מוסיקה? בשטחים הכבושים? למה מה קרה?

שלום לכם,

קוראים לי קלינמן ואני גר מעבר להררי החושך.

כן, כן, מזל שהצלחתי לחבר לעצמי אינטרנט דרך מוט האוהל אחרת איך היינו מכירים?

כולם יודעים שקשה לצאת מהאיזור שלנו, נו, אתם יודעים, שם, רחוק רחוק ב"שטחים הכבושים".

כולם יודעים שכאן בין גבעות נישאות מוקפות ערבים עויינים, גרים להם האלה, המוזרים, מה קוראים אותם: המתנחלים.

בתור אחד המוזרים שגרים בפחונים של ארבע על ארבע ומוקפים בעיזים ובזיתים גנובים, רציתי לגלות לכם סוד, אני רק מבקש בכל לשון של בקשה שלא תעבירו את הסוד הזה לתקשורת כי זה יהרוס הרבה דעות קדומות.

הסוד הוא, שגם אני וגם מתנחלים אחרים אוהבים לשמוע מוסיקה טובה, מוסיקה עוצמתית או "סתם" מוסיקה קלילה.

תודו! תודו! שאתם מופתעים.

לא, לא, אל תעשו את עצמכם, חשבתם שנוער הגבעות האיום שר רק שירי גאולה והזיה על שורשי עגבניה.

אני יודע, אני יודע, אני הורס עכשיו כמה וכמה תאוריות של שטנה אבל גם לובשי הדובונים ומנפנפי העוזונים (פחחחחח) שומעים, ורחמנא לצלן אפילו נהנים, שלמה ארצי, יהודה פוליקר, אריק איינשטיין ושאר מוסיקה עברית או לועזית, ואפילו קולטים את עומק רדידות הפלייליסט של גלגלצ, רשת גימל או 88FM (מוזר, אה?).

ועכשיו אני הולך לעשות מה שנקרא "מכה בפטיש" ולהפיל אתכם לחלוטין מהכסא.

יש כאלה מאיתנו שאפילו צפו בשידורי כוכב נולד.

שתיקה?

טוב, אני מודה שזאת בהחלט הפתעה מהממת.

בנוסף לזאת, תארו לעצמכם, שבתוך כל הבלאגן ה"מפחיד פלוס" שבו אנו חיים, הצלחנו לארגן ישוב מרוחק מאוד מאוד בעל מבנה אחד יציב מלבנים, ואפילו העזנו ברוב חוצפתנו לבקש מהראל סקעת לבוא ולהופיע בישוב המסוכן שלנו 20 דקות מכפר סבא.

איזה עולם מוזר.

o-k

 

נכתב בתגובה ליפעת הללי.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/492/119.html

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 17/10/2006 16:21, בקטגוריות ביקורתי
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-26/10/2006 09:10

---

מחדל הוא מחדל ומחאת העם במקומה המוצדק עומדת

אז מה היה לנו שמה?

> קטיושות וטילים.

> טילי נ"ט ומטענים.

> לוחמת גרילה.

> שש שנים של שתיקה וטמינת ראש בחול השקט השקרי אל מול התחמשות בלתי פוסקת.

 

ומה לא היה לנו שמה?

> לא היתה מוכנות מספקת וכוללת של מוסדות העורף למלחמה.

> לא היתה מוכנות של מקלטים וחדרים ממוגנים ראויים לשהייה לאורך זמן בצפון.

> לא היה טיפול ראוי ומכובד בקשישים וחסרי יכולת, ועזרה מסודרת לכל הנצרכים.

> לא היו תורות לחימה ואימונים מספקים למילואים, בעיקר כנגד איום הנ"ט שעליו כבר מדברים לפחות עשרים שנה.

> לא היה מיגון טנקים מספק.

> לא הופעלו כראוי אמצעי אנטי נ"ט ויחידות ייעודיות הנותנים מענה מקיף וראוי לאיום הנ"ט.

> לא היתה מוכנות ראויה של המערך הלוגיסטי לקליטת חיילי המילואים ותמיכה מירבית בשהייתם בשטח לאורך זמן.

> לא ניתנו פקודות ברורות, לא הוגדרו משימות בהתאמה ולא הוצבו יעדים ברורים ללחימה.

> אין תשובות ראויות לאחר הלחימה לשאלות המילואימניקים הנוקבות, לא ע"י הקצונה הבכירה ולא ע"י המדינאים. 

 

מה כן היה לנו?

> רוח לחימה והתייצבות גורפת של חיילי המילואים.

> רוח של אחוה ואיכפתיות, רוח של נתינה מכל הנשמה למען העם והמדינה.

> חיילוּת של מקסימום אצל כל חייל וחייל למרות כל הקשיים.

> שריונרים שנתנו הכל ע"פ הפקודות למרות שחשו כברווזים במטווח.

> חיילי רגלים שהסתערו במלוא העוז.

> מפקד שקפץ על רימון כדי לשמור על חייליו בצעקת שמע ישראל.

> עורף שספג בגבורה פגיעות והוכיח יכולת עמידה וספיגה מעוררות התפעלות.

> התגייסות מדהימה של העורף לתמיכה וסיוע לתושבי הצפון וחיילי צה"ל בכמויות ובאכויות מרשימות.

> רוח שניצחה את המלחמה.

 

 

 

 

ובמבט אישי

גם אני הקלינמן, השתתפתי בלחימה, ואני מעיד שאכן המחדלים שמדברים עליהם הם אמת לאמיתה ומצרף שתי אנקדוטות שממחישות את האבסורד: 

1. בתור טנקיסט שאמור להרגיש הכי ממוגן בקרב הרגשתי הכי חשוף. 

"מצחיק" היה לקחת חי"רניק טרמפ לפלוגה שלו בלבנון ולראות איך הוא "משקשק" כל הדרך שמא הטנק המסורבל יפגע מטיל נ"ט, ורק מחכה לרגע שבו הוא ירד מהטנק ויוכל לשמור על גופו.

2. מצאנו את עצמנו מחלקים אוכל שהחזקנו בטנק לחיילי הרגלים. כאב הלב לראות איך הם קפצו כמוצאי שלל רב על חצי פרוסת לחם לחייל ובקבוק מים.

 

o-k

 

לצערי הרב במלחמה הזאת נותץ בי האימון האחרון שעוד נשאר לי במוסדות המדינה. 

אני שתמיד חשבתי שיש בצבא מספיק אנשים חכמים שמכינים את הצבא היטב למלחמה ויודעים את עבודתם נאמנה, אינני מאמין בזה יותר.

אני מזדהה לחלוטין עם המחאה המתעצמת הדורשת ניעור רציני של יוהרת המנהיגים אשר נראה כי חלקם דואגים לצחות פסי חניית רכב השרד שלהם מאשר לצחות המשומנת והמהירה הנדרשת ממערכת קבלת ההחלטות הצבאית ומההערכות הראויה של המערכת הצבאית למלחמה מכל סוג שהוא.

צעקת הכאב של החיילים השבים מהקרב כלפי המערכת הממסדית, צעקה ההולכת וגדלה, היא ביטוי אמיתי של הרוח שניצחה במלחמה, רוח הדורשת מהגוף לצחצח את עצמו ולתת לכולנו את הפלטפורמה הראויה לשמירה על עצם קיומנו אל מול כל איום.

אנו צריכים לשים לב ולדרוש שכל ועדת חקירה שתקום תתן את מסקנותיה במהירות בצירוף המלצות אופרטיביות כי האנשים הרעים מסביבנו לא מחכים לנו כלל וכלל.

 

ולמרות כל הנ"ל, אודה ולא אבוש, אני גאה להיות שייך לעם הזה.

העם בעל הרוח החזקה, המתגלה, לצערנו, בעיקר בעת צרה.

העם בעל המנוע הבלתי נגמר של אחוה ורעות.

העם בעל הרוח הדוחפת, רוח שהיא המנוע האמיתי המניע כל תהליך ראוי המתרחש במדינתנו.

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 23/8/2006 15:44, בקטגוריות ביקורתי, צבאי
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-2/9/2006 23:00

---

אני אספן אני

כבר כשהייתי ילד קטן אהבתי לאסוף דברים (מי לא?).

אני חושב שחוץ מאוסף של מטריות סיניות מניאטוריות ובובות ברבי אספתי כמעט הכל.

בולים, גולות, גוגואים, עטיפות של מסטיקים, פקקים, קלפים ומה לא...

כמעט הכל עבר תחת ידי ואוחסן בקופסאות מקופסאות שונות עד שלאמא היה נמאס והיא היתה זורקת את מה שמצאה לפח (מזל שהיה מחבוא סודי ).

אני זוכר את ההתלהבות בלהשיג גולה נחשית חדשה ואני זוכר כמה זמן ואנרגיה השקעתי בלעצב קופסת קליעה לגוגואים שתתאים לסבבה של החבר'ה (ולאוסף הגדל והולך שלי...).

כמה תום היה בשמחת האיסוף של הילדות ו"כמה רוע אפשר לבלוע..."  זה משיר אחר!

/מהתחלה, מהתחלה/

כמה תום היה בשמחת האיסוף של הילדות וכמה שמחת ילדות אבדה לה לבלי שוב.

 

o-k

 

נסיתי לחשוב מה אני אוסף היום כ"בוגר", וגיליתי שחוץ מקלוריות שנדבקות למקומות אסטרטגיים בגוף וחשבונות לתשלום שמחסירים שקלונים ממקומות אסטרטגיים בבנק, אני עדיין ממשיך לאסוף אוספים מאוספים שונים.

 

להלן פירוט שלושה אוספים עיקריים שאני אוסף היום וגאה בהם:

 

1. מוסיקה מוסיקה מוסיקה

אני ממשיך לאסוף מוסיקה בפורמטים השונים החל מקלטות ילדותי, המשך בדיסקים וכלה בקבצי MP3 וקליפים למיניהם.

אין אצלי כמו שמחת השמיעה של שיר טוב, שיר שמנגן ומרווה נפש שוקקה.

 

2.

אני אוסף חיבוקים ונשיקות מהמשפחה שלי.

זה מה שמחזיק אותי ברגעים קשים, זה מה שמשאיר לי הרבה פעמים חיוך על הפנים.

 

3. קישורים ופלונטרים ברשת

אני אוסף הרבה מאוד קישורים לאתרים, בלוגים, פורומים, RSS-ים חיפושים בגוגל ומה לא.

זה מרחיב ומעמיק את מבטי על העולם, זה מרחיב את השכלתי, וזה הרבה פעמים פשוט משמח אותי ונוגע בי (כן גם לקרוא אצלכם).

 

 

במחשבה נוספת, אם נסתכל כמה מידע אופף אותנו בעידן האינטנסיבי של האינטרנט וים המידע שבו אנו חיים, מה הפלא שיש כל כך הרבה כלים שמנסים לעזור לנו להגיע למידע בקלות ובמהירות (מי רוצה לטבוע?)

פעמים רבות אנחנו כבר לא זוכרים את שם האתר שבו היינו (מה עדיף להקליד כתובת של אתר או לכתוב מילת חיפוש?) אלא את החיפוש בגוגל שהביא אותנו אליו (תוצאה שלישית מלמטה).

מועדפים, קבועים בישרא, רישום ב-eMail קוראי RSS וכו' וכו' הם חלק ממאגרי ההקשרים שאנחנו מחזיקים לבלוגים , לפורומים ולשאר קהילות חברתיות.

אמור לי מהם קישוריך ואומר לך מי אתה!

 

והנה דגש שרציתי לתת בתוך המחשבה הנ"ל.

בתוך ים הקישורים בו אני חי שמחתי לפגוש עם חנן כהן.

גם חנן אספן, וכמו שלאוספים שלי יש מטרות אנוכיות וברורות גם לחנן יש מטרות ציבוריות וברורות באוספים שלו.

 

הנה שניים מאוספיו:

 

1. לא רלוונטי.

חנן אוסף מכתבי שרשרת מכל הסוגים ומכל המינים.

התרעה על וירוס סורי חדש? "אנא כבה את המחשב, תודה, זוהי התקפה!", חנן יבקר וימליץ האם יש אמת בדברים או לא.

בקשה לתרומה דחופה של ביצי קינדר? חנן כבר בדק ומצא שזה קשקוש מקושקש (אחד בשם קלינמן המציא והעביר).

ובנימה יותר רצינית, כמעט כל מכתבי השרשת על סוגיהם השונים נמצאים באתר ומטופלים כיאות. למי שעדיין לא מכיר מומלץ בחום לפני כל FW לא ברור.

 

2. Webster

תקציר והפנייה לפוסטים אחרונים בבלוגים מסוגים שונים ומגוונים.

המטרה של חנן היא להעלות מודעות לכתיבה עצמאית ברשת, לאפשר גישה קלה לכתיבה שאיננה באה מהממסד הקיים ויש לה ערך מוסף לדיון הציבורי האפשרי.

 

אצלי האוספים הללו צורפו כבר מזמן לאוסף מספר 3, שנאמר: Webster כן רלוונטי.

 

אשמח לשמוע מכם עוד המלצות ולצרפן לאוסף שלי, יש לי עוד הרבה זמן לנצל מתוך 37 השעות שקיימות ביממה.

הצלחות

 

o-k

 

עדכון (21/06/2006):

והנה גיליתי עוד אוסף בסגנון Webster:

http://www.ozrox.com

מכירים עוד אוספים כאלה, אשמח אם תיידעו אותי ואוסיף אותם לאוסף האוספים שלי

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 20/6/2006 19:44, בקטגוריות ביקורתי, ממוחשב
27 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Sveta ב-20/3/2007 17:22

---

פניה במראה משתקפים ברשת

את דן תורן אני זוכר עוד מימי פינת "על הברזלים" בתוכנית זהו זה. אז עוד היה לו פוני בשיער והוא הריץ קטעים עם החבר'ה. לצערי (או אולי לשמחתי) אני לא זוכר כלום ממה שהם דיברו עליו (התלבטויות של בני הנעורים או משהו כזה).

השנים עברו ולמרות ששמעתי שדן תורן שר, משחק בסרטים וכו', לי אישית לא יצא להתקל ביצירתו עד לתקופה שבה חיפשתי לי בית וירטואלי ליצירה והתבטאות.

לכן מאוד שמחתי לפגוש פה, בישרא, זמר ישראלי שיש לו בלוג פעיל.

 

o-k

 

על בלוגים כבר התקיימו וייתקימו דיונים רבים. מה שברור לכולם שהבלוגים תופסים חלק משמעותי מהשינוי התרבותי שהחברה שלנו עוברת.

גם Google וגם Microsoft דוחפות את העובדים שלהן לכתוב בלוגים מתוך הבנה ששיתוף ידע ויצירת אווירה אישית אל מול הלקוחות הם יתרונות עסקיים. 

יצירת התוכן מונחת גולשים הוא נושא חם (שיתוף קבצים, youTube, flickr, במה חדשה וכו'), וכמובן שהוא בא לידי ביטוי בתוכן מקורי הנוצר בבלוגיאדות השונות.

אך נקודה משמעותית נוספת שברצוני לציין היא שהפלטפורמה הזאת, פלטפורמת הבלוגים, פותחת צינור שכל יוצר צריך להשתוקק אליו.

היכולת לדבר עם קהל במיידי, היכולת לתת מעצמך ללא מתווכים היא בעלת ערך שלא יסולא בפז.

עד לא מזמן יוצרים היו יכולים לקבל תגובות בצורה ישירה בהופעות בלבד. והנה הוקמו פלטפורמות פשוטות המאפשרות להתקרב לאנשים ולדבר על היצירות השונות בגובה העיניים ואף לקבל משוב חיובי ו/או שלילי אובייקטיבי.

יתרה מכך יצירה אינה עומדת בפני עצמה אלא יש סובב רב המקיף אותה, סובב בו אפשר לדון, סובב שאותו אפשר לבחון ולהציג מזוויות שונות. דיון כזה והתעסקות בכל הפרטים הנוספים הקשורים ביצירה, לא מתאפשר בכלי הפצת התוכן ההמוניים של היום מלבד האינטרנט. השמעה קצרה ברדיו או תערוכה תקופתית בגלריה לא מאפשרות ירידה לפרטים או הארת פינות נוספות. לעומת זאת בלוג מאפשר ואפילו "דורש" זאת מבעליו (ולכן לדעתי הוא יותר מוצלח מפלטפורמה כמו "במה חדשה" או לכל הפחות משלים אותה).

כמובן שבלוג בהיותו חלק ממדיית האינטרנט מאפשר חשיפה הרבה יותר רחבה ונגישות הרבה יותר גבוהה לאנשים ולקהלים שונים.

 

 

כפי שציינתי דן תורן משכיל לנצל את המדיה האינטרנטית (ואפשר לעשות הרבה יותר) ודרכה הוא הצליח להגיע גם אלי.

אני רוצה להפנות אתכם לשני קישורים של הסינגל "פניה במראה" שיצא לא מכבר.

קישור אחד הוא ראיון שקיים איתו אסף הראל באתר וואלה, ובסופו דן תורן שר את השיר בהופעה חיה.

קישור שני הוא פוסט בבלוג של דן תורן פה בישרא. בפוסט זה יש הפנייה להורדת קליפ של השיר פניה במראה בגרסתו הסופית.

 

שימו לב למספר נקודות מעניינות:

1. הטודודודודו של הפתיחה והמעברים ולמה הוא הופך להיות בשיר הסופי.

2. איך העיבוד כל כך משנה אווירה (וכל אחד יחליט לעצמו מה הוא אוהב יותר).

3. הפרשנות הויזואלית הקליפית אל מול הדמיון החופשי שנותנת ההופעה החיה.

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 7/6/2006 12:06, בקטגוריות ביקורתי, מהורהר, מוסיקאלי, ממוחשב
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-11/6/2006 21:23

---

לכבוד מר קלינמן
אחד הבילויים האהובים עלי הוא המפגש היומי והקבוע עם תיבת הדואר. לא, לא תיבת הדואר האלקטרוני, פה אין מפגש (אני מחובר אליה באינפוזיה) כוונתי לדואר ישראל. כן כן, יש עדיין חיה כזאת.
כמה כיף לדעת שיש מי שאוהב אותי!
כל כך משמח לראות שיש עדיין מי שמשקיע כסף ושולח דואר במיוחד בשבילי.
הרי אין כמו חשבונות חשמל / מים / בזק / ארנונה / סלולר / פירוט כרטיס אשראי / וכו' / וכו' / וחולה, לרומם עד תחתיות את נפשי וארנקי.
יתרה מזאת נפשי משתוקקת ומתרוננת בקרבה כאשר מגיע חומר פרסומי מרענן (פליירים בלע"ז). 
איך הייתי מסתדר בלי פליירים?
הרי זאת שמחה לעיניים וחגיגה לפח.
העיצוב המזעזע, התוכן הרצוף בסימני קריאה וקריאות מבצע!!!!!! מרווה את נפשי ההומיה.
מזמן לא יצא לי לבקר בסלון של שרה כדי לעשות צפורניים (29.9% הנחה).
ואיך לכל העגבניות והמלפפונים הייתי יכול לדעת שאבי רוצצשקוילי הוא החשמלאי הכי עמין בסביבה, ללא הפליירים?
שלא נדבר על ברכת המזון עם איורים של מוטי הסנדלר. "מוטי נעלי איכות נא לשמור על קדושת הגליון".
כככל ידועה היא הסגולה המיוחדת של דוורנו דכללעשכ"א שיש לבצע את דחיפת היד אל תוך תיבת הדואר ולנענעה ימינה ושמאלה, להתקע במשיכה החוצה (כשועל שהשמין מענבים בכרם), להתאמץ, ולא לשכוח לקמט את המקומט בשליפה הסופית. 
מקובלנו, שהמוציא ידו בצורה כזו, הרי שזוכה לצעוק: "אוי לא! למה הדוור הזה לא יודע לקרוא! כתוב פה: אין לקמט! צילומים עדינים!"



 
אבל מה שתמיד מפתיע ומבדר אותי ביותר אלה שמות המשפחה הרבים שמונחלים לי ע"י השולחים השונים.
כן, אני מבין ש"קלינמן" זה שם משפחה קשה לכתיבה ולכן בצבא מתעקשים לקרוא לי: "מר קליירמן". אבל אני לא מבין למה הם מתפלאים שאני אף פעם לא מאשר להם את הצו (ובכל זאת מגיע למילואים ).
מעבר לזאת, נראה שלמחשבי הבנק נדרש תכנות מורכב של נוסחה פיננסית כבדה, אחרת לא ברור לי למה למרות כל בקשותי החוזרות והנשנות כל כך קשה לשנות את שמי מ"קנליימן" ל"קלינמן" .
אבל השיבושים הנפוצים ביותר שכבר נמאס לי לתקן, הם: "קלימן" ו"קליינמן" (ומגדילים הדוייסים לעשות ומוסיפים קו מפריד ליוד הרומזת על שם השם שבכלל לא אמורה להיות שם ).
לא עוד חברים!
לא קוראים לי: קליימן (שכחתם את הנון וגם הוספתם יוד!)
ולא, לא קוראים לי: קליינמן (הוספתם יוד מיותרת!)
אני גאה בשם משפחתי.
אבקש לזכור, ולתקן מכאן ולהבא בכל המסמכים ומסדי הנתונים: קלילמן,
כלומר: קליינשמן
.
.
.
קלינמן!

o-k
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/6/2006 18:38, בקטגוריות ש שמ שמח, פה ושם, ביקורתי
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עקרת בית נואשת ב-7/6/2006 15:27

---

מדבקות מדבקות

כמה פעמים כבר שמעתי את הפתגם: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

כמה פעמים אמרתי לעצמי איך שזה כל כך נכון.

כמה פעמים כל כך הרגשתי ששופטים אותי לפי המראה החיצוני שלי, ושחרצו עלי דיעה עוד לפני שפתחתי את הפה.

כמה פעמים עצרתי לרגע ומצאתי את עצמי שופט בדיוק באותה צורה אנשים אחרים.

כמה אני עוד צריך לעבוד על עצמי כדי להפנים.

 

חוש הראיה הוא חלק משמעותי מאוד בקשר שלנו עם הסביבה.

הסביבה שמקיפה אותנו היא חלק משמעותי מאיך שמסתכלים עלינו.

מסתכלים עליך.

מסתכלים על  מבנה הגוף שלך, הבגדים שלך, הרכוש שלך ומי האנשים שמקיפים אותך.

זה מספיק להרבה אנשים להחליט בצורה החלטית וברורה ולקבוע דיעה עם מי יש להם עסק. במיוחד בעידן שלנו, עידן הסרטים והמודלים לחיקוי, לא צריך יותר משני מבטים ואתה כמו ספר פתוח.

 

"אחותי, מה זה הבגד המזעזע הזה שהיא לובשת?"

"ראית את הרכב שלו, מרצדס 7 הילוכים בלי הרוורס."

"הם גרים במגדלי השיש, נו ליד הזמרת ההיא..."

"איזה שמנה, היא כזאת דוחה!"

"הפזילה הזאת, זה משהו, לא מסוגל להסתכל לו בעיניים"

"את יודעת, יש לו אחות לא בדיוק בסדר..."

"זאת חברה של ההיא... את יודעת מהטלויזיה..."

 כל אלה הם משפטי קביעת דיעה על בן אדם עוד לפני שפתח את הפה.

קביעת דיעה רק לפי החיצוניות ומה שסובב אותנו.

 

 

 

הנה עוד דוגמא אישית לנושא:

השקעתי אנרגיה בכתיבת קורות חיים, שלחתי וקיבלתי הזמנה לראיון עבודה, עד כאן סבבה.

בשלב הזה של חיפוש העבודה, כל המומחים ממליצים להתלבש יפה, להראות מסודר, להגיע בזמן ואפילו חמש דקות לפני הזמן.

כולם מבהירים שהתרשמות ראשונית מאדם, עוד לפני שהוציא מילה אחת מהפה, היא אחת מההשפעות הבולטות בשאלה אם יקבלו אותך לעבודה או לא.

כמי שמודע לנכונות הנושא התלבשתי, התארגנתי, הקדמתי והגעתי לראיון חמוש במוטיבציה, ידע ורצון ל"התחבר" למקום העבודה המבוקש.

האמת, שכבר אינטואיטיבית הרגשתי שהמראיין שיושב מולי לא כל כך מסמפט אותי, מה שנקרא שפת גוף.

מה שכן לא כל כך הבנתי למה.

במהלך הראיון נשאלתי שאלות מקצועיות מסוגים שונים אבל פתאום נדחפה לה הצהרה: נו טוב, אתם המתנחלים חושבים ככה וככה...

זה לא היה ראיון ראשון שלי. אבל זה היה ראיון ראשון שמצאתי את עצמי בהלם ובלי תשובה.

ראיתי איך זקן וכיפה הכניסו אותי למגירה של מתנחל, קיצוני וכנראה גם (לפי דעת המראיין) אחד שלא מתאים לארגון שלו, כי לא יכול להיות שהוא באמת מבין משהו בתחום.

למרות שעשיתי לאחר מכן מבחן מעשי, ולמרות שידעתי שהצלחתי בו בצורה טובה.

לא הופתעתי כשקיבלתי תשובה שלילית.

נו טוב, אל תדאגו נשמות טובות שלי, בסוף מצאתי עבודה. אפילו יצא לי טוב שלא התקבלתי למקום ההוא, כי מצאתי מקום יותר טוב מההוא מכל הבחינות (ועל זה בפוסט אחר).

 

ועכשיו שוב פניה אישית.

פנייה אישית לעצמי ולכל מדביקי המדבקות באשר הם.

זקן?

כיפה?

שמן?

רזה?

עגיל?

חתיך?

פוזל?

עשיר?

חבר של?

מקום מגורים?

 

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 22/2/2006 20:52, בקטגוריות ביקורתי
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-22/3/2006 01:58

---