על טבעי או אל טבעי?

האדם המאמין יודע שקיימים בעולם כוחות של רוח כוחות שמקורם ברוחני ברוך הוא, בורא עולם.

ע"פ היהדות כדי להצליח ו"לגעת" ברוחני יש צורך בעבודה קשה של מוסר וזיקוק רוחני רב. ככל שהאדם מזוקק יותר, ככל שאדם מתאמץ ומשקיע בראש ובראשונה במוסר האישי שלו (דרך ארץ קדמה לתורה), מבצע קיום מצוות ברבדים השונים, ועוסק בבניין הנפש הרוחנית ע"י לימוד תורת הבורא המאירה והרוחנית ובתוכה בהפנמת חוקי הסוד, אזי נשמתו באה לידי ביטוי רב יותר ונגלה יותר גם במישורי הרוח הנוגעים ומשתלבים בחומר.

בכולנו, מתוקף היותנו בעלי נשמה, קיימת הכמיהה אל הרוחני והנסתר, יש מי שבאופיו כמהַּ יותר ויש מי שכוחותיו מובילים אותו ליצירה המעשית.

אנשים רבים מתוך כמיהתם למופשט ולרוחני מחפשים את הבלתי מושג ומנסים לגלות ולחקור בו. לצערנו אנחנו נופלים לא פעם קורבנות לכמיהתנו, קורבנות לשרלטנים שמציגים את עצמם לא כבעלי יכולות זריזות ידיים, אלא כבעלי יכולות על טבעיות.

אני בהחלט חושב שבעולם של חומר ורוח נולדים אנשים בעלי תשתית ויכולות על טבעיות כפי שנולדים אנשים בעלי יכולות שכליות גבוהות יותר, אבל אני גם בטוח שישנם פי כמה וכמה שרלטנים ושחקנים המהתלים בנו שוב ושוב.

הכתבה הזאת בYnet כתוצאה מהסרטון הזה, הובילה אותי לעיין בסרטונים הבאים ולהכיר את ג'יימס רנדי, האיש שמוכן לחלק מליון דולר למי שיוכיח שהוא בעל כוחות על טבעיים.

במאמר מוסגר, מדהים לראות איך השיתופיות האינטרנטית משקפת לנו את המציאות, שקיפות מכל הבחינות.

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי מציג איך אורי גלר מאבד מכוחותיו, כיצד מטיף נוצרי עובד עלינו באוזניים ואיך שולפים חתיכות בשר מבטן המטופל (13:50 דקות של צפייה מאלפת, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי חושף איך ג'יימס היידריק עובד עלינו בעיניים כשהוא מזיז חפצים בכח המחשבה "בלבד" (18:10 דקות, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 21/12/2006 12:07, בקטגוריות ביקורתי, מהורהר, פה ושם, ביקורת
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-26/12/2006 18:18

---

אברהם פריד יותר מ-25 שנים

לפני שנתיים שלוש, כשהייתי בן 15 , לא היה יוצא דיסק, או בזמנו קלטת (לידיעת הצעירים שביננו, קלטת היא סוג מיוחד של מדית MP8 משוכללת שבזמן מלחמת השחרור היינו מורידים מהרדיו בלחיצה על כפתור ה"הקלט"...) של מה שקוראים ה"מוסיקה החסידית" שלא הייתי קונה.  

סיבה גדולה למסיבה היתה לי כשהיה יוצא דיסק חדש של מרדכי בן דוד או אברהם פריד.

למי שלא מכיר, פריד ובן דוד הם שני הזמרים פורצי הדרך במוסיקה החסידית, שניהם יחדיו עם המעבדים משה מרדכי (מונה) רוזנבלום ומשה לאופר חתומים על רבים רבים מהשירים שהיום חלקם מתקראים "עממי".

כיום שוק המוסיקה החסידית התרחב מאוד וכולל בתוכו זמרים רבים וזרמים ותתי זרמים שונים.

בארץ גדל מאוד זרם הנקרא "מוסיקה מקורית"/"מוסיקה יהודית"/"מוסיקה אלטרנטיבית" תבחרו אתם.

אחדים מהדיונים שמוצו בפורומים רבים של "מוסיקה חסידית" הן השאלות: האם לשיר מילים מהמקורות או מילים מקוריות? האם לשיר בהברה אשכנזית או בהברה ספרדית?

אני אישית חושב (כפי שכבר הוכיחה המציאות) שיש מקום לכל הזרמים ולכל הגוונים במה שמתקרא "המוסיקה החסידית" והעיקר שהמוסיקה יוצאת מן הנשמה ונוגעת בנשמה.

מעבר לכך לדעתי אדם צריך לשיר כפי שהוא מתפלל ומדבר, נשמע לי קצת מצחיק לשמוע זמרים תימניים ששרים בהברה אשכנזית כי ככה מקובל (למרות שהם שרים יפה מאוד).

בכל אופן נתכנסו כאן היום לתת כבוד ליותר מ-25 שנות יצירה של ענק הזמר החסידי, אברהם פריד.

הנה שוב סרטון שמראה את ההבדל בין היהדות החרדית בארצות הברית ליהדות החרדית בארץ.

אברהם פריד - כבוד!

 

 

o-k

 

והנה ראיון שניתן ע"י אברהם פריד לערוץ 7:

 

 

o-k

 

לא הספיק? הנה עוד :

 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/12/2006 17:44, בקטגוריות מהורהר, מוסיקאלי
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-30/1/2007 18:55

---

לחיות את הרגע

נינה שוב העלתה בי את התרחישים הבאים:

 

ü "אבא בוא נשחק."

- "לא עכשיו, אני עייף."

 

ü "אבא, תראה מה ציירתי."

- "מצטער חמודה, אני חייב לסיים פה משהו."

 

ü "אבא, תשמע שיר."

- "מתוקה שלי, את לא רואה שאני עסוק."

 

ü "אבא, היא עשתה לי."

- "נו, אז תעשה לה בחזרה. הי, הי, מה זה הרעש הזה?!"

 

ü "אבא, סיפור"

- "מחר חמוד, מחר"

 

ü "אבא..."

- "ננננננחחח נננננחחחחח..."

 

לא רוצה! ולא רוצה!!1.

נגד זה נלחם .

חייב לזכור.

חייב לנצור.

לחיות כל רגע באהבה.

 

o-k

 

ולסיום שאלה מאוד מאוד חשובה שעליה אני מבקש את חוות דעתכם הנכבדה.

איך יש לכתוב, פאקצות או שמא פקאצות?

 

 

 

 

 

אני מנסה להתחבר לצד הפXקצ^ ש2י! (או שאולי יש לומר הפקאצי?)

הצלחות 3>

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 29/11/2006 12:29, בקטגוריות ילדודס, מהורהר, פה ושם
31 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-4/12/2006 15:09

---

פתאום נפל העפרון

זוכר שהבטחת אחרי המלחמה?

הייתי תמימה.

זוכרת הפחד שאחז בגרונך,

תפילות תפילות אל מול אויב רשע.

 

עכשיו מת הרגע,

ואיפה אתה?

זוכר את הפחד?!

הייתי בריאה.

 

למחר אין זכרון

הוא נושא עמו את צער העבר,

דמעות דמעות נשפכות לנהר.

יֵקל?!

זוכר.

 

 

 

 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 25/11/2006 21:50, בקטגוריות מהורהר, פה ושם
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-28/11/2006 23:02

---

דפדף אותה

 

ההפניה של זיו קיטרו לכאן הזכירה לי נשכחות.

היו ימים שהפרודוקטיביות היחידה שלי בבית הספר היתה ייצור אינסופי של סרטים מצויירים בספרי הלימוד, שלא נדבר על הימים שבהם לימדו ספרות, אין כמו יעילותו של ספר המקראה ה"שמן" ללימודי האנימציה שלי.

היו ימים...

היום...

היום אם אין לך מצלמת וידאו דיגיטלית לבצע ליפסינק אתה מחוץ לביזנס.

אני חושב שבהחלט היינו יותר תמימים אז, מעניין לחשוב איך ישפיע ממשק אדם/מכונה אנושות/טכנולוגיה שאליו נחשפים היום הילדים שלנו בצורה הולכת וגוברת, איך הקשר הזה, המתהדק, ישפיע על הילדות שלהם והיחס שלהם לחברה ולסביבה.

ימים יגידו, סיפורים עוד יסופרו ואנימציות ציוֹר יצויירו.

 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 7/11/2006 11:17, בקטגוריות מהורהר, ממוחשב, פה ושם
12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-8/11/2006 11:54

---

זמר שלוש המשאלות

אינני יודע מה אלתרמן חשב כשהוא כתב את "זמר שלושת המשאלות".

מצמררת אותי במיוחד ההאזנה דווקא להגשה המדהימה של זהבה בן לשיר הזה.

מצד אחד השיר הזה מציק לי מאוד עם הפאסיביות המקוממת של הגיבורה.

מצד שני הכוחות שלה מצמררים ונובעים ממקומות עמוקים עמוקים.

בררררר...

 

o-k

 

והנה הגרסה ה"פולטיקלי קורקט" שלי לשיר הזה.

 

היא אמרה: "אם תבוא כאן אצלי

לא כתר תחבוש ולא משי

יהיה מר עד בלי כח אולי"

אז אמר הוא: "לאט, כח יש לי

אם צריך אתהלך בסחבות

כלובש תפארת, מלכה

אם צריך אחרוש בשדות

ואזעק לרמזים של ברכה.

 

כל אשר תבקשי ותרצי

אעשה ואוסיף לשמוח

יהיה טוב, אהובה, יהיה טוב

לעולם לא יחסר בי כח"

 

אז אמרה: "מה יהיה אם אבעט

ואותך אגלגל אל אחרת

בלילות ארוכים לחכות

עד שובך מזרועות האחרת?"

"אם צריך לחכות אחכה"

כך אמר ופניו באור.

"אם צריך לבכות עוד אבכה

העיקר שאדע כי אחזור

 

כל אשר תבקשי ותרצי

אעשה ואוסיף לשמוח

יהיה טוב נשמתי יהיה קל

גם אם יחסר בי כח"

 

אז אמרה: "מה יהיה אם אגיד

כי עליך לקום וללכת

ולשכוח אותי ושנית

לא לשוב כי לא תוכל לחיות במושלגת"

הוא רק רגע שתק וחייך

אז דיבר ועיניו לוהטות כפלדה

"אם תאמרי לי ללכת, אלך,

אם תאמרי לא לחזור,  עוד אחזור.

 

כי על דבר אחד לא אחשה

אל תאמרי לי אותך לשכוח

כי את זאת אדמתי לא אוכל

בשביל זה לא יהיה לי כח."

 

 

 

 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 19/10/2006 19:23, בקטגוריות פה ושם, מהורהר, מוסיקאלי
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-19/10/2006 22:17

---

בחינה עצמית
 
ימים "נוראים"

עננה קטנה רחפה בשמים, מתמוססת לאיטה ע"י קרני השמש היוקדות. החום והלחות יצרו מחנק וגם משב הרוח הקצר שנשב לא הועיל להרחיקם. פעית כבשה תועה נשמעה הרחק בתחתית הואדי, הולכת ומתרחקת, מחפשת את הרועה, מחפשת את העדר.
מחשבותיו של עוזי נדדו, אוזניו שומעות לא שומעות את הפעיה. עיניו עקבו אחרי הזבוב התורן והמזמזם שהפר את השקט ששרר בתוך עמדת השמירה.
עוזי ידע שישנם שני יעדים אסטרטגים אליהם יכול הזבוב לעופף.
האחד, ערימת העיתונים המתגבהת בפינה.
השני, צלחת שאריות הלוף שכבר יומיים מחכה שיחזירו אותה למטבח ובינתיים רק מעלה עוד עובש.
הזמזום נפסק ועוזי צפה איך הזבוב נוחת על שאריות הלוף הישנות.
"טוב" חשב, "שיהנה, כל עוד הוא לא מתקרב אלי שיזמזם לו כמה שהוא רוצה. לי זה לא מפריע לי להתעפץ."
עוזי עצם את עיניו מנסה למצוא תנוחה יותר נוחה על הכסא הישן.
"אולי כדאי להוריד את האפוד" הרהר, כשידו נוגעת בקליפסים.
"שלילי בזנטי!" מלמל.
"הדבר האחרון שחסר לי זה שהסמל יקפוץ לפה ויתפוס אותי בלי אפוד. ממש אין לי חשק לסגור 28 בגלל שטות כזאת."
עוזי הוריד את ידו מהקליפסים והמשיך לנמנם.
השמש החלה לשקוע במערב צובעת את ראשי ההרים באדום ועוזי הרגיש איך החום מתחיל להתפוגג.
"ראש טוב, לפחות מזג האויר משתפר" ניחם את עצמו.
ציפור בודדה עברה בשמים גואה על זרמי האויר החם, ועוזי הביט בה ונאנח.
"היא חופשיה לטוס לאן שהיא רוצה", הרהר בעגמומיות, "ואילו אני תקוע כאן בלי שאף אחד שואל אותי מה אני באמת רוצה לעשות."
עוזי נזכר בכעס בשמעון, חניך התיקים, מי שהחליט לשלוח אותו לשמור במוצב "דאון" במשך החג.
"גם כן הגרלה" לחש בזעם לעצמו, "הכל מכור."
"אני מכיר את האנשים האלה, עושים את עצמם צדיקים ובעצם מארגנים הכל לטובתם."
"בטח החבר'ה בבסיס ישמרו שעה - שעתיים גג כל יום הכיפורים, יחרפו אותה כמו דובים, ורק סחבק  הולך לשמור שתים/ארבע כל היום וכל הלילה במוצב דאון/דכאון שעל יד גבול הצפון".
"פצצות, פצצות שחבל"ז" חשב, בוהה בזבוב שהחל לרחף לעבר ערימת העיתונים העתיקה.
"לא מספיק כל האימונים והתיזוזים שהיו השבוע, לא מספיק היבלות ברגליים, עכשיו גם את יום הכיפורים אני הולך לבלות בשמירות סופר משמימות."
"לפחות..." עלתה מחשבה מנחמת בראשו, "לפחות יקח זמן עד שיתארגנו ויחליפו אותנו בצאת החג. מה שאומר שאת התיזוז הגדול שהבטיח המפקד משה במוצאי כיפור, פספס נפספס..."
קול צעדים מתקרבים נשמע מכיוון שביל החצץ.
עוזי הזדקף בבהלה מסדר את הנשק ואת האפוד.
"מי זה יכול להיות?" שאל את עצמו  והציץ מעבר לחלון לכיוון השביל.
"אה, זה רק אלי. בחיאתקום, איך שהוא הבהיל אותי. נראה מה הוא רוצה."
עוזי קם בכבדות מהכסא, פתח את הדלת ויצא אל מחוץ לעמדת השמירה.
אלי היה חגור באפוד ונראה שהוא הגיע להחליף את עוזי.
"אלי, מה קרה?" שאל עוזי מופתע.
"אתה אמור להחליף אותי רק בעוד שעה?"
אלי הנהן בחיוך והשיב: "כן כן, זה בסדר, תוכל להחזיר לי את  השעה הזאת אחר כך. פשוט חשבתי שתרצה להתקלח כמו בן אדם לפני יום כיפור, ולהתפלל מנחה בלי לחץ של זמן, אתה יודע..."
עוזי קלט את דבריו של אלי במהירות.
המחשבה הראשונה שקפצה לראשו היתה: "אופס, מנחה."
בעקבותיה הופיעה מחשבה אחרת, כועסת: "נודניק, בשביל מה הוא צריך להגדיל ראש?"
אבל כלפי חוץ לא השתנתה הבעת פניו של עוזי והוא הודה לאלי מתנצל, "צודק, תודה. הראש שלי לא מאופס."
"טוב, שתהיה לך שמירה נעימה." פלט עוזי והתחיל ללכת באיטיות לכיוון המגורים פורק את הנשק תוך כדי הליכה.
"גמר חתימה טובה", צעק אחריו אלי מתוך העמדת השמירה.
עוזי הרים את ידו בתשובה מבלי להסתכל אחורנית, משהו בתוכו פקע.

 
 
"ימים נוראים"
עננה קטנה רחפה בשמים, מתמוססת לאיטה ע"י קרני השמש היוקדות. החום והלחות יצרו מחנק וגם משב הרוח הקצר שנשב לא הועיל להרחיקם. פעית כבשה תועה נשמעה הרחק בתחתית הואדי, הולכת ומתרחקת, מחפשת את הרועה, מחפשת את העדר.
רעש עלה מתוככי עמדת השמירה והפר את הדממה ששררה באזור.
עוזי קרא את התאריך שכתוב על העיתון, מחזיק אותו לרגע מול עיניו לפני שהוא זורק אותו לפח, "יג ניסן???" פלט בקול והתעצבן.
"בחיאתקום, חצי שנה העיתון הזה שוכב פה, מעלה אבק ומסריח את המקום. ומה אנשים עושים? מוסיפים עוד עיתונים לערימה. אפשר לחשוב מה מסובך לאסוף הכל ולזרוק לפח שנמצא 20 מטר מכאן."
"ממש עצלנות לשמה!", סיכם עוזי בינו לבין עצמו.
עוזי תפס את הצלחת עם שאריות הלוף שעמדה כבר כמה ימים בפינה ורוקן את הזבל הישר אל תוך הפח.
"על זה אין בכלל מה לדבר" מלמל לעצמו.
"אני אקח את הצלחת הזאת בסוף השמירה למטבח" חשב שוטף אותה עם מים מהמימיה.
עוזי הניח את הצלחת להתייבש והתישב על הכסא כשהוא צופה דרך החלון אל הגבול הקרוב.
"ערב יום כיפור" עלתה מחשבה בראשו.
"יום הרחמים וחתימת הדין מתקרב, ומה אני עושה, כועס, אוף".
המחשבה על יום הכיפורים גרמה לעוזי להרגע במהירות והוא נתן למחשבותיו לרוץ לכל הכיוונים תוך שעיניו משוטטות על גדר המערכת.
"אני לא יכול לקרוא בשמירה" הרהר, "כי זה לא זמן קריאה אלא זמן שמירה. אבל אני כן יכול להזכר במה שכתוב בספרים."
עוזי נזכר באחד הכללים שסיכם לעצמו מהספר "אורות התשובה" של הרב קוק: "תמיד יש על מה לחזור בתשובה, תמיד יש מה לתקן, זהו חלק מתפקידו של האדם בעולם."
השמש החלה לשקוע במערב צובעת את ראשי ההרים באדום ועוזי הרגיש איך החום מתחיל להתפוגג.
הוא חייך כשנזכר בדבריו של שמעון כשהם עוד היו באותו החדר בישיבה.
עוזי ישב ליד השולחן לומד ומתרכז בספר שבידו, כאשר שמעון נכנס בסערה האופיינית לו ספק זועק ספק צוחק: "איזה חום פה! מה קורה? אמנם: "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", או יותר נכון לזמן קיץ: כשהנשמה מאירה גם עם החום הכי גדול אין בעיה להתמודד, אבל..." הוסיף שמעון כשהוא סוגר את החלונות ומדליק את המזגן. "אין שום ענין להזיע לשמה!"
"הרצנו צחוקים ודחקות בישיבה" חשב עוזי, "הומור של בני ישיבה, זר לא יביננו".
"ובכלל, שמעון הזה צדיק" הרהר עוזי, "אני לא מסוגל כמוהו לארגן את כל השמירות והתיקים, לריב עם כולם שיעשו את העבודה כמו שצריך, לחטוף צעקות מהמפקדים כשמשהו נדפק, וגם לרשום את עצמי לשמירה בשעות הכי קשות כדי שלא יהיו מריבות מיותרות."
זכרון נוסף קפץ לראשו של עוזי, הוא נזכר באותו הלילה שבו שמעון נרדם תוך כדי כתיבה, מותש, מחזיק את קרעי רשימת השמירה מקומטים בידו.
"אין מה להגיד, משקיען אמיתי הבחור. לכן אני נותן לו גב מתי שאני יכול, זה המעט שאני מסוגל, אבל גם זה משהו."
"מה שחבל לי" הצטער עוזי, מחשבותיו נושאות אותו לנושא אחר, "זה שלא יהיה לנו מניין ותקיעה גדולה ביום הכיפורים".
עוזי נזכר במה שסיפר לו החברותא הבוגר בישיבה. איך דוקא ביום הכיפורים גם הוא התפלל ביחיד בשום מקום, ואיך דוקא כשעמד לבדו מול בורא עולם הוא חוה התעלות מיוחדת שלא זכה לה בישיבה.
"אמנם אני לא צדיק כמוהו" חשב עוזי, "אבל זה לא ירפה את ידי מלתת את ליבי לפני בורא העולם".
קול צעדים מתקרבים נשמע מכיוון שביל החצץ.
"זה בטח אלי" חשב עוזי, מתנער מגל המחשבות ושולח מבט לכיוון השביל המוביל אל מגורי השומרים.
"אכן כן."
עוזי התרומם במהירות ממושבו ויצא מעמדת השמירה.
"הלו אלי, מה המצב אחי?" שאל עוזי בלי לחכות לתשובה.
"אתה לא תאמין איזה בלאגן השאירו פה אלה ששמרו לפנינו, פשוט בזיון המחץ!"
אלי חייך, שמח לפגוש את עוזי, וענה: "אני סומך עליך שסידרת הכל כהרגלך."
עוזי החזיר חיוך גדול כשהוא מכה על החזה בתיאטרליות "סמוך על סחבק שיטפל במה שצריך לטפל".
"תודה שבאת להחליף אותי שעה לפני הזמן." הוסיף, "אני אחזיר לך במשמרת הבאה. מה שאני רוצה עכשיו זה מקלחת טובה וזמן נורמלי להתפלל מנחה."
"בכיף עוזי, אין על מה." ענה אלי כשהוא בודק את הנשק ומכניס מחסנית.
"לשירותך בכל עת!"
עוזי חייך ואמר: "גמר חתימה טובה!".
אלי נשא אליו עיניים מאירות עונה: "גמר חתימה טובה!".

 

תְּשוּבָה וּמַעֲשִים טוֹבִים

שוֹבְרִים, סוֹתְרִים דִבְרֵי הַמְחַיְבִים

 רוֹחֲצִים לְמִשְעִי, מֵעֲווֹנוֹת מְלֻכְלָכִים

 יִתְוָדוּ עַל חַטָאתָם, מַעֳשֵי הֶעָבַר נִשְכַּחִים.

 הראי"ה קוק זצ"ל

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 27/9/2006 13:15, בקטגוריות מהורהר, פה ושם, צבאי
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-3/10/2006 20:18

---