הריון כימי

כלומר היתה בטא, לא מאוד גבוהה אבל גם מדדנו לפני הזמן

והיא ירדה.

זה נקרא הריון כימי, הריון שכל ההתבטאות שלו היתה בערכים "כימיים" בדם.

הריון שלא הגיע בכלל לשלב של לפתח שק הריון.

גם מוקפאים אין מהסבב הזה.

איכשהו נצטרך למצוא כוחות להתחיל מחדש, לא ברור איך.

אני יודעת שלא נכון לחשוב על זה עכשיו, אבל המטרה היא ילד, ולכן עם הכשלון (הפעם, לא תמיד) אני מייד תוהה מאיפה יהיו הכוחות לעוד פעם, לעוד סבב, לעוד סבל, בשביל להשיג את המטרה שבשבילה כבר סבלתי כל כך הרבה.

איפה הימים היפים בהם כל מה שהפריע לי היה העצירות?

שלום

לא כתבתי כי לא הייתי

בדיוק בהחלפה בין יום שלישי לרביעי נחתתי לי במיון עם גירוי יתר קל-בינוני שלמחרת כבר הוכרז בינוני.

עם שחלות מוגדלות (8.5*6.5) ונוזלים סביבן, וגם בבטן העליונה ובעוד מקומות.

עם מתן שתן מועט מידי לכמויות השתיה.

אושפזתי, קיבלתי בעיקר טיפול בנוזלים (לא עירוי אלא שתיית 2-2.5 ליטר מים + 1 ליטר של מים מלאים במלחים), מעקב אחרי כמויות השתן (תענוג מפוקפק ביותר, להשתין רק לתוך כלי מידה ולרשום כל הזמן), מעקב יומיומי אחרי תוצאות הדם (הרגו לי את הוריד היחיד שנותן דם), שלוש פעמים ביום לחץ דם ודופק וחמצן בדם, וזריקה לדילול הדם "רק ליתר ביטחון" כל לילה, והחלק הכי הזוי - כל בוקר אחרי הפיפי של הבוקר ולפני אכילה או שתיה נשקלתי וגם מדדו לי את היקף הבטן!

אתמול נשלחתי הביתה, עם רוב מטופלי בית החולים "ברזילי" עקב המצב הבטחוני (תענוג, אה?) האמת שכמה שעות לפני כן אמרו לי שאם ביום ראשון כל המדדים יהיו טובים אשלח הביתה כך שהקדמתי רק ביממה...

הבוקר הייתי לביקורת, לקחו דם, עשו שוב US (שהראה שכמויות הנוזלים ירדו משמעותית), קיבלתי הוראה להמשיך למדוד בבית שתן ומשקל והיקף בטן וכמה אני שותה ולהמשיך לשתות את המים-המגעילים-עם-המלחים הידועים בשם "הידרן" (למי שיש ילדים - מדובר במשהו מקביל ל"מינרלי" ותעשו לילדים שלכם טובה ותנו להם הידרן אם אפשר, הטעם של המינרלי מזעזע ברמות שלא ייאמנו).

ביום רביעי עוד ביקורת, לפני כן ביום שלישי עוד בדיקת דם (לא ברור לי מאיפה ייקחו בכלל...)

אז אני פה

לפי בדיקות הדם (נכון לאתמול) והUS (נכון להיום) יצאתי מכלל סכנה

הריון? עוד לא ברור אם בכלל יש....

הדברים שלא מדברים עליהם

עצירות.

זו תופעת לוואי ידועה (למי שבעניין) של הרדמות.

זו גם תופעת לוואי ידועה (אותו כנ"ל) של פרוגסטרון רב, ונחשבו מה אנחנו לוקחות אחרי השאיבה? נכון! 3 פעמים ביום גלולת פרוגסטרון מוחדרת לנרתיק, עד לשלילי או עד לשבוע 8/9/10 (תלוי בהוראות הרופא).

אני לא מדברת פה ברמת עצירות רגילה, אני מדברת על ימים שלמים של להסתובב עם ידיעה שמשהו רוצה לצאת ולא יכול, אני מדברת על שבוע שלם שמה שיצא שווה בכמותו למה שיוצא ביום רגיל, אני מדברת על כאבים מרוב עצירות.

אוף!

בצד הפיזי, אגב

הכל הרבה יותר טוב.

הסיום של הסטרואידים הביא איתו את כל תגובות הלוואי המעצבנות של התמיכה שלא חשתי בנתיים - סחרחורות, עייפות, גלי חום.

וישנם עדיין פה ושם כאבים, אבל מזעריים, נורמליים לשלב הזה.

יש גם רגישות עצומה בחזה ובחילות (לא להתרגש, זה מההורמונים שהוזרקו ומוחדרים, לא משהו שאומר כלום על הריון בשלב הזה).

אבל אפשר לומר שאני כבר מרגישה כמו בתאדם שוב, וזה לא מעט.

חושבת לחזור לעבוד ביום ראשון באופן מלא (מה שאפשר, יש חלקים פיזיים בעבודתי שאסורים עכשיו).

המספרים שמלהיבים אתכם
לא כל כך מלהיבים אותי.
ביום השלישי לאחר השאיבה העוברים אמורים להיות 6-8 תאים וללא שברים כדי להיות עוברים בסדר (ככל שיש יותר תאים הם הופכים מבסדר לוואו).
עוברים ראויים להקפאה צריכים להיות בני 6 תאים לפחות וללא שברים, כאמור, ביום השלישי לשאיבה הם כבר אמורים להיות בגודל הנ"ל.
אבל העוברים שלי, כל השמונה שלא הוחזרו, לא היו ראויים להקפאה, הם היו עוברים לא משהו, כפי הנראה (לא ביקשתי ולא קיבלתי פירוט).
עדיין יש להם סיכוי לגדול עוד ולהיות מוקפאים אבל הסיכוי יותר גדול שהם כולם יילכו לפח ואיתם הצ'אנס הראשון שלי למוקפאים, הצ'אנס הראשון שלי לפעם יותר קלה בפעם הבאה (וזה לא משנה כרגע אם זה בגלל כשלון או לילד הבא).
נכון שהמקום לעוברים הוא רחם, ולא מעבדה, ועדיין יש משהו מאוד מדכא לדעת שמיבול כזה גדול רק שניים שמישים (אלו שחזרו אליי).

תשובה סופית מקבלים במכתב הביתה, הוא לרוב מגיע בערך עם השלילי או יום אחריו.שמור   בטל