דבר האחות

זה טבעי שמחזור מתעכב עם כל ההורמונים

אם עד יום ראשון לא יגיע - תתקשרי שוב לרופא.

בנתיים טפטופים ורוח וגשם אין

הערב הכי מעצבן בחיי, כמעט

היה ביום ראשון האחרון, היינו אצל הכירורג וגילינו את העובדות הבאות:

1. לא רק הפצע ברגל פתוח וצריך חבישה, אלא גם זה במותן (כלומר לשניים מתוך שלושת האזורים המנותחים לא ממש הועילו התפרים שעינו אותי שבועיים).

2. האזור השלישי, מתחת לבית השחי, אכן מכיל בתוכו עוד תפר אחד (מתוך חמישה שהיו בו), כפי שחשדתי (הסיבה היחידה שלא עליתי לאחות שתבדוק היתה הבטחון המוחלט של בעלי שזה לא המצב), כך שבמקום חתכו לי חתך קטן ושלפו את התפר הסורר.

3. והמעצבן מכולם - כל שלושת הנקודות היו תקינות *לחלוטין*, לא היה שום צורך רפואי להוריד אותן ולהעביר אותי את הסבל הזה.

זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לשמוע את התשובות אחרי חודש ועדיין בתהליך החלמה, זו היתה הפעם שהיתה לי הכי הכי קשה, קודם כל בגלל שמדובר בשלוש אזורים שונים של הגוף (עד היום המקסימום היה שניים), ושלושתם באותו צד, וגם בגלל שבמקביל הגיע המחזור והתחלנו סבב, ועוד כל מיני עניינים רפואיים שלא פורטו פה, וגם בגלל ההחלמה שעוד לא הסתיימה ולא ברור מתי היא תסתיים, וכן, זה פשוט כואב לי, ולסיום מסתבר שהכל הכל הכל היה מיותר.

מי שהולך לענות "לפחות זה לא התגלה כסרטן" מוזמן לוותר על התגובה שלו.

אף אחד לא ציפה שזה יהיה סרטן

כן ציפו שאלו יהיו נקודות דיספלסטיות שיש סיכוי שהן תתפתחנה בהינתן התנאים הנכונים לסרטן ולכן העדיפו להוריד אותן הרבה לפני שהן תגענה למצב המסוכן, אבל הן לא, בכלל בכלל לא.

יש מצב שהיום חופש הזה ייהפך לשלושה

מחר בתשע בבוקר אני צריכה להזריק אוביטרל, בפעם היחידה שיצא לי להזריק אוביטרול זה היה זוועה מהלכת (לכן חששתי מזריקת הצטרוטייד שיצאה דווקא בסדר), בעקרון בימי שני אני והבעל יוצאים על הבוקר ובתשע אני באמצע הדרך מהעבודה שלו ללימודים שלי, או אי שם בארוחת בוקר (כי יש לי טונה זמן ספייר), בכל מקרה זה לא מיקום שמתאים להזרקה וגם לא בא לי להזריק לעצמי, כי כאמור זה היה גרוע.

אז המחשבה היא להישאר פה ולתת לאחות להזריק לי (היא פה בתשע אבל אין לה שעת קבלה, אני מאמינה שאם אבקש היא תהיה מוכנה לקבל אותי בשעה הזו כי אין אופציה אחרת) ואז לא ברור עדיין איך אוכל להגיע ללימודים, אני מקווה שתהיה דרך כלשהי, אחרת יום לימודים שלם יילך בגלל זריקה אחת.

ביום שלישי ההזרעה אז בטוח לא אסע ללמוד וגם הבעל לא ייסע לעבוד.

אני ממש מתרגשת שהגעתי לרגע הזה ואני אעבור הזרעה, הללויה!

(הערב, כמו אתמול, צטרוטייד ופיורגון, סה"כ 12 זריקות פיורגון, 2 צטרוטייד ו1 אוביטרול, 5 דקירות מחטים לשאיבת 3 מבחנות של דם, סבב קצר יחסית לשניים שקדמו לו)

חמישה דברים שלא ידעתם עליי

באדיבות fe

בגלל שהבלוג הזה הוא בעיקר חד-ממדי אני כבר לא זוכרת אם את כל הדברים האלה באמת לא כתבתי בעבר, אז אם כן - סליחה

1. יש לי בלוג נוסף שבו אני מספרת בערך על הכל, מלבד הצד בחיי שנחשף פה. יצרתי את הבלוג הזה בעיקר כי לא מעט אנשים יודעים מה מסתתר מאחוריי הכינוי שלי (כלומר מי אני באמת) ולא התאים לי לחלוק עם כל העולם ואשתו את בעיות הפוריות שלנו.

2. גם כשאני מקבלת מחזור אני תמיד מקפידה לעשות בדיקת דם לאחר כל טיפול, כי קראתי ושמעתי יותר מידי סיפורים על כאלו שקיבלו מחזור תוך כדי הריון, מה שאומר שגם בשבוע האחרון עשיתי בדיקת דם, שכמובן יצאה שלילית.

3. במרפאה הרגילה שלי (לא מרפאת הנשים) יש שתי אחיות, אחת מקסימה ואת השניה אני לא ממש מסמפטת וגם לא מעריכה מקצועית ודווקא היא האחראית על טיפת חלב, ונשים בהריון ונשים שמנסות, בפעם האחרונה שהייתי אצלה יצאתי בוכה ממש.

4. כבר לפני כחצי שנה קיבלנו את מסמכי האימוץ ועדיין לא סיימנו למלא אותם ולארגן את כל הטפסים.

5. תמיד חלמתי על ארבעה ילדים (למרות שגם כנערה סייגתי ואמרתי שקודם אני אעבור הריון ולידה ראשונים ורק אח"כ אתחייב למספר) ועכשיו אני בהחלט שוקלת להיעצר בשניים, אם במקרה זה יהיה שניים בהריון אחד רוב הסיכויים שאני לא אנסה להיכנס לעוד הריון.

עכשיו מעבירים לחמישה אנשים:

1. הכבשה

2. ביילע

3. צופר ערפל

4. שושנת העמקים

5. מרגי

אני צריכה עיצה

מאז אוגוסט לא עשיתי שומדבר בהקשר של טיפולי הפוריות כי אחרי צילום הרחם התחילו לי בעיות מעיים שונות והרופא אמר שאין טעם להתחיל טיפול עם כאבי בטן לא ברורים מכיוון שאח"כ לא נדע אם הכאבים מגיעים מהבעיות או מהזריקות (מה גם שמתוכנן פרוטוקול חדש אז בכלל קשה לדעת מה תהיה ההשפעה).

בכל אופן הבעיות הסתבכו והלכו ולאחרונה הגיעו למסקנה שכנראה שיש לי תסמונת המעי הרגיז, כדי לוודא הייתי צריכה לעשות שתי בדיקות, אחת שכבר נעשתה אבל תוצאה סופית של הביופסיה עוד לא הגיעה, והשניה (רגישות ללקטוז) שאעשה רק בתחילת פברואר.

את התור החוזר לגסטרו יקבעו לי למתישהו בסוף החודש הזה (מהמרפאה קובעים ומודיעים כך שאין לי יכולת השפעה על התאריך) ואני מניחה שאז אשמע את התוצאה של הביופסיה וגם מה עושים הלאה עם האבחון של המעי הרגיז.

בכל אופן אני תוהה אם להמשיך ולהמתין לפני שאני חוזרת לרופא הנשים, האם יותר חכם לעשות קודם את בדיקת הלקטוז והאבחון הסופי ולשמוע מה עושים כדי להרגיש טוב יותר ורק אח"כ להתנפל בחזרה במרץ על טיפולי הפוריות או שחבל על הזמן שנמתח לו עוד ועוד והגיע הזמן לחזור ולעשות סבב - שאני מאוד רוצה לחזור ולעשות כבר.

עוד שני דברים שצריך לשקול זה שהייתי מאוד חולה בחודשיים האחרונים וגם עכשיו אני לא מאה אחוז, אז אולי שווה לקחת איזה שבוע-שבועיים של בריאות לפני שמכניסים את הגוף שוב למערבולת.

האחות במרפאה שלי (לא מרפאת נשים אבל היא מעולה מעולה) חושבת שכדאי לחכות לאחרי הלקטוז שיש בזה הגיון אבל מה שאני חוששת זה שעשרה ימים אחרי בדיקת הלקטוז אני עוברת ניתוח מקומי להורדת שלוש נקודות חן ולפעמים אחרי הניתוחים האלה קצת קשה לזוז ולבצע דברים כמו נהיגה ואי אפשר לדעת מראש איזה נקודות יגבילו ואיזה לא ובכלל נראה לי די מדכא לעבור במקביל גם תהליך כזה (שבו במשך שבועיים מטפלים יום יום בפצעים הפתוחים ורק אח"כ מוציאים את התפרים וחוזרים לחיים נורמליים) וגם סבב חדש של זריקות, כשהפעם אמורים להיות שני סוגים שונים של זריקות.

בקיצור, יש למישהו אולי עיצה כי אני מרגישה די אבודה...