מוזר מאוד

כבר הייתי אמורה לקבל

או לפחות לקבל סימנים שאני אמורה לקבל

והבטן מרגישה כאילו היא הולכת להתפוצץ

ולא יוצאת אפילו טיפת דם אחת.

מותר לי להשלות את עצמי שאולי זה שאני לא מקבלת מעיד שקרה לי משהו?

אפילו פה, בטיוטה, אני לא מסוגלת לכתוב את המילים

כי אני יודעת שאין מצב ואין סיכוי

אבל איך אפשר שלא לקוות????

לאלץ

אחד הדברים היותר אבסורדיים בטיפולי הפוריות הוא שכל הזמן מביאים את המחזור, מה שנקרא "לאלץ מחזור".

זה נובע מכך שכל הטיפולים מתחילים ביום כלשהו של המחזור, זה יכול להיות היום החמישי (כמו בדיקות הדם הראשוניות), השלישי (כמו הזריקות) או כל יום אחר, אבל זה תמיד נספר בהשוואה למחזור.

ולמי שאין מחזור תקין ולא רוצה לחכות כמה חודשים טובים להתחיל שוב נותנים כדורים ומאלצים מחזור.

במקרה שלי זה דופסטון, זה פשוט סינתוז מעבדתי של הורמון הפרוגסטורון, אלו כדורים שמשתמשים בהם גם למתן תמיכה בהתחלת הריונות כי זה פשוט הורמון שעולה בשעת הריון, כשנותנים אותו סתם, כמו במקרה שלי, הוא מרמה את הגוף לחשוב שיש הריון ולצבור רירית ואז כשהוא מופסק הגוף מבין שבעצם אין הריון וכך נוצר מחזור.

השפעות? כל אחת מגיבה שונה להורמונים אבל אני נשפכת ממנו מעייפות (לקח לי זמן לעלות על זה, רק בפעם הזו קלטתי שזה עקבי) וגם קצת יותר עצבנית מהרגיל.

אבל ההשפעה הכי מעיקה היא הנפשית, ראבק, אין אישה ששמחה לקבל מחזור, כלומר גם אם את לא רוצה להרות או משהו עצם הגעת המחזור הוא נדנוד אמיתי וחוסר נוחות בימי המחזור, אז זה ממש מגוחך להכריח את הגוף שלך לקבל מחזור, לא? כלומר - מי הפראיירית שביוזמתה תאלץ מחזור?

התשובה היא כמובן: אני, אני הפראיירית.

אז עכשיו יש לי את כל נפיחות הבטן וכאבי הגב התחתון ושאר מיחושים מעצבנים וריצה לשירותים שתמיד יש ביום-יומיים לפני שהמחזור בא.

ובשבת, או ראשון, הוא אמור להגיע.

ובשני, או שלישי, יתחילו הזריקות.

היתרון של הזריקות? כמעט תמיד המחזור נעלם יום-יומיים אחרי שהזריקות מתחילות, לפעמים גם באותו היום ממש, כך שאלו לפחות מחזורים קלים וזריזים, למרות שהשמועות אומרות שמחזורים של דופסטון אמורים להיות דווקא חזקים יותר מהרגילים.

פוף (כמו של בלון שהתפוצץ)

עוד מישהי בהריון

מישהי שאני לא ממש מסמפטת, למעשה אני לא ממש מכירה מישהו שמסמפט אותה (מלבד הגיסה שלי שגם אותה אני לא מסמפטת וגם לגביה ניתן לומר שאני לא מכירה מישהו שממש מכיר אותה ומסמפט אותה, מלבד הבעלים של שתיהן, כנראה).

האישה הזו מפוצצת את הילדה שלה באוכל עד שהאצבעות שלה נראות כמו נקניקיות (זה לא שומן תינוקות חינני ובריא זה ממש חולני) ולה מי שמסדר את העניינים בעולם (יש אחד כזה בכלל?) חושב שמגיע להיות בהריון.

לי לא.

לא ייאמן איך קנאה קטנה ופשוטה יכולה להוציא לי כ"כ הרבה רוח מהמפרשים.

חוצמזה אני מרגישה לא משהו כבר יומיים שכל הזמן האוכל עולה לי אבל אני לא מקיאה, לא פה ולא שם (באידיש זה בטח נשמע יותר טוב רק שאני לא יודעת מספיק אידיש) לא יודעת אם חטפתי משהו או שאני מגיבה בתגובה מוזרה להורמונים שלקחתי (דופסטון כלומר סוג של פרוגסטרון שסינתזו במעבדה), כי זה היה אחרי שסיימתי לקחת אותם ואני גם לא זוכרת שבפעמים הקודמות זה היה ככה.

והיום בנדוד שלי מתחתן ואין לי כח לזה, בטח גם הם ייכנסו להריון לפנינו.

ואני גם מרגישה רע שזה לא תזמון טוב לחתונות.

וגם מפסידה את מסיבת הסיום בעבודה הנוכחית.

וגם השמנתי לאללה ואין לי בת'כלס מה ללבוש.

אני עוד לא יודעת שומדבר בקשר לעבודה, רק שאני לא ממשיכה בזו הנוכחית.

אני חושבת, אבל, שהמקור הראשון לרוח שנעלמה קצת הוא הבעל שלי, קשה להשקיע ולהשקיע ולהשקיע כשאת היחידה שעושה משהו והשני מתבטל ומתעצל.

אני לא זוכרת מי שרה את זה וגם לא את שם השיר, רק שורה אחת מתנגנת לי במוח: "מי יציל את הבית שלי? אולי הכל קורה פה בגללי?"

חייבת לחזור לתנופה שהיתה לי לפני שההזרקות יגיעו, גם ככה זה לא קל אז לפחות להיכנס עם מרץ.

מתה מעייפות

כל הזמן נרדמת בלי סיבה
אני חושבת שככה היה גם בפעם הקודמת שלקחתי דופסטון, או בזו שלפניה, לא יודעת.
 
פה ושם יש גם מיחושים מוזרים אבל אני בכלל לא בטוחה שהם קשורים.
 
נו, ניחא, עוד יומיים וגם הכדור הזה ייגמר.

עדכון:

בדיקה קצרה העלתה שאכן זה קרה גם בפעם הקודמת אז כנראה שזה קשור להורמונים.

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=234515&blogcode=6539490

חרא, חרא, חרא יום

בבוקר חשבתי שהעזר כנגדי יעזור לי לתרגם מאמר באנגלית למבחן, היו לו אומנם כוונות טובות אבל עד שהוא התעורר, וחזר מהמכולת, ואכלנו נשארה לו חצי שעה והוא היה צריך לזוז.

אח"כ נסעתי לרופא, בחניה הגיע טלפון מהבנק, חרגנו מהמסגרת, שנכניס כסף או נגדיל אותה ומתי-אני-יכולה-לבוא-זה-חייב-להיות-היום-או-שלא-יכבדו-את-דרישות-התשלום.

הסתבר שהבנק נסגר 35 דקות אחרי שעת התור והמרחק קצר אז הבעתי תקווה שאגיע בזמן.

אצל הרופא לא היו שום בשורות, אותה פרוצדורה, אין סיבה לא לעבוד, אין סיבה לשנות כלום.

קיבלתי מליון מרשמים וגם הפניות לבדיקות ונדבר כשיגיע המחזור.

מחר אני אקח את כל המרשמים למרפאה, הם מביאים לי את הכל ושולחים חיוב בדיעבד, שזה הכי נוח.

אז אני מניחה שעד מחר או מחרתיים יהיה לי דופסטון ויתחיל רישמית הסבב למרות שההתחלה היא פשוט להביא את המחזור, לא משהו דרמטי.

אח"כ הייתי בבנק, בלית ברירה הגדלתי את מסגרת החריגה, בהמון, יותר מכפול, לא שהיתה לי ברירה, חייבים לי כספים שאני לא יודעת מתי הם יגיעו ורק אז אולי אצא מהמינוס.

מה שמעצבן זה שאת כל החסכונות שהיו והירושה מסבתא של בעלי הצלחנו לאכול פשוט מלחיות.

חזרתי לפה והתקשקשתי קצת עם חמותי, אנחנו חושבות שחייבים לי עוד כסף אז ניסינו לברר והיא תמשיך לברר מחר (בבקשה אל תשאלו בכלל על ענייני הכסף כי אני לא אענה, הבלוג הזה בכוונה ממדר נושאים מסויימים כמו איפה אני גרה ולמה אני לא מרוויחה כמעט).

אח"כ ישבתי עם הבוסית, ההחלטה כרגע בידיים שלי (ולא, אני לא אספר לכם איזו החלטה) אני יכולה להחליט כן או לא לעשות משהו מסויים, בלי לעשות אותו - לא תהיה לי עבודה, אם כן אעשה אותו - עדיין יכול להיות שלא תהיה לי עבודה, מסתבר שנרמזה באחת הישיבות העובדה שלא ממש מתאים להם להחזיק מישהי שבטח רוצה להרות (מסקנות פשוטות מהעובדה שהלימודים היו התירוץ ללמה אני לא בהריון והם נגמרו + העובדה שאנחנו נשואים כמעט 5 שנים), כך שגם אם אבחר כן לעשות את אותו משהו שאינו פשוט כלל ייתכן שלא יהיה לי מקום לשנה הבאה, וזה ממש לא תלוי בה, אם זו היתה רק היא - הייתי עובדת!

היא גם תנסה להפעיל השפעה כדי לסייע לי למצוא משהו אחר, היא באמת חמודה, והיא לא אשמה במצב שנקלעתי אליו.

החלטתי לישון על זה לילה או שניים, לדבר עם הבעל ואז לחזור אליה.

ואז רק חזרתי הביתה להכין ולאכול ארוחת צהריים (שתבינו, ארוחת בוקר אכלנו ברבע ל11 וצהריים היתה אחרי ארבע) ועכשיו אני מנסה להתאושש כדי להמשיך עם המאמר המעיק באנגלית.

חרא יום, כבר אמרתי?

הבהרה עקב התגובות:

לא, היא לא עושה משהו לא חוקי.

אני יודעת מה החוק אומר, אני יודעת שזו התמאנייקות.

אבל לא כתבתי פה את כל הנתונים ולכן אין לכם, כבעלי מידע חלקי בלבד, האפשרות להבין מדוע החוק לא יסייע לי.