|
בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה | ||||
|
|||||
|
11/2011
לא כתבתי בעיקר כי לא היה מה וגם כי הייתי מאוד עסוקה ובריצות וכאלה. מהיום לוקחת דופסטון, אינשללה בעוד 10 ימים ביקורת ראשונה (יענו יגיע המחזור). הפעם פרוטוקול קטלני שמתחיל במינון גבוה ובלי דיכוי על ההתחלה כך שאני בהיסטרייה שאבייץ תוך יומיים והסבב שוב יתבטל אבל כנראה שצריך לשחרר טראומות עבר, לבטוח ברופא ובעיקר להפנים שהגוף הוא לא מכונה שעושה תמיד אותו הדבר, במיוחד כשאת פוליציסטית! --->6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 10/5/2008 21:25 
מי אמר שאין חצי הריון? מבחינה הורמונלית אני בהריון. הרי הפרנגיל הוא הורמון ההריון, בדיוק כמו האוביטרל, הם הבטא המפורסמת שבודקים. בנוסף כדורי האנדומטרין הם פרוגסטרון שגורם לבחילות מזעזעות, בדיוק כמו בהריון, רק שהן לא מופיעות דווקא בבוקר. בגוף יש לי (מקווה שעדיין) עובר אמיתי, מהביצית שלי והזרע שלו, בדיוק כמו שקורה בהריון (טוב, לא בדיוק, בשלב הזה העובר היה רק מתקרב לרחם, עדיין בחצוצרות, שלי מראש היה ברחם, מצד שני חלקם נוטים לעשות אחרי ההחזרה סיבוב בחצוצרות אז אולי גם שלי מסתובב לו שם?). אני זזה בכבדות, הבטן מנופחת מאוד, מוצאת לי כל מיני שיטות לקום, ממש כמו הריונית מתקדמת. הורמוני ההריון גורמים לכל מיני תופעות, יש לי בטן של חודש מתקדם, יש לי (כאמור) בחילות מדי פעם, לא בא לי על מאכלים מסויימים (כולל קפה! ואני מכורה כבדה! אבל זה טוב... קפה לא בריא עכשיו), הציצי התקשה והתנפח. בנוסף אני צריכה לשמור על כל מה ששומרים בהריון, בלי אוכל נא, בלי סיגריות ואלכוהול, להפחית בקפה וכדומה. אבל זה אבל קטן וגם גדול רק כשהמונה המתקתק שם בצד יגמור את שניותיו, אדע אם אני בכלל בהריון. נכון שגם זוג שמנסה טבעי לא יכול לדעת בשלב הזה כלום אבל זוג שמנסה טבעי לא יודע שיש לה עובר אמיתי בבטן והיא לא חווה תופעות הריוניות הם פשוט מחכים, לרוב בסבלנות רבה, מה זה בשבילם 8 ימים כשהם רק אחרי חודשיים? אולי אפילו נדמה להם שהם קצרי רוח, אבל מה הם מבינים בקוצר רוח של מי שמחכה כבר כמעט שלוש שנים? הכי אירוני זה תופעות ההריון אין לי בעיה איתן, בכיף רק שלא בטוח שיש הריון מאחוריהן ואם יהיה, חלילה, שלילי, כל התופעות האלה יעצבנו אותי מאוד, בדיעבד. כי לסבול מתופעות הריוניות ולקבל שלילי זה שיא האירוניה, לא? אני לא ברורה, אני מתכוונת - לפחות שתהיה סיבה לסבל הזה, אם יש סיבה אני מוכנה לכל, הכל היה שווה, רק שתהיה לו סיבה. אז תגידו, אם זה לא חצי הריון, אז מה זה?!? --->6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 26/3/2008 11:51
בוקר, צהריים, שני עולמות שונים בבוקר בדיקת דם וא"ס. הרופא השאקל במחלקה (כינוי נפלא לפרופסור שהוא ראש היחידה לIVF, לא?) נכנס בשניות לוריד, לא כמו האחיות... עם הדם הולכים להוציא מדבקות, לקבל עוד טפסי בדיקות דם (היום השתמשתי באחרון, שוב). ואז לא"ס, חיכינו יובלות אבל בסוף התוצאות יפות - זקיק 20, זקיק 17, זקיק 14, כולם בשחלה אחת, בשניה רק קטנים. הרירית משולשת כרצוי וגודלה יפה - 11. עם הבשורות האלה אני חוזרת הביתה די בשמחה, בטוחה שאיפשהו לקראת אמצע-סוף השבוע נגיע לשאיבה, מקווה שלא אפסיד את סעודת פורים ביום שישי (כי מאיפה אמציא תירוץ לכל המשפוחה?). ואז, ברבע לאחת-עשרה טלפון, מהיחידה, כשאני מול לקוחות בעבודה האחות: "את צריכה להזריק צטרוטייד כמה שיותר מהר, את יכולה עכשיו?" אני: "אני בעבודה" האחות "טוב, אז עד הצהריים, והלילה ב23:00 שיזריקו לך את הפרגניל, יש לך מישהו?" אני: "לא יודעת, וואו, אנחנו אמורים לסוע..." האחות: "אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל את באה ביום ראשון לשאיבה, אם יש בעיה עם הפרגניל אפשר אוביטרל במקום, רוצה לעבור פה ולקבל מרשם?" אני (חושבת "שיט! היה לי אוביטרל והחזרתי אותו למרפאה כשרשמו לי פרגניל, שיט, שיט, שיט"): "אני לא חושבת שאספיק אני מסיימת רק באחת" האחות: "אני אבדוק אם יש לנו פה אחד מיותר" האחות הולכת לבדוק, אני במקביל תופסת טלפון ומתקשרת למרפאה, אולי האוביטרל שלי עוד שם? האחות חוזרת, הקונים בנתיים עצבניים אבל אני לא שמה על אף אחד. האחות: "יש לי אבל הוא היה בלי קירור זמן לא ידוע ואני קצת חוששת לקחת על זה אחריות." בנתיים האחות במרפאת היישוב אומרת לי שכבר לקחו את האוביטרל, אין. אני: "טוב, אני אפתור את זה איכשהו, מישהו יזריק לי, יהיה טוב" (פרגניל היא זריקה תוך-שרירית, בניגוד לזריקות התת-עוריות שהן מה שאני לוקחת לרוב, תוך שרירית מחייבת לפחות בפעם הראשונה מישהו מוסמך שיזריק, אם אותו מוסמך ילמד את הבעל זה בסדר שבפעמים הבאות הבעל יזריק, אבל לא לבד בפעם הראשונה בלי הוראות) האחות: "טוב, אז בראשון בשבע וחצי בבוקר עם טופס 17 לשלב ב', את מוציאה מדבקות, לא עושה בדיקות אלא הולכת למחלקת נשים להתאשפז, הבעל במקביל מוריד את הזרע למעבדה. את רושמת?" אני: "כן, כן" (כולי עוד בשוק) האחות: "אני צריכה לשלוח לך פקס עם הוראות להזרקת הפרגניל, יש לכם פקס?" אני מבררת אצל הנוכחים (תוך הרגעת הלקוחות, שוב) מה הפקס במזכירות היישוב ונותנת לאחות. האחות: "טוב, אבל תוודאו שהוא מגיע, אם לא מייד תתקשרי אליי ואני אשלח שוב, כמה שיותר מהר כי אני עוד מעט יוצאת מפה" ככה, בערך, הסתיימה השיחה. הרמתי מייד טלפון לבעל, שהיה אמור לסוע למוסך להחזיר את האוטו מה10,000, הוא עוד היה בבית אז הרצתי אותו לפקס, במקביל עשיתי את כל הלקוחות המהירים, חברה שפעם עבדה אצלנו פשוט תפסה את מקומי ושחררה אותי לשאר הסידורים. דבר ראשון הרמתי טלפונים עצבניים בחזרה למרפאת היישוב, בשביל טופס 17, אף אחד לא ענה, המזכירה עוד לא בבית, ועדיין לא עונים במרפאה, ואז הופיע הבעל עם הפקס, שלחתי אותו מייד למרפאה. ואז טלפון להורים, שאצלם היינו אמורים להיות בשבת, אם יש להם חבר/ה אח/ות או רופא/ה שיכול להזריק לי, בלילה. אין. אני מוותרת בזה על נסיעה להוריי, נסיעה שאני כבר חודשיים מחכה לה... גם ככה אבא שלי עם דלקת ראות, אז אולי עדיף שלא... הבעל חוזר, צריך לסוע לשדרות להשיג את הטופס המלא, וגם להביא את הרכב מהמוסך. בשלב הזה אני מתקשרת למי שעובד איתי, שיבוא לתפוס את מקומי. החברה משתחררת מהתפקיד שלי, ואז אני קולטת שהבטחתי בראשון להחליף מישהי בעבודה אחרת שלי, ואני אהיה בשאיבה, זו עבודה שעושות 3 נשים והחברה היא השלישית, אז אני מסבירה לה מה קורה ומבקשת שהיא תעשה את יום ראשון, תוך כדי אני מתחילה לבכות מרוב לחץ, היא מרגיעה, מעודדת ומבטיחה להחליף. מפה לשם הייתי צריכה גם לבקש ממישהו אחר בעבודה שלישית שיעשה נסיעת עבודה שחייבת להיות בראשון (הוא אמר שאם יוכל - יעשה, ואם לא כלום לא יקרה, האמת היא שהוא צודק!), לבטל כמה תכנונים נוספים ליום ראשון (עוד שלושה טלפונים) ולנסות לתפוס את האחות שגרה ביישוב. זה שעובד איתי מקבל עדכון במה מדובר בכלל (כשהתחלתי את הסבב הוא ישב שבעה ומסתבר שהבוסית לא עדכנה אותו), אני אומרת לו שראשון אני בטוח לא עובדת, לגבי שני נראה. הוא משחרר אותי מהעבודה, מאחל בהצלחה ובכלל מתנהג למופת. אח של בעלי לוקח את בעלי לקופ"ח בשדרות בשביל הטופס, אותי למוסך ואת עצמו ואת הילדה לברית (לפחות באותו כיוון נסיעה), כפרה עליו! בדרך ההורים של בעלי מתקשרים להגיד שהם עדיין תקועים בשדה התעופה, היו אמורים לעלות למטוס בתשע, השעה 11:30, אנחנו מחליטים לא לספר להם כלום, הם טסים לשבוע וסתם ידאגו מרחוק. רגע אח"כ אני תופסת את האחות שגרה פה, היא לא תהיה הלילה בכלל ביישוב אבל היא מוצאת לי פתרון אחר. כשאני מגיעה למוסך בעלי מסמס לי שיש טופס, הוא ממשיך משם לסופר לקנות לנו אוכל-כמה-שיותר-מוכן לשבת. אני משלמת על הרכב ונוסעת להביא אותו, בזמן שלוקח לי הוא קונה לנו גם פלאפל לארוחת צהריים. מגיעים הביתה, דבר ראשון מזריקים כבר את הצטרוטייד. עכשיו הבטן אדומה מהזריקה, אבל אפשר להירגע סוףסוף, ביום ראשון שאיבה, ומשם השמיים הם הגבול, אני מקווה. --->11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 17/3/2008 12:04
אני חיה בסרט ביום שישי התחילו לי סחרחורות מטורפות כשרק הגעתי לפה היתה לי תקופה של סחרחורות וכולם חשבו בגלל זה שאני בהריון עכשיו, סחרחורות זה לא דבר חדש אצלי, אבל כמו אלו של יום שישי לא היו לי בחיים. אז כמובן שמיהרתי לקוות. בשבת המצב השתפר, אבל היום מצד אחד חזרו הסחרחורות (אם כי בקטנה) ומצד שני יש לי דימומים. גם אם נכשלנו, המחזור אמור להגיע רק ביום שלישי, והדימומים הם לא ממש מהסוג שלפני המחזור, אבל גם לא ממש מחזור, משהו שונה ומוזר. הייתי אמורה מחר להיות אצל הרופא בצהריים ולעשות בשלישי על הבוקר את הבדיקה אבל מפאת ענייני עבודה דחיתי את זה ובשלישי בצהריים אני אצל הרופא ואת בדיקת הדם אעשה ברביעי. יש לי בבית עדיין ערכה ביתית, אני כבר לא עומדת בכל המסרים הסותרים וכל האוביטרל כבר אמור להיות מחוץ לגוף שלי, אז מייאוש אני הולכת להשתמש בה מחר. אני יודעת בשכל שזה שלילי לכן הדימום אבל אני לא מפסיקה לקוות שהסחרחורות פירושן הצלחה. אם יצא לי חיובי בבדיקה הביתית אני ישר אתקשר לרופא ונראה מה הוא יאמר אם יצא שלילי אני עדיין אעשה את בדיקת הדם כי תמיד עדיף לוודא במאה אחוז, ואת זה רק בדיקת דם נותנת. בנתיים אני חיה בסרטים ולכל זה נוסף הבלגן עם האחיין. אני לא רוצה לפרט פה הרבה, הוא עבר ניתוח חירום, עכשיו צריך רק לחכות ולראות שהכל מסתדר, רק הזמן יגיד, זה לא אמור לקחת הרבה זמן אבל זה בהחלט לא קל, ההמתנה הזו, במיוחד כשאצלי היא מתחברת להמתנה השניה. אם התשובה שלילית (בבדיקת הדם, אני אדע את התשובה ברביעי אחה"צ) אני אהפוך את כל קטעי הטיוטה האלה לקריאים כבר ברביעי בערב או בחמישי בבוקר (תלוי מתי אגיע הביתה ברביעי ובאיזה מצב אהיה) וכולכם תוכלו לנחם אותי. אם התשובה חיובית אני רוצה להאמין שאצליח להתאפק לעוד שבועיים, עד שיהיה דופק. נראה מה המקלון יגיד מחר. --->0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
הנסיבות מחייבות --->6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 1/8/2007 11:20 הדף הבא דפים: 1 2 3 29,002
|
כינוי: מיב
גיל: 50 ICQ: דברי במספרים, גברת טיפולי הפוריות לילדה הראשונה לקחו: 3 שנים ו9 חודשים 3 הזרעות, 5 שאיבות, 2 אשפוזים סה"כ נשאבו 30 ביציות ונוצרו 24 עוברים סה"כ הוחזרו לרחם 9 עוברים, ונוצרו 3 הריונות, 2 מתוכם כימיים והתוצאה היא ילדונת אחת מקסימונת טיפולי הפוריות לילדים הבאים: 2 שאיבות סה"כ נשאבו 28 ביציות, ונוצרו 15 עוברים, סה"כ הוחזרו לרחם 4 עוברים ונוצרו 2 הריונות מתוכם 1 כימי מגיעה ליחידת הIVF מקווה שרק עם תמונה! היא בת |
|
|
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיב אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיב ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2008 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) עיצוב: איה, עיצוב מחודש: מיב. |
||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מה זו
התמונה הזו? | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ארכיון: | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אני נמצאת גם בפורום פוריות בתפוז הוסף מסר חיפוש טקסט בקטעים: הבלוג חבר בטבעות: « אינטימיות לָעולם » ± « הכמיהה להיות הורים » ± | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||