|
בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה | ||||
|
|||||
|
11/2011
ספירת חורים 7 קטנטנים בבטן, מהזריקות 4 ביד, 1 מבדיקת הדם שלשום (שיצר וואחד שטף דם, כולל פנימי שהאחות היום עשתה עליו פרצוף) ו 3 מבדיקת הדם היום (דווקא היו שתי אחיות ששתיהן מעולות בלמצוא והפעם כנראה פתחנו שלושתינו את הפה יותר מידי ודקרו אותי שלוש פעמים עד שהצליחו עם פרפר וגם אז בקושי הדם זרם, יותר מחצי דקה לקח למלא את המבחנה) 1 ברגל, מהתפרים שנפתחו ואני עדיין לא יכולה להתכופף יותר מידי 2 די סגורים משני הניתוחים האחרים, שיישארו ככה. היום אחה"צ אולטראסאונד והוראות המשך טיפול. (אה, למבינים, התוצאות ביום שני היו 375 E2 ו1.7 פרוגסטרון) --->12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 10/3/2007 22:54 
היום היה הניתוח הורידו לי שתי נקודות חן, אלו כבר נקודות שביעית ושמינית שמורידים לי ופעם שישית שעושים לי פרוצדורה כזו, ובכל הפעמים הקודמות הגעתי לבד (אפילו שהיה צריך לנהוג בחזרה), רק פעם אחת היתה ממש נוראית (כשעשו כריתת הרחבה לסרטן שהתגלה) ואז הקפצתי את הבעל - שעוד היה חבר שלי - מהבית שלו כדי שייקח אותי. בכל מקרה הפעם החלטתי שאני לא חייבת לשחק אותה גיבורה תמיד וקשה לנהוג אחרי וביקשתי מהבעל לבוא איתי ולנהוג. חיכינו קצת לרופא ואז הצעתי שהוא יילך בנתיים לקניות וסידורים בבנק כי ממילא זה ייקח עוד כחצי שעה, הוא הלך ואני התחלתי להילחץ, כשהמנותחת לפניי יצאה הוא אמר לי שהוא עוד בסביבה (המרפאה נמצאת בתוך קניון והוא היה בקניון) אבל אמרתי לו שייסע לבנק. נכנסתי לחדר הניתוח והתחלתי להילחץ, עד שהרופא נכנס כבר בכיתי כולי בלחץ מזריקות ההרדמה המקומית, באמת שניסיתי להירגע אבל לא הצלחתי, האחות והרופא הציעו שאחכה בחוץ וארגע והם ינתחו בנתיים את הבא בתור אז אמרתי שלא, אני רוצה לגמור עם זה, אבל בשניה שהרופא החזיק את המזרק התחלתי שוב לבכות אז בסוף התלבשתי ויצאתי החוצה. למזלי הבעל עוד היה בקניון והוא עלה מייד, וכולם היו כל כך נחמדים (למרות שממש התפדחתי לבכות שם), האחיות נזכרו שאני גם מטופלת בפוריות (זו אותה מרפאה רק אגף אחר ואלו אותן אחיות של בדיקות הדם על הבוקר) ודברו איתי, הרגיעו וחבקו אותי, המנותחת לפני נתנה לי טישו, המזכירה הביאה לי מים ואחת האחיות פתחה לי ולבעל חדר פנוי של רופא שנרגע. אחרי שהרופא הרדים את זה שהוקדם לו התור בגללי הוא בא לראות מה קורה והציע לתת הפניה למרפאות חוץ לאשפוז יום בבית החולים אבל החלטתי שאני חייבת לגמור עם זה וזהו אז בזמן שהוא ניתח הבעל הרגיע אותי והצחיק ומה לא, וכשהרופא התפנה נכנסנו, הפעם הבעל נכנס איתי - נכון שהוא לא יכל להחזיק לי את היד והוא לא היה יכול להיות במקום בו אראה אותו אבל הוא ליטף לי את הרגל חלק מהזמן וגם דיבר איתי כל הזמן. לא היה קל אבל עברנו את זה ובקושי בכיתי, כל הזמן התנצלתי והודיתי לרופא ולאחות אבל הם אמרו לי שזה בסדר וזה קורה ושכל הכבוד שאזרתי בסוף את האומץ. עכשיו אני בבית, על משככי כאבים ובא לי לבכות מלשחזר את הכל, אבל העיקר שזה מאחוריי! והרופא הבטיח לתת לי הפעם מנוחה יותר ארוכה עד לפעם הבאה (בשנה האחרונה עברתי שלוש פרוצדורות כאלה). אני לא יודעת מה בדיוק קרה, כנראה שראיתי יותר מידי מחטים בחודש האחרון ואולי פשוט תשו כוחותיי הנפשיים, למרות שיצאנו לחופש בדיוק בשביל לאפשר לי להתמודד עם הניתוח ולא להישבר (מצד שני בלי החופש אולי הייתי נשברת עוד בתחילת היום או שלא הייתי מסוגלת לאזור כוחות בסוף), לא משנה העיקר שזה נגמר. --->0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
חוסר רגישות * לגעת לי בבטן ולשאול אם יש שם כבר משהו (קרה לי אתמול, ולא תגידו איזו חברה טובה, סתם אחת) * האחיות במרפאה שניסו להרגיע אותי בבדיקת הדם (בפעם ההיא שדקרו אותי 4 פעמים ועדיין לא ברור לי למה לכל הרוחות היו צריכים לקחת ממני פעמיים את אותה הבדיקה, בסופו של דבר היו לי שתי תוצאות מאותו היום הארור) במילים שאומרות משהו כמו "לא נורא, יש בחיים דברים יותר גרועים מלעבור שתי בדיקות דם בחמש דקות", עם כל הכבוד - אתן יכולות לזהות לפי הבדיקות ההורמונליות שיש לי דברים יותר גרועים בחיים, הרי אף אחת לא עושה בדיקות כאלה להנאתה הפרטית, זו גם לא בדיקה לגלות אם הצלחתי להרות, זו בדיקה שעושות נשים שעובדות מאוד קשה על הביוצים שלהן. וכן, יש לנו יותר קשיים בחיים מבדיקות דם, אבל אם בחרנו להתמוטט דווקא בבדיקת הדם אתן צריכות לסתום ולא להטיף מוסר! * חמותי שמציקה על ילדים וכשאומרים לה שהיא מציקה היא עונה "אני לא מציקה, אני צוחקת", אני מתה לראות את הפרצוף שלה כשאקלט ואספר לה שזה אחרי טיפולים, המבוכה והאי נעימות יהיו פיצוי נפלא, נקמה מתוקה. (לא יודעת מאיפה זה בא לי, אני דווקא מסמפטת את חמותי בכל הקשר אחר) * כל אנשי "אם העובר צריך להיקלט הוא ייקלט, אז אין לך מה להתנהג שונה עכשיו", אולי גם הייתי צריכה להגיד "אם צריך להיות לי ביוץ יהיה לי ביוץ"??? ומה תגידו לחברה שלי שנפלו לה עוברים כמה וכמה פעמים עד שבפעם האחרונה שהיא נקלטה הושיבו אותה שבועיים בבית לנוח - והעובר הזה שרד? שהוא כנראה לא היה צריך לשרוד??? * כל השואלים והמציקים והלא מבינים שזה לא עניינם מתי ואיך אני אביא לעולם ילד, למה לעשות חישובים לאנשים שאתם בקושי מכירים? (נראה לי שאני אתחיל לענות שאנחנו לא רוצים בכלל ילדים, כדי לסתום לכולם את הפה) --->10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 15/6/2006 23:21
עומס (מעודכן) ביום ראשון קמתי בשבע בבוקר ויצאתי כחצי שעה אחרי הדפסתי דברים עשיתי בדיקת דם בעיר הקרובה נסעתי לאוניברסיטה לשבת עם השותפות לקראת הפרזנטציה של יום שני חזרתי במהירות לאולטראסאונד, פספסתי, אכלתי צהריים ואז עשיתי אולטראסאונד אצל רופא אחר חזרתי הביתה מותשת לחלוטין בשש בערב ביום שני קמתי בשבע בבוקר ויצאתי בערך בשבע וחצי הדפסתי דברים וגם צילמתי נסעתי לאוניסרסיטה, למדתי, הגשנו את הפרזנטציה, חיפשתי חומר לפרזנטציה של שבוע הבא (קורס אחר) נסעתי לפר"ח עשיתי פר"ח ואח"כ מפגש עם רכזת פר"ח חזרתי הביתה בשבע וחצי, מותשת היום קמתי בשבע וחצי, יצאתי בשמונה עבדתי עד עכשיו עכשיו אני מתקלחת ונוסעת לאוניברסיטה (שתבינו שהלוך-חזור לאוניברסיטה זה כשעתיים נסיעה, 138 ק"מ) אני מסיימת בשבע ורבע אני לא אגיע הביתה לפני שמונה וחצי-תשע מחר אני אקום בשש וחצי ואצא בשבע לבדיקות דם משם אני אלך לעבודה, שמונה עד ארבע ואז בחמש אני שוב אצא מהבית, לאולטראסאונד בשש וחצי יש לי מפגש חונכי פר"ח... ויש לי גם שיעורי בית לעשות ביום חמישי הללויה! אפשר לקום מאוחר, אני יוצאת מהבית רק ברבע לעשר לדיאטנית משם לאוניברסיטה עד חמש וחצי בהפסקות בין הקורסים אני והשותפה נכין את הפרזנטציה כלומר בבית אני אהיה בערך בשבע, שבע ורבע ביום שישי אני עובדת (שמעתם נכון) משמונה עד אחת ואז פר"ח מאחת וחצי עד שלוש וחצי גם פר"ח אני עושה בעיר אחרת, פה אין ילדים לפר"ח איזה שבוע נוראי!!! שבוע הבא: ביום ראשון על הבוקר בדיקת דם אח"כ נסיעה לרמלה לשבת עם השותפה שלי לפרזנטציה של יום שני ב14:40 שוב אולטראסאונד, כלומר לחזור לכיוון הבית לפחות אני אגיע מוקדם הביתה, יחסית בשני כרגע על הבוקר נסיעה לאוניברסיטה בחזרה משם פר"ח הביתה בערך בשש ורבע שאר השבוע עוד רחוק מכדי להיות ברור --->1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 25/5/2006 20:13
4 חורים זה מה שעשו לי אתמול בידיים. מעשה שהיה כך היה: בבוקר הייתי צריכה לעשות בדיקת דם (מבחנה אחת) ואחר כך אולטראסאונד כדי שאחרי ארבע, עם תוצאות בדיקת הדם, אתקשר לרופא והוא יגיד לי מתי מזריקים, כמה מזריקים ומתי הביקורת הבאה (ביקורת=בדיקת דם על הבוקר ואולטראסאונד אחר כך) את כל אלה אי אפשר לעשות במרפאת היישוב הקטן אלא בעיר הסמוכה, 15 דקות ברכב הגעתי לשם, חיכיתי בתור, נכנסתי לאחיות והאחות לא מצאה לי וריד שתבינו, בחדר קטן ישבתי אני עם שלוש אחיות כשכל רגע עוד אחות נכנסה או יצאה, בכל רגע נתון היו שם לפחות ארבע אחיות ואני, כל מה שעניין אותי היה לאיזה מספר אני מתקשרת לקבל תוצאות ובאיזו שעה אז אחרי שאחות אחרת כן מצאה לי וריד הכניסה מחט וחיטטה טוב טוב עד שיצא דם מלאו את המבחנה והקימו אותי ואני מנסה עדיין לשאול מתי ולאיזה מספר להתקשר בנתיים המהומה גוברת, וזו שמארגנת את המבחנות מתעצבנת ומתחילה לצעוק שהיא לא יכולה לעבוד ככה ואני עדיין שואלת, ללא תשובה בסוף אומרים לי להתקשר אחרי חמש ולשאול את המזכירות לאיזה מספר ואומרים לזו שמארגנת את המבחנות שזה בסדר, היא הכניסה את הקוד של המבחנה שלי למחשב ואומרים לי ללכת אז הלכתי למרפאת הנשים (זה הכל חלק מאותו הקומפלקס) וביקשתי תור לאולטראסאונד, לרפואה הדחופה, ואמרו לי שכבר בארבע יש תשובות ונתנו לי את מספר הטלפון, בנחמדות רבה ופתאום (בערך דקה אחרי שהלכתי משם) מופיעה אחת האחיות וקוראת לי לחזור לחדר שם מסבירים לי שהן רוצות להיות בטוחות ולכן לוקחים לי שוב דם במילים אחרות - היא כנראה לא הכניסה את הפרטים למחשב ועכשיו לא נעים להן להודות בפשלה אז דקרו אותי שלוש פעמים, ובכל פעם חיטטו, עד שהצליחו להוציא דם ואני בנתיים בוכה, היסטרית, כי אני שונאת מחטים וארבע דקירות בחמש דקות זה קצת יותר מידי במיוחד שכולן היו לא דקירה וזהו אלא התחילו להסתובב עם המחט בפנים בכל מקרה זה נגמר וחזרתי למרפאת הנשים שם חיכיתי שעה וחצי עשו לי אולטראסאונד וברבע לארבע אחות טיפת חלב מהיישוב שלי התקשרה עם התוצאות (היא ממש מקסימה) ודיברתי עם הרופא וזהו מהיום מזריקים שוב, חצי כמות בהשוואה לסבב הקודם ביום שלישי חוזרים על הסיוט (כלומר עוד בדיקת דם באותו מקום ארור) ונראה מה קורה. --->12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיב ב- 14/5/2006 15:27 הדף הקודם דפים: 1 2 29,002
|
כינוי: מיב
גיל: 50 ICQ: דברי במספרים, גברת טיפולי הפוריות לילדה הראשונה לקחו: 3 שנים ו9 חודשים 3 הזרעות, 5 שאיבות, 2 אשפוזים סה"כ נשאבו 30 ביציות ונוצרו 24 עוברים סה"כ הוחזרו לרחם 9 עוברים, ונוצרו 3 הריונות, 2 מתוכם כימיים והתוצאה היא ילדונת אחת מקסימונת טיפולי הפוריות לילדים הבאים: 2 שאיבות סה"כ נשאבו 28 ביציות, ונוצרו 15 עוברים, סה"כ הוחזרו לרחם 4 עוברים ונוצרו 2 הריונות מתוכם 1 כימי מגיעה ליחידת הIVF מקווה שרק עם תמונה! היא בת |
|
|
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיב אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיב ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2008 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) עיצוב: איה, עיצוב מחודש: מיב. |
||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מה זו
התמונה הזו? | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ארכיון: | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אני נמצאת גם בפורום פוריות בתפוז הוסף מסר חיפוש טקסט בקטעים: הבלוג חבר בטבעות: « אינטימיות לָעולם » ± « הכמיהה להיות הורים » ± | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||