פוסט-ציוני

לאחרונה אני שם לב שיש מבוכה גדולה סביב מושגים שלי לפחות נראים כמובנים מאליהם.

אנשים רבים מחפשים דרך להגדיר את עצמם מן הבחינה הפוליטית כאשר הגדרות כמו שמאל, ציונות, כיבוש ושלום נראים להם כסימניות לדפים ריקים.

עוד יותר קשה המצב למי שחי או אפילו מבקר בטוקבקיסטן, שם כל שמאלני הוא בוגד, כל ציוני הוא ימני-דתי, כל סרבן כיבוש הוא אויב האומה, כל סרבן גירוש הוא גיבור נערץ, כל מלחמה היא מוצדקת וכל ערבי טוב הוא ערבי מת.

 

אני, כמובן, לא יכול ולא רוצה לומר לאנשים אחרים איך לחשוב אולם מאחר והמושגים הללו בהירים ונהירים לי לחלוטין ודרים יחד בכפיפה אחת ללא שום קושי אצלי, אני יכול לפחות להציע את דעתי בנושא.

 

אני ציוני.

ציונות מבחינתי היא לא יותר ולא פחות מהאמונה כי לעם היהודי מגיעה מדינה בארץ ישראל ועל מדינה זו להיות דמוקרטית.

 

לא אכחיש, מן הסתם, כי היסטורית היו גוונים רבים בציונות. חלקם לא התעקשו דווקא על ארץ ישראל, חלקם התעקשו על כל ארץ ישראל, חלקם התעקשו על חילוניות מוחלטת, חלקם דיברו על הקמת המדינה כתחילת הגאולה וימות המשיח.

אולם המכנה המשותף שעליו הוקמה המדינה הוא בדיוק זה - מדינה דמוקרטית לעם היהודי  בארץ ישראל.

 

אם כך ההגדרה ברורה, השאלה היא מה נובע ממנה.

השאלה הדחופה ביותר בדיון הציבורי מזה 40 שנה היא שאלת השטחים. האם מדינת ישראל היא מדינה כובשת או משחררת. האם השליטה על מיליוני פלסטינאים היא מוצדקת או שהיא כיבוש שיש לשים לו סוף, האם ההתנחלויות הן פרויקט לאומי או שמא תועבה מוסרית.

למרות שהשאלה הזו מעלה סוגיות מוסריות כבדות משקל, הרי שבסופו של חשבון הן תמיד נוטות לבטל זו את זו : להכריז על שטח כ"נקי מיהודים" לא יותר מוסרי בעיני מלעכב יולדת במחסום. גירוש מאות אלפי אנשים מבתיהם הינה פעולה טראומטית גם אם קבענו שמבחינה מוסרית לא היו צריכים להתנחל שם מלכתחילה.

ומעבר לכך ומעל הכול מרחפת השאלה של מי היה שם קודם, וזו שאלה שאין דרך לענות עליה מלבד פניה לאמונות, ועם אמונה אי אפשר להתווכח.

 

מבחינתי כל העניין הזה חסר משמעות. סוגיות מוסריות הן לא יותר מעשן ברוח אם לא מחוברת אליהן אפשרות מעשית.

השאלה מבחינתי כציוני היא איזה פתרון מקדם אותי לטובת האידיאל הציוני.

כאן התשובה מתבהרת לחלוטין :

רוב פלסטיני בתחומי מדינת ישראל הדמוקרטית בהכרח יבטל את אופייה היהודי. הפלסטינים במדינה דמוקרטית הם בהכרח בעלי זכות הצבעה וסביר שבמוקדם או במאוחר ירצו לבטל את אופייה הלאומי של המדינה.

מי שירצה למנוע מהם את זכות ההצבעה יפחית את האיום על אופייה היהודי של המדינה אולם יהפוך את המדינה למדינה לא-דמוקרטית. (מצב שבו מיעוט מהאזרחים הוא בעל זכויות יתר ואילו רוב האזרחים אינם בעלי זכויות נקרא אפרטהייד, וגם אם נמצא לו שם עברי גאה כמו "אין נאמנות אין אזרחות", עדיין מדובר פחות או יותר באותו הדבר)

יוצא מכאן שאין שום דרך לקיים מדינת לאום יהודית בעלת אופי דמוקרטי על כל שטחי ארץ ישראל.

לעומת זאת ניתן לקיים את המטרה הציונית  של מדינת לאום יהודית דמוקרטית בארץ ישראל, על חלק משטחי ארץ ישראל.

איזה חלק ? המועמד העיקרי הוא החלק הנמצא בתחומי הקו הירוק, שם נמצאת רוב האוכלוסייה היהודית ושם גם הלגיטימציה הבינלאומית שוכנת.

 

באשר לעניינים כמו גושי ההתיישבות ודרך ניהול המשא ומתן, אלו עניינים סבוכים שעליהם יש לי דעה אולם תקצר היריעה מלפרט אותה.

אציין רק כי אם נוכל להשאיר את גושי ההתיישבות היהודית הגדולים אצלנו במסגרת משא ומתן מוסכם הרי שתהיה בכך רווחה אמיתית לאלפי משפחות וימנע מהם סבל גדול וזאת בלי פגיעה בחזון הציוני. אני מקווה שכך יקרה.

את כל ענייני המשא והמתן האחרים, כולל המלחמות והמבצעים הצבאיים, יש לבחון, לדעתי, על פי המשקפת הציונית :

אם הם באים להגן על מדינת ישראל בתחומי הקו הירוק הרי שהם מוצדקים. אם הם באים להגן על מדינת ישראל המורחבת הרי שהם מיותרים ופסולים.

 

נדמה לי שכשהדברים נכתבים כך הם כמעט מובנים מאליהם. עד כדי כך ששקלתי פעם ופעמיים אם יש בכלל טעם להעלות אותם על הכתב רק כדי לקבל  תגובות שעיקרן: "אז מה בעצם אתה מחדש פה ?" או מקבילתה המקוצרת :"דהההה".

ובכל זאת כתבתי את הדברים כי לפעמים גם מה שמובן מאליו ראוי לו שיאמר ומלבד זאת, בפעם הבאה שבויכוח פוליטי איזה ימני קורא לשמאלנים בזלזול "בוגדים" על עצם הרעיון לפנות התנחלויות  - ראוי לו שיזכור שהוא זכאי לדעתו גם אם היא רחוקה מאוד מלהיות ציונית.

אולי אפילו, במחילה מכבודו, פוסט-ציונית.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 23/10/2009 16:12,
24 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

ברצלונה

יקירתי,

ברצלונה יפה, יפה מאד.

 אני מצלם המון, גם נדמה לי שמצאתי את התמונה שביקשת ממני.

זו תמונה של פסל אמנם, אבל חשבתי עלייך כשצילמתי אותה. כמו שביקשת.

אני לא מבין את השפה פה בכלל, זה אומר שהטלוויזיה מחוץ לתחום עבורי אז אני קורא המון.

כבר גמרתי שלושה ספרים, אני מתחיל את הרביעי.

אחד מהספרים האלה היה על בנאדם שמתחיל חיים חדשים. הוא רוצח את המעסיק שלו או משהו כזה, גונב לו את הכסף ומתחיל מחדש במקום אחר.

זה כל כך פשוט כשזה בספר.

אני חושב פה הרבה על להתחיל מחדש, ואת יודעת מה – זה באמת פשוט.

הרי עשיתי את זה כבר איזה שלוש פעמים בחיים שלי, התחלתי חיים חדשים לגמרי, הפכתי לבנאדם לגמרי אחר.

הייתי עושה את זה שוב אלמלא את.

אבל אני לא יכול להיות מישהו אחר אם זה כרוך בלשכוח אותך.

זה מצחיק, את יודעת, שהפכת להיות הדבר שיש לי להפסיד למרות שאת כבר לא שלי בכלל. יותר ויותר אני חושב שאת הפכת להיות המטען שיכביד עלי כל חיי.

אולי בשלב מסוים אתה מפסיק לחשוב שאתה בלתי מנוצח, אתה מפסיק לחשוב שהכול יעבור ואתה מתחיל להיות מודע יותר לצלקות שיישארו איתך כול חייך. קראתי שיש אנשים שחיים חיים שלמים עם איזה רסיס של כדור רובה שתקוע להם איפשהו בגוף. פשוט לומדים לחיות עם זה, גם אם זה כואב לפעמים.

קניתי לי פה חליפה. את לא אוהבת כאלה דברים, אני יודע. אבל היא נראית מאוד אלגנטית עלי, מאוד הולמת.

היו שם כמה בחורות שהסתכלו עלי כשמדדתי אותה. חייכתי אליהן והן אלי אבל לא עשיתי עם זה כלום.

הן ספרדיות בכלל ויש את פערי התרבות והשפה והכול. ויש אותך.

ברצלונה באמת יפה, במיוחד בחורף. אני חושב שהיית נהנית פה איתי. ואני איתך.

פה או בכל מקום אחר.

שלך, פרנק.

 ברצלונה, דצמבר 2008

  

 ***

   

זה נחמד

 שמחמיאים לך על הסטייל שלך ביום שבו הוצאת 2700* שקל על בגדים רק כי למוכרת היה חיוך יפה**.

 

* 4 חולצות מחויטות, 2 חולצות, 2 מעילים, ג'ינס, חגורה.

** ממש ממש יפה.

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 14/10/2009 22:59,
26 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

בקרת נזקים

הם מאירים את עזריאלי בלילה

"הם מאירים את עזריאלי בלילה", הוא אומר, "תראי, הם מאירים בירוק וכחול. ונדמה לי שזה סגול גם. תראי איזה יופי".

"לא היינו צריכים לנסוע מפה", היא עונה, "היינו יכולים להיכנס דרך גבעתיים".

"אני נוסע לפי הGPS" הוא מחווה לעבר הצג הקבוע במרכז תא הנוסעים של המרצדס השחורה, "אני עושה מה שהוא אומר לי"

"היה עדיף מגבעתיים"

"אבל תראי איזה יופי. אם היינו נוסעים משם לא היינו רואים את זה, לא ?"

"מסכנים אלה שעובדים שם במשרדים, בטח משגע אותם האור החזק הזה", היא אומרת.

"מי עובד שם ? זה אחת בלילה. אין שם אף אחד"

"הבניין נטוש", היא מסכימה.

"אולי עובדי ניקיון, בטח מאבטחים או משהו כזה. אבל אין אף אחד במשרדים" הוא מסכם.

היא מוציאה מראה קטנה מהתיק ובוחנת את פניה. האיפור, השיער, השפתון.

"את יפה", הוא אומר, "תפסיקי לבדוק כל הזמן. את יפה".

"תפסיק להגיד לי את זה. אני שונאת שאתה אומר סתם בלי להתכוון"

הוא נאנח.

"לא מבינה בשביל מה להאיר בניין ריק", היא אומרת לבסוף.

הוא לא עונה, רק ממשיך לעקוב בשקט אחרי ההוראות מהצג הבוהק.

 

                                                            ***

 

כלבים

לכלבים צעירים יש זיכרון ארוך.

הם זוכרים את הזמנים בהם לא נסמכו אל שולחנות בני האדם, שולחים מבטים מתחננים רק כדי לקבל שאריות.

הם זוכרים לילות של ציד וסכנה. של ריצה בלהקות, של ריח דם וזיעה. 

הכלבים הצעירים זוכרים את תאוות הטרף ואת הגאווה.

לכלבים זקנים יש זיכרון קצר.

הם זוכרים איך אתמול בערב קערת המזון הייתה שוב מלאה.

 

                                                            ***

 

פולחן #1

הוא מתיישב על הכיסא.

מולו, על שולחן העץ, מסודרים : מספריים, פלאייר דק, נוזל מצתים, מברג ומצית זיפו שחור.

בתנועת אצבע הוא פותח את מכסה מצית הזיפו. הוא מושך בידית המכסה עד שהיא משתחררת בנקישה.

באיטיות מחושבת הוא אוחז את הפלאייר ומפנה את ארובת המצית אל עבר הצבת הדקה. הוא תופס את הפתיל השרוף ומושך אותו משיכה חלשה. הפתיל לא זז.

הוא מיטיב את אחיזתו ומושך שוב. הפעם הפתיל יוצא. הוא מרים את המספריים וחותך את הפתיל בגובה הארובה. חלקי הפתיל השרופים שנחתכו נופלים על השולחן, הוא מעיף אותם בנשיפה חדה.

הוא משתעל.

באצבעו הוא מהדק את הפתיל אל הצור ומסובב את המצית.

באמצעות המברג הוא מרים את הספוג בתחתית המצית ולוחץ לתוכו נוזל מציתים. לחיצות ממושכות, חמש שניות כל פעם, הוא סופר.

הוא לוחץ מעט על הספוג ומוודא שמפלס הנוזל לא עלה יתר על המידה. כאשר הוא מרוצה הוא מסובב שוב את המצית ומשחרר את ידית המכסה.

הוא מוציא קופסת סיגריות מהכיס ושולף מתוכה סיגריה. שתי הקשות על הצור והפתיל נדלק. הוא מדליק את הסיגריה ולוקח שאיפה עמוקה.

בתנועה מיומנת של האגודל הוא סוגר את מכסה המצית, חונק את הלהבה.

הוא מחזיר את המצית לכיס ונושף עשן בשפתיים קפוצות.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 7/10/2009 23:29,
26 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

<< חגורת הצניעות >> ±
<< הקומונה של לי >> ±

מנוי
   
כן   לא