווה שקצת קראתם וקצת הסתכלתם על התמונות. זה מאורע נדיר הקטע של הטבע אבל אני מקווה שהוא ימשיך. ו... הקטע שלי עם לבן. אני לא חושב שזה יתפוס. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שלבשתי לבן. אני לא זוכר שלבשתי אי פעם את החולצות האלה בארון אז אני מניח שזה כבר כמה שנים טובות. אני לא אוהב ללבוש לבן.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 5/3/2007 00:21
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'

דפים: 1

החודש הקודם (2/2007) החודש הבא (4/2007)

33,837

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOxygen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oxygen ועליו/ה בלבד
2004-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze