כינוי: קלינמן
גיל:

ארכיון:

חפש
איך אלבום נולד
ביקורתי
דיכי
ילדודס
מהורהר
מוזיקאלי
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

8/2013

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בקטגוריה זו בבלוגים אחרים, לחצו כאן.

סינדרום ירושלים

אוירהריםצלולכייןוריחאורניםנישאברוחהערבייםעםקולפעמונים

 

כשאני נמצא בירושלים אני מרגיש שונה, קל יותר, כמו ניתנו לנפש כוחות נוספים, כאילו קיבלה משקל חזק יותר אל מול הגוף החומרי והכבד.

ירושלים, עיר הקודש, מושכת לקרבה תיירים רבים מרחבי העולם. מעניין לגלות שרק בירושלים קיימת תופעה מיוחדת הנושאת את שמה: "סינדרום ירושלים".

למי שלא מכיר את התופעה הנ"ל, מדובר בתופעה הפוגעת בעיקר בתיירים הבאים בשערי ירושלים ונחשפים בפעם הראשונה לחווית עיר הבירה שלנו.

נראה כי הביקור בעיר הקדושה מסנוור אותם בסינוור על חושי, סינוור בלתי נתפס, עד כדי כך שחלקם מאבדים את השפיות או עושים מעשים לא מובנים, כמו רופא המחליט להתפרע פתאום ללא סיבה, או אישה הנעלמת לבעלה וצועדת 9 קלומטרים בלילה לכיוון בית לחם ללא סיבה ברורה (כפי שמביאה זהבה צויקל בבטאון המשטרה (קובץ PDF, מופיע במסגרת)) וכמובן נביאי שקר מכל הסוגים, הכתות והמינים.

אפשר להסביר את סינדרום ירושלים בהסבר פסיכולוגי מלומד, המתאר את הלוקים בו כבעלי פוטנציאל טירוף מקדים ו/או פאנטיות דתית מתפרצת. כפי שמביא בעל הערך בויקפדיה (על בסיס דבריהם של הפרופ' אליעזר ויצטום והפרופ' משה קליאן), או כפי שמופיע בחלקו של מאמר פסיכולוגי בנושא (אנגלית).

אבל לעניות דעתי הסבר זה איננו עונה על כל המקרים. אין בהסבר זה מענה ברור המכיל את עוצמת הרגשות העולה על גדותיה אצל מבקרים רבים הבאים בשערי ירושלים, ובנוסף הסבר זה לא עונה על השאלה: למה התופעה ייחודית אך ורק לירושלים. 

 

יש בה משהו מיוחד, פנימי, בירושלים.

מדהים לגלות קהילה וירטואלית שפתחו בנושא או לצפות בדוגמא ל"נביא זעם" הלוקה בסינדרום, המצטט פסוקים מהתנ"ך (צילם: אוהד שחר).

אין מי שנשאר אדיש לירושלים, או שאתה אוהב אותה או שאתה אוהב אותה מאוד (שהרי שנאה היא גב האהבה ).

אני גאה ל"לקות" בסינדרום אהבת ירושלים.

חג שמח לך עיר קדושה ואהובה שנזכה לבניינך השלם.

 

 

 

 

כתבות נוספות מעניינות בנושא:

- נרי לבנה על סינדרום ירושלים.

- דליה שחורי מראיינת את ד"ר יאיר בראל, הפסיכיאטר המחוזי לשעבר של מחוז ירושלים, האומר שגם תיירים "רגילים" לוקים בתופעה (בסוף המאמר).

- וגם שושנה ויג מספרת איך התאהבה בירושלים.

 

o-k

נכתב על ידי קלינמן, 24/5/2006 19:02, בקטגוריות מהורהר, פה ושם
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-28/5/2006 01:21


חקלאי

 

קראתי את חרישית והחלטתי לפרסם סיפור קצר שישב עד עכשיו אצלי בטיוטה.

 

o-k

 

הזמן הגיע,

מרחוק.

והוא בתוכו יודע שהעת מתקרבת.

הוא יודע שאין ביכולתו. אין לו הכוחות לשנות את המציאות שנכפתה, את הגזרה הנוראה.

כמה שניסה, כמה שעשה, כמה תפילות לבורא עולם, ודבר לא עזר.

בקושי יש לו הכוחות לשאת את המצב עכשיו. ואולי גם זה לא?

 

יושב על הקרקע בין השתילים ששתל אך לפני שבוע, או אולי היה זה חודש? או שנה?

אינו זוכר. הכל נראה כל כך מוטרף, מציאות הזויה.

לא איכפת לו שהאדמה רטובה מגשם של ממטרות, מהדהדת רעש של פלסטיק הנוטף על רגבים.

מחשב כזה טיפש, לא יודע שנגמר הצורך בנוזל החיים.

הכל נשמע כל כך מרוחק, נוסטלגי כמעט, והוא בשטח הפתוח יושב, כמו קרס ללא יכולת קימה. 

מכנסיו הטובים מתלכלכים מבוץ, אצבעות ידיו חופרות בכח באדמה הלחה, חופרות ללא מטרה, סופגות אל תוך ציפורניו את גרגירי העפר, מנסות לחוש שוב, להרגיש עוד פעם את לבה הפועם באהבה.

 

חופר בכח,

חופר בכאב.

והיא חשה. 

היא חשה שזאת הפעם האחרונה, מתמסרת לו ונמרחת בשכבה עבה על נקבוביות עור ידיו המחוספס.

אצבעות לחות, אצבעות מלוכלכות מעבודה קשה.

דמעות של צער זולגות מעיניו בשתיקה ממליחות אדמה דווה.

והיא?

היא סופגת הכל בשתיקה רמה. כמו מכריזה: "אשאר שוממה עד שובך!"

 

חקלאי!

תמיד רצה להיות חקלאי.

מבוגרים הרימו גבה כששמעו את תשובתו לשאלתם: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

והוא שבבהירות קולו הצעיר והצלול ענה: "חקלאי, מעבד אדמה. רוצה לראות עצים בפריחתם לשתול פרחים ולגעת באדמה", לא הבין מדוע חייכו? מדוע לא ברצינות התייחסו?

 

נהרות של דמעה לא פוסקים מרדת, מתערבבים במטר הפלסטיק הרוגש.

והיא שוב בדממה מבטיחה: "אשאר שוממה, אשאר שוממה,

עד שתחזור אלי ותגאל אותנו מיסורנו, אתה או בנך או בן בנך..."

 

רטוב כולו החזיקוהו, נושאים אותו בעדינות אחיו צעירי המדים. נושאים אותו אל האוטובוס הקר והמנוכר.

והוא בוכה בוכה,

בדממה, בדממה.

וכשיושב באוטובוס וצופה בה מבעד למסך של ערפל, צופה בה ובאחיו הכואבים את ניכור הגזרה הבירוקרטי וחסר החמלה. קופץ פתאום ובפרץ של כוחות לא ברורים, פותח חלון, מוציא ראשו ומרים ידיו כלפי מעלה בתנועה של נצחון וחיבוק.

בעיניים קרועות כליבו שותק לרגע

ואז פיו קורא בקול ממעמקי נשמתו:

"יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!

יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!

יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!"

 

 

 

 

תודה לחרישיתזחי ובת שיר על שמשתפים ברגשותיהם הכואבים והכועסים.

גם אם אני לא תמיד מסכים לכל מה שנכתב אצלכם דעו לכם שכתיבתכם נוגעת ומשפיעה.

שלא נדע יותר כאב כזה, קריעה כזאת, צער גורף שכזה הצועק ממעמקי האדמה.

 

o-k

  

נכתב על ידי קלינמן, 18/5/2006 15:19, בקטגוריות דיכי, פה ושם, מהורהר
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-20/5/2006 23:35


יהודיה

היא היתה דמות חכמה,

אמא, אולי רבנית, (לך תדע היא אף פעם לא סיפרה).

גרה בחו"ל, דוסית, חרדית, (או אולי אומרים חרדיה? בכל אופן נראה שחרדה לפרטיותה).

נהנתי לקרוא את התובנות שהעלתה, 

נהנתי לקרוא חכמת החיים שהציגה מבט מפוכח על העולם.

והנה, יום אחד, ככה פתאום, נעלמה.

כאילו בעלה האדמה.

לא השאירה זכר לבלוג, אפילו לא פוסט פרידה קצרצר.

 

אז לך יהודיה,

שהותרת אחרייך דף שגיאה מנוכר,

שולח אני

תודה.

 

תודה על הסיפורים הקצרים,

תודה על הפוסטים מחיי המשפחה המרתקים.

תודה על המבט המיוחד שהסכמת לחלוק איתנו.

מקווה שלא נפגעת,

שהכל כסדרו.

מקווה שאי שם בארץ רחוקה את ממשיכה את חייך בשמחה.

דעי לך שבי נגעת והותרת משקע של ברכה.

לחייך באשר את יהודיה.

הצלחות

 

o-k

 

ולכם חברי הוירטואלים,

המקיפים אותי, פה, מסביב, בישראבלוק.

אמנם אני פה חודשים מועטים,

אבל אני מרגיש כאילו אני נמצא כאן שנים על גבי שנים.

פגשתי כאן אנשים מדהימים ומיוחדים,

קראתי קרעים, קראים ומגילות של חיים מבהיקים.

 

לכן ככה סתם,

ברגע של עצירה ומחשבה.

אומר אני לכם תודה.

תודה על כל פוסט,

תודה על כל תגובה.

תודה על חלונות של מחשבה ורגש שאתם פותחים לכיוונים רבים,

תודה על חיוך, בת צחוק או דמעה.

תודה.

דעו לכם שכל אחד ואחת מכם עולם ומלואו, יחיד, מיוחד מיוחד!

אין תחליף לאף אחד.

 

המשך הצלחות לכולנו

o-k

 

נכתב על ידי קלינמן, 10/5/2006 18:30, בקטגוריות מהורהר
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-18/5/2006 12:56


רבות מחשבות בלב איש

יש סיפור ידוע המסופר בשם הרבי מקוצק על יהודי שרצה לתקן את העולם.

אותו יהודי השקיע את כל האנרגיה שלו בלנסות לשנות, לתקן, להחליף את המערכת הקלוקלת, לדאוג שהדברים יהיו כמו שצריך.

אבל מה לעשות, לצערו, כל מה שעשה לא הצליח.

מעשיו כל כך לא הצליחו עד שהוא הגיע למצב של יאוש והפסיק את נסיונותיו ועזב הכל.

מצב היאוש הזה גרם ליהודי לשנות את הסתכלותו, להתחיל לדאוג לעצמו, לבדוק, לבחון, לשנות את אופיו.

היהודי גילה שיש לו עוד הרבה מה לעבוד על המידות שלו, על האופי שלו, על היחס שלו לאנשים אחרים.

מתוך כך פנה היהודי לתעל את כוחותיו פנימה כדי להיות יותר שלם, יותר נכון, יותר אמיתי.

מתוך ששינה את עצמו שינה והשפיע על משפחתו.

מתוך שהשפיע על משפחתו השפיע על עירו.

מתוך ששינה את עירו התפשטה השפעתו על כל מדינתו.

מתוך ההשפעה שהושפעה המדינה הושפע העולם, הושפע ותוקן.

 

o-k

 

נראה שהעם שלנו נמצא בשלב היאוש, שלב בו כולם דואגים לעצמם, לגמלאות שלהם, למשכורות שלהם, לעישון הג'וינטים שלהם, וגם (מפתיע אבל נכון) לטוהר המידות שלהם (מושחתים נמאסתם).

הדאגה הזאת היא חיובית שהרי "אם אין אני לי מי לי ?"

הדאגה הזאת קיבלה את מירב תשומת הלב בבחירות האחרונות ועל בסיסה הן הוכרעו.

צריך לשים לב שהגושים הפוליטיים מדיניים לא השתנו, השתנה הדגש, השתנה המבט, כולם הפכו פתאום "חברתיים".

כולי תקוה ותפילה, שהעם שלנו ייקח את הדאגה האישית הזאת ובאמת יעמיק איתה לרמה המוסרית שבו.

מתוך כך תגדל האכפתיות שבנו.

מתוך כך תגדל האהבה לזולת.

מתוך כך נבין גם כאב של כל אחד ואחד.

ומתוך כך ודאי יתוקנו חוקים ראויים, ינתן הכבוד לזקנים וגם בוא תבוא השמירה על המולדת האחת והיחידה כי אין שום ברירה.

אין לנו ארץ אחרת.

אין לנו עם אחר.

טוב שכך.

 

הצלחות לעם ישראל בארץ ישראל.

 

 

 

o-k

 

נכתב על ידי קלינמן, 29/3/2006 15:25, בקטגוריות מהורהר
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-31/3/2006 11:13


קו וים

קוים מקבילים לעולם אינם נפגשים

קויםמקבילים יש מהם כל כך קרובים

קוימקבלים אור מהשכנים

קוים של תקוה ושמחה

את ליבי פוצעים

 

הראה לי מי שכניך

הראה לי מי חבריך

ואגיד לך מי אתה

 

תודה לכם שכני

תודה לכם חברי

אני

 

o-k

נכתב על ידי קלינמן, 8/3/2006 22:53, בקטגוריות מהורהר
11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של burnt skin ב-13/3/2006 13:18


הקץ לעכשויזם עכשיו!

מעשה באחד שרצה הכל עכשיו, הכל ללא שהות וללא הפוגה, הכל בזאת הדקה.

הוא כל כך רצה עכשיו ומהר וכך בלי להעיף מבט ימין ושמאל ישר בקיר הכניס עצמו הגיבור הגדול.

הוא רצה בשמיים ומיד, וכמעט הפיל עצמו מראש הגג.

הוא דיבר על תהליך שאוטוטו נגמר, ואז גילה שמשום מה כל מה שתכנן נעצר ונשבר.

"השלום בפתח!" צעק.

"משיח מגיע!" זעק.

"העם רוצה מנהיג חזק!" דחק.

אך הזמן...

הזמן עליו צחק.

"מה ז'תומרת?" שאל.

"אבל ככה לימדו אותי גדולי הדור?

הטלויזיה, העיתונים וכל שאר האתרים.

ראיתי איך נינט ישר עולה לעננים.

פגשתי בקדימה שקמה בסערה ואת המדינה כבשה.

צפיתי במו עיני איך כוכבים נולדים בשנייה ושולטים ביד רמה."

 

 

 

הלך גיבורנו לפגוש בכוכביו, ופתאום גילה תגלית מדהימה.

פגש הוא בעבודה קשה, עבודה שלא נעשית אל מול פני המצלמה.

נחשף הגיבור לכמות התרגילים והזמן שצריך להשקיע.

ראה איך גם הסלברטי שלו כל כך מזיע.

"אז מה עושים?" הרהר.

"איך את פני הדור אפשר לשפר?"

הלך לחפש את התשובה.

נדד עד להודו הרחוקה.

שם בדרך לא דרך פגש יהודי אחר,

אחד שאת המוטו הסכים לו לספר:

"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין לבטל ממנה"

לפעמים הדרך ארוכה.

לפעמים היא כה מרה.

אבל שלנו היא הדרך ושלטים בה רבים.

נתחזק, נתאמץ ומהרבה דברים נהנה ונחכים.

אך ישנם עניינים רבים ובוערים שגם נכדנו וניננו עוד ימצאו עצמם בם מתלבטים.

 

o-k

נכתב על ידי קלינמן, 28/2/2006 23:51, בקטגוריות מהורהר
12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-1/3/2006 23:24


לפעמים חלומות מתגשמים ?!?

אז תגידו לי מי אשם?

הטלויזיה, הרדיו, העיתונים?

"כוכב נולד", "רקדן נולד", "יש עם מי לדבר", "קוראים כותבים", בלוגים.

כולנו חייבים לעשות את המכה!

אבל מה, נראה שבדרך לאושר הגדול מסתבר שאנחנו חוטפים אותה.

ועוד מכה.

אולי כדאי להקשיב לעצמנו, 

קצת...

לא לנסות לקפוץ מעל הפופיק.

קודם כל להיות אני, לא לנסות להיות הוא.

לא נראה לי שאני באמת רוצה לאכול את הצרות שיש לו.

ובכלל כמה אני יש פה ברחוב הזה?

כמה אני יש בעיר הזאת?

בארץ?

בעולם?

 

!!!!1

 

נכתב על ידי קלינמן, 9/2/2006 22:28, בקטגוריות מהורהר
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-15/3/2006 15:48



הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  



קנינו קונים נקנה...
היום דיאטה
10 כללים

לכבוד מר קלינמן
אבּוּטי
אין לי מה ללבוש!
אודותי
לאשתי לא קוראים יוספה
תודה לבלדד

שבת קודש של צו 8
לבנון השנייה
חקלאי



בלוג זה מתארח בשמחה תחת
   שלח המלצה על הבלוג לחבר     
הזכויות לתכנים בבלוג זה שייכות לקלינמן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קלינמן ועליו/ה בלבד

        קונספט עיצוב: