בשורות, בשורות (אבל לא שלי)

לי יש עוד שבוע ויומיים לחכות.

ומסתבר שהרופא שלי יהיה בחופש (הוא לא טרח לספר לי... הוא באמת היה נראה טרוד לגמרי בכל הפעמים האחרונות שהייתי אצלו, גם הבעל אמר ככה ביום ההזרעה) אז אני אעשה את הבדיקות פה ואדע רק יום שלם או אפילו יום וחצי אח"כ את התוצאה .

בכל אופן, גיסתי הצעירה הודיעה שהיא בהריון, זה ההריון השני שלה מאז שאני מנסה  אני שמחה בשבילה אבל מאוד עצובה בשבילי ובעיקר אני ממש ממש ממש מקווה שהפעם זו הפעם כי אני ממש אשמח אם לילד שלי יהיה בן/ת דוד בגילו/ה.

טוב, לפחות הפעם זה לא כל שלושת הגיסות הנשואות בהריון באותו זמן, כמו שקרה לפני כשנתיים.

(גם כן נחמה).

אני לא מרגישה כ"כ טוב בימים האחרונים, כל פעם זה משהו אחר - כאבה לי היד, אח"כ מתתי מעייפות, אח"כ שלשלתי.

לא יודעת מה כל זה והאם יש קשר בין האחד לשני לשלישי ובין כל אלו להזרעה.

מה שכן, אני יודעת שמספר הכדוריות הלבנות שלי תמיד עולה בזמן ההזרקות אז אולי הגוף כ"כ עסוק בלהילחם לחינם שהוא שוכח להילחם בדברים החיצוניים וככה אני תופסת כל דבר שעובר בסביבה.

אין פואנטה לפוסט הזה.

אתמול והיום קיבלנו "שיעורי בית"

(כמו שמישהי שאני מכירה מגדירה את הוראת הרופא לעשות, וכמה שיותר), אני מקווה שהיום יהיה מוצלח כי אתמול זה היה כמי שכפאו השד.

לא שלא היה רצון (גם מעבר לרצון להרות) אלא שהכאבים מההזרעה המשיכו עד שנשברתי ב11:30 ולקחתי שני אדוויל.

מתישהו אח"כ הוא העיר אותי ועשינו את מה שצריך, כדי לעשות ולא לפספס.

אם זה היה עניין של רצון בלבד בטוח היינו מחכים למחר.

טוב, למחרת (כלומר הבוקר) קמתי כאילו כלום, רק קצת רגישות באזור שכבר עברה מעצמה.

אני מלעיטה את עצמי במים (בעיקר) ומשתדלת לא לעבוד קשה (כלומר בבית, בעבודה הכל כרגיל ואף אחת לא יודעת).

היו לי תוכניות להתקדם עם דברים לימודיים אבל די התמוטטתי פה אחרי יום העבודה, עוד מעט הוא יגיע עם ארוחת ערב חמה (לא אכלתי כמעט כלום בצהריים) ויהיה יותר טוב.

מחכה לנו גם הסרט שהשאלנו אתמול.

מקווה מאוד שהפעם זו הפעם

איכשהו אני מרגישה שהייתי צריכה ללמוד סבלנות מכל הסיפור (כמו שאור הנר ואחרים יודעים להפיק תובנות מבעיותיהם)

אך במקום זה אני רק מאבדת את מעט הסבלנות שהיתה לי אי פעם.

עוד 14 יום לבדיקת הדם.

כאב, אבל עבר

צוואר הרחם שלי החליט שהיום בא לו להיות סורר אז כל ההזרעה לקחה מליון זמן וגם כאבה לאללה.

זו לא היתה רק תחושה שלי שזה לוקח יותר זמן מהפעם הקודמת - גם הבעל אמר, וגם הרופא הסביר שהפעם ממש הגוף הלך נגדו.

מסרבת בתוקף לראות את זה כסימן למשהו.

אחרי נשארתי איזה דקה או שתיים על הכיסא בשכיבה כדי להתאושש מהכאב וגם נשארנו כמה דקות בישיבה אצל הרופא ואח"כ ירדנו לקניון וישבנו בבית קפה על קפה וסנדויץ' ואז היה מאוחר מידי לסרט אז נסענו לקניון אחר להשאיל dvd איפה שיש לנו מנוי.

אני עדיין לא מרגישה נפלא אבל זה משתפר אז בטח מחר אני אקום כמו חדשה.

בנתיים המשימה היא להיות שפנים (האמת שזה הארנבים שעושים הרבה) לכמה ימים הקרובים, משימה נחמדה, לפחות כשיפסיק לכאוב לי.

תודה לכל מי שמחזיק/ה לי אצבעות, התמיכה שלכם ממש חשובה כי הפעם אף אחד לא יודע על ההזרעה מלבדכם (והבעל וצוות רפואי) אז נחמד לקבל איחולי הצלחה (זו לא הזמנה, זו התייחסות לתגובות בפוסט הקודם).

הבעל המקסים שלי קנה לי טבעת לזרת, ממש יפה, ונתן לי אותה היום באחת מנקודות השפל שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו (לא ילדים, זה בטוח) .

אולי מחר או מחרתיים אני אספר פה ביתר פרוטרוט על כל התהליך, אבל לבנתיים אני מקווה שתספקו בזה.

נפטרנו מהמחטים!!!

עד לעוד קצת יותר משבועיים.

זהו, הזריקה האחרונה, אוביטרול, היתה כבר על הבוקר.

בסוף הלכתי לאחות במרפאה הרגילה שלי והיא הזריקה לי, היא כזו חמודה וזה היה הפתרון הכי מוצלח.

זה עדיין כאב כי זו הזריקה הכי כואבת אבל העיקר שסיימנו!!!

מחר בארבע ההזרעה ואז יש שבועיים ארוכים ארוכים לחכות לתוצאות ולקוות שהפעם הן יהיו חיוביות וגם חד משמעיות שלא כמו בפעם הקודמת שדי מתחה לי את כל העצבים.

מחר אני והבעל מתבטלים בבית לכבוד ההזרעה (כלומר שנינו לא נצליח להגיע, הוא לעבודה ואני ללימודים, ולחזור בשעה שנצטרך בכדי לעבור השבחה והזרעה עד ארבע, אז הוא שינה את הלו"ז לשבוע הזה ויעבוד ביום שישי ואני פשוט לא אופיע) ויהיה נחמד.

כמו שכתבתי בתגובות כנראה שאחרי ההזרעה נרד שלוש קומות ונראה את "אושן 13" בבית הקולנוע (כבר סיפרתי שמרפאת הנשים ממוקמת בקניון?).

ולעניין קצת שונה:

ראיתי שהרבה אנשים מגיעים אליי מגוגל ודומיו בחיפוש אחר מידע אז בשבועיים של הציפיה אני מתכוונת להעלות פה פוסטים קצת יותר עתירי מידע על הטיפולים השונים בתקווה שזה יסייע לנשים אחרות שנמצאות במצבי אבל במיקום שונה בדרך.

יש התקדמות נפלאה

היום זריקה אחרונה של פיורוגון.

ומחר על הבוקר (בשבע! מי קם כ"כ מוקדם, לעזאזל (האמת שיש ימים שבשבע אני כבר בעבודה אבל לא ביום שני ולכן זה מעצבן שצריך גם ביום כזה לקום מוקדם) ) אוביטרול ומחרתיים ההזרעה.

איזו התרגשות! איזו שמחה!

בכלל היה היום יום מרגש כנראה שיש לי סוג של עבודה חדשה, מאוד חלקית ונעשית מהבית אבל זה פתח לעוד הרבה דברים ואולי בשנה הבאה אני לא אמצא את עצמי במקום של "אין ברירה" אלא במקום שאני רוצה להיות בו ויכולה, למרות הטיפולים (או ההריון, כמו שאומר הבעל המקסים שלי).

מחר הולך להיות יום די נאחסי, גם הזריקה על הבוקר, שהיא הזריקה הכי כואבת, וגם שכחתי לקחת מחטים יותר מתאימות ואני לא יודעת אם עוד ייצא לי, וגם יש לי פגישה שאני די מפחדת ממנה, וגם יש לי שיעור שאני די שונאת ושעוד שבוע צריך להגיש בו עבודה שעוד לא התחלנו לעבוד עליה (זה בזוגות) אבל העיקר שמחרתיים יש הזרעה!