לכבוד מר קלינמן
אחד הבילויים האהובים עלי הוא המפגש היומי והקבוע עם תיבת הדואר. לא, לא תיבת הדואר האלקטרוני, פה אין מפגש (אני מחובר אליה באינפוזיה) כוונתי לדואר ישראל. כן כן, יש עדיין חיה כזאת.
כמה כיף לדעת שיש מי שאוהב אותי!
כל כך משמח לראות שיש עדיין מי שמשקיע כסף ושולח דואר במיוחד בשבילי.
הרי אין כמו חשבונות חשמל / מים / בזק / ארנונה / סלולר / פירוט כרטיס אשראי / וכו' / וכו' / וחולה, לרומם עד תחתיות את נפשי וארנקי.
יתרה מזאת נפשי משתוקקת ומתרוננת בקרבה כאשר מגיע חומר פרסומי מרענן (פליירים בלע"ז). 
איך הייתי מסתדר בלי פליירים?
הרי זאת שמחה לעיניים וחגיגה לפח.
העיצוב המזעזע, התוכן הרצוף בסימני קריאה וקריאות מבצע!!!!!! מרווה את נפשי ההומיה.
מזמן לא יצא לי לבקר בסלון של שרה כדי לעשות צפורניים (29.9% הנחה).
ואיך לכל העגבניות והמלפפונים הייתי יכול לדעת שאבי רוצצשקוילי הוא החשמלאי הכי עמין בסביבה, ללא הפליירים?
שלא נדבר על ברכת המזון עם איורים של מוטי הסנדלר. "מוטי נעלי איכות נא לשמור על קדושת הגליון".
כככל ידועה היא הסגולה המיוחדת של דוורנו דכללעשכ"א שיש לבצע את דחיפת היד אל תוך תיבת הדואר ולנענעה ימינה ושמאלה, להתקע במשיכה החוצה (כשועל שהשמין מענבים בכרם), להתאמץ, ולא לשכוח לקמט את המקומט בשליפה הסופית. 
מקובלנו, שהמוציא ידו בצורה כזו, הרי שזוכה לצעוק: "אוי לא! למה הדוור הזה לא יודע לקרוא! כתוב פה: אין לקמט! צילומים עדינים!"



 
אבל מה שתמיד מפתיע ומבדר אותי ביותר אלה שמות המשפחה הרבים שמונחלים לי ע"י השולחים השונים.
כן, אני מבין ש"קלינמן" זה שם משפחה קשה לכתיבה ולכן בצבא מתעקשים לקרוא לי: "מר קליירמן". אבל אני לא מבין למה הם מתפלאים שאני אף פעם לא מאשר להם את הצו (ובכל זאת מגיע למילואים ).
מעבר לזאת, נראה שלמחשבי הבנק נדרש תכנות מורכב של נוסחה פיננסית כבדה, אחרת לא ברור לי למה למרות כל בקשותי החוזרות והנשנות כל כך קשה לשנות את שמי מ"קנליימן" ל"קלינמן" .
אבל השיבושים הנפוצים ביותר שכבר נמאס לי לתקן, הם: "קלימן" ו"קליינמן" (ומגדילים הדוייסים לעשות ומוסיפים קו מפריד ליוד הרומזת על שם השם שבכלל לא אמורה להיות שם ).
לא עוד חברים!
לא קוראים לי: קליימן (שכחתם את הנון וגם הוספתם יוד!)
ולא, לא קוראים לי: קליינמן (הוספתם יוד מיותרת!)
אני גאה בשם משפחתי.
אבקש לזכור, ולתקן מכאן ולהבא בכל המסמכים ומסדי הנתונים: קלילמן,
כלומר: קליינשמן
.
.
.
קלינמן!

o-k
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/6/2006 18:38, בקטגוריות ש שמ שמח, פה ושם, ביקורתי
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עקרת בית נואשת ב-7/6/2006 15:27

---

סינדרום ירושלים

אוירהריםצלולכייןוריחאורניםנישאברוחהערבייםעםקולפעמונים

 

כשאני נמצא בירושלים אני מרגיש שונה, קל יותר, כמו ניתנו לנפש כוחות נוספים, כאילו קיבלה משקל חזק יותר אל מול הגוף החומרי והכבד.

ירושלים, עיר הקודש, מושכת לקרבה תיירים רבים מרחבי העולם. מעניין לגלות שרק בירושלים קיימת תופעה מיוחדת הנושאת את שמה: "סינדרום ירושלים".

למי שלא מכיר את התופעה הנ"ל, מדובר בתופעה הפוגעת בעיקר בתיירים הבאים בשערי ירושלים ונחשפים בפעם הראשונה לחווית עיר הבירה שלנו.

נראה כי הביקור בעיר הקדושה מסנוור אותם בסינוור על חושי, סינוור בלתי נתפס, עד כדי כך שחלקם מאבדים את השפיות או עושים מעשים לא מובנים, כמו רופא המחליט להתפרע פתאום ללא סיבה, או אישה הנעלמת לבעלה וצועדת 9 קלומטרים בלילה לכיוון בית לחם ללא סיבה ברורה (כפי שמביאה זהבה צויקל בבטאון המשטרה (קובץ PDF, מופיע במסגרת)) וכמובן נביאי שקר מכל הסוגים, הכתות והמינים.

אפשר להסביר את סינדרום ירושלים בהסבר פסיכולוגי מלומד, המתאר את הלוקים בו כבעלי פוטנציאל טירוף מקדים ו/או פאנטיות דתית מתפרצת. כפי שמביא בעל הערך בויקפדיה (על בסיס דבריהם של הפרופ' אליעזר ויצטום והפרופ' משה קליאן), או כפי שמופיע בחלקו של מאמר פסיכולוגי בנושא (אנגלית).

אבל לעניות דעתי הסבר זה איננו עונה על כל המקרים. אין בהסבר זה מענה ברור המכיל את עוצמת הרגשות העולה על גדותיה אצל מבקרים רבים הבאים בשערי ירושלים, ובנוסף הסבר זה לא עונה על השאלה: למה התופעה ייחודית אך ורק לירושלים. 

 

יש בה משהו מיוחד, פנימי, בירושלים.

מדהים לגלות קהילה וירטואלית שפתחו בנושא או לצפות בדוגמא ל"נביא זעם" הלוקה בסינדרום, המצטט פסוקים מהתנ"ך (צילם: אוהד שחר).

אין מי שנשאר אדיש לירושלים, או שאתה אוהב אותה או שאתה אוהב אותה מאוד (שהרי שנאה היא גב האהבה ).

אני גאה ל"לקות" בסינדרום אהבת ירושלים.

חג שמח לך עיר קדושה ואהובה שנזכה לבניינך השלם.

 

 

 

 

כתבות נוספות מעניינות בנושא:

- נרי לבנה על סינדרום ירושלים.

- דליה שחורי מראיינת את ד"ר יאיר בראל, הפסיכיאטר המחוזי לשעבר של מחוז ירושלים, האומר שגם תיירים "רגילים" לוקים בתופעה (בסוף המאמר).

- וגם שושנה ויג מספרת איך התאהבה בירושלים.

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 24/5/2006 19:02, בקטגוריות מהורהר, פה ושם
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-28/5/2006 01:21

---

חקלאי

 

קראתי את חרישית והחלטתי לפרסם סיפור קצר שישב עד עכשיו אצלי בטיוטה.

 

o-k

 

הזמן הגיע,

מרחוק.

והוא בתוכו יודע שהעת מתקרבת.

הוא יודע שאין ביכולתו. אין לו הכוחות לשנות את המציאות שנכפתה, את הגזרה הנוראה.

כמה שניסה, כמה שעשה, כמה תפילות לבורא עולם, ודבר לא עזר.

בקושי יש לו הכוחות לשאת את המצב עכשיו. ואולי גם זה לא?

 

יושב על הקרקע בין השתילים ששתל אך לפני שבוע, או אולי היה זה חודש? או שנה?

אינו זוכר. הכל נראה כל כך מוטרף, מציאות הזויה.

לא איכפת לו שהאדמה רטובה מגשם של ממטרות, מהדהדת רעש של פלסטיק הנוטף על רגבים.

מחשב כזה טיפש, לא יודע שנגמר הצורך בנוזל החיים.

הכל נשמע כל כך מרוחק, נוסטלגי כמעט, והוא בשטח הפתוח יושב, כמו קרס ללא יכולת קימה. 

מכנסיו הטובים מתלכלכים מבוץ, אצבעות ידיו חופרות בכח באדמה הלחה, חופרות ללא מטרה, סופגות אל תוך ציפורניו את גרגירי העפר, מנסות לחוש שוב, להרגיש עוד פעם את לבה הפועם באהבה.

 

חופר בכח,

חופר בכאב.

והיא חשה. 

היא חשה שזאת הפעם האחרונה, מתמסרת לו ונמרחת בשכבה עבה על נקבוביות עור ידיו המחוספס.

אצבעות לחות, אצבעות מלוכלכות מעבודה קשה.

דמעות של צער זולגות מעיניו בשתיקה ממליחות אדמה דווה.

והיא?

היא סופגת הכל בשתיקה רמה. כמו מכריזה: "אשאר שוממה עד שובך!"

 

חקלאי!

תמיד רצה להיות חקלאי.

מבוגרים הרימו גבה כששמעו את תשובתו לשאלתם: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

והוא שבבהירות קולו הצעיר והצלול ענה: "חקלאי, מעבד אדמה. רוצה לראות עצים בפריחתם לשתול פרחים ולגעת באדמה", לא הבין מדוע חייכו? מדוע לא ברצינות התייחסו?

 

נהרות של דמעה לא פוסקים מרדת, מתערבבים במטר הפלסטיק הרוגש.

והיא שוב בדממה מבטיחה: "אשאר שוממה, אשאר שוממה,

עד שתחזור אלי ותגאל אותנו מיסורנו, אתה או בנך או בן בנך..."

 

רטוב כולו החזיקוהו, נושאים אותו בעדינות אחיו צעירי המדים. נושאים אותו אל האוטובוס הקר והמנוכר.

והוא בוכה בוכה,

בדממה, בדממה.

וכשיושב באוטובוס וצופה בה מבעד למסך של ערפל, צופה בה ובאחיו הכואבים את ניכור הגזרה הבירוקרטי וחסר החמלה. קופץ פתאום ובפרץ של כוחות לא ברורים, פותח חלון, מוציא ראשו ומרים ידיו כלפי מעלה בתנועה של נצחון וחיבוק.

בעיניים קרועות כליבו שותק לרגע

ואז פיו קורא בקול ממעמקי נשמתו:

"יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!

יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!

יחי צה"ל, תחי מדינת ישראל!"

 

 

 

 

תודה לחרישית, זחי ובת שיר על שמשתפים ברגשותיהם הכואבים והכועסים.

גם אם אני לא תמיד מסכים לכל מה שנכתב אצלכם דעו לכם שכתיבתכם נוגעת ומשפיעה.

שלא נדע יותר כאב כזה, קריעה כזאת, צער גורף שכזה הצועק ממעמקי האדמה.

 

o-k

  

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 18/5/2006 15:19, בקטגוריות דיכי, פה ושם, מהורהר
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-20/5/2006 23:35

---

עץמהות

  

שם עשן נישא הִסְמיך את הנוף

ומעט האפר שנותר מדמיע עדי סוף

אינספור פרחים הנובלים על מצבות

הרי לא יגלידו פצעים של דורות

 

 

גלגל סובב, זחל מתנועע

במרומים להב שורק, קול השריון מתנייע

ושוב מוחים דמעות של זעם וכאב

רבות מחשבות וקרבות גם

הַביאה מנוחה ונחלה לעם של נצח

 

 

עוד בשמים נשמעת הפלילה

ציווה למלאכיו למלא כוסות של תהילה

מה רבו דיבורים של רהב

איך נפלו גיבורים

ויהיו לספירים, יסודות נוצצים

תהילות ללא, תקומה בכה

 

 

  

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 1/5/2006 18:17, בקטגוריות פה ושם
12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-4/5/2006 16:45

---

זוכר

רציתי לכתוב משהו אבל בסוף רק ככה הצלחתי להתבטא.

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 24/4/2006 19:56, בקטגוריות פה ושם
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-27/4/2006 15:21

---