פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

המשימה - סקס

נשלחנו הביתה עם הוראות לעשות סקס היום ומחר

אבל נתחיל קודם - קמנו מאוחר, לשם שינוי, אני סידרתי את הבית והוא הכין ארוחת בוקר, אכלנו ואז הוא פנה לענייניו (כלומר לנתינת זרע ותודה על פורנו באינטרנט... סתם, אני לא יודעת במה בדיוק הוא השתמש אבל הוא העדיף להיות בלעדיי)

נסענו ליחידת הivf והפרצוף הראשון שראינו היה הרופא שלנו (כפרה עליו), עשינו את ענייני הטופסולוגיה וירדנו למעבדה שם לקחו את הזרע ואמרו לחזור אחרי שעה וחצי, מכיוון שאנחנו גרים די רחוק נשארנו פשוט בקפיטריית בית החולים והעברנו את הזמן בקריאה ובדיבורים.

אחרי שעה וחצי חזרנו, קיבלנו את המבחנה ונסענו לרופא (שבמרכז אחר), חיכינו קצת בתור אבל כשנכנסנו כל העסק כולל הבאת המכשור והשאלות שהיו לי אחרי נמשך בדיוק 5 דקות.

אח"כ ירדנו קומה אל הקניון לאכול ושחקנו שם קצת במשחקי וידאו וחזרנו הביתה, עם מצב רוח מעולה.

אני מניחה ששוב אעלם מפה בשבועיים וחצי הקרובים, אלא אם יהיה משהו מיוחד, אז שוב אני ממליצה פשוט לעשות מנוי או להכניס אותי לקבועים (לא מרוויחה מזה כלום, הבטחה שלי) כדי שתדעו מתי שבתי להופיע.

תודה לכל המעודדים והמלווים, אוהבת את כולכם.

לא כתבתי יובלות...

היום הורידו לי שלוש נקודות חן, אחת מהרגל ושתיים מהגב.

בדר``כ אני לא עושה את זה בבי``ח אבל הפעם הרופא החליט להוריד שלוש בבת אחת ושיהיה יותר קל בבית החולים אז הגעתי לאשפוז יום כירורגי. רוב מי שחיכו בתור היו זוגות לקראת שאיבה... לא היה לי האומץ לשאול שאלות ובכל מקרה אני ממש רחוקה משם (קודם שאני אגיע להזרעה בכלל) אבל הסתכלתי עליהם והרגשתי כאילו אני רואה את העתיד שלי, די מצמרר. וגם ראיתי שם את רופא הנשים שלי, בטח הוא היה שם בהקשר לכל השאיבות, הוא הציץ עליי במבט של ``מה *את* עושה פה`` אז הסברתי שזה הפעם לא בקשר למשהו נשי... הכי מצחיק ששאלו מי לשאיבה והבעל שלי חשב שמדובר על שאיבת שומן...  אני קצת מתלבטת מה עכשיו, בעקרון עוד שבוע אני יכולה לחזור לרופא ולהתחיל את הסבב החדש, הללויה (מאוגוסט לא עשיתי סבב) אבל אולי כדאי לחכות עד שיוציאו לי את התפרים שזה עוד שבועיים, האמת שבעקרון הכי טוב לחכות חודש לתשובות כי אם במקרה זה סרטני (חס וחלילה) זה ממש לא לעניין להיכנס להריון במקביל אבל אין לי סבלנות וגם ממה שהבנתי מהרופאים הורידו את הנקודות שעלולות להתפתח ולהיות סרטניות אבל הם לא באמת חוששים כבר עכשיו שהן סרטניות אז לא נראה לי שיש לי סבלנות לחכות עוד חודש שלם, כמה כבר אפשר? נראה לי שאני אחכה לראות כמה כוחות נפשיים יש לי כל כך מהר מהניתוח להתחיל סבב ועד כמה התפרים מפריעים לי להתנהל בחיי, אבל אם אני אוכל אני כבר בעוד שבוע אחזור לעניינים ואם לא - מה זה עוד שבוע אחד אחרי כ``כ הרבה זמן???

פורנו?

כבני תרבות אמריקה כולנו מכירים את הסצנה בא הגבר נאלץ לתת דגימות זרע - שולחים אותו לחדר לבן וקטן שבמקרה הרע מלא במגזינים אירוטיים ובמקרה הטוב יש בו גם טלויזיה ווידאו עם פורנו כזה או אחר.

ראינו את זה ב"תשכחי את פאריז" ועוד סרטים, ראינו את זה גם לאחרונה ב"אקסטרה הוט" גם ב"naked Josh" וגם ב"what about Brian" ובטח בעוד סדרות.

אבל האם זה המצב במציאות?

טוב, אני לא יודעת מה המצב באמריקה או באירופה, אני אפילו לא יודעת איך זה בשאר הארץ, אבל אני יכולה לספר לכם איך זה נראה בסורוקה, וזה נראה רע, מה זה רע? זוועה!

לפני שנה וחצי נשלחנו לשם ע"י הרופא, לוודא אם הכל תקין אצל בעלי, נסענו ביחד, אחרי התנזרות של שבוע (ככה אמרו ההוראות), הגענו בקושי רב למעבדה (היא לא סומנה בשום מקום וכשכבר מצאנו את הבניין לא מצאנו את הכניסה אליו, בסוף נכנסנו דרך איזו דלת שדרכה מישהו יצא לעשן ואז ירדנו כמה קומות עד למרתף) שם קיבלנו קופסת פלסטיק קטנה, צרור הוראות ומפתח לשירותים שממול.

השירותים שממול הם שירותים ציבוריים, באמצע בית החולים, שיש להם גם מפתח שאיתו אפשר לנעול - וככה עשינו, הרצפה היתה מלוכלכת, הכיור מלא ניירות, את האסלות עצמן לא בדקנו, בקיצור - אתם יכולים לדמיין את המראה הכללי.

בתוך כל זה בעלי היה צריך לגרות את עצמו עד פורקן... לא היו חוברות, לא היתה טלויזיה, לא היה אפילו כסא לשבת עליו (אלא אם רצינו לשבת על האסלה או על הקרש, בעצם אולי אפשר היה לשבת גם על הכיור...), למזלו אני הייתי שם אבל העובדה שתוך כדי המלאכה אנשים ניסו להיכנס לשירותים, גילו שנעול, טלטלו שוב ושוב את הידית בתקווה שהיא רק תקועה ולעיתים גם דפקו על הדלת לא ממש הקלה על הסיטואציה.

בסופו של דבר הוא עמד במשימה, הזרע נבדק והתוצאה היתה תקינה, אבל מבחינת המבוכה - זו היתה נקודת השפל של טיפולי הפוריות שלנו עד כה.

אני לא יודעת איך זה ייראה כשנעשה הזרעה, מה שלא יקרה בסורוקה, האם שם יהיו תנאים הולמים יותר או שאולי תהיה אפשרות למלא את הצלוחית עוד בבית (זה לא היה מעשי במקרה של הבדיקה מפאת המרחק), אני מקווה שזה יהיה סביר יותר, גרוע יותר זה בטוח לא יהיה...

ואני עוד חייבת לכם עדכונים יותר עכשווים אבל אני חייבת לרוץ עכשיו לאוניברסיטה אז אולי בערב.

כנראה שיש לי מעי רגיז

מחרתיים עושים לי בדיקות בבי"ח (לא זה בו אושפזתי, אחד גדול יותר), הבדיקות נשמעות קצת ג'יפה אבל אחרי צילום הרחם נראה לי שקטן עליי.

אחרי הבדיקות ידעו יותר בוודאות מה יש לי, אבל ההימור של הרופאה היא תסמונת המעי הרגיש (או הרגיז, לפעמים כותבים ככה ולפעמים ככה, אין לי מושג למה)

כך או אחרת אני מקווה שבינואר אוכל לשוב לטיפולי הפוריות!