רוח חזקה

 

רוח חזקה כנראה פרצה אל תוך החדר ונענעה את הנורה החשופה שבתקרה.

הוא לא הרגיש את הרוח אבל היה מודע מאוד למקור האור הבהיר המתנדנד מול עיניו.

ראשו כאב.

שכוב במיטה הוא ניסה לשחזר את אירועי הערב הקודם. כמה בדיוק שתה ? לא מעט.

שתי בירות ושלוש כוסות של וויסקי, אחת עם קרח האחרות לא.

לא מעט בכלל. הוא בטח השתכר.

פיו היה יבש וטעם אפרפר של סיגריות השתלב עם חמיצות של דם. מים, צריך לשתות מים. יש לו במקרר.

הסחרחורת תקפה אותו עוד בטרם הניע את גופו, כאילו די במחשבה על כך כדי לגרום למרד כללי באיבריו.

סחרחורת כמו גל. הוא קפא במקום והתרכז בנקודה באוויר. לו רק הייתה מפסיקה הנורה להתנדנד.

שתיפול כבר או משהו. היא ממילא תלויה רק על חוט דק. שתיפול.

זה לא טוב, הוא חשב לעצמו. אני לא יכול להישאר ככה. אני אפילו לא יודע כמה זמן עבר. אני אתייבש.

הניסיון השני לקום לא צלח יותר מהראשון.

לעזאזל. אני לבד פה. אם רק היה כאן מישהו.

פתאום מבין קפלי השמיכה למרגלותיו הוא הבחין בשתי זוגות ידיים נשיות מטפסות במעלה גופו.

פני הנערות היו זרים לו אולם שתיהן היו מושכות באופן כמעט בלתי אפשרי.

הוא הרגיש את קרבת עורן החלק, את חום שדיהן המלטפים מתחכך בזרועותיו בשעה שהן עושות דרכן למעלה.

ידיו נשלחו כדי לגעת, אצבעותיו עטפו את כל גופן, כאילו מכסות פנים וישבן וחזה וכפות רגלים בנגיעה אחת.

בשתיקה יבשה התיישבה עליו אחת הנערות, מניעה את אגנה בתנועות קצרות בעוד השנייה עוטפת אותו בנשיקות חטופות.

ראשו החל מתבהר מעט. הוא הרגיש  דם זורם בעוצמה בעורקי המפשעה שלו, הוא חש אותם נמתחים על עצמות האגן הבולטות. נשימותיו התקצרו והלכו, הפכו רדודות יותר לקראת השיא.

הוא עצם את עיניו. אוזניו החלו מצלצלות צלצול מרגיז כאילו מכשיר חשמלי נשאר דולק.

לפתע הוא נרפה כולו וזיעה קרה כיסתה אותו. צמרמורת אלימה ניערה את הגופים החמימים רחוק ממנו.

הוא רצה לבקש מים אבל קולו נסדק בגרונו.

אולי אם יעצום את עיניו לרגע יאזור מספיק כוח כדי לקום. רק לרגע. לא יותר מרגע.

כבר חושך... כמה זמן עבר ?

ריח חמוץ של קיא הכה בו. הוא לא זכר שהקיא אתמול. זה לא טוב, הוא בטח מתייבש פה.

מאמץ אחרון לכיוון המקרר. רגליו בגדו בו אבל היד שנשלחה קדימה מהמיטה החלה מתארכת והולכת.

הזרוע המתוחה, משהגיעה אל דלת חדר השינה, התעקלה פתאום במין זווית בלתי אפשרית אל המטבח.

מפה ואילך המסלול כבר מחוץ לטווח הראייה שלו, הוא יצטרך לגשש כעיוור.

המרקם הצמרירי של השטיח כיוון אותו אל המקרר, אצבעותיו גיששו אחרי ידית הפתיחה.

הוא הרגיש את הקור הפתאומי עם פתיחת הדלת. ראשו קבור בכרית, הוא לא ראה דבר.

בפראות הוא גישש אחרי בקבוק המים, מדפי המקרר החלו קורסים ברעש איום אבל הוא לא מצא כלום. ריק לגמרי.

הוא החל מקלל את עצמו.

הוא קילל את המקרר ואת בקבוק המים ואת הבירה מאתמול ואת הוויסקי ואת הבחורה ואת כל הבחורות ואת כל האנשים כולם.

הוא בכה והבטיח שזו הפעם האחרונה שהוא עושה את זה לעצמו.

אין יותר סיגריות, אין יותר אלכוהול, אין יותר סמים, אין יותר איבוד שליטה ורסן. אין יותר ניסיונות עלובים להרגיש חי בכוח. אין כלום.

הוא הבטיח לעצמו שזו הפעם האחרונה וההבטחה הזו מילאה אותו שלווה.

לבסוף הוא נשם נשימה ארוכה, עמוקה אבל החזה שלו לא זז.

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 16/11/2009 02:56,
6 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

אל תוך היער

 

אני רץ ביער. בידי שקית של סוכריות. אמא  נתנה לי אותה.

היא אמרה שרוחות היער אוהבות ממתקים, אם אתקל בהן עלי לזרוק אותם על הרצפה והן יעזבו אותי בשקט.

היא אמרה שככה עשו הילדים האחרים.

אני רץ הכי מהר שאני יכול אבל הצעדים שלי קטנים.

הענפים שורטים לי את הברכיים, קשה לי לנשום.

אני כמעט מחליק על העלים הרטובים אבל אני רץ הכי מהר שאני יכול.

החולצה נדבקת אלי. הריאות שלי צורבות.

אמא אמרה לי לא לפחד, לרוץ ישר לקרחת היער.

כמעט הפלתי את השקית. אני עוצר ומתנשף חזק.

אני מסתכל בשקית. יש שם סוכריות טופי וסוכריות קשות ויש גם סוכריות עגולות, שאני הכי אוהב. אותן אני אזרוק אחרונות.

יש קולות משונים מקדימה.

אני מפסיק להתנשם ובשקט מציץ לקרחת היער מלפני.

יש שם גופות של ילדים קטנים שוכבות על ערימות-ערימות של סוכריות.

אני לא חושב שרוחות היער אוהבות ממתקים.

 

 

*****

 

 

ראיתי סרט אסונות. דווקא די מפחיד.

כל העיר הושמדה לגמרי אבל הגיבור התעקש לחזור דרך התופת כדי להציל את הבחורה שהוא מאוהב בה כבר שנים בלי להגיד לה.

בסוף הוא מוצא אותה ומציל אותה אבל כל החברים שבאו איתו מתים מוות אלים.

למרות שהם מתו, הוא מאושר לגמרי להיות איתה והם מתנשקים כאילו שום דבר לא קורה מסביבם.

זה איום ונורא בעיני, הסיום הזה. הייתי רוצה להזדהות איתו פחות.

 

*****

 

 

זה לא רגע נעים, הרגע שבו אתה מגלה שמשהו היה לא בסדר כל הזמן הזה.

למשל כשאתה שיכור לגמרי בחמש בבוקר באיזה מועדון עלוב עם בחורה שאתה לא רוצה.

יום אחרי זה אתה חולה, ממש חולה.  וזה לא קשור בכלל לאלכוהול או לעובדה שישנת שעתיים.

זה קשור לזה שהגוף שלך דוחה את הסגנון הזה כמו איבר זר.

זה קשור לזה שמשהו חייב להשתנות.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 14/11/2009 23:41,
23 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

<< חגורת הצניעות >> ±
<< הקומונה של לי >> ±

מנוי
   
כן   לא