כינוי: קלינמן
גיל:
ארכיון:
איך אלבום נולד
ביקורתי
דיכי
ילדודס
מהורהר
מוזיקאלי
הצטרף כמנוי SMSבטל מנוי SMS
RSS (הסבר)
אני אוהב ספרות מד"ב ופנטזיה, יש בספרות הזאת משהו שדורש חשיבה שונה ומחודדת ויכולת המצאה של יש מאין שקיימים רק בז'אנר הזה. פרוייקט "חלום בהקיץ" (שכבר עבר זמנו) סקרן אותי, אז החלטתי לנסות ולשלוח יד בכתיבת סיפור קצר בסביבה החלומית המדוברת. o-k מנו הפנה את הרחפונית אל מפרץ חניה זמני מסיט אותה במיומנות מנתיב התנועה האנכי הראשי. ההתרעה הבהבה מתגברת לחיווי אזהרה רציף ונתנה איתות ברור להימצאותו של ענן אקטופלסמה המתערבל באופן מתקבע מסביב לרחפונית. מנו ידע שהננו-מערבלים שהממשלה מפזרת לאוויר בכמויות גדולות, יסגננו את קרעי החלומות לזרזיף דקיק ובלתי מזיק, אבל גם סטיק טיסה ההופך פתאום להגה פרחוני בסגנון המאה העשרים דרש התמודדות שמנו החליט שאין לו שום רצון לחוות ברגעים אלה. מנו נעצר ונאנח בקנאה חושב על דיוק, הבן שלו, ילד שנולד אל תוך מציאות החלימה וחי בקלילות של חיוך את מה שבתחילת המאה הגדירו המדענים "שינויי הספגטי". ההתרעה דעכה לאיטה מבשרת על שובו של ההגיון ומנו הכניס את הסטיק חזרה למצב "רחף ונהג" מורה לרחפונית להמשיך בדרכה. היעד היה קרוב ומנו הורה למחשב להעביר את החלונות למצב ראיה ויזואלי. גורדי השחקים של שכונה ו' התנשאו מתוך קו הרקיע המואר, ומנו מתוך הרגל "עזר" למחשב לנווט את הרחפונית אל תוך השכונה פונה פנימה ומטה לכיוון קומפלקס 25 באיזור השרקנים. השעה היתה שעת לילה מאוחרת ומנו צפה במספר ערפילי חלום שורקים, נוהמים ומתפוגגים לאיטם, מרמזים על חולמים שעבר עליהם עוד יום לא ממש מוצלח. "זמן הגעה משוער ליעד, 2 דקות", סלסל סקעת המלך אל תוך אוויר הרחפונית בקולו הזמרירי. מנו חייך, נהנה שוב מאיכות הרינגטון החדש שהוריד לאחרונה למחשב הרחפונית. מנו הורה להבהיר גם את החלונות, מגביר את אור הכוכבים למקסימום והחל סורק את האיזור ביסודיות לפני העצירה. "עצור כאן!" הורה מנו בהצבעה אל עבר סימטה צדדית הנושקת לקומה החמישית של קומפלקס 37. הרחפונית צייתה והאטה אל תוך מעגן החנייה. מחשב הרחפונית התחבר ואישר נתונים מול מחשב החנייה הראשי של הרחוב פותח את דלת הרחפונית ומאפשר למנו לצאת למסוע הקרוב. מנו הניח למחשב לגמור את פרוצדורת החנייה, לבש את חליפת הלילה והפעיל את מערכת המיגון הפאסיבית. כרגיל, כמי שאוהב לקחת את ההחלטות בעצמו מנו השאיר את המיגון האקטיבי בלתי פעיל, סומך על האינסטינקטים שלו שיגיבו כראוי בעת צרה. הרחוב השקט לא הציג פעילויות כלשהן הנראות לעין אנושית רגילה, אולם למנו לא נדרש יותר ממבט אחד מהיר כדי להבין שהוא איחר. האיזור כולו שרץ סוכנים נסתרים של היח"מ (יחידת חלומות מיוחדת), כשהם מקיפים את קומפלקס 25 בשקט מופתי ומונעים גישה לכל מי שהיח"מ אינה חפצה ביקרו. "מישהו פה בהחלט השקיע בלשחק איתי משחקים", חשב מנו כשהוא מביט בדקדקנות במחזה ומחפש את השוליים. מנו נשם מספר נשימות עמוקות, תמיד היה לו קל להכניס את עצמו לטראנס של חלימה בהקיץ ולפעמים הוא טען שהוא חי בחלום אחד מתארך. ידו החולמת של מנו נשלחה קדימה, נוגעת לא נוגעת בשכבות המקיפות את קומפלקס המגורים 25 ומגששת פנימה אל המהות השוכנת מתחת לענן האקטופלסמה האשלייתי. מנו לא יכל שלא להתפעל מעבודת התפירה המדודה של האקטופלסמה מעל מהות הקומפלקס, ניכר היה שאת העבודה הזאת ביצע מקצוען, מה שהדגיש שהטרף היתה חלמת-על בהתהוות כפי שדיווח המודיעין. "שלום יוסי", לחש מנו לעצמו מזהה את החתימה היחודית של החולם, פורם את ענן האקטלופלסמה בחתך אופקי ומשחרר לחופשי את מהות הקומפלקס הכלואה, מאפשר לה לפורר את שאר האשליה לזרזיפים מתכלים. המהות עשתה את שלה והתממשה חזרה במהירות כשהיא מחזירה את האקטופלסמה למישורה הטבעי ומשחררת את חיילי היח"מ הישר אל עולם החלומות ממנו באו. שניות ספורות לאחר מכן עמד קומפלקס 25 שקט וברור, דייריו הישנים לא מודעים לאירוע החריג שהתרחש בסביבתם. מנו פסע פנימה אל תוך הלובי והזמין מעלית. "לילה טוב", חייכה אליו הולגרמת המעלית עוטה פני נינט, "להיכן אדוני מעוניין להגיע?" "משפחת כץ", ציין מנו צופה בדלתות המעלית הנסגרות. המעלית סימנה קפיצה לקובית מגורים 52 והחלה בהאצה כלפי מעלה כשהיא מציינת זווית 70 מעלות סטנדרטית ומבשרת במקביל למשפחת כץ על הגעתו של אורח בשעת לילה מאוחרת. "מי שם?" נשמע קול גברי כשלאחריו התממשה הולגרמה של ראש גבר מבוגר, מקריח ובעל עיניים ירוקות וחודרות. מנו העריך את גילו של האיש בכשבעים, מציין לעצמו שהאיש כנראה עבר טיפול אנטי הזדקנות לא מוצלח. מנו שלף את התג שבחר מראש מבזיק את הולוגרמת סמל המשטרה. "רק"ר קזו אייזנגרב מבקש את אישורך לכניסה, אדוני" הציג עצמו בקולו הנעים. "אני מעוניין לדבר איתך לגבי ביתך, ואודה לך אם גם תוכל להפגיש ביננו". הגבר נראה מופתע. "מאושר כניסה" ציין למעלית שפתחה את דלתותיה מיידית. מנו פסע פנימה אל תוך קוביית המגורים המהודרת ופגש בבעליה. "נעים מאוד" אמר מנו מושיט את ידו ללחיצה, "כפי שציינתי אני רק"ר קזו אייזנגרב". "משה כץ", ציין בעל הקרחת ונענה ביובש ליד המושטת. כץ המשיך וסקר את מנו ללא בושה, מביט בגבר בעל המבנה הצנום, הראש המוארך בעל התלתלים החומים, העיניים הירוקות והאף הנשרי. מנו ידע שאנשים נטו להתאכזב מהמראה חסר היחוד שלו כשפגשו בו כנציג רשויות הבטחון, אבל לשמחתו הוא כבר מזמן נגמל מהרצון לנסות ולתקן את הרושם המטעה בהפגנת שרירים מיותרת. "אינני מבין" לאט כץ לבסוף, "התקשרתי אליכם אתמול ואני שמח שנעניתם במהירות להזמנתי. אולם צמד? האינכם חושבים כי יחס זה מוגזם הוא?" "מי זה? אייזנגרב?" נשמע קול עמוק מכיוון החדר הסמוך. אל המבוא פסע גבר מרשים, גדל גוף, בעל שיער שחור, עיניים כחולות שנונות וחיוך לבן ומסנוור. "נו, כמובן" אמר מנו "רב חולם ראשי יודה סעד, ניחשתי שזאת העבודה שלך." סעד הרחיב את חיוכו. "מה קורה אייזנגרב, מזדקנים? מה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע? אני מקוה שברור לך שאתה מבזבז את הזמן שלך. עדי כבר החליטה להצטרף ליח"מ ומתכננת ללכת איתי!" "שמח לשמוע שהגעתי בדיוק בזמן כדי למנוע ממנה לעשות את השטות הזאת..." ענה מנו בחיוך. "רבותי, רבותי " קטע אותם כץ, מניף את ידיו במחוות שלילה. "עדי איננה מצטרפת לשום יח"מ, ובבודאי ובודאי שאיננה הולכת לשום מקום. ראשית הסבירו לי את המתרחש כאן. אינני מבין, אם אדון רח"ר סעד שייך ליח"מ, לשם מה אדון רק"ר אייזנגרב נמצא בביתי? אה? מר אייזנגרב, הואל נא להסביר לי לשם מה הנך כאן?" "אבא מי זה?" אל החדר נכנסה נערה כבת 15. המשך יבוא...? o-k אז מה אתם אומרים יש טעם להמשיך את הסיפור? יש לי בראש רעיון להמשך ולסיום, השאלה שלי היא מה דעתכם? שווה המשך? o-k עדכון 22/11/06: שכנעתם אותי אז המשכתי. o-k 
סיפור - המקלף, חלק א'
19 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עקרת בית נואשת ב-24/11/2006 03:28
ההפניה של זיו קיטרו לכאן הזכירה לי נשכחות. היו ימים שהפרודוקטיביות היחידה שלי בבית הספר היתה ייצור אינסופי של סרטים מצויירים בספרי הלימוד, שלא נדבר על הימים שבהם לימדו ספרות, אין כמו יעילותו של ספר המקראה ה"שמן" ללימודי האנימציה שלי. היו ימים... היום... היום אם אין לך מצלמת וידאו דיגיטלית לבצע ליפסינק אתה מחוץ לביזנס. אני חושב שבהחלט היינו יותר תמימים אז, מעניין לחשוב איך ישפיע ממשק אדם/מכונה אנושות/טכנולוגיה שאליו נחשפים היום הילדים שלנו בצורה הולכת וגוברת, איך הקשר הזה, המתהדק, ישפיע על הילדות שלהם והיחס שלהם לחברה ולסביבה. ימים יגידו, סיפורים עוד יסופרו ואנימציות ציוֹר יצויירו. o-k 
דפדף אותה
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-8/11/2006 11:54
קיימות שתי סיבות מרכזיות מדוע פעמים רבות משורר לא מסביר את שירו (והדבר נכון לגבי כל יצירה מכל תחום שהוא). הסיבה הראשונה הוא הרצון לתת לכל קורא להתבטא אל מול השיר, לבוא מתוך החוויה האישית ולצור סמביוזה של הסתכלות חדשה על המציאות, תרכובת חדשה של מבט הצומחת מחווית הקריאה המתערבבת בחווית המשורר. הסיבה השניה, היא המישורים השונים בהם נמצאות המילים המשוּררות אל מול המילים הנכתבות או הנהגות בע"פ. קשה לפרש את השירים, קשה ולפעמים בלתי אפשרי. יש פעמים רבות ורק חווית הקריאה היא המעבירה את עוצמת הרגשות או המחשבות שהמשורר רוצה להעביר לקוראים. הסבר של השיר גורם לשינוי החוויה ולפעמים להקטנתה. אבל... (וזה היה נדרש וצפוי) אבל, לפעמים דווקא ההסבר מעצים את החוויה, לפעמים דווקא ההסבר מוציא דברים לאור כך שבקריאה שניה, במחשבה נוספת, השיר תופס מקום אחר של הבנה ומאיר משהו אחר במבט הנשמה. o-k בפוסט הקודם "קטלתי" את עצמי במכוון. המטרה שלי היתה לעורר למחשבה, לתת דגש לנקודות בשיר שנראות בעיתיות, נקודות שצריכות בירור קצת יותר מעמיק בשאלה: "למה התכוון המשורר?". אינני רואה חשיבות רבה להלבשה שעשיתי על השיר המקורי, אפשר לומר בהחלט שתפסתי טרמפ על השיר המקורי כדי לבטא רעיון שעלה בראשי. הרבה יותר קל לכתוב על בסיס קיים אבל מצד שני יש הגבלה ע"י מבנה השיר הקיים. מעבר לזאת השיר המקורי נותן "קונטרה" של זכרון שעליה השיר החדש יכול לתפוס כיוון. לכן החלטתי לחתום את "אפוס זמר שלוש המשאלות", בפוסט שלישי של פירוש רש"י משלי לשיר שרקחתי על בסיס הזמר המקורי. הצלחות o-k {שלוש פעמים נושא עם ישראל את עיניו אל מולדתו, שלוש פעמים מחפש קרבתה של המובטחת לו, ביציאת מצריים, בגאולת עזרא ונחמיה ובמשך יותר מאלפיים שנה של כאב ותקוה. שלוש פעמים ביקש לבוא, "כאן, אצלה", ביקש לדרוך על קרקע אהובה. והאהובה יודעת לומר לאהובהּ, שהעתיד צופן עליות וירידות, "אולי" כי הכל תלוי ב"כח" שיוציא ישראל מנשמתו אל הפועל. וישראל העונה "נעשה ונשמע" נדרש בכל תקופה אל המלכה, נושא תפארת של אמת .} "היא אמרה: "אם תבוא כאן אצלי לא כתר תחבוש ולא משי יהיה מר עד בלי כח אולי" אז אמר הוא: "לאט, כח יש לי אם צריך אתהלך בסחבות כלובש תפארת, מלכה {נא לשים לב לפיסוק, הארץ היא היא המלכה של ישראל} {וישראל מתאמץ וכובש את ארצו, מתפלל "תן טל ומטר לברכה":} אם צריך אחרוש בשדות ואזעק לרמזים של ברכה." {ובבית מקדש ראשון} כל אשר תבקשי ותרצי אעשה ואוסיף לשמוח יהיה טוב, אהובה, יהיה טוב לעולם לא יחסר בי כח" {ואז מגיעה גלות ראשונה, האדמה מקיאה את ישראל על חטאיו לגלות בארץ לא לו} אז אמרה: "מה יהיה אם אבעט ואותך אגלגל אל אחרת {אבל באמת בוכה היא הארץ ונשארת שוממה ושחונה עד שובו של האהוב היחיד} בלילות ארוכים לחכות עד שובך מזרועות האחרת?" {והאוהב היודע שהזיכוך בגלות שהביא על עצמו נדרש, יודע שהאור יימצא ויבוא למרות הבכי של תיקון החצות} "אם צריך לחכות אחכה" כך אמר ופניו באור. "אם צריך לבכות עוד אבכה העיקר שאדע כי אחזור {בגלות מתמעט כח העם היונק את מלוא עוצמתו בעומדו על אדמתו כשמוסדותיו המלאים וכלל מצוותיו באפשרותו לבצע.} כל אשר תבקשי ותרצי אעשה ואוסיף לשמוח יהיה טוב נשמתי יהיה קל גם אם יחסר בי כח" {בגלות האחרונה נראה כי נשכח הקשר בין העם לארצו עד כי לא ניתן לחיות בירושלים עיר הקודש המושלגת} אז אמרה: "מה יהיה אם אגיד כי עליך לקום וללכת ולשכוח אותי ושנית לא לשוב כי לא תוכל לחיות במושלגת" הוא רק רגע שתק וחייך אז דיבר ועיניו לוהטות כפלדה "אם תאמרי לי ללכת, אלך, אם תאמרי לא לחזור, עוד אחזור. כי על דבר אחד לא אחשה אל תאמרי לי אותך לשכוח כי את זאת אדמתי לא אוכל בשביל זה לא יהיה לי כח." o-k
שלוש משאלות - שלוש גאולות
30 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-5/11/2006 15:55
אינני יודע מה אלתרמן חשב כשהוא כתב את "זמר שלושת המשאלות". מצמררת אותי במיוחד ההאזנה דווקא להגשה המדהימה של זהבה בן לשיר הזה. מצד אחד השיר הזה מציק לי מאוד עם הפאסיביות המקוממת של הגיבורה. מצד שני הכוחות שלה מצמררים ונובעים ממקומות עמוקים עמוקים. בררררר... o-k והנה הגרסה ה"פולטיקלי קורקט" שלי לשיר הזה. היא אמרה: "אם תבוא כאן אצלי לא כתר תחבוש ולא משי יהיה מר עד בלי כח אולי" אז אמר הוא: "לאט, כח יש לי אם צריך אתהלך בסחבות כלובש תפארת, מלכה אם צריך אחרוש בשדות ואזעק לרמזים של ברכה. כל אשר תבקשי ותרצי אעשה ואוסיף לשמוח יהיה טוב, אהובה, יהיה טוב לעולם לא יחסר בי כח" אז אמרה: "מה יהיה אם אבעט ואותך אגלגל אל אחרת בלילות ארוכים לחכות עד שובך מזרועות האחרת?" "אם צריך לחכות אחכה" כך אמר ופניו באור. "אם צריך לבכות עוד אבכה העיקר שאדע כי אחזור כל אשר תבקשי ותרצי אעשה ואוסיף לשמוח יהיה טוב נשמתי יהיה קל גם אם יחסר בי כח" אז אמרה: "מה יהיה אם אגיד כי עליך לקום וללכת ולשכוח אותי ושנית לא לשוב כי לא תוכל לחיות במושלגת" הוא רק רגע שתק וחייך אז דיבר ועיניו לוהטות כפלדה "אם תאמרי לי ללכת, אלך, אם תאמרי לא לחזור, עוד אחזור. כי על דבר אחד לא אחשה אל תאמרי לי אותך לשכוח כי את זאת אדמתי לא אוכל בשביל זה לא יהיה לי כח." o-k 
זמר שלוש המשאלות
6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-19/10/2006 22:17
בחינה עצמית
ימים "נוראים"
עננה קטנה רחפה בשמים, מתמוססת לאיטה ע"י קרני השמש היוקדות. החום והלחות יצרו מחנק וגם משב הרוח הקצר שנשב לא הועיל להרחיקם. פעית כבשה תועה נשמעה הרחק בתחתית הואדי, הולכת ומתרחקת, מחפשת את הרועה, מחפשת את העדר.
מחשבותיו של עוזי נדדו, אוזניו שומעות לא שומעות את הפעיה. עיניו עקבו אחרי הזבוב התורן והמזמזם שהפר את השקט ששרר בתוך עמדת השמירה.
עוזי ידע שישנם שני יעדים אסטרטגים אליהם יכול הזבוב לעופף.
האחד, ערימת העיתונים המתגבהת בפינה.
השני, צלחת שאריות הלוף שכבר יומיים מחכה שיחזירו אותה למטבח ובינתיים רק מעלה עוד עובש.
הזמזום נפסק ועוזי צפה איך הזבוב נוחת על שאריות הלוף הישנות.
"טוב" חשב, "שיהנה, כל עוד הוא לא מתקרב אלי שיזמזם לו כמה שהוא רוצה. לי זה לא מפריע לי להתעפץ."
עוזי עצם את עיניו מנסה למצוא תנוחה יותר נוחה על הכסא הישן.
"אולי כדאי להוריד את האפוד" הרהר, כשידו נוגעת בקליפסים.
"שלילי בזנטי!" מלמל.
"הדבר האחרון שחסר לי זה שהסמל יקפוץ לפה ויתפוס אותי בלי אפוד. ממש אין לי חשק לסגור 28 בגלל שטות כזאת."
עוזי הוריד את ידו מהקליפסים והמשיך לנמנם.
השמש החלה לשקוע במערב צובעת את ראשי ההרים באדום ועוזי הרגיש איך החום מתחיל להתפוגג.
"ראש טוב, לפחות מזג האויר משתפר" ניחם את עצמו.
ציפור בודדה עברה בשמים גואה על זרמי האויר החם, ועוזי הביט בה ונאנח.
"היא חופשיה לטוס לאן שהיא רוצה", הרהר בעגמומיות, "ואילו אני תקוע כאן בלי שאף אחד שואל אותי מה אני באמת רוצה לעשות."
עוזי נזכר בכעס בשמעון, חניך התיקים, מי שהחליט לשלוח אותו לשמור במוצב "דאון" במשך החג.
"גם כן הגרלה" לחש בזעם לעצמו, "הכל מכור."
"אני מכיר את האנשים האלה, עושים את עצמם צדיקים ובעצם מארגנים הכל לטובתם."
"בטח החבר'ה בבסיס ישמרו שעה - שעתיים גג כל יום הכיפורים, יחרפו אותה כמו דובים, ורק סחבק הולך לשמור שתים/ארבע כל היום וכל הלילה במוצב דאון/דכאון שעל יד גבול הצפון".
"פצצות, פצצות שחבל"ז" חשב, בוהה בזבוב שהחל לרחף לעבר ערימת העיתונים העתיקה.
"לא מספיק כל האימונים והתיזוזים שהיו השבוע, לא מספיק היבלות ברגליים, עכשיו גם את יום הכיפורים אני הולך לבלות בשמירות סופר משמימות."
"לפחות..." עלתה מחשבה מנחמת בראשו, "לפחות יקח זמן עד שיתארגנו ויחליפו אותנו בצאת החג. מה שאומר שאת התיזוז הגדול שהבטיח המפקד משה במוצאי כיפור, פספס נפספס..."
קול צעדים מתקרבים נשמע מכיוון שביל החצץ.
עוזי הזדקף בבהלה מסדר את הנשק ואת האפוד.
"מי זה יכול להיות?" שאל את עצמו והציץ מעבר לחלון לכיוון השביל.
"אה, זה רק אלי. בחיאתקום, איך שהוא הבהיל אותי. נראה מה הוא רוצה."
עוזי קם בכבדות מהכסא, פתח את הדלת ויצא אל מחוץ לעמדת השמירה.
אלי היה חגור באפוד ונראה שהוא הגיע להחליף את עוזי.
"אלי, מה קרה?" שאל עוזי מופתע.
"אתה אמור להחליף אותי רק בעוד שעה?"
אלי הנהן בחיוך והשיב: "כן כן, זה בסדר, תוכל להחזיר לי את השעה הזאת אחר כך. פשוט חשבתי שתרצה להתקלח כמו בן אדם לפני יום כיפור, ולהתפלל מנחה בלי לחץ של זמן, אתה יודע..."
עוזי קלט את דבריו של אלי במהירות.
המחשבה הראשונה שקפצה לראשו היתה: "אופס, מנחה."
בעקבותיה הופיעה מחשבה אחרת, כועסת: "נודניק, בשביל מה הוא צריך להגדיל ראש?"
אבל כלפי חוץ לא השתנתה הבעת פניו של עוזי והוא הודה לאלי מתנצל, "צודק, תודה. הראש שלי לא מאופס."
"טוב, שתהיה לך שמירה נעימה." פלט עוזי והתחיל ללכת באיטיות לכיוון המגורים פורק את הנשק תוך כדי הליכה.
"גמר חתימה טובה", צעק אחריו אלי מתוך העמדת השמירה.
עוזי הרים את ידו בתשובה מבלי להסתכל אחורנית, משהו בתוכו פקע.
"ימים נוראים"
עננה קטנה רחפה בשמים, מתמוססת לאיטה ע"י קרני השמש היוקדות. החום והלחות יצרו מחנק וגם משב הרוח הקצר שנשב לא הועיל להרחיקם. פעית כבשה תועה נשמעה הרחק בתחתית הואדי, הולכת ומתרחקת, מחפשת את הרועה, מחפשת את העדר.
רעש עלה מתוככי עמדת השמירה והפר את הדממה ששררה באזור.
עוזי קרא את התאריך שכתוב על העיתון, מחזיק אותו לרגע מול עיניו לפני שהוא זורק אותו לפח, "יג ניסן???" פלט בקול והתעצבן.
"בחיאתקום, חצי שנה העיתון הזה שוכב פה, מעלה אבק ומסריח את המקום. ומה אנשים עושים? מוסיפים עוד עיתונים לערימה. אפשר לחשוב מה מסובך לאסוף הכל ולזרוק לפח שנמצא 20 מטר מכאן."
"ממש עצלנות לשמה!", סיכם עוזי בינו לבין עצמו.
עוזי תפס את הצלחת עם שאריות הלוף שעמדה כבר כמה ימים בפינה ורוקן את הזבל הישר אל תוך הפח.
"על זה אין בכלל מה לדבר" מלמל לעצמו.
"אני אקח את הצלחת הזאת בסוף השמירה למטבח" חשב שוטף אותה עם מים מהמימיה.
עוזי הניח את הצלחת להתייבש והתישב על הכסא כשהוא צופה דרך החלון אל הגבול הקרוב.
"ערב יום כיפור" עלתה מחשבה בראשו.
"יום הרחמים וחתימת הדין מתקרב, ומה אני עושה, כועס, אוף".
המחשבה על יום הכיפורים גרמה לעוזי להרגע במהירות והוא נתן למחשבותיו לרוץ לכל הכיוונים תוך שעיניו משוטטות על גדר המערכת.
"אני לא יכול לקרוא בשמירה" הרהר, "כי זה לא זמן קריאה אלא זמן שמירה. אבל אני כן יכול להזכר במה שכתוב בספרים."
עוזי נזכר באחד הכללים שסיכם לעצמו מהספר "אורות התשובה" של הרב קוק: "תמיד יש על מה לחזור בתשובה, תמיד יש מה לתקן, זהו חלק מתפקידו של האדם בעולם."
השמש החלה לשקוע במערב צובעת את ראשי ההרים באדום ועוזי הרגיש איך החום מתחיל להתפוגג.
הוא חייך כשנזכר בדבריו של שמעון כשהם עוד היו באותו החדר בישיבה.
עוזי ישב ליד השולחן לומד ומתרכז בספר שבידו, כאשר שמעון נכנס בסערה האופיינית לו ספק זועק ספק צוחק: "איזה חום פה! מה קורה? אמנם: "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", או יותר נכון לזמן קיץ: כשהנשמה מאירה גם עם החום הכי גדול אין בעיה להתמודד, אבל..." הוסיף שמעון כשהוא סוגר את החלונות ומדליק את המזגן. "אין שום ענין להזיע לשמה!"
"הרצנו צחוקים ודחקות בישיבה" חשב עוזי, "הומור של בני ישיבה, זר לא יביננו".
"ובכלל, שמעון הזה צדיק" הרהר עוזי, "אני לא מסוגל כמוהו לארגן את כל השמירות והתיקים, לריב עם כולם שיעשו את העבודה כמו שצריך, לחטוף צעקות מהמפקדים כשמשהו נדפק, וגם לרשום את עצמי לשמירה בשעות הכי קשות כדי שלא יהיו מריבות מיותרות."
זכרון נוסף קפץ לראשו של עוזי, הוא נזכר באותו הלילה שבו שמעון נרדם תוך כדי כתיבה, מותש, מחזיק את קרעי רשימת השמירה מקומטים בידו.
"אין מה להגיד, משקיען אמיתי הבחור. לכן אני נותן לו גב מתי שאני יכול, זה המעט שאני מסוגל, אבל גם זה משהו."
"מה שחבל לי" הצטער עוזי, מחשבותיו נושאות אותו לנושא אחר, "זה שלא יהיה לנו מניין ותקיעה גדולה ביום הכיפורים".
עוזי נזכר במה שסיפר לו החברותא הבוגר בישיבה. איך דוקא ביום הכיפורים גם הוא התפלל ביחיד בשום מקום, ואיך דוקא כשעמד לבדו מול בורא עולם הוא חוה התעלות מיוחדת שלא זכה לה בישיבה.
"אמנם אני לא צדיק כמוהו" חשב עוזי, "אבל זה לא ירפה את ידי מלתת את ליבי לפני בורא העולם".
קול צעדים מתקרבים נשמע מכיוון שביל החצץ.
"זה בטח אלי" חשב עוזי, מתנער מגל המחשבות ושולח מבט לכיוון השביל המוביל אל מגורי השומרים.
"אכן כן."
עוזי התרומם במהירות ממושבו ויצא מעמדת השמירה.
"הלו אלי, מה המצב אחי?" שאל עוזי בלי לחכות לתשובה.
"אתה לא תאמין איזה בלאגן השאירו פה אלה ששמרו לפנינו, פשוט בזיון המחץ!"
אלי חייך, שמח לפגוש את עוזי, וענה: "אני סומך עליך שסידרת הכל כהרגלך."
עוזי החזיר חיוך גדול כשהוא מכה על החזה בתיאטרליות "סמוך על סחבק שיטפל במה שצריך לטפל".
"תודה שבאת להחליף אותי שעה לפני הזמן." הוסיף, "אני אחזיר לך במשמרת הבאה. מה שאני רוצה עכשיו זה מקלחת טובה וזמן נורמלי להתפלל מנחה."
"בכיף עוזי, אין על מה." ענה אלי כשהוא בודק את הנשק ומכניס מחסנית.
"לשירותך בכל עת!"
עוזי חייך ואמר: "גמר חתימה טובה!".
אלי נשא אליו עיניים מאירות עונה: "גמר חתימה טובה!".
תְּשוּבָה וּמַעֲשִים טוֹבִים
שוֹבְרִים, סוֹתְרִים דִבְרֵי הַמְחַיְבִים
רוֹחֲצִים לְמִשְעִי, מֵעֲווֹנוֹת מְלֻכְלָכִים
יִתְוָדוּ עַל חַטָאתָם, מַעֳשֵי הֶעָבַר נִשְכַּחִים.
הראי"ה קוק זצ"ל
נכתב על ידי קלינמן, 27/9/2006 13:15
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-3/10/2006 20:18
פרחה שושנה אצלי בגינה? אז מה נאחל לעצמנו לשנה החדשה? אהבה? הצלחה? שמחה? רפואה? פרנסה? ישועה? מנוחה? מציאה? נחמה? מה? מה? מה נאחל לעצמנו בשנה החדשה? לְמה נתפלל ביום הדין הגדול והנורא? איך אפשר לבוא לפניו בבגדים צואים? איך אפשר לבוא ולהגיד שוב: "'צטערים, אבל היינו (בלשון המעטה) ילדים שובבים?" איך נציג בפניו את סל ה(אי)מעשים? איך? איך אפשר? אה?! לָמה נתפלל? ביום הדין? הגדול? והנורא??? בורא לעולם? פחחחח... דתיים!!1 דתיים? ולהיות אדם יותר טוב כמה ניסית? וחבר טוב כמה הצלחת? ואיך האחווה, אחותי? איך? ואבא? אבא טוב היית בשנה האחרונה? מתי בפעם האחרונה עשית "עצור חושבים"? "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" מתי בכית כי רצית להיות יותר טוב? מתי באמת באמת אמרת בפה מלא, כזאת אני ומפה אני רוצה להמשיך? יש זמנים בעולם, יש זמנים יש זמנים שבהם בוער חשבון נפש באור יקרות יש זמנים שבהם קצת יותר קל לשבר את מעטה היהירות המעוור יש זמנים של הכאה על החזה האישי ולא על החזה של ההוא, השני. יש זמנים. "עמדתם בזמנים?" והוא רחום והוא חנון והוא !!!1 נשמה שנותן בנו כל יום טהורה היא נשמה שבורא בנו כל רגע זכה היא לכן תשובה למזור טבעית היא כאוויר לנשימה לכן יש תמיד דרך לשיפור והצלחה וכשמגיע שוב יום שבו הוא שופט הרי ש מיד לאחריו ניתן יום שהוא כולו ים של רחמים ומחילה ים של הבנה יום של מדרגה, ריכוז וטיפוס לקומה הבאה עומדים להם יום הדין והמשפט ויום הכיפור והרחמים עומדים להם ומרוממים כך, רק לאחר שעוד עיקול בזמן הספירלי הממרק, עובר לו בריצת החיים רק כך, לאחר שהזמן והדמעות עושים את שלהם רק אז מפציע חיוך של סוכות מקפיץ בריקוד אל על מנשא מעל קרקע החומר האפורה נושא גם קצת ממנה הלאה הרחק מעלה, אל השמש העולה... שם למעלה שם למעל שם למע שם למ שם ל שם שם... כאן! אז באמת אפשר להגיד שנה טובה שנה חדשה שנה שנזכה שתהיה ברוכה שנה של אהבה! הצלחה! שמחה! רפואה! פרנסה! ישועה! מנוחה! מציאה! נחמה! o-k הצלחות ושנה ברוכה לכולם
31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-1/10/2006 00:55
אנחנו עם שלא רוצה במלחמות, עם שמתפלל כל הזמן ש"עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". אבל אנחנו גם עם שצריך להפנים יותר את המוטו: "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". יאה לנו לזכור במיוחד בתקופה כזאת שראשית יש לנו לדאוג לאחינו ורק לאחר מכן לשים לב למצב שכנינו. בתקופת הזמן בה אנו נמצאים נראה באופן ברור שהנקודה הפשוטה הזאת מובנת לרוב המוחלט של העם. שיש קונצנזוס רחב בעם שאת החיזבאללה צריך לרסק. להראות להם ולשולחיהם אחת ולתמיד שעם ישראל לא מפחד. להראות לעולם כולו שיש לנו חוט שדרה חזק ועמיד. היום כבר ברור שכושר העמידה של העם שלנו הרבה יותר חזק מכל מה שחשבו פרשני החמאה של הממשלה והתקשורת בשנים האחרונות, חזק הרבה יותר מכפי שדמיינו לעצמם אויבנו. יש לנו עם מיוחד שייחודו ואחדותו רק מתנוצצים יותר בעת צרה. חבל שצרות צריכות ליפול עלינו בשביל להזכיר לנו את הדברים הללו. אינני חושב שיש היום מי במדינה שיגיד שנסראללה איננו סמל המלחמה העכשוית המתחוללת בלבנון. נסראללה הוא זה שנתן את ההוראות. נסראללה הוא זה שלגלג עלינו בכל הזדמנות. נסראללה הוא זה שחשב שהכל בשליטתו. נסראללה הוא זה שהחליט להמשיך ולשחק בחיי יהודים, בחיי כולנו. לכן אם לא ימות נסראללה כתוצאה מפעילות צה"ל הוא יצפצף עלינו ויגיד: אתם רואים יכלתי להם. משום כך אין ברירה, אנחנו צריכים להראות שאיתנו לא מתעסקים, להראות שאנחנו הולכים עד הסוף. נסראללה הוא זה שאישית צריך לשלם את המחיר. נסראללה חייב למות! o-k היות וחוץ מלכתוב פוסטים ולקוות שאכן צה"ל יצליח לממש את משאלות הלב של כולנו, אין ביכולתי לעשות משהו. הדבר היחיד שכן נותר לי זה לקשר למשחקון הבא (צריך ללחוץ על הכפתור האדום) שבכל זאת מאפשר להוציא קצת אגרסיות ותסכול וגם מוסיף עוד קריצה של הומור למצב המלחמה בו אנו נמצאים. (הגעתי למשחקון דרך ynet, וזה כנראה יוצר/ת המשחקון.) o-k בשורות טובות, ישועות והצלחות. o-k
נסראללה חייב למות
36 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-24/7/2006 10:53
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4
היום דיאטה
10 כללים
לכבוד מר קלינמן
אבּוּטי
אין לי מה ללבוש!
לאשתי לא קוראים יוספה
תודה לבלדד
שבת קודש של צו 8
לבנון השנייה
חקלאי
