מה שמטריד אותי היום

זו פינה חדשה, מה שמטריד אותי היום, מטרתה בעיקר לפרוק דברים החוצה, כמו הדלקת האור כשחושבים שיש מפלצת ומגלים שזה רק מעיל.

אם ארצה סימפטיה או פתרונות אני אבקש מפורשות, לא שזה אומר שאסור לכם להציע כשלא אבקש, אבל הכוונה היא שאני לא רוצה להתכיין בפינה הזו, גם אם היא לעיתים תישמע יבבנית.

אז מה מטריד אותי היום?

מישהי שאני מכירה, בת 64, מתה בגלל שהיא לקחה כדור נגד הסכרת שלה בזמן שהיא שלשלה והקיאה, כנראה מוירוס.

כן, קראתם נכון, היא לקחה תרופה כרונית שהיא תמיד לוקחת וזה מה שהרג אותה.

מסתבר שהכדור הזה ממש מסוכן במקרה של שלשולים קיצוניים וזה הוביל להרס הכבד שלה ומשם לקריסת כל מערכות הגוף ולמוות.

למה זה מטריד אותי (מלבד הצער על מותה, כמובן)?

מכיוון שהכדור שהיא לקחה הוא גלומופאז', כלומר מטרופין, כלומר אותו גלוקומין שגם אני לוקחת.

ומכיוון שבחצי השנה שבין ראש השנה לפסח כשהיו לי בעיות עיכול בלתי פוסקות שהתלוו בימים רצופים של שלשולים ונשלחתי לשלל בדיקות מטורפות אף אחד, לא רופא הנשים, לא רופאת המשפחה, לא אחת האחיות ולא מומחית הגסטרו שאליה נשלחתי, לא טרח לומר לי שלא לקחת את הגלוקומין בימים שבהם אני משלשלת ללא הפסק.

ושיהיה ברור - כל אחד מהם ידע שאני לוקחת את הכדור וגם שאני משלשלת לא מעט.

אני מניחה שהיא לקחה כמות יותר גדולה של כדורים ליום, אני לוקחת רק אחד בגלל שאין לי בעיית סכרת, אני לוקחת את הכדור כי הסתבר שהוא מסייע לבעלות תסמונת השחלות הפוליציסטיות לבייץ, אז אולי זה פחות מסוכן במקרה של כדור אחד ליום, כלומר אני עוד בחיים למרות הכל, אבל ראבק, מי יודע איך עוד אני מסכנת את עצמי בלקיחת משהו יומיומי ולכאורה פשוט? ולמה אף אחד לא טרח לומר לי שזה מסוכן? לוודא שאני יודעת?

אז זהו, זה קצת מטריד, תחשבו גם אתם על הכדורים הרגילים שלכם, מה אתם יודעים על מה שהם עושים לכם אם אתם לא בריאים?

סוד כמוס לפרה ולסוס
(לא, אני לא בהריון, אבל תודו שלמקרא הכותרת בלבד זה עבר לכם בראש...)
 
לא טרחתי לראות את "הסוד" אבל הסבירו לי את העקרון - היקום מביא לך רק את הדברים שאתה מושך אלייך ולכן אתה צריך להזמין דברים שאתה רוצה ולא לחשוב שאתה מפחד מדברים מסויימים כי ככה רק תמשוך אותם.
 
שטויות, אני חושבת, כלומר מעולם לא חשבתי שיהיה לי סרטן, מעולם בכלל לא חשבתי על סרטן, כלומר איזה בן עשרים+ חושב על סרטן אלא אם מישהו קרוב אליו מת מזה? ואף אחד קרוב אליי לא מת מסרטן.
ובכ"ז, בגיל 25 התגלה אצלי סרטן, תפסנו אותו קטן קטן, חיסלנו אותו בשני ניתוחים וללא צורך בכימותרפיה או הקרנות.
 
דווקא אחרי די חששתי ממנו, נראה לי שזה די מובן, בעיקר כשלקחו לי עוד ביופסיות בדיוק 5 שנים אחרי, הייתי בטוחה שהבנזונה יתפוס אותי שוב שניה לפני שאני מוכרזת כבריאה ותקינה, והוא לא הגיע, כנראה שגם הוא לא ראה את הסרט.
 
באותה צורה ממש מעולם לא חששתי מקשיים להרות, איפשהו בהתבגרותי הבנתי שזה לא נורמלי שהמחזור לא סדיר ובפעם הראשונה שעשו לי בדיקת הורמונים חבר שלמד רפואה הסביר לי שיש לי יותר מידי הורמונים של גברים, אחרי כשנתיים שאלתי כבדרך אגב את רופא הנשים והוא אמר שכשארצה אבוא אליו ויהיה בסדר, בביקורת שגרתית לפני החתונה שאלתי את הרופא (זה כבר לא היה אותו אחד כי עברתי דירה) והוא אמר שאקח כמה כדורים ולא יהיו בעיות, אז ככה חשבתי שזה יתנהל, קצת יותר מסובך מהרגיל אבל לא ברמה רצינית, דמיינתי לעצמי משהו כמו לקחת אקמול (טוב, ברור שלא אקמול-אקמול אבל אני מתכוונת שלא עלה בדעתי שלכדורים יש עוד השפעות לוואי מורגשות מעבר לרצויות) ולהמשיך את שאר החיים כרגיל.
 
טוב, מי שפה לא בפעם הראשונה יודע עד כמה זה רחוק מהמציאות...
 
מישהי שעובדת איתי והיה לה סרטן השד התייחסה לאמונות האלה ככה: "קל מאוד לחשוב שהתת מודע יביא לך כל מה שתרצה, עד שאתה עובר משהו רציני בחיים", וזה נכון, מי שחי את החיים הרגילים, גדל, מתחתן, יולד, בריא בהתאם לגילו, עובד, מגדל ילדים וכו' - קל לו לשגות באשליות שיש לו יד וחלק בכך שחייו נמצאים בשגרה מתוקה, רק כשמשהו מתפוצץ לך בפנים אתה מבין עד כמה השליטה שלנו על חיינו קלושה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה תסבירו לי איך יום אחרי שארגנתי שני חדרים בבית וגרמתי לאישי לתלות איזה 10 תמונות סופסוף הגיעו שידות המיטה שאנחנו מחכים להם כ"כ הרבה זמן???
שמור   בטל

סיכויים, לבקשתה של גע"ס

הזרעה:

http://www.yeluda.co.il/fertility-treatments/iui.html

בהקשר הזה צריך לציין שהשראת הביוץ גורמת לתזמון מושלם להזרעה ושלבעל שלי, טפו טפו, יש אחלה זרע.

ivf:

http://www.yeluda.co.il/fertility-treatments/ivf-success-rate.html

באופן כללי:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3387241,00.html

(זה די ארוך אז אני מעתיקה את המשפטים הרלוונטיים:

מהם הסיכויים שלי להרות?

התחזית שמספקים המומחים אינה אופטימית. עד גיל 35 קיים סיכוי של כ־25% להשגת הריון בכל מחזור טיפול. בגיל 40 סיכוייך להריון ספונטני או בעזרת טיפולים יורדים ל־10%. בגיל 42 סיכוייך יורדים לכ־6% ובגיל 45 הסיכוי להרות מביצית עצמית יורד כמעט ל־0%. גיל 40 אינו הומוגני. יש נשים שלמרות הטיפולים האינטנסיביים לא מצליחות לספק יותר מביצית אחת במחזור טיפול, ואחרות לעומתן עשויות להגיב טוב יותר לטיפולים ולספק כמה ביציות.

כדאי שתדעי: גם אם הרית, עם העלייה בגיל הסיכוי להפלה בשליש הראשון עולה, ובגיל 43־44 הוא מגיע ל־50%־60% ולכן הצלחה מוגדרת כהשגת הריון שמסתיים בלידת יילוד בריא.

סיכויי ההצלחה בטיפולי ההזרעה הם 1:6.

לאחר שש הזרעות ימליץ הרופא על הפריה חוץ גופית (IVF). ההפריה נעשית מחוץ לרחם. לפני שאת מתחילה את ההליך יהיה עלייך לבצע כ־20 בדיקות שונות. אם ביצעת את חלקן בעבר, יילקחו תוצאותיהן בחשבון רק אם נעשו בחצי השנה האחרונה. שניכם תצטרכו לעבור גם בדיקת איידס, סוג דם ונוגדנים להפטיטיס C.

ביצוע הבדיקות וההמתנה לתוצאותיהן עשויים לקחת חודש עד חודשיים. בתקופה הזאת ימליצו לכם לנסות להרות באופן טבעי ללא שימוש בהורמונים לגירוי השחלות. אגב, שיעור ההריונות גבוה דווקא בתקופה זו.

 סיכויי ההצלחה לכל מחזור טיפול נעים בסביבות ה־35%.

עברתי שישה טיפולי הפריה שכשלו. להמשיך לנסות?

מאחר שכ־70% מההריונות בטיפולי IVF מושגים בטווח 3־4 טיפולים ועוד כ־25% מושגים לאחר 5־6 מחזורי טיפול, הסיכוי להריון לכל מחזור נוסף הוא בערך אחוז או שניים.

)

הנה עוד פרט, ממקום אחר:

לזוג בריא ופורה המנסה להשיג הריון, יש כ - 20% סיכוי להשיג הריון בכל חודש נתון

ועוד שני פרטים, ממקום נוסף:

למעלה מ- 2% מהילדים שנולדים מידי שנה בישראל באים לעולם בזכות הפריה חוץ גופית. חשוב להדגיש שמרבית בני הזוג משיגים הריון בשלבים מוקדמים יותר של הטיפול, ורק מיעוט נזקק לטיפול הפריה. אך בזכות ההתמדה של בני הזוג, המיומנות של הרופאים, התרופות המודרניות והטכנולוגיה המתקדמת, כמעט כל הזוגות יכולים כיום לצפות להגשים את חלומם הנכסף לילדים.

 חשוב למתן את הציפיות ולזכור שבכל הטיפולים הסיכוי להרות בכל מחזור הינו נמוך יחסית, ונע בין 10 ל- 30 אחוז בלבד. אבל, הסיכוי להשגת הריון מצטבר ועל כן מרבית הזוגות משיגים את ההריון המיוחל תוך מספר מחזורי טיפול.

והנה תשובה לשאלה:

הסיכוי תלוי כמובן בבעיה המביאה לטיפול הסטטיסטיקה הכללית היא בערך 15-20% לטיפול בזריקות והזרעה ו 30% ב IVF 

והנה עוד פרט שאספתי מהאתר מאמי:

כ 20% מהזוגות בישראל מגיעים לטיפול במרפאות הפוריות בבתי החולים הציבוריים והפרטיים. לפי ההגדרה הרפואית זוג שלאחר שנה לא מצליח להשיג הריון ספונטני נחשב כבעל בעיות פריון.

נראה לי שאני אעצור פה למרות שעוד חיפוש בטוח יביא לעוד תוצאות...

אצלנו עושים סקס יום כן יום לא

היום לא*

כשזוג נורמטיבי רוצה להתחיל לעבוד ברצינות על ילדים, כלומר לא רק להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולחכות שהטבע יעשה את שלו מתישהו, ממליצים להם לשכב בכל יום שני, או במילים אחרות יום כן ויום לא, ככה הזרע נשמר במצב טוב והסיכוי לפספס ביוץ הוא קטן, זוג ללא בעיות אמור להצליח תוך כחצי שנה להפיק ככה הריון, תוך שנה מקסימום 85% מהזוגות יהרו, אם הם ישמרו על התזמון של יום כן ויום לא.

כידוע, אנחנו לא זוג נורמטיבי, כלומר - הוא כן אבל אצלי הביוץ ממש לא סדיר, מצד שני המקצב של יום כן ויום לא אמור לעבוד גם על פוליציסטיות שמבייצות מדי פעם, כלומר אם לאורך זמן נעשה סקס אחת ליומיים מתישהו יבואו ביוצים ומתישהו נצליח גם להרות, זה אולי ייקח ארבע שנים ולא שנה אחת אבל זה יקרה, למעשה אם זוג כלשהו יגיע לאי בודד וינסה באופן הכי טבעי בעולם יש לו 98% סיכוי להצליח בסופו של דבר, כלומר רק 2% מהזוגות חייבים את עזרת הרפואה, אצל כל השאר מדובר בפשטות על קיצור תהליכים.

כבר ארבעה חודשים שאנחנו לא בטיפולים, בגלל בעיות בריאות שונות ומשונות שלי, ארבעה חודשים בהם אני כמובן לא לוקחת אמצעי מניעה, במהלך אותם ארבעה חודשים היו לי שני מחזורים, אחד בסוף סבב טיפול והשני "טבעי", אם היינו עושים סקס כל יומיים יש סיכוי שהייתי נכנסת להריון במהלך ארבעת החודשים האלה או החודשים שעוד יבואו עד שבעייתי הרפואית תיפתר ואחזור לסבבים.

הבעיה היחידה היא שבשביל זה כדאי לקיים יחסי מין בתדירות יותר תכופה ממה שאנחנו מקיימים, בקצב שלנו גם בלי בעיות ביוץ להיכנס להריון היה סוג של מזל, על אחת כמה וכמה עם הבעיות שיש לי.

הוא טוען שהוא רוצה לא פחות ממני, אבל בסופו של יום היוזמת היא בעיקר אני והוא לא תמיד נענה, עד כדי כך שאני לא יוזמת בכל פעם שאני רוצה, כבר לא נעים לי לשמוע את ההתחמקויות.

תוסיפו לזה לא מעט ימים של הרגשה רעה שבאמת מונעת ותגיעו למצב שלנו, תסכול מיני וזוגי מתמשכים שמתערבבים בתחושת התסכול הפיזי על המחלות ועל אי הכניסה להריון.

אין לי פואנטה, כלומר היתה אבל ברחה לי, סורי.

* פעם היו נפוצים שלטים כאלה בקשר לעישון.

הכתבה במעריב מעצבנת אותי

יש במעריב השבת כתבה נגד הגלולה

או ליתר דיוק נגד ההתערבות בהורמוני הגוף

כשיטה למניעת הריון

בעד שיטות טבעיות

כמו קונדום ממעי חזיר, או משהו כזה

(איכס)

אני לא אומרת שאין חסרונות לגלולה

או יתרונות לשיטות אחרות

או שכל אישה צריכה לדעת ולבחור במה שנכון לה

אבל כל הגישה של

"הגוף יודע מה הוא צריך ועושה"

עולה לי על העצבים

הגוף שלי למשל ממש לא יודע מה הוא עושה

בשחלות שלי מסתובבים הורמונים גבריים לחלוטין

אז אני סובלת ממחזורים נוראיים

מחוסר ידיעה מתי יגיע המחזור (עד הגלולות תמיד היו לי בתיק זוג תחתונים ותחבושות וטמפונים, אחרי אינספור פעמים בנערותי ובגרותי של סיטואציות נוראיות כי פתאום הגיע המחזור באמצע הטיול ואנחנו בחניית לילה בירוחם בחצר בית הספר ולכי תמצאי עכשיו פתרון)

ובעתיד מחכה לי גיל מעבר קשה פי כמה

והגלולות, כן אותן גלולות שכל כך מושמצות בכתבה

לא רק סידרו לי את המחזור ואת החיים

לא רק פטרו אותי (כשלקחתי אותן) מעודף השיער המעצבן והחצ'קונים

(היום, כשאני לא על גלולות התופעות כמובן חזרו)

הן מועילות לביציות שלי לטווח הארוך

וטיפול הורמונלי שונה יועיל בעתיד לתקופת המעבר הקשה שעוד מחכה לי

הן מפחיתות את סיכויי לחלות בסרטן רירית הרחם

ועושות עוד כל מיני דברים טובים

לגוף שלי

שממש לא יודע לעשות אותם לבדו.

ואני ממש לא היחידה

התסמונת שלי (שחלות פוליציסטיות) היא תסמונת די נפוצה

זה לא שאין רע בגלולות

אבל לפעמים התעשייתי עדיף על הטבעי

כמו אצלי.

(ואני דווקא ממש אשת טבע שכזו, שלא תחשבו אותי לאחת שרק רואה אספלט, אני גרה ביישוב חקלאי בבית קרקע פרטי ומגדלת חיות)